מזרחי/ויקרא/ח

מזרחי ויקרא ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

קח את אהרן פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן. שהיה באחד בניסן כדכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן נמצא שבכ"ג באדר היתה תחלת המלואים וכן כתב ג"כ בפרשת ויהי ביום השמיני שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום שנמצא שהתחלת שבע' ימי המלואים הית' בכ"ג באדר וזהו ששנינו בת"כ בפסוק ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף שעיר זה שעיר של נחשון חטאת זו חטאת יום שמיני דרש משה זה שעיר של ר"ח דכתיב ביה ואות' נתן לכם לשאת את עון העדה אי זה שעיר נושא את עון העד' זה שעיר של ר"ח שנא' ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם וכיון דשמיני זה הוא שמיני למלואים דהא לעיל מיניה כתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים נמצא שתחלת המלואי' היה בכ"ג לאדר אבל בספרי אמרו ויהי אנשי' אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהוא שנא' ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא לא היו יכולין לעשו' אבל יכולין היו ביום שלאחריו ונמצינו למדין שהשביעי של נדב ואביהוא היה בערב הפסח וא"כ יום מיתתן של נדב ואביהו' היה בשמיני לניסן וכיון שיו' מיתתן היה בשמיני למלואים דקרא דויהי ביום השמיני שבו מתו נדב ואביהוא אדלעיל מיניה קאי דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים נמצינו למדין שהשמיני למלואים היה בשמיני לניסן וא"כ תחלת המלואים היה בר"ח ניסן ולכן עכ"ל דההיא דת"כ פליגא אדר' עקיבא ורש"י ז"ל פי' אליבא דת"כ וא"ת בשלמא לרבי עקיבא היינו דכתיב ופתח אהל מועד תשבו אלא לתנא דת"כ מאי ופתח אהל מועד והלא לא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן י"ל אע"פ שלא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן מ"מ בכל יום משבע' ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו כדי להרגילם ומפני שלא היתה הקמתו באותן הימים אלא דרך עראי ובר"ח ניסן היתה הקמתו לקיום ששוב לא פרקו עד כ' לאייר שנסעה השכינה ממדבר סיני לפיכך אמר הכתוב שבר"ח ניסן הוקם המשכן ולפ"ז צריך לפרש ופתח אהל מועד תשבו ומקום אהל מועד תשבו דאל"כ מאי יומם ולילה שבעת ימים דקאמר והלא בעת סתירתו לא נשאר בו צורת פתח. והחכם רבי' אברה' בן עזרא ז"ל טען ואמר שאם כדברי האומר שהיו' השמיני למלואים הוא יום ר"ח היה ראוי להזכיר השעיר של ר"ח ולא הזכיר רק ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וזהו שדרש משה ועוד אם היה שעיר ר"ח למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר היה ראוי שיאמר מלבד עולת החדש. ונ"ל שאין טענה מכל אלה שאם מפני שלא הזכיר השעיר של ר"ח י"ל שכמו שלא הזכיר השעיר של גמליאל בן פדהצור לפי דעתו מפני שסמך על מה שנזכר במקומו בפרשת נשא כך לא הזכיר השעיר של ר"ח לדעת האומר שהשמיני למלואי' הוא יום ר"ח מפני שסמך על מה שנזכר במקומו בפרשת פנחס ולזאת הסבה בעצמה לא הזכיר גם השעיר של נחשון. ומה שטען עוד שאם היה השעיר שדרש משה שעיר ר"ח כדעת האומר שהשמיני למלואים הוא יום ר"ח למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים גם זו אינה טענה כי לולא הכעס שכעס משה על שריפתו לא היה מזכיר גם אותו כמו שלא הזכיר שאר קרבנות החדש מפני שסמך על מה שנכתב במקומו וכמו שלא הזכיר קרבן נחשון מפני שסמך על מה שנכתב במקומו ומה שטען עוד וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר היה ראוי שיאמר ומלבד עולת החדש גם זו אינה טענה כי כמו שלא כתב מלבד עולת גמליאל בן פדהצור מפני שסמך על הכתוב במקומו כן לא כתב מלבד עולת החדש מפני שסמך על הכתוב במקומו אע"פ שבתמיד של שחר לא סמך על הכתוב במקומו וכתב מלבד עולת הבקר ואין להשיב מפני ששעיר נחשון הוא קרבן יחיד וקרבן העם הוא קרבן צבור ואין לומר מלבד רק בשל צבור עם של צבור כי בסוף פנחס כתוב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם ועוד שאין פירש מלבד עולת הבקר חוץ מעולת בקר כאש' חשב שאם כן למה לא נכתב זאת אחר ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מיד קרבן עם קרבן כמנהגו בכל מקום אבל נכתב אחר ויקריב את המנחה וימלא כפו ממנה שאין ביניהן דמיון כלל רק פירושו כאשר פי' רש"י ז"ל שמפני ששתי מנחות היו שם אחת בפני עצמה ואחת על העולה רצה להודיע שויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה אינה המנחה הבאה עם העולה שהיא מנחת נסכים כפי מה שיורה סמיכותה עם ויקרב את העולה רק היא המנחה הבאה בפני עצמה הנזכרת למעלה שזהו מה שדרשו רז"ל בת"כ או ללמד שאין עולת העם פוטרת עולת התמיד אע"פ ששתיהם חובה כמו שפי' הרמב"ן ז"ל או ללמד שכל אלו נעשו אחר עולת התמיד כמו שפירש רש"י ז"ל וכך פירש בפרשת פנחס על עולת התמיד אלו נוספים מגיד שאין קרבן אלו בין שני תמידין ואדרבה יש לתמוה על החכם בן עזרא על שחשב שז' ימי המלואים היו אחר הקמת המשכן למה לא אמר במלואים מלבד עולת הבקר אחר שכבר היו אז:

