תורה תמימה/ויקרא/ח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
ויקרא ח
ב[עריכה]
קח את אהרן. תניא, א"ר ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך, מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים [א]. (זבחים פ"ח ב').
ג[עריכה]
כל העדה הקהל. במעמד כל העדה, כדי שיהיו נוהגים קדושה בכהונה [ב]. (תו"כ).
ד[עריכה]
אל פתח אהל מועד. חזן הכנסת פניו כלפי קודש וכל העם פניהם כלפי קודש, שנאמר ותקהל העדה אל פתח אהל מועד [ג]. (תוספתא פ"ג דמגילה).
ה[עריכה]
זה הדבר. תניא, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, מנין שאף מקרא פרשה מעכב, ת"ל ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' – אפי' דבור מעכב [ד]. (יומא ה' ב').
ז[עריכה]
ויחגר אתו באבנט. ובצואה כתיב (פ' תצוה) וחגרת אותם אבנט, הא כיצד [ה], אלא לעולם אהרן קודם לבניו, ומאי וחגרת אותם, הא קמ"ל, דאבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט [ו]. (שם ו' א').
יב[עריכה]
ויצק משמן וגו'. תני, בתחלה מציק שמן על ראשו ואח"כ נותן שמן בין ריסי עיניו [ז]. (כריתות ה' ב').
טו[עריכה]
וישחט ויקח משה וגו'. כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, לפי שאמר הקב"ה למשה, אתה תשמשני עד שילמוד אהרן, לפיכך נאמר וישחט ויקח משה את הדם וגו'. (תו"כ).
כו[עריכה]
וישם על החלבים. תניא, מצות תנופה כיצד, מניח אימורין על פיסת היד וחזה ושוק עליהם [ח], ובכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה, והיכן הוא, א"ר פפא – במלואים, [שנאמר ומסל המצות לקח חלת מצה וחלת לחם וישם על החלבים] [ט]. (מנחות ס"ב א').
כז[עריכה]
על כפי אהרן. וכי כל הקרבנות נתנים ליד הבעלים [י], אלא בא ללמדך איך משקין את הסוטה ואיך מטהרין את המצורעים [י"א]. (תו"כ).
כט[עריכה]
למשה היה למנה. אמר רב, משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה [י"ב]. (זבחים ק"א ב').
לא[עריכה]
רשם תאכלו אותו. תניא, היו לשכות בנויות בחול ופתוחות לקודש כהנים נכנסים ואוכלים שם קדשי קדשים [י"ג], והא דכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו – קדשי שעה שאני [י"ד] [שם נ"ו א']
לד[עריכה]
לעשות לכפר. שבעת ימים קודם יוהכ"פ מפרישין כהן גדול מביתו, ובן שבעת ימים קודם שריפת פרה אדומה מפרישין את הכהן השורף מביתו [ט"ו], מנה"מ, דאמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, לעשות אלו מעשה פרה, – לכפר – אלו מעשה יוהכ"פ [ט"ז]. (יומא ב' א').
לה[עריכה]
שבעת ימים. תניא, מנין לאבילות שבעת ימים מן התורה, א"ר יעקב בשם ר' זעירא, דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה', כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעת ימים כך אתם שמרו על אחיכם שבעת ימים [י"ז] [ירו' מו"ק פ"ג ה"ד].
ושמרתם וגו'. תניא, ר' יוחנן אמר, מלואים – כל הכתוב בהן מעכב בהן, מאי טעמא, רב משרשיא אמר, ושמרתם את משמרת ה' – עכובא [י"ח], רב אשי אמר, כי כן צויתי – עכובא [י"ט]. (יומא ה' ב').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ פירש"י למה נסמכה בפ' צו זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, עכ"ל, אבל בערכין ט"ז א' פירש דהכונה לפרשת תצוה שהיא פרשת המלואים וסמוכה לפרשת בגדים דלמעלה שם ונראה עיקר כפירושו בערכין, משום דעיקר פרשת בגדים שם היא, וגם דקדקתי בכ"מ כשאמרו בגמרא למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו תפסו לעולם מקודם את הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג'), ופרשת אבשלום כתיב לאחר פרשת גומ"ג, ושם ט"ז א' למה נסמכה אהלים לנחלים [עיי"ש ברש"י], ועוד שם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), ובתנחומא נצבים למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת תוכחה, וברש"י ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפרשת מרים, וגם כאן אם היה הפירוש כמש"כ רש"י כאן דמכוין לפרשה זו דכתיב זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, הול"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ולא פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, ודו"ק. והנה בגמרא כאן באו מפורטים כל הבגדי כהונה על מה הם מכפרים, ומפני כי ע"פ מש"כ שייכא עיקר אגדה זו לפ' תצוה לכן קצרנו כאן בהעתקת אגדה זו וכן בבאורה, ובאה מועתקה ומבוארה היטב לפנינו בפ' תצוה (כ"ט א') ויעו"ש.
- ↑ למען יראו מעלת הכהונה ויהיו נוהגים בה קדושה וכבוד. והראב"ע פירש כל העדה הקהל היינו ראשי השבטים והזקנים, וכפי הנראה פירש כן משום דקשה ליה איך אפשר להקהיל כל ההמון אל פתח אהל מועד, אבל באמת מבואר במדרשים כאן, זה אחד מן המקומות שהמועט מחזיק את המרובה, וכנראה קשה להמדרש הערה זו, לכן פרשו שע"פ נס היה וכ"מ מהדרשה שלפנינו בסמוך דהפי' כל העדה – ממש, יעו"ש. ואמנם לדברי הראב"ע יש סמוכים שהיו דרושים כאן ראשי השבטים והזקנים, יען דכאן היתה התמנות אהרן לכהן גדול, וקיי"ל ריש סנהדרין ב' א' אין ממנין כהן גדול אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד ומבואר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג דראשי השבטים והזקנים היו במקום הסנהדרין של ע"א, וא"כ היו צריכים באמת להתאסף לצורך השעה. ולא קשה איך יונח לשון עדה על הסנהדרין דכן מצינו (פ' מסעי) ושפטו העדה וגו'.
- ↑ כנראה המשיל את משה לחזן הכנסת, שהיה קורא לפני הצבור, אבל לפי"ז צ"ע דהא כל הקהל באו אל פתח אהל מועד ועמדו פניהם כלפי הקודש ומשה דבר אליהם פנים כנגד פנים, כדכתיב ויאמר משה אל העם, ולשון זה מורה פנים כנגד פנים, וכמ"ש בסוטה ל"ח א' עה"פ אמור להם כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים, וא"כ הלא היה משה עומד כלפי העם ואחוריו כלפי קודש, ואולי קאי הראיה מפסוק זה על המאמר שבריש הלכה זו, כיצד היו זקנים יושבים, פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש, ועיין בפנים התוספתא. ובפירוש בעל מנחת בכורים יש ערבוב דברים, ועיין ברא"ש פ"ג דמגילה סי' י"א שהביא תוספתא זו כמו שהעתקנו, וצ"ע. ועיין לפנינו בפ' נשא בפסוק כה תברכו את בני ישראל אמור להם בענין סדר העמידה לפני הצבור במקום קדוש.
- ↑ ר"ל קריאת פרשה זו דמלואים לפני הקהל. ונראה הטעם בזה ע"פ המבואר לפנינו בפ' ג' שהיה צריך לאסוף כל הקהל בעת המשיחה והחינוך כדי שיראו בכבודו, ולכן צריך לקרות לפניהם באור הענין ופרטיו. וטעם דרשה זו נראה דלכאורה קשה ויאמר משה אל העדה זה הדבר וגו', מאי שייכא קריאה זו לעדה, הלא רק מצוה פרטית היא הנוגעת רק לאהרן ולבניו אלא ע"כ שצריך לבאר הענין לפני הקהל ומטעם שכתבנו.
- ↑ דהלשון וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו משמע חגורתם של אב ובנים בסדר אחד זה אחר זה, שלא הפסיק בלבישת בגד בנתיים, והיינו שמקודם הלביש את אהרן עד חגירת האבנט ואח"כ הלביש את הבנים עד חגירת האבנט ואח"כ חגר באבנט את אהרן ואת בניו, משא"כ הלשון ויחגור אותו באבנט דכתיב כאן לאחר לבישת כל הבגדים מורה שמקודם הלביש לאהרן את כל הבגדים עם חגירת האבנט ואח"כ התחיל להלביש את בניו בכל הבגדים.
- ↑ כלומר שהאבנט של הבנים היה ג"כ של כלאים כמו של אהרן, ובאבנט אהרן כתיב (פ' פקודי) ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן, והיינו של כלאים, דשש כיתנא ותכלת עמרא, ואבנטי הבנים לא פירש הכתוב ממה היו, ולמדין זה מזה.
- ↑ ומבואר בגמרא דהיה סך על גבי עיניו כמין כ' יונית, והוא כזה C.
- ↑ דילפינן מדכתיב בפ' שמיני (י' ט"ו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים.
- ↑ ולא רק במלואים כן אלא גם בתודה ובלחמי נזיר שיש בהו לחם הדין כן, ומדוייק הלשון בכל מקום שיש לחם. וכתב בשטמ"ק וז"ל, והא דמייתי מלואים משום דכתיב בהו בהדיא וילפינן מינייהו אכולהו, עכ"ל, אבל זה תימא דהא כמו כן כתיב בהדיא באיל נזיר וחלת מצה ורקיק מצה והניף אותם הכהן על חזה התנופה (פ' נשא), ואולי משום דלא כתיב שם מפורש וישם כמו הכא, דבלא פעל שימה אפשר לפרש על כמו עם, כמו ולא שתם על צאן לבן (פ' ויצא), ויבאו האנשים על הנשים, נחה ארם על אפרים (ישעיהו ז׳:ב׳) וכדומה שפירושם – עם.
- ↑ לכאורה אינו מבואר מה קשה ליה, הא באמת עיקר תנופה בבעלים היא, כמבואר בכ"מ בש"ס, וכאן הלא אהרן ובניו הם הבעלים של מנחת המלואים, דלמען חניכתם היו מביאין אותה. ונראה פירושו ע"פ המבואר במנחות צ"ד א' דאם רבים הם המביאים קרבן בשותפות אחד מניף ע"י כולם ואין כולם מניפים, משום דאם יניפו כולם תהיה חציצה בין ידו של זה ולקרבן, וגם אין כל אחד מניף בפני עצמו משום דתנופה אחת אמר רחמנא ולא שתים ושלש תנופות, וכאן כתיב ויתן על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אותם תנופה, משמע דכולם נתנו ידיהם תחת הקרבן, וקשה הלא באופן כזה הוי חציצה, וזהו שמקשה וכי כל הקרבנות נתנים לידי הבעלים היכי שהם רבים כמש"כ.
- ↑ ר"ל בא בזה ללמדנו תנופות אחרות שהיא תנופת סוטה ומצורע שמשונים הם משארי תנופות, דבסוטה הכהן מניח ידו תחת יד האשה ובמצורע מניף הכהן לבדו. ולמדו תנופת סוטה מכאן במה ששם על כפי אהרן ובניו ומשה שם ידו תחתיהם כמו בסוטה, ולמדו תנופת לוג שמן של מצורע במה שהניף משה את החזה בפני עצמו, ומסיים עוד בתו"כ הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות, ר"ל שהראה לו בכלל דין תנופת הקרבנות שיניפו החזה, ובמה שלקח מעל כפיהם הראה איך יקח המנחה מעל כפי סוטה.
- ↑ פירש"י למנה הוא לשון חלוקה בכהנים, עכ"ל. וצ"ע שלא הביאו בגמרא הפ' המוקדם בתורה בענין זה בפ' תצוה (כ"ח כ"ו) דכתיב ג"כ שם והיה לך למנה, ועיין מש"כ שם קצת ישוב לזה.
- ↑ ר"ל חדרים הבנוים בהר הבית ופתוחים לחומת העזרה, ונתבאר ענין זה לעיל פרשה זו בפסוק בחצר אהל מועד יאכלוה (ו' ט'), יעו"ש.
- ↑ ר"ל גזירת הכתוב הוא במלואים, אבל בשארי קדשים כיון דיש דרשה מיוחדת על רבוי לשכות כאלה לא ילפינן ממלואים, וטעם הדבר דמלואים שאני הוא משום דכנראה הקפיד הכתוב על היותם באהל מועד בזמן המלואים כדכתיב בסמוך ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים.
- ↑ כלומר מאשתו, שמא יבעל ותמצא נדה למפרע ויהיה טמא שבעת ימים ולא יוכל לעבוד, ועבודות יוהכ"פ אין כשרות אלא בו, כנודע, וכן שריפת הפרה כמבואר בר"פ חקת.
- ↑ יתכן דמדייק הלשון לכפר, דהא כיון דענין המלואים בא רק לשם קדושה וחינוך עבודה בעלמא, מה זה שייך כאן לעשות לכפר. ונראה פשוט דדרשה זו היא ע"ד אסמכתא ורמז, יען דבלא זה יש טעם קיים על פרישה זו משום חשש טומאה כמש"כ באות הקודם. ואף שאמר הלשון מנה"מ, אך כבר כתב רש"י בביצה ט"ז ב' דפי' לשון מנה"מ יתפרש אהיכי אסמכוה רבנן. גם י"ל שייכות הדמיון מעשה פרה למלואים ע"פ מ"ש בתו"כ ר"פ שמיני בפ' קח לך עגל, שזה העגל [שלמלואים] יכפר לו על מעשה העגל, וידוע דגם ענין פרה אדומה באה בעיקרה לכפר על מעשה העגל, כמו שפירש"י בר"פ חקת, וא"כ תכלית אחד למלואים ולפרה אדומה.
- ↑ הא דשימר הקב"ה על עולמו שבעת ימים קאי על חורבן העולם ע"י המבול כדכתיב ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. והנה כל דרשה זו היא אסמכתא, דעיקר זמן שבעת ימי אבילות תקנת חכמים היא כמבואר לפנינו ס"פ ויחי, אך רגילים חז"ל להמציא לתקנותיהם סמך ורמז בתורה, ובירושלמי כאן וכן בבבלי מו"ק באו כמה דרשות ורמזים לענין זה, ועיין מש"כ בס"פ ויחי.
- ↑ יתכן דדריש כן ע"פ מ"ש במו"ק ה' א' וביבמות כ' א' על הפ' ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת, לעשות גדרים וסייגים למצות התורה, וכאן כתיב ג"כ ושמרתם את משמרת ה', לכן צריך ג"כ להוסיף גדרים וזהירות, ואי לאו דהיה עכובא לא היה צריך לזה, וגם לא היה כתוב בלשון כזה המורה על תוספת השמירה.
- ↑ דייק יתור לשון זה, אחרי דכבר כתיב אשר צוה ה', ומדכפל בלשון ש"מ דעכובא הוא, ולכן שנה דבר הצוי.