פלתי/יורה דעה/נח

פלתי ‏ יורה דעה נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) אם יש מכריסה זהו גמ' ב"ק בתורא דנפל לאורית' דדלאי ולא היה יו"ד טפחים וטרפה ר"נ משום ריסוק אברים ופריך הגמרא ממשנה מה בור שיש בו להמית כדי עשרה טפחים וש"מ סבר ר"נ חייב משום הבל בבו' ולא משום חבט ואסיק הגמרא דמכריסה מצרף ג"כ והוי יו"ד טפחים ומשנה איירי דהיתה מתגלגלת. וזהו דברי הש"ע פה ועיין ט"ז דכתב דכן משמע בטו' אלא דהקשו בח"מ סי' ת"י לא כתב זה דאם נפל לבור דא"צ לבו' יו"ד טפחים רק במתגלגלת. ולא תי' תי' מרווח. #ב) ויש לומ' שני תי' תי' אחד דודאי הך סברא דהגובה שיש בין כרסה לארץ מצטרף לחבט יו"ד דלא ברירי לן ועיין ברי"ף ומפרשיו רק הוה ספק ומ"מ מחמירין לאיסו' ספק תורה לחומרא ובניזקין שהוא ממון פטור כיון דהוה ספק' והממע"ה רק קשה א"כ מה צורך לגמ' לומ' דהמשנה איירי בנתגלגלה לימא מספקא לן ולכך זולת עמוק הבו' יו"ד פטו' מספק ויש ליישב דשם משנה ריש פרק פרה מוקמינן כסומכוס דס"ל ממון מוטל בספק חולקין בספק הנראה לב"ד והך ספק ס"ל לגמ' אלים כספק הנראה לב"ד דהא אנן ספוקי קמספקי אם גורם מיתה אם לא. וכן צ"ל דהך ספקא אלים וממש קרוב לודאי דאל"כ למה טרפה ר"נ ואמ' אלו שהה מרא דתורא מע"ל הי' מכשיר בבדיקה וקשה הא הוי ס"ס דלמא אין רסוק אברים כלל בכה"ג דליכא באורייתא יו"ד ואת"ל דאיכא דלמא לא נתרסקה ולא נטרפה ועכצ"ל דספק זו אלים ולא דנין ביה ס"ס ועיין לקמן סוף כללי ס"ס. וא"כ יקשה באין בבו' י"ט למה פטו' יחלוקו מבעי כסומכוס ממון מוטל בספק חולקין וצריכין לומר רישא סומכוס וסיפא רבנן וזהו לא ניחא לי' לגמ' כנודע ולכך מוקי לי' דנתגלגלה ואין כאן ספק וא"ש אבל לדינא הדרא לכללא מידי ספקא לא נפקי ולאיסו' מחמירין ובממון הממע"ה: ועוד #ג) י"ל בדרך היות' קרוב כי זהו ודאי דיש חבט הואיל מכרסי' עד ארעא ד' טפחים אינו בכל בהמות ואיכא מיעוט דלית ביה חבט בכה"ג עיין חדושי רשב"א לב"ק דדעתו רובא לית לי' חבט בכה"ג ואף דלא ס"ל לפוסקים כרשב"א די דנאמ' מיעוט' דלית ביה חבט ולגבי אסורים ומכ"ש בטרפות הולכין אחר רוב ורוב אית ביה חבט וטרפה משא"כ בממון קי"ל אין הולכין בממון אחר רוב וכיון דמיעוטי לית בהו חבט אין לחייב בעל הבור אולי מהמיעוט הוא. רק קשה לרב חדא דאמרינן טעמא דרב דס"ל בור שחייב התורה הוא להבלו ולא לחבטו משום דכתיב כי יפול הנופל וקשה הל"ל בקצרה דקשיא ליה לרב דקתני בור וכו' דדוקא בור שיש בו יו"ד טפחים להמית. קשה הא ו' סגי ואי מיעוטי אין להם חבט באופן הזה הא רב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב וע"כ מוכח דחבט אין מחייב דקרקע עולם היא והכל תלוי בהבל ולכך צריך בור עמוק יו"ד להבל וגם המשנ' דקתני אחד בור וכו' על הכל קאי אפילו בור ברשותו כמ"ש הרשב"א בפ"ק וקשה הא בזה מודה רב דחייב על החבט וא"כ מ"ש בור הא בו' טפחים סגי ואי דמיעוט אין להם חבט הא רב ס"ל בממון הולכין אחר רוב ולכך איצטרך לשנוי דמיירי בנתגלגלה ואיכא במציאות יו"ד. ובהכי ניחא הנך רבותא דהביא הרי"ף דפסקו הלכה כרב ולכאורה קשה הא ר"נ דמוקי לי' במתגלגלת ע"כ כשמואל אתיא כמ"ש הרי"ף להדיא והלכ' כר"נ בדינא. ולפי הנ"ל לק"מ דאף לרב צ"ל במתגלגלת כהנ"ל ודו"ק:

(ב) מן כריסה ולא קתני סתמא דבארץ הבור עמוק ששה משמע לכאורה דלאו ברור דלפעמים הרגלים מבהמה קצרות ואינם ד' וצריך מדידה ור"נ דטרפה באמת מדדה. והרשב"א בב"ק כתב דבאמת סתמא דמילתא מן רגלים עד לארץ יות' מד' טפחים והא דקאמר ד' משום אורייתא דנפלה שמה השור היה עמוק ששה ולא הצריך ר"נ יותר מזה מוכח דסבירא ליה דאין לך בהמה שאינה יותר מד' דאם לא כן מנלן לרשב"א דלמא מעשה שהיה כך היה אלא ודאי דפסיק ליה דהוא יותר מד' ואם כן אף בבו' עמוק חמשה יש להחמי': ובאמת איך יתכן לכאורה דמן הכרס השו' עד קרקע רק ד' טפחים יו"ד אצבעות הא היא הולכת על רגלים שלשה פרקים ופרק אמצע בו צומת הגידין ושיעורן מלא בטדא וכתב הש"ע לעיל י"ו אצבעות שהם ד' טפחים ואם כן מה הרווחה למעלה בצומת הגידין ובעצם תחתון ועצם עליון פשיטא דהוה קרוב לששה טפחים ולכן צריך עיון. אפשר לומ' דהכרס בולט לארץ ועוברת הרגלים עד למטה מצומת הגידין ושוב מצאתי שבב"ה ופר"ח בק"א סימן זו הרגישו בזה מן צומת הגידין ותירץ דחוק ולכן העיק' כרשב"א דד' טפחים לאו דוקא:

(ג) או הפילוה אחרים ויודעה הקשה הט"ז וש"ך הא אם יודעת שרוצה להפילה ה"ל בית מטבחים וכשרה ותי' ' רק לחלק בין נפלה מעצמה להפילה אחרים אבל בין בת אחת לשני פעמים זו לא שמענו בגמ' ' תורה ובמחב' נר' דרבות' קמ"ל דזה כלל אם יודעת שיפילו אותה נועצת צפרנים וא"כ כשעוסקין להפילה יקרה שנפלה מעצמה ה"א דבין כך הא צפרנים נועצת ותהי' מותרת קמ"ל דמ"מ בחבט יו"ד אסור הואיל דנפלה מעצמה לא שייך בי' צפרניו מוכני'. וזהו כוונת המחבר או שהפילוה אחרים וכו' ובין כך נפלה מעצמה ואמת הוא דחוק בלישנא דמחבר אבל כל דחוקי' נסבול ממה שנתחדש דין בטרפות להתי' האסור ח"ו:

(ד) אם עמדה וכו' #ד) הפר"ח הקשה בגמ' דזבחים דף ע"ד ע"ב דמוקי הגמרא טרפה דקתני במשנה שנתערב היינו בנפולה וקאמר הגמ' אינך אמוראי דלא ס"ל בנפלה משום דס"ל עמדה א"צ מע"ל הלכ' א"צ בדיקה וא"כ כיוון דבהמה זו הלכה הרי היא כשר מבלי בדיקה. והקשה הפר"ח הא עיקר התו' דהלכה ולא בעי בדיקה מה נ"מ אי סברי עמדה א"צ בדיקה אי בעי בדיקה הלא אנו דנין בהלכה וצ"ע לכאורה: ומה שנ"ל. #ב) ליישב הוא די"ל עדיין לוקמי בנפולה והיינו בהמת קדשים ולא הוכשר מחמת נפילה לקרבן והיא נתערב באחרים אפילו באלף ול"ל הא הלכה א"צ בדיקה ז"א דודאי טיב בהמה כשנפלה מכת מיתה שאין יכולה להלוך תיכף רק שוהה זמן מועט עד שישוב כחה ורוחה אלי'. וא"כ תיכף נדחי' ואח"כ כשתחזור לילך הא יש דיחוי אצל קדשים ופסולה ואוסרת תערובות רק סתמא דמילתא כיון דחזינן דהלכה דהא תנן ירעה וכו' ודאי תיכף בעת נפילה עמדה וא"צ מע"ל ש"מ דעמדה בחזקת בריאה וא"כ ודאי תלך ולא קרוי דחוי אצל קדשים כיון דודאי תלך ותהי' כשר ודו"ק:

(ה) הלכה כשרה וכתב הפר"ח דאם הוכתה במקום א' וצריך בדיקה לא מהני הלכה ומ"מ באותו מקום צריך בדיקה וכן לעיל סי' נ"ב העתיק דברי הר"ן בהכאה במקל בפלגא דשדרה דצריך בדיקה במקום דשלים חוטרא דבזה לא מהני הלכה כלל וקשה הא דמוקמינן בזבחים טריפה דאיירי המשנה היינו דנתערב בנפולה וקאמר הגמ' דאידך תנאי לא ס"ל כר"ל דס"ל הלכה א"צ בדיקה וכאן הוי הלכה כמ"ש דתנן ירעה וכו' ולפי הנ"ל עדיין קשה לפרש נפולה בכה"ג דהוכת' אבן או שלים חוטרא אפלגא דשדרה דבעי בדיקה ולא יתכן בקדשים כמ"ש רש"י הקרב נא לפחתך ומ"מ הלכה לא מהני כמ"ש הר"ן והקושיא במקומו וצ"ע. ואולי י"ל כי בלא"ה צ"ל לר"מ דחייש למעוטי איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא צריך לבדוק ריאה דהוא מעוטי דשכיחי והא א"א במקדש לבדוק משום הקרב נא לפחתך וצ"ל לבדוק כל בהמה מכפא דמוחא עד אטמא דזה אין דרך כבוד לגבוה והקרב נא אבל לבדוק רק אבר א' כמו ריאה ל"ל בי' וא"כ בנפל במקום אחד דא"צ בדיקה רק במקום א' אף בקדשים יכול לעשות כן בדיקה ולא שייך בי' הקרב נא וכו':

(ו) קשורים הש"ך והב"ח העתיקו או"ה שכתב אם השליך הכבש מן כתפיו לארץ טריפה דמן כתפים לארץ יותר מיו"ד טפחים אבל אם אחז הרגלים בידו ונשמט הגוף ונפל לארץ כשר ותמה הב"ח הא מן כתפי' הוי י' טפחים. ונראי' דברי הש"ך דמיירי מקום אחיזת ידו ברגלי כבש הי' נמוך לארץ דלית בי' י' טפחים וקמ"ל האו"ה אף דגוף וראש הכבש היה על כתפיו והם גבוהים יו"ד טפחים מ"מ כשר דהכל נגרר בתר אחוז' ידו ברגלים ודעת בהמה על כך וא"כ אין לחשוב אלא מן גבוה דאחיזת ידים שהוא בפחות מן י' טפחים ונכון ופר"ח כתב דברי ש"ך מגומגמים ולא הבנתי דבריו אמנם צ"ל מה שכתב או"ה דהשליכו מכתפיו על הארץ צריך לומר לאו דוקא שהפיל לארץ בכוונה רק הכוונה שנכבד עליו הכבש ומעצמו השליך לארץ. דאל"כ מה בעי כאן י' טפחים הא בהפיל אחרים א"צ יו"ד טפחים ועי' לעיל ס"א ודברים המנגדים. ולכן צ"ל שלא היה כוונתו להפיל כמ"ש והוה כנפלה מעצמו ודו"ק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.