קח את אהרן קחנו בדברים ומשכהו. לא מלשון לקיחה ממש כי הלקיחה מורה על הכנס הדבר תחת רשותו ולא נכנס אהרן תחת רשותו של משה להיות לו לקניין:

ח

זה הדבר דברים שתראו שאני עושה לפניכם צוני הקב"ה לעשות. תקן בזה שני עניינים האחד שמלת זה אינו ניפל על הנזכרים לעיל מפני שאין שם שום רמז ומלת זה מורה על הרמוז ולכן אמר שמלת זה פה מורה על הדברים העתידים לראות אחר זה והאחר שחס' מאשר צוה ה' מלת אותי כאילו אמר אשר צוה ה' אותי לעשות להורות מי הוא המצוה:

ט

וישם על המצנפת פתילי תכלת הקבועים בציץ נותן על המצנפת ונמצא הציץ תלוי במצנפת כו'. לא שהציץ עצמו היה נתון על המצנפת שהרי כתוב בו והיה על מצח אהרן ובשחיטת קדשים שנינו שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם התפילין והציץ היה נתון על המצח הרי המצנפת למעלה בגובה הראש ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח והציץ למטה אך מפני שהפתילים היו נקובין ותלויין בו בשני ראשיו באמצעיתו וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשו מקיפין את הקדקד והפתיל האמצעי כשראשו קשור עם ראשי השנים הלך על פני גובה הראש מלמעלה ונמצא עשוי כמין כובע לפיכך אמר הכתוב והיה על המצנפת בעבור הפתיל האמצעי שהוא המחזיק הציץ מליפול והוא תלוי בו כך פרש"י בפרשת תצוה ע"ש:

יב

ויצוק וימשח בתחלה יוצק על ראשו ואח"כ נותן בין ריסי עיניו ומושך באצבעו מזה לזה. כדאיתא בכריתות בפ"ק תני חדא בתחלה מציק שמן על ראשו ואחר כך נותן שמן בין ריסי עיניו ותניא אידך בתחלה נותן שמן בין ריסי עיניו ואח"כ מציק שמן על ראשו תנאי היא מר סבר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן ואח"כ וימשח אותו ומר סבר משיחה עדיפא שכן נתרבת אצל כלי שרת והא דכתיב ויצוק ואח"כ וימשח ה"ק מה טעם ויצוק משמן המשחה משום וימשח ופי' רש"י ואח"כ נותן שמן בין ריסי עיניו ומצרפו באצבעו דרך הפדחת פירוש היציקה היתה על ראשו והמשיחה היתה בין ריסי עיניו והיה מחברן דרך פדחתו באצבעו כדי שתהיה המשיחה כעין כ"י יונית כדתניא בפ"ק דכריתות כיצד מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים כמין כ"י מאי כמין כ"י אמר ר' מנשיא בר גדא כמין כ"י יוני וכך פרש"י גבי ומשחת אותו האמור בפ' תצוה:

טו

חטאו וטהרו מזרות ליכנס לקדושה. דאל"כ מ"ש הכא שעשה החטוי הזה ולא הספיק לו נתינת הדם על קרנות המזבח ואלו בכל מקום די בנתינת הדם על קרנות המזבח בלבד הזכיר זה פה ולא בפרשת תצוה כי שם קצר ופה פירש:

ויקדשהו בעבודה זו דאל"כ במה קדשו:

לכפר עליו מעתה כל הכפרות. כאלו אמר ויקדשהו להיות מכפר עליו שפירושו מכאן ואילך:

טז

על הכבד נוטל מעט מן הכבד עמה. אין בפרשה זו על הכבד אלא בפרשת תצוה ושם פרש"י מה שפי' כאן ושמא מפני שכתוב כאן יותרת הכבד לבד ובפרש' תצוה כתיב היותרת הכבד ושתיהן א' הוצרך לומר שיותרת הכבד דהכא כאילו כתיב היותרת על הכבד שפירושו לבד מן הכבד שהיה נוטל מעט מן הכבד עמה כמו שפירש שם ובפרשת ויקרא הארכתי על זה ע"ש:

כב

שהמלואים לשון שלמים שממלאין ומשלימין את הכהנים בכהונה. מהכא משמע שהוא מפרש השלמים מעניין שלמות ואלו בפרשת ויקרא פי' שלמים מענין שלום ואמר שלמים שמטילין שלום בעולם שלמים שיש בהן שלום למזבח ולכהנים ולבעלים וכך הוא שנוי בת"כ ושמא הוא סובר שהשלמות והשלום עניינם אחד וכך פירש גבי האנשים האלה שלמים הם אתנו בשלום ובלב שלם וכך פי' בפרשת תצוה גבי כי איל מלואים הוא שלמים לשום שלמות שמושלם בכל מגיד הכתוב שהמלואים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים ואשר הכריח את רש"י לפרש מלואים כמו שלמים ולא פירש אותו מלשון מלוי יד שהוא עניין חנוך כשהוא נכנס לדבר ולהיות מוחזק בו כמו שפי' בפרשת תצוה בפסוק ומלאת את ידם הוא מפני שלא נקרא מלואים רק האיל האחד משני האלים שנהיה שלמים ואלו היה שם המלואים מלשון מלוי ידים שהוא לשון חנוך לא היה ראוי להקר' האחד לבדו מכלל כל הקרבנות שהקריבו הכהנים בימי המלואים איל מלואים:

כו

חלת לחם שמן היא הרבוכה שהיה מרבה בה שמן כנגד החלות והרקיקין. כדתניא בפרק שתי מדות היה רבי עקיבא אומר מה ת"ל בשמן שני פעמים אילו לא נאמר אלא בשמן אחד הייתי אומר הרי היא ככל המנחות ללוג עכשיו שנאמר בשמן בשמן שני פעמים הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט מעטו הכתוב לחצי לוג רבוי אחר רבוי חד רבוי הוא אלא אילו לא נאמר בשמן כל עיקר הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג עכשיו שנאמר בשמן בשמן הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט מיעט הכתוב לחצי לוג שיהא חצי לוג מתחלק לג' מינים לחלות ולרקיקין ולרבוכה כשהוא אומר בשמן ברבוכה שאין תלמוד לומר ריבה שמן לרבוב' הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחוצהו חציו לחלות ולרקיקין וחציו לרבוכה והכי פירושא הא דכתיב בקרבן תודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחי' בשמן מת"ל בשמן בשמן שני פעמים אלו לא נאמר בשמן אלא פעם אחת בלבד הייתי אומר שהוא לוג אחד ככל המנחות דכל המנחות טעונות לוג אחד כדתנן התם ובלוג היה מודד לכל המנחות ות"ר עשרון אחד ולוג אחד למד על עשרון שטעון לוג דברי חכמים רבי נחמיה ורבי אלעזר בן יעקב אומר אפילו מנחה של ס' עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר למנחה ולוג שמן שאין ת"ל למנחה אלא ללמד שכל מנחה אין לה אלא לוג אחד שמן ומקשה רבוי אחר רבוי והלא חד בשמן הוא לגופיה ואין כאן אלא שמן אחד יתירא אלא ה"ק אילו לא נאמר בשמן כל עיקר הייתי אומר שהיא לוג אחד ככל המנחות השתא דכתיב בשמן בשמן שני פעמים הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט הלוג לעשותו חצי לוג והאי דהדר וכתב בשמן פעם אחרת ברבוכה אתא לרבוי השמן של רבוכה שלא תאמר ישלם חצי הלוג ויתן לכל מין מג' מיני מצה שלישי' של חצי הלוג אלא חוצהו חצי הלוג ונותן החצי לחלות ולרקיקין והחצי לרבוכה וזהו שכתב רש"י שהי' מרבה בה שמן כנגד החלות והרקיקין:

כח

ויקטר המזבחה משה שמש כל ז' ימי המלואים. כלו' אף על פי שלא היה משה כהן שכבר נטלה כהונתו ממנו ונתן לאהרן אחיו כמו שדרז"ל בפסוק ויחר אף יי' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי בזבחים פרק טבול יום והביאו רש"י בפירושו מכל מקום בשבעת ימי המלואים שמש בכהונה על פי הדבור אבל לא ידעתי למה הזכיר זה פה ולא בויקח משה את הדם ויזרוק על קרנות המזבח או בויקח את כל החלב וגו' ויקטר משה המזבחה וכל הנמשכים אחריו שכל אותן השמושים היו על ידי משה. ושמא י"ל שהמתין זה עד סוף שמושו של משה:

על העולה אחר העולה. לא עליו ממש שכבר הקטיר את העולה קודם שחיטתו של האיל הזה כדלעיל:

ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה. שהרי השוק והחזה לכהנים הם למנה כדכתיב כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו' ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל אלא שזה נשתנה על פי הדבור:

לד

צוה יי' לעשות כל שבעת הימים. פירוש מקרא קצר הוא שהי' צריך להיות כאשר עשה ביום הזה צוה יי' לעשות כל שבעת הימים כי אם יהיה דבקות כאשר עשה ביום הזה עם הקודם לו שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה כאשר צוה יי' לעשות לבדו ואין טעם לו אבל רז"ל פירשו המקרא הזה ברי' מסכת יומא שמלה לעשות מורה על מעשה הפרה ומלת לכפר על מעשה יום הכפורים וא"כ צ"ל שהם מדביקים מאמר כאשר עשה ביום הזה עם הקודם לו ומאמר צוה יי' לעשות לכפר עליכם מאמר בפני עצמה שהשם צוה לעשות מעשה הפרה ולכהן גדול לכפר עליכם ביום הכפורים על ידי פרישת ז' ימים כמו בחנוך הכהנים לא שיהיה דבק עם כאשר עשה ביום הזה הקדום לו דאם כן המחויב מזה אינו רק שמעשה הפרה וכהן גדול ביום הכפורים פירשו יום אחד כמו היום הזה לא שבעת ימים:

לה

ולא תמותו הא אם לא תעשו כן חייבים אתם מיתה. שמכלל לאו אתה שומע הין ומפני שכונת המקרא הזה אינו רק להעניש למי שלא יעשה כן ולא לומר שאם יעשה כן לא ימות הוצרך רש"י לומר כן שמכלל לאו אתה שומע הין וכאילו אמר שאם לא תעשו כן תמותו:

לו

ויעש אהרן ובניו להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל. וכן דרשו במכילתא גבי דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות וכתיב בתריה ויעשו כן ובפרשת אחרי מות גבי ויעש כאשר צוה יי' את משה אמרו להגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך ובפרשת בא אל פרעה גבי וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יי' את משה ואהרן להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ובפרשת בהעלותך גבי כאשר צוה יי' את משה אמרו להגיד שבח העושין והנעשה בהן שאחד מהם לא עכב וכולם נכוני' דאם לא כן למה נאמר ויעש ויעשו וכי שאר כל הצווים שלא נכתב בהן ויעש ויעשו כאשר צוה לא עשו מה שצוה אותן אבל בפר' בהעלותך גבי ויעשו את הפסח וגו' לא דרשו בו כלום ושמא מפני שסמכו על מה שדרשו בפסח עצמו בא אך בפרשת קרח גבי ויעש משה כאשר צוה יי' אותו כן עשה שלא דרשו כלום לא ידעתי למה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.