הכתב והקבלה/ויקרא/ח

הכתב והקבלה ויקרא ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טו

ואת הדם יצק. שם יציקה מורה לרש"פ על השפיכה בלאט ובנחת כדי שלא יהא ניתז ממנו לכאן ולכאן וגם שישאר הקלוח תמיד על מקום אחד, מזה אמר (מ"ב ג') אשר יצק מים ע"י אליהו שהשפיכה על הידים בנחת כדי שיוכל הרוחץ לשפוך ידים היטב בקלוח היציקה, ואף שאמר הוא ית' (שמות כ"ט י"ב) ואת כל הדם תשפך היה הוא יוצק אותו בנחת מתון משום חבוב מצוה:

כו

חלת מצה. ת"א ויב"ע גריצתא פטירתא, וכן תרגמו חלת לחם גריצתא דלחם. גריצתא הוא עגול בלשון יוני כמ"ש בעל מוסף הערוך. א"כ שם חלה הונח ע"ש הצורה העגולית הנעשה בעיסה בגמר הלישה, ויהיה חלה מענין מחול ומחולות ע"ש התנועה הסבובית הנעשות בעת הריקוד, וכן סער מתחולל, הרוח החזק ההולך סביב סביב בעגול, ומזה הלשון חוזר חלילה הרגיל ברבותינו. וגם שאר שמות הלחמים נקראים ע"ש צורתם, מין לחם הנקרא עגה הוא על צורה העגולית שבה, כבמתני' (תענית פ"ג מ"ה) עג עגה, והיא רשימה עגולית כמו עוגה. וכן ככר לחם אחת (תצוה כ"ט כ"ג) תרגם יב"ע עגול דלחם. ומה שנקרא בפי רבותינו גלגל בחמים, עיסה מגולגלת, הוא הנקרא בלשון מקרא חלה, גלגול הוא שם לדבר עגול וכדורי, כמו והמם גלגל עגלתו, והוא אופן העגלה (ראד) שהעיסה בגמר לישתה עושים אותה עגול, ככה נקרא בלשון מקרא חלה, כלומר עיסה עגולית וכדורית הנעשה בגמר הלישה:

שוק. היא מן הפרק של ארכובה עד כף של יד, שהם איברים מעורים זה בזה, כ"ה לת"ק ס"פ הזרוע והכי הילכתא, ורש"י שפי' עד הפרק האמצעי היא דעת ר"י שאין הלכה כמותו ובשופטים (י"ב ג') פירש"י הזרוע כדעת ת"ק:

לג

שבעת ימים. פירש"י רצופין כי שבעת ימי המלואים רצופים הם כדכתיב ופתח אוה"מ תשבו יומם ולילה שבעת ימים (רא"ם), וזהו ההבדל שבין לשון שלשה ושלשת כמ"ש הרוו"ה כי לשון שלשה יפול על המספר מצד כמות האחדים הנפרדים שהם שלשה, וככה ארבעה וחמשה וכל הבאים עד"ז, אכן שלשת יפול על המספר מצד כמות האחדים המתדבקים בשילוש להיותו כמו אחד במספר, ככה ארבעת וחמשת וכל הבאים על משקלם, ולכן בערך שלשה ימים הכוונה ימים המנויים בשלשה והנה המספר שלשה בימים, ובאמרך שלשת ימים הנה הימים במספר השלוש המאוחד, שלוש של ימים ולכן לא יפול לשון זה על הסירוגין כ"א על הרציפה שלשת ימים רצופין וכן שבעת ימים עד"ז:

לד

כאשר עשה. ללמד שכהן גדול טעון פרישה קודם יום הכפורים שבעת ימים, וכן כהן השורף את הפרה, (רש"י מרפ"ק דיומא) וז"ל רש"י שם, כאשר עשה במלואים צוה אותם לפרוש מביתם ז' ימים, שנאמר ופתח א"מ תשבו יומם ולילה וגו' ובשמיני עבדו שנאמר ויהי ביום השמיני קרא וגו' וכתיב קרב אל המזבח וגו' כאשר וגו' צוה לעשות לדורות לפרוש ז' לפני עבודת יום אחד, עכ"ל. ומן התימה על הרא"ם שהדביק מאמר כאשר עשה עם הקודם לו, ומאמר צוה ה' לעשות הוא מאמר בפ"ע. ובחנם עקם עלינו לשון הכתוב שהוא ישר לפרש"י, ואין כאשר עשה, דמיון לפסוק הקודם ומילתא באנפי נפשי' הוא, והוא פשוט מאד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.