הגדה של פסח (חתם סופר)/נרצה/חד גדיא
הגדה של פסח || הגדה של פסח (חתם סופר) •
 |
|
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַיָּא וְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת. דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
חַד גַּדְיָא
|
|---|
|
חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא מַיָּא וְכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא שׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא: |
| מידע נוסף על הפיוט |
חד גדיא. אאע"ה נסע ב' מסעות א' מח"ל לארץ ישראל וע"י אותה הנסיעה זכה לנו כל טוב ואידך מארץ ישראל למצרים בעת הרעבון ועי"ז נגזר עלינו גלות כמ"ש רמב"ן פ' לך לך ע"ש. והנה ישראל מכונים גדי על ב' בחינות, רוממותן שה תמים, ואידך על מפלתן בגלות כרחל לפני גוזזים שה נאלמה. ואמר ע"ז מליצה חד גדיא ב' פעמים, דזבין אבא אאע"ה בתרי זוזי ע"י ב' תנועותיו מלשון זז ממקומו היינו ב' תנועות הנ"ל א' מח"ל לארץ ישראל וא' מארץ ישראל לח"ל עי"ז קנה לנו ב' מיני גדיים הנ"ל.
ואתא שונרא. הוא פרעה שלא הכיר בוראו כחתול שאינו מכיר את קונו כן אמר מי ד' אשר אשמע בקולו :
ואתא כלבא ונשך לשונרא. ישראל באותו הדור זעקו מן העבודה שלא לשם שמים רק צווחו ככלבים ואף עפי"כ ותעל שועתם אל אלקים בעבור שנשכו לשונרא עי"ז.
ואתא חוטרא וכו'. כי ע"י ביאה ראשונה של מרע"ה אל פרעה אמר פרעה תכבד העבודה על האנשים כמ"ש ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה ויוכו שוטרי בני ישראל והיינו חוטרא של נוגשים.
ואתא נורא. הם תוקף הדינים בתשעה מכות ושרף חוטרא של פרעה כי מעת התחילו המכות בטלה עבודה מאבותינו במצרים .
ואתא מיא וכבה לנורא. ב' בחינות יש למים, א' הכנעה והשפלה כאשר משלו חכז"ל מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, ואידך זדון לב כי המים הזדונים יקראו. ושניהם איתנהו כי בכל מכה ומכה הכניע פרעה א"ע לפני מרע"ה עד שבטל ממנו המכה והתפלל בעדו ואח"כ לא הניחו זדון לבו לשלח את ישראל, נמצא כי אתא מיא וכבה לנורא.
ואתא תורא ושתה למיא. לפי מאמר חכז"ל אחרי ככלות תשע מכות נתבשרו במכת בכורות, אז התחילו הבכורים ללחום עם המצרים שישלחו את ישראל שלא ימותו, והרגו בהם הבכורים כמה אלפים והיינו למכה מצרים בבכוריהם. וכבר אמרנו כי מצרים נקראו מים על דבר זדון לבם אשר הקשו לשלוח ובכור יכונה שור כדכתיב בכור שורו, כי הוא התוקף וראשית און, ע"כ אמר ואתא תורא הבכורים, ושתה למיא שהרגו המצרים אשר הקשו ערפם מלשלוח.
ואתא השוחט. הם שוחטי פסחים בליל התקדש חג, ושחט לתורא כי על ידי עשיית פסחים נהרגו בכורים.
ואתא מלאך המות. בעו"ה הוא היצה"ר, אחז"ל עשרה נסיונות נסו אבותינו וכו' ועודנו מרקד בינינו עשה מה שעשה והוא קשה ורע ממות בעו"ה עד אשר במהרה בימינו:
ואתא הקדוש ברוך הוא ושחט למלאך המות. כמש"נ במתן תורה אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, שפסקה זוהמתן ונעשות חירות ממלאך המות, ואי קאי על העתיד נאמר והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר אמן.
וסיים בכל פעם חד גדיא כי לפי הדמיון חשבה השונרא שאכלה לגדיא וליתא כי בכל מקום נשאר חד גדיא ורואה בנשיכת השונרא ולקחות הכלב וכן בכולם, ולבסוף לא נשאר אלא הקב"ה עם חד גדיא שלו היינו ישראל הנאכלים בכל פה ויעשו כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה וכשם שהוא ית' חי וקיים לעד כך ישראל יהיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים עד אשר יגאל אותנו הקב"ה ברחמיו שנית במהרה בימינו אמן: