רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:48, 21 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

זאת תהיה תורת המצור' ביום טהרתו. רוצה לומ' כשיטהר מצרעתו ונרפא אחר שטמאהו הכהן באי זה שיהיה ממיני הצרעת הנזכרים ונשתלח מחוץ למחנה כי כבר יתבאר אחר זה שהכהן יצא אל מחוץ למחנה לראותו אם נרפא נגעו ולזה לא ינהג זה הדין במצורע מוסגר ולמדה התורה שביום עצמו שטהר מנגעו יביא צפורים לטהרו ולא יצטרך להמתין בא יום אחר והיה זה כן לפי שאין הצפורים מסירין טומאתו לגמרי כי מן השקר שיהיה המצורע עצמו טהור כשנרפא קודם הערב שמש והנוגע בו לא יטהר עד הערב והובא אל הכהן אחשוב כי מפני שהיה מושבו טמא כמו שיתבאר יצטרך שיובא אל הכהן בצאת הכהן אל מחוץ למחנה ועוד כי לכבוד הכהן יחוייב שיובא אליו וכבר היה בא אליו תוך המחנה אם היה לו רשות להכנס בו ולזה יצא הכהן מעט אל מחוץ למחנה ושם יבא אליו המצורע לטהרתו:

ג[עריכה]

ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. למדנו מזה שהוא ראוי בזה שהכהן יטהרנו שלא יהיה מצורע כי זה הכהן עומד תוך המחנה ויצא משם לזאת הטהרה והמצורע לא יתכן בו שיעמוד תוך המחנה וסבת זה מבוארת מאד ממה שאמרנו בסבת הטהרה הזאת:

וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע. וזסה אם בסימני טהרה כמו העניין בצמיחת שער שחור בנתק שיורה על הרפואה או בסור סימני טמאה או בסור נגעו לגמרי:

ד[עריכה]

וצוה הכהן ולקח למטהר. הצווי בכהן והלקיחה בכל אדם:

שתי צפורים חיות טהורות. הרצון בצפורים שיהו דרין בבית כבשדה שהרי נאמר ושלח את הצפור החיה על פני השדה ואלו לא תהיה דרה בבית הנה בצאתה מידו תשתלח מעצמה על פני השדה והצפור שבזה התאר הוא צפור דרור ואמר חיות להוציא הטרפה שאי אפשר לה להחיות כי לה חולי או מכה יוליכה אל המות ואמר טהורות להוציא העופות הטמאים והנה ראוי שיקח יחד שתי אלו הצפורים ושיהיו שוים כי זה מדרך האחרים שיכון בהן המספר אלא שאין זה מעכב שכבר יתכן שיפול המספר בהם מפני היות כל אחד משניהם צפור:

ועץ ארז ואזוב ושני תולעת. ראוי שיעיה עץ הארז כשעור שיוכר בו שהוא עץ ארז. ולא יכבד על הכהן להזות בו עם אלו המינים הקשורים עמו ולזה יחוייב שיהיה בראשו טרף שיוכר בו שהוא ארז ושיהיה גדול מאד על האזוב כי הוא לוקח מצד מה שהוא מהצמח היותר גדול והאזוב לוקח מצד מה שהוא הצמח היותר קטן וכשהביטו מפרשי התורה באלו השרשים הספיק להם שיהיה אורכו אמה ובראשו טרף ועביו כמו רובע כרע המטה כשחלק אחד לשנים ושנים לארבעה ושיעור האזוב אינו פחות מטפח כי הוא יקחהו בידו אם שאר המינים ויטבלם בדם ובמים ויזה כמו שיזכור אחר זה וזה לא יתכן בפחות מטפח כי שעור אצבעות היד אשר בהם תהיה הלקיחה הוא קרוב מטפח. וראוי שיהיה זה האזוב המין ממנו שיקרא אזוב סתם לא המין שיקרא אזוב עם שם לווי כמו אזוב יון או אזוב מדברי כי התורה זכרה אזוב סתם ושיעור השני התולעת אין פחות משקל כי הוא ראוי שיהיה באופן שיקשרו בו אלו המינין וישובו להקיף בו לצפור החיה ראשי אגפיים והזנב באופן שתקשר עם אלו המינים קשירה מה ולא תפרכס בכנפיה ובזנבה וזה לא יתכן בפחות מזה השיעור לפי מה שנראה בחוש וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת. אין הרצון בזה שתהיה הצואה בכהן והשחיטה בכל אדם כי כבר נמשך אחר זה לזכור הפעלות הנשארות ולא זכר שיהיה עניינם נעשה על יד כהן והם פעולות מבואר מעניינם שלא יתכן העשותה כי אם על יד כהן והם לקיחת אלו המינים וטבילתם בדם וההזאה על המצורע ולזה הוא מבואר שכבר נזכר בזה המקום כהן להעיר שמזאת הפעולה יתחייב להיות הכל על ידי כהן ולזה יהיה הרצון בזה כי הכהן יצוה להביא אלו הצפרים אליו ויתר המינים הבאים עמהן וישחט האחד מהזוג:

ה[עריכה]

אל כלי חרש על מים חיים. רוצה לומר שימצה דם הצפור אל הכלי חדש על מים חיים שלא נשתמשו בו לתועלת האדם והוא מבואר שהוא ראוי שיהיה הענין כן בכלי רוצה לומר שיהיה חדש שלא נשתמ' לתועלת אדם לסבה בעינה אשר היתה זאת המצוה במים שתהיה בהם זאת הטהרה ולפי שאמר אחר זה בדם הצפור השחוטה על מים החיים למדנו שיהיו המים כשיעור שיהיה דם הצפור נכר ויוכר עם זה שהם מים ולזה לא יהיה לפי מה שנתבאר מן החוש כי אם ברביעית עם שבזה שיעור יתכן טבילת המינים האלו וההזאה בהם את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התועלת ואת האזוב. למדנו שהוא ראוי שיקח הצפור השנית הנשארת ויקח עמה שלשת המינים הנשארים:

ו[עריכה]

וטבל אותם ואת הצפור החיה. למדנו מזה שהם קשורים יחד שלשתם באופן שיהיו אגודה אחת שנאמר ויטבול אותם ושהצפור החיה אינה בכלל אגודתם שנאמר ואת הצפור החיה להורות שהם עמה שנים במספר וזה יהיה כשיהיו הם אגודה אחת וחוץ מהאגודה ההיא תהיה הצפור ותאגד בהם אגודה מה באופן שתהיה הטבילה בהם יחד:

בדם הצפור השחוטה על מים החיים. הנה תהיה הטבילה בזה הדם שמתמזג על המים החיים לארבעת אלו המינים יחד להזות על המטהר מן הצרעת:

ז[עריכה]

והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים. אחשוב שכבר יתבאר מלשון התורה כי על כל הזאה טבילה רוצה לומר שיזה ויטבול שבע פעמים והנה לא יחדה התורה אבר מיוחד תהיה בו ההזאה והנה מפני שזה היה לכונה שהוא נפרד עתה ממה שהיה בו מההפסד והחלי ולזה ישלח את הצפור החיה על פני השדה. הנה ראוי שתהיה במקום מורה על ההפרד ולזה תהיה זאת ההזאה אחורי ידו כאלו יאמר שהוא בלתי מחזיק עוד בזה העפוש וההפסד כי תוך היד מורה על החזקה ואחורי ידו מורה על הפך זה והוא מבואר בנפשו ולזאת הסבה בעיני תהיה ההזאה בבית המנוגע כשטהר על משקוף הבית מבחוץ:

וטהרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה. רוצה לומר שכבר תהיה זאת ההזאה לטהר המצורע וכבר ביארנו סבת זה בסוף פרשת שמיני והיא על יד כהן. ולמדנו מזה ששאר הפעולות שבגופו שבהם רושם לטהרתו הם נעשים על ידי כהן ולזה יתבאר שתגלחתו נעשית על ידי כהן ואחר כך ישלח את הצפור החיה אשר הזה בה על פני השדה וזה השלוח לא יצטרך שיעשה על ידי כהן לפי מה שהגבלנו ממה שאמר הכתב וטהרו ולפי שזה השלוח הוא על פני השדה שהוא חוץ לעיר הנה הוא מבואר שלא יהיה שלוח על פני השדה אם היה בשדה חוץ לעיר אבל יתחייב מזה הלשון שישלחה מתוך העיר על פני השדה:

ח[עריכה]

וכבס המטהר את בגדיו. לטהרם מן הטמאה הראשונה ואף על פי שכבר ישוב לטמאם אחר זה בלבשו אותם הנה הטמאה ההיא באופן מה למטה מהטומאה הראשונה כמו שיתבאר:

ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה. הנה זאת הטבילה תהיה אפילו במי מקוה כי לא אמר במים חיים ויטהר בה מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב לא יטמא כי אם הטומאה שזכרה התורה אחר זה והיא שהוא מטמא בגדים במגע ולזה הוא מבואר שהוא מטמא עדיין אדם וכלים במגע ולא נלמד מזה שיטמא במשא כי יש שם מי שיטמא במגע ולא יטמא במשא לחולשת טומאתו כמו שיתבאר בפרשת שמיני ואחר זה גם כן יותר להכנס לפנים מן החומה:

וגלח את כל שערו. הנה התגלחת היא על ידי כהן כמו שבארנו ואמרו כל שערו רוצה לומר כל שערו אשר בנראה מגופו שהרי אמר אחר זה בפרטי השער:

וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. הטעם בזה הוא להפרישו מאשתו כי המשגל הוא ממה שיזיק לו בהחלישו החום היסודי ואולי יהיה זה סבה להשיבו לעניין חוליו ולפי שאין המשגל מזיק לאשה בזה האופן כי זרעה הוא נא בלתי מבושל והיה מאמר התורה בזה בלשון זכר למדנו שאין הדין נוהג באשה כי היא מותרת בתשמיש המטה והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שער יגלח כבר ביארנו שהתגלחת היא נעשית בכהן וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו וטהר הנה בזאת הטבילה יטהר לכל הדברים של חולין זולתי לקדשים ולמקדש שלא יטהר לפי שהוא מחוסר כפרה כמו שנתבאר ביולדת ומשם נלמד זה העניין ולזה אמר בהשלמת הבאה קרבנותיו וכפר עליו הכהן וטהר ולולא שכבר היה טמא לדבר מה לא אמר וטהר:

ט[עריכה]

את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו. שהם כלם בנראה מהגוף ולזה לא יצטרך לגלח השער שבתוך החוטם והוא מחוייב שלא ישארו שתי שערות בשערות שיתחייב בהם התגלחת שאם נשארו שם שתי שערות לא עלתה לו תגלחת שנאמר את כל שערו. ולזה ראוי שלא ישאר שם מה שיפול בו שם שערות והוא שתי שערות לפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים:

י[עריכה]

וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה. ראוי שתדע כי מה שאמר בזה וביום השמיני אין הרצון בו שאם לא הביא אלו הקרבנות אז לא יוכל להביאם אחר זה להשלים טהרתו אבל לקחה התורה אותו הזמן היותר קצר שיתכן שתשלם בו טהרתו. והנה יקח הכבש לאשם ויקריבהו ראשונה ובו יוכל אל שיקריב חטאתו ועולתו לכפר עליו מטומאתו כמשפט שאר מחוסרי כפרה המביאין קרבן וזה כי מפני שהיה הצפור הנשחט בחוץ חטאת בתכלית החסרון עד שלא היה קרב ממנו דבר למזבח לחסרון החמר שהורה עליו הנה היה ראוי שיביא אחריו מה שישלם בו באופן מה שחסר בחטאת הראשון ואחר יאות לו להקריב חטאתו ועולתו ולא היה ראוי שיסמוך על החטאת הראשון להשלים טהרתו לסבה שזכרנו עם של חוזק טומאת שכבר נשאר טמא אחר החטאת ההוא באופן שהוא מטמא בגדים כמו שקדם והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני השם פתח אהל מועד הנה יעמיד הכהן את המצורע המטהר חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח המזרח ופני המטהר לצד המערב שהוא לפני השם כי לא יוכל להכנס יותר מזה השיעור קודם שתשלם טהרתו ומה שאמר ואותם אין הרצון בו שיעמיד גם כן הקרבנות ומה שהביא עמהם מהסלת והשמן כי לא יתכן שיאמר בהם העמדה אבל הרצון בו שהוא ראוי שיהיו מוכנים שם כל הדברים האלו להשלים טהרתו אם ירצה שתשלם לו הטהרה ביום ההוא ומה שאמר האיש אין הרצון בו שלא ינהג זה באשה ובקטן כי כבר אמר אחר זה על הראש המטהר וכפר המטהר מטמאתו שיורה שאי זה שיהיה המטהר ינהג בו זה הדין. ועוד שאתה תמצא קרבנות טהרה נוהגות באשה כאיש כמו שיתבאר בעניין זב וזבה ואף על פי שכבר היה הזב יותר ראוי בחוזק הטומאה מהזבה כמו שיתבאר מדברנו:

יב[עריכה]

ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם תנופה לפני השם. לפי שהכהן היה אז במזרח העזרה הנה הוא מבואר כי התנופה הזאת תעשה במזרח ופניו למערב שנאמר לפני השם וכן העניין בשאר התנופות כמו שקדם והנה התנופה היתה שהיה הכהן מוליך ומביא מעלה ומוריד הכבש ולוג האשם כמו הענין בשאר התנופות:

יג[עריכה]

ושחט את הכבש. זה מבואר ולזה יהיה הנאכל ממנו נאכל לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה כי הוא קודש הקדשים:

יד[עריכה]

ולקח הכהן מדם האשם וגומר. הנה לא זכרה התורה מה שיהיה במזבח מדם האשם והחלבים גם לא זכרה הנאכל לכהנים ממנו להשענה על מה שביארה מזה בתורת האשם וראוי שנעיין אי זה מהנתינות הדם תהיה ראשונה אם יתן ראשונה על המטהר ואחר על המזבח או הפך זה והנה יתבאר שהוא ראוי שיהיה ראשון מה שיהיה למזבח כמו שהיתה החלבים קודם אכילת שאר לכהנים כי המגיע מזה לשם יתעלה מתיר הנשאר לאדם ועוד שהרי מצאנו בביאור בפרשת ואלה המשפטים שחצי הדם זרק על המזבח קודם שיזרוק על העם מהדם הנשאר להביאם בברית עם השם יתעלה ובכלל הנה הוא מבואר שמה שהגיע מהקרבן לשם יתע' קודם מה שמגיע ממנו לאדם ולזה זכרה התורה בזאת הפרשה ההזאה מן השמן שבע פעמים לפני השם קודם הנתינה ממנו על בוהנות המטהר ואזנו ולזה הוא מבואר שאחר זריקת הדם על המזבח סביב בחלק השפל מהמזבח היתה זאת הנתינה מהדם על המקומות מהמצורע שזכר וזה שהדם שיקבל הכהן לתת על בוהנות המצורע ראוי שיהיה דם האשם לא שירי הדם הנזרק שנאמר ולקח הכהן מדם האשם ולזה הוא מבואר שבעת נתינת שחיטת האשם יקובל קצת הדם לתת על המזבח על יד אחר מהכהנים כלי שרת כמשפט וכהן אחר יקבל אז קצת הדם לתת על בוהנות המצורע ואזנו ויתבאר מהנמשך לזה בעניין הזה שזאת הקבלה תהיה בכף הכהן ולפי שהיא עבודה ראוי שתהיה בכף הכהן הימנית כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ולפי שהנתינה תהיה מהכף השמאלית באצבע הכהן הימנית כמו שהתבאר בשרשים הכוללים מנתינת השמן על בוהנות המצורע ואזנו בזאת הפרשה הנה יערה הכהן הדם מידו הימנית לידו השמאלית ואחר יטבול אצבעו הימנית בדם אשר על כפו השמאלית ויתן ממנו על תנוך אזן המטהר הימנית וזה יהיה אחר שיכניס המטהר ראשו בעזרה באופן שלא יצא הדם חוץ לעזרה כדי שלא יפסל ואחר יכניס המצורע ידו הימנית בעזרה ויתן הכהן מן הדם באצבעו על בהן ידו הימנית ואחר יכניס המצורע רגלו הימנית ולקח הכהן מלוג השמן ראוי שתדע שהוא ראוי שיהיה לוג השמן בעת זאת הלקיחה והיציקה ולזה אם נשפך ממנו אם אם חסר ממנו אי זה שיעור שיהיה קודם שיציקה לא יתכן לעשות ממנו מה שזכר אם לא ישלים שעורו קודם זה וכן ראוי שיהיה הנתן על בוהנות המצורע מלוג השמן ולזה אם חסר או נפשך קודם הגמר הזאות השמן והנתינה ממנו על בוהנות המצורע ואזנו צריך להביא לוג אחר לעשות ממנו הנזכר בזאת הפרשה בסדר הנזכר:

טז[עריכה]

והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני השם. הנה ההזאה הזאת היא לצד המערב כנגד קדש הקדשים שנאמר לפני השם ועל כל הזאה והזאה תהיה טבילה ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן באצבעו הימנית על תנוך אוזן המטהר הימנית ובוהנותיו על דם האשם רוצה לומר אצל דם האשם או עליו ממש. וראוי שתדע שלא יחוייב שיהיה שם דאם האשם בעת זאת הנתינה וזהו שכבר אמר תמורת זה בקרבן מצורע עני על מקום דם האש ולזה אף על פי שנתקנה הדם משם קדם זאת הנתינה יתכן לתת מהשמן בבוהנות המצורע ואזנו באופן הנזכר ולפי שאמר ויצק על כף ההן השמאלית ולא אמר על כפו למדנו שהוא ראוי שתהיה זה על כף כהן אחר אלא שאין זה מעכב וזה שכבר תמצא בפרשה הבאה אחר זה ונתן הכהן מן השמן אשר על כפו וזה מורה שאפשר שיעשה זה בכף כהן עצמו והנותר בשמן אשר על כף ההן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני השם למדנו שראוי שיהיה זה העניין לפני השם רוצה לומר שיהיו פניהם לצד המערב ושזאת הנתינה היא מעכבת הכפרה ולזה אמר יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן הא אם לא נתן לא כפר ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו רוצה לומר שאחר זה יותר לו לאכל קדשים ולהכנס לעזרה ואולם העולה אינה מעכבת הטהרה כמו שזכרנו בפרשת יולדת ואמנם אמר הקרבת העולה והמנחה וכפר עליו הכהן וטהר לחתימת המאמר כאלו אמר שבסדר הנזכר תשלם הכפרה והטהרה למטהר ואולם למה היו אלו הקרבנות בזה האופן אחר התגלחת והצפרים הנה ראוי שנאמר בזה לפי מנהגנו והשגתנו ונאמר כי מפני שהיה חטאת המצורע הנעשה חוץ לשלש מחנות בתכלית מההוראה על החומר החסר ולזה לא היה ממנו דבר להשם יתעלה ולא לכהנים וגם לא היה מטהר בו המצורע לחסרונו כמו שנזכר הנה לא היה ראוי שתבא אחריו עולה שהיא כלה לשם יתעלה כי אין האיש הזה במדרגה שתקובל ממנו עולת כי היא תבא אחר שלמות הטהרה ולזה בא אחריו אשם המורה על הצורה הוראה מה ולזה היה נזרק דמו למטה וסביב והיתה הוראת האשם בזה המקום לפי הנראה לנו כי מהצורה באה הרפואה למטהר כמו שבא ההפסד מצד החמר ולזה היתה נתינת הדם והשמן מהכף השמאלית על אלו האברים הימניים כאלו יאמר כי מהצורה היתה זאת הדריכה מהשמאל אל הימין כי השמאל מורה על הנטייה וההפסד וחלי הוא נטייה ממנהג הטבעי והיתה נתינת הדם והשמן על אלו האברים שהם קצוות הגוף והם מפני זה חלושים וידחו להן המותרות לזאת הסבה ועם זה כאשר תעשה הצורה פעולתה בשלם שבפנים ידחה העפוש וההפסד גם מאלו המקומות החלושים והנה יזה משמן שבע פעמים לפני השם להעיר כי הכחות השופעות מהגרמים לפי מה שנתן מהם השם יתעלה מהכח ביום הבראם הם שומרים האדם בעצמות מכמו אלו ההפסדים וזה המכוון מהם ואם היה שיהיה במקרה סבה באופן מה לכמו אלו הפסדין כמו שזכרנו ולזאת הסבה היה התנופה לזה האשם להורות כי התנועות הסבוביות הם התחלות לתנועות היסודיות ולתנועות המורכב מהם לפי מה שסודר ביום ברא ארץ ושמים וזה כי ההולכה וההובאה מעירות על התנועות הסבוביות המזריחית והמערבית וההעלאה וההורדה מורה על תנועה מהמרכז ואל המרכז ואלו התנועות הנזכרות סבות שאר התנועות הקודמות כמו שהתבאר בטבעיות והנה היתה זאת הפעולה המורה על הצורה בשמן שנשאר רשומו זמן ארוך והיתה הפעולה המורה על החמר החסר במים שלא ישאר רשומם כי אם מעט כי החלי שוהא מפאת החמר הוא מעט ואולם הבריאות שהוא מצד הצורה הוא מאדיי ולזאת הסבה היה ההקדשה במשיחת השמן והנה היה השמן ההוא רוקח ולמעלת הנמשח בו מה שאין כן בשמן אשר ימשח בו המטהר מהצרעת ואמנם ינתן הנשאר מהשמן על כפי השמאלית על ראש המטהר באצבעו הימנית לפי שהראש לקרירותו יתפעל בקלות מחסרון החום היסודי. ובהיותו שלם ישמר מהרעועים וכאלו יעיר בזה כי הצורה בהיות פעולתה שלמה תשמר הראש מהפסדים עם האותות לקבל הרעועים מצד החמר וזה כלו לפי מה שהשרשנו נוהג מנהג הענינים להעיר על מציאות הצורה ושמנינה יהיו הטובות וההפסדים יהיו בסבת החמר ולפי שדם האשם מורה על הבריאות שהוא מצד הצורה לא יכשר היותו כי אם כבש ואף אם היה המצורע עני וזה שהדם מורה על ההפסד הוא דם העוף להיותו בעל חי חסר כמו שבארנו ולזה יחוייב שיהיה זה הדם השני שמורה על הבריאות דם בעל חי שלם והוא ההולך אשר יוליד בעל חי כגופו ולזה לא תיכן שיהיה תור או בני יונה ולזאת הסבה תמצא במצורע עני שיביא חטאתו ועולתו מן העוף אבל אשמו יהיה כבש עכ"פ ואם דל הוא ואין ידו משגת רוצה לומר שדלותו הוא באופן שאין ידו משגת לכל אלו הקרבנות ולפי שאין המטהר ראוי לחטאתו ולעולתו ולמנחתו אשר בהם הבדל בין דל לעשיר כי אם אחר הביאו אשמו הנה יודע אז אי זה קרבן יתחייב להביא שאם היה אז עשיר יתחייב להביא קרבן עשיר אף על פי שהעני אחר כך ואם היה דל יביא קרבן עני אף על פי שהעשיר אחר זה ולפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים יתבאר שהדם העומד לזרק נפשט אותו כזרוק ולזה כיון כשנשחט דם האשם יחול עליו חייוב היות הבאת שאר הקרבן ואז יבחן אם יתחייב להביא קרבן עשיר או עני ושאר מה שנזכר בזאת הפרשה מקרבנות המטהר הכל מבואר ממה שקדם לנו מהמאמר בקרבנות עשיר והנה שם זכרה התורה על הסדר הנשכר בקרבנות עשיר להעיר כי הכל מכוון ולזה לא יתחלף זה הנימוס כלל ואם יתחלפו הב"ח אשר מהם והיה הקרבנות וכמות המנחה:

לד[עריכה]

כי תבואו אל ארץ כנען. יעיר שאין נגעי בתים נוהגים אלא בארץ ישראל:

ונתתי נגע צרעת. הנה יחס להשם יתע' נתינת נגע צרעת כי הוא סבה אל מה שיתחדש באופן מה ואף על פי שאין הרע מתחדש ממנו בעצמות כמו שיתבאר במקומותיו וגם אפשר עם זה שיהיה הנגע מתחדש בבי' על ההשגחה אם להראותם האוצר הגנוז שם כמו שאמרו ז"ל או לשמור העומדים שם מהמפולת וזה שהם ישבו בבתים אשר לא בנאום ולזה היה אפשר שיהיו רעועים ונכונים אל הנפילה לרוב זמן זה הבנין והם לא ידעו זה ולזה היה הש"י מראה בבית ההוא על צד ההשגחה זה ההפסד אשר לבית בקירות הבית והנה היה מראה זה הנגע ירקרק או אדמדם לסבה בעינה שזכרנו בנגעי בגדים וכלי עור:

בבית ארץ אחוזתכם. למדנו מזה שירושלם אינה מטמאה בנגעי' לפי שלא נתחלקה לשבטים ולזה אינה אחזה לאיש מיוחד שיתכן שיאמר בה:

לה[עריכה]

ובא אשר לו הבית כנגע נראה לי בבית. ולא יאמ' נגע נראה לי כי המשפט בזה לכהן הוא:

לו[עריכה]

וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות הנגע ולא יטמא כל אשר בבית. למדנו מזה שיש לאחר ראיית הנגע עד שיבנו הבית כדי שלא יגיע בזה צער לבעל הבית ומזה המקום נלמד שיש לאחר ראיית נגעי אדם לזאת הסבה ולזה לא יראו הנגעים בשבת ולא בי"ט כדי שלא יקרה מזה צער לבעל הנגע ביום שהיה ראוי שישמח בו:

ואחר כך יבא הכהן לראות הבית. למדנו שהוא יראה באופן שיהיה בו לא שיפתחו בו חלונות כדי שיראה נגעו בשלמות וזה יתבאר מאמרו הבית בה"א הידיעה:

לז[עריכה]

וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית. לפי שהנגע יחוייב שתהיה על שתי אבנים ואז ינהג בו זה הין שנאמר וחלצו את האבני אשר בהם הנגע והנה אין האבנים נקשרות בבנין באופן שיהיו לאחת הנה יחוייב בזה הנגע שיהיה שיעורו כשני נגעים ולזה יהיה רחבו כגריס וארכו כשני גריסין ולמד ממה שאמר בקירות הבית שהוא מחוייב שיהיו לבית קירות ואז ינהג בו זה הדי' לא שיהיה עגול ולפי שהנהוג מהבית שיהיה בו קירות שיהיו בו ארבעה כתלים לא פחות ולא יותר הנה לא ינהג זה הדין כי אם בבית בעל ארבעה כתלים והרצון באמרו בקירות הבית באחת מקירות הבית כמו יקבר בערי הגלעד:

שקערורות. רוצה לומ' שיהיה מראיהם שוקע מן הקיר כמו שאמר אחר זה ומראיהם שפל מן הקיר:

ירקרקות או אדמדמות. רוצה לומר חזק הירוקות או חזק האודם:

לח[עריכה]

ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית. למדנו מזה שהנגע ראוי שיהיה תוך הבית ואז ינהג בו זה הדין לא אחריו כי לא יכנס הכהן בבית בראותו אותו שיתכן שיאמר בו שיצא מן הבית ולמדנו מזה שכיון שיצא מהבית יוכל להסגיר את הבית שנאמר אל פתח הבית לא קודם זה ולזה יצא מתחת המשקוף ויעמוד לצד הפתח ולמדנו מזה שאף על פי שהרחיק מאד מהבית יוכל להסגיר שנאמר ויצא הכהן מן הבית וכבר יצא משם ואין ראוי שנאמר שלא יכשר זה אלא כשהיה סמוך לבית כי אין שם דבר יתחייב ממנו שיהיה יותר ראוי בסמוך כי לא יחוייב שיראה הנגע בעת שישפוט להסגיר הבית שאם היה הדבר כן הנה יקרה שיהיה שם נגע ראוי להסגירו עליו ולא יוכל על זה לפי שלא יתכן לו שיראה הנגע ההוא מפתח הבית ולזה הוא מבואר שלא יחוייב שיראה הנגע מהמקום אשר ישפוט שם שדינו להסגירו וראוי שתדע שכבר יתכן לו להסגירו כיון שיצא מחלל הבית אפף על פי שהוא עדיין תחת המשקוף שהרי אני קורא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית:

והסגיר את הבית שבעת ימים. הנה בארנו הסבה כשיהיה ההסגר שבעת ימים:

לט[עריכה]

ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית. הנה הפשיון הזה יהיה בכל שהוא אם היה סמוך או כגריס אם היה מופלג כי זה יורה על התפשט זה העפוש שם כמו שבארנו בנגעי בגדים:

מ[עריכה]

וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהם הנגע. למדנו מזה שלא ינהג זה הדין אלא כשהיה הנגע על שתי אבנים לכל הפחות וראוי היה להיות כן כי מפני שהבית הוא מקבוץ הא האבנים הנה לא יתכן שילקח ראיה מהם על כללות הבית אם לא היה זה ההפסד בשנים מהם כי הם הקבוץ הראשון והנה זה הענין באבנים דומה דינו לענין נגעי בגדים וזה כי בנגעי בגדים ישרף כל הבגד כיון שפשה הנגע לא מקום הנגע לבד וכן אם פשה הנגע בבית יסירו כל האבנים אשר בה הנגע לא החלק מהם שבו היה הנגע והנה לא יהיה הסגר בנגעי בגדים אחר הפשיון לפי שאין כללות הבגד חלק לדבר אחר כמו הענין באבנים שהם חלק מהבית. ולזה יצטרך להסגיר אחר הפשיון כמו שיתבאר אחר זה לראות אם ישוב הנגע ואז נשפוט על התפשט ההפסד בכללות הבית ומזה המקום יתבאר שהענין בנגעי בתים בשני ההסגרים הראשונים באבנים אשר בהם הנגע כדין הבגדים שבהם הנגע ואמנם קצרה התורה בזה במשפטה לקצר במה שהוא בכח דבריה ולזה הוא מבואר שאם לא פשה הנגע בהסגר הראשון ופשה בסוף ההסגר השני חולץ האבנים אשר בהם הנגע וקוצה העפר סביב הנגע וטח את הבית ומסגירו פעם שלישית ולזה יהיה בבתים הסגר שלשה שבועות מה שאין כן בנגעי בגדים ולסבה שזכרנו ואם כהה בראשון או שסר הנגע אינו טעון הסגר ולפי שאי אפשר לכבס מקום הנגע כמו העניין בבגדים קולף אותו:

ואם עמד בעיניו ולא פשה מסגירו שנית ואם כהה קולף מקום הנגע כמו הענין בבגדים ואם עמד בעיניו ולא פשה חולץ וקוצה וטח כמו הענין בבגדים שישרף אז כללות הבגד ההוא כי אין הבגד חלק לדבר כמו אלו האבנים שהם חלק מהבית ומזה המקום יתבאר על צד התיחס כי כמו שיבא ההכרח להסיר חלק מהבית ישובו לתקנו כשיקחו אבנים אחרות ועפר אחר כך כשיבא ההכרח להסיר חלק מהבגד ישובו לתקנו כשיטלו בו טלאי ממקום אחר ואחר הסגירו שלישית לשפט על כללות הבית והשליכו אתהן אל מחו לעיר כל עיר משמע בין מוקפת חומה בין בלתי מוקפת חומה ואמנם האדם לא יצא אלא מחוץ לעיר מוקפת חומה שנאמר בו מחוץ למחנה והמחנה במה שהוא מחנה אחד הוא מוקף מחיצה:

וראוי שיתבאר מזה שכן הענין בבגד המנוגע כי אין ביניהם הבדל אלא בענין ההסגר השלישי כמו שבארנו ואולם זכרה התורה זה הדין באבנים לפי שהם יותר פחותים ולזה היה ראוי שתהיה טמאתם יותר קלה לפי מה שהשרשנו בעניין הטמאות והטהרות ומפני זה היה אפשר שנלמד מהם זה הדין לבגדים וכלי עור אל מקום טמא כאלו תאמר המקום שישליכו שם הנבלות ומה שדימה להם מהטמאו' ואת הבית יקציע מבית סביב רוצה לומר שיקלף העפר אשר טחו אותו בו בפנים סביב הנגע:

מב[עריכה]

ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית. יתבאר מזה שאין ראוי שיביא אבן תחת האבנים אבל יביא אבנים תחת האבנים אף על פי שמספרם מתחלף וראוי שלא יהיו האבנים שיביא ולא העפר לקוח מזה הבית עצמו שנאמר אבנים אחרות ועפר אחר והנה הכונה היא להשלים הבית מה שחסר בסבת חלוץ האבנים והקציעה והנה אמרה התורה בלשון רבים חלוץ אבנים והשלכתם ושפיכת העפר וקציעתו ולקיחת אבנים והבאתם. ואולם לקיחת העפר והטיחה זכר בלשון יחיד להורות שאם היה זה הכתל משותף לביתו ולבית חבירו שניהם מטפלין בכל זה זולת בלקיחת העפר האר והטוח הבית שאינו מיטפל בו אלא בעל הבית שנראה בו הפגע:

מג[עריכה]

ואם ישוב הנגע וגו' עד טמא הוא. הנה זה שאמר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית. רוצה לומר אחר ההסגר ביום השביעי וזה שכבר אמר אחר זה ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחר הטוח ואם לא היה שם הסגר מה זאת הביאה שיבא הכהן לראות את הבית והנה אין בו נגע ולזה הוא מבואר שכבר יסגיר הבית אחרי הטוח אותה שבעה ימים ואם נראה שם נגע כשעור נגעי בתים הנה נשפוט שצרעת ממארת היא לכללות הבית והבית כלו יהיה טמא לא מתוכו לבד ויתבאר במה שקדם בנגעי בגדים שאם נראה הנגע באבנים ששמו שם מחדש הנה יוציאו האבנים ההם עם שאר אבני הבית חוץ לעיר ואם תראה בשאר אבני הבית לא יוציאו חוץ לעירה האבנים ששמו מחדש אבל שאר כל האבנים:

מה[עריכה]

ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית. מגיד שאין מיטפל בנתיצה אלא בעל הבית אשר בו הנגע וניתץ את שלו ומניח של חבירו שנאמר את אבניו לא אבני הבית הנלוה לו ולמדנו מזה שאין דין נגעי בתים נוהג אלא בבית שהיו אבנים ועצים ועפר והיה זה כן לפי שהוא כליי ודומה באופן מה לדברים בעלי הצורה השלמה והם בעלי הנפש כי הם כלם כלים כמו שהתבאר בטבעיות ולזה יטמאו האבנים מצד מה שהם חלק מהבית ואף על פי שאין האבנים ראויים לטומאה כמו שקדם והנה יובדל הבית מהבגדים והעור בלקיחת שתי צפורים לטהרתו כמו הענין באדם מה שאין כן בבגדים ובעור כי הם יטהרו בטבילה וידמה שאין זה הענין כן בבתים למעלתם על הבגדים ועל העור אבל היה זה לפי שאי אפשר בהם הטבילה ואין ראוי שתסור טמאתם בזולת פעל כלל ולזה היתה טהרתם בצפורים שיורו על ההנקות מזה ההפסד שבא בסבת החמר כמו שתורה הטבילה על זה והנה עם זה ההבדל בטהרת האדם בצפורים לטהרת הבית מהם מבואר וזה כי האדם ישאר טמא אחר הבאת הצפורים מה שאין כן בבית לפחיתותו והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב זה יהיה באדם או בכלים והנה יטמא בו כלי חרס אם לא היה מוקף צמיד פתיל כי הכלי חרס אינו מטמא אלא מאוירו וזה נוהג גם כן בנגעי האדם ובנגעי בגדים כי הם ראויים בזה הדין כמו הבתים או יותר מהם אלא שזה יהיה בהיותם קבועים במקום כמו הענין בנגעי הבית לא אם היו נעתקי' בזולת עמידה כלל והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו לפי שהוא טמא תכף בואו הנה לא אמר שוכב או אוכל בעבור טמאת האדם אבל אמר זה בעבור טומאת בגדיו ולפי שאין האכילה והשכיבה שם ממה שיש לו רושם בטמאת הבגדים למדנו שלא אמרה התורה אלא שעור שהייתו שם באופן שיטמאו בגדיו וזה שהבגדים שהוא לבוש לא יאמר בהם שהם באים אל הבית בבואו שם ולזה לא יטמא עד שישהה שם שיעור אכילה בינונית והוא כשיעור שלשה ביצים פת חטים ובלפתן ומיסב כי זהו הנהוג מהאכילה וכשיעמוד שם כמו זה השעור אז יטמאו בגדיו שהוא לבוש קודם זה:

מח[עריכה]

ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע. רוצה לומר שלא נתחדש שם נגע אחר זה ההסגר הנה זה ראיה שנרפא הנגע במה שהוסר מהאבנים ושאין העפוש ההוא מתפשט בנשאר מן הבית:

מט[עריכה]

ולקח לחטא את הבית שתי צפורים וגו'. הנה מפני שנטמא הבית כל ימי ההסגר והיה בלתי ראוי שתסור טומאתו בזולת פועל כלל הנה תהיה טהרתו בצפורים לפי שאי אפשר בו הטבילה כי הם יורו על שזה ההפסד בא מצד החמר וההזאה בזה האופן תורה על הנקות מזה החסרון כמו שבארנו במה שקדם. והנה תהיה ההזאה הזאת על משקוף הבית מבחוץ להורות שסר הנגע כמו שבארנו במה שקדם:

נד[עריכה]

זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק. אמר ולנתק לפי שאינו נגע אבל הוא נשירת שער:

נה[עריכה]

ולצרעת הבגד ולבית. מגיד שדין הצרעת הבגד והבית הוא אחד וכבר התבא' מדברינו שהעניין הוא כן:

נו[עריכה]

ולשאת ולספחת ולבהרת. אף על פי שכולם טמאים ראוי שיוכרו לכהן כי אז יהיה שלם הבחינה בעניין נגעי הצרעת ויוכל לעמוד יותר על אמיתת ענין הנגע אם עמד הנגע בעיניו או כהה להורות ביום הטמא וביום הטהור:

נז[עריכה]

זאת תורת הצרעת. ר"ל כי בזה האופן ישפט הכהן בנגע שהוא טמא או טהור או בבעל הנגע ואם ישפט בזולת זה האופן לא יהיה משפטו משפט וכבר בארנו זה במה שקדם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.