כף החיים/יורה דעה/צא

כף החיים ‏ יורה דעה צא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרים אלא שצריך להדיח וכו' ודוקא כשאחד מהם לח אבל אם שניהם יבשים אפי' הדחה א"צ. ב"ח. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' מנ"י על התו"ח כלל כ"א או' א' ברכ"י בשיו"ב או' א' חכ"א כלל מ"ב או' א' חו"ד או' א' בי"צ בעמ"ז או' א' ובשניהם מלוחים אף אם הם יבשים צריך הדחה כמ"ש בש"ע לקמן ססעי' ה' שפ"ד או' א' חו"ד בביאורים או' ב' וכן בדברים חריפים אף אם הם יבשים בעי הדחה. חו"ד שם ובחי' או' א' פ"ת או' א' בי"צ שם. זבחי צדק או' א'.

ב

ב) ואם הבשר שמן הגם שהוא בלי לחות מסתמא השומן נסרך ואינו ניכר וצריך הדחה ועוד גם בגבינה הגה היותה יבשה יש לחוש לפירורין ביותר הנדבקים וצריך הדחה פר"ת או' א' זכ"ל חי"ד או' ב' על סי' צ"א. זבחי צדק או' ב'.

ג

ג) שם. אלא שצריך להדיח וכו' היינו הדחה בעלמא בלא שיפשוף אבל במקום דוחקא דסכינא ושמנונית בעינן שפשוף עד שידע באומד הדעת שסר ממנו השמנונית כגון שחתך בשר בסכין שחתך בו חלב אבל דוחקא בלא שמנונית או שמנונית בלא דוחקא מותר בהדחה. חו"ד או' ב' ובביאו' או' א' ער"ה או' א' פ"ת שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' ג' ודוקא בחלב שלא נמחה במים אבל חלב שנמחה במים נדבק ביותר ובעי שפשוף גדול. ער"ה שם. פ"ת שם. יא"פ על סעי' ב' וכתב דצריך שפשוף גדול עד שידע באומד הדעת שסר האיסור ממנו. זבחי צדק שם.

ד

ד) [סעיף ב'] כל מידי דבעי הדחה כגון להניח בשר היתר צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחלה וכו' וה"ה להניח איסור צונן בכלי של היתר צונן שאין דרכו להדיח אסור לכתחלה ואם דרכו להדיח שרי. ב"י לקמן סי' צ"ד בבד"ה בשה רי"ו נתיב ט"ו או' כ"ט. ש"ך סק"ב בשם הרשב"א בתה"ב הארוך והקצר. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' שפ"ד או' ב' בי"צ או' ב' זבחי צדק או' ד'.

ה

ה) והא דאמרינן דאסור לכתחלה להניח בשר צונן בקערה של איסור צונן דילמא אכיל בלא הדחה וכו' ה"ד בכלי שלא הודח מתחלה אבל בכלי מתכות אם הודח כלי של איסור בתחלה מותר לכתחלה לתת שם בשר צונן וא"צ הדחה לבשר. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' פר"ת או' ב' קהלת יהודה בסי' זה סעי' ב' שו"ת בתי כהונה ח"א בבית ועד סי' י"ח. מש"ז סוף או' ג' זבחי צדק או' ה'.

ו

ו) ואם נתקנח הכלי ולא הודח י"א שהקנוח מהני כהדחה דודאי אם קנח הכלי בענין שאין בו שמנונית כלל אין סברא להצריכו הדחה. ש"ך שם בשה הרא"ה. וי"א דקנוח לא מהני דאף אה נתקנח יפה והניח בו בשר ג"כ צריך להדיח הבשר ולכתחלה אסור להניח בכלי הנז' שנתקנח בלא הדחה ודוקא אם הודח הכלי מותר להניח בו בשר. בתי כהונה שם דף צ"ג ע"ב בשם הרשב"א. וכ"כ הפר"ח שם דהכא מיירי בקערה של איסור שנתקנחה אלא שלא הודחה וכיון דבעי הדחה אם נשתמשו בה בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בה. מש"ז שם. זבחי צדק או' ו' וכתב וכן עיקר.

ז

ז) וה"ד בכלי מתכות מהני הדחה אבל בכלי חרס לא מהני הדחה ואם נשתמש בו חמין אסור להשתמש בו אפי' בצונן גזירה שמא ישתמש בו בחמין ואפי' אם הדיחו אסור דלא מהני הדחה לכלי חרס. פר"ח שם. פר"ת שם. בתי כהונה שם דף צ"ג ע"ד. קה"י שם. שפ"ד או' ג' ער"ה או' ב' חכ"א כלל נ"ו או' ב' ואם נשתמש בו בדיעבד בהיתר צונן אעפ"י שהודח הכלי חרס צריך להדיח אותו היתר צונן. פר"ח שם. פר"ת שם. ב"כ שם. קה"י שם. מיהו כלי חרס שתשמישו בצונן מותר להשתמש בו בצונן אחר הדחת הכלי כמו בכלי מתכות אבל בחמין אסור. פר"ח שם. פר"ת שם. ב"כ שם. קה"י שם. ער"ה שם. זבחי צדק או' ז'.

ח

ח) וה"ה כלי עצם שאין תקנה בהגעלה דחייס או כלי עץ שבלע ע"י אש שנפל חלב חם מהותך מנר שקורין קרוייזי"ל דהוי תשמישו ע"י האור בלא נפסק הקלוח וה"ה נר עשוי כעין פתילה כמו שלנו אם נפל הנר על כלי עץ נבלע ע"י האור ולא סגי בהגעלה א"כ אפי' דרך עראי אסור כמו כלי חרס דחד טעמא הוא כיון דא"א בהגעלה אתי לידי תקלה. שפ"ד שם. ור"ל בין כלי עצם שאין לו תקנה בהגעלה דחייס עלייהו ובין כלי עץ שבלע ע"י אש שאין לו ג"כ תקנה בהגעלה וצריך ליבון ואי אפשר שישרף דינה ככ"ח ואסור להשתמש בהה צונן אפי' אחר הדחה דילמא אתי לידי תקלה להשתמש בהם בחמין כמ"ש באו' הקודה.

ט

ט) ומיהו להניח כלי איסור בביתו בלי להשתמש ביה משמע דשרי ולא חיישינן דילמא אתי לידי תקלה דבדיל מיניה. שפ"ד שה.

י

י) לא אסרו כלי חרס האסור שלא להשתמש בו בצונן אלא דוקא בשלנו אבל כלי חרס של עכו"ם להשתמש בו צונן לפי שעה בלא הגעלה מותר. ואפי' בשלנו דוקא בכלי שרוב תשמישו בחמין. הריטב"א בחי' חולין דף קי"ח בשה רבו. ער"ה או' ד'.

יא

יא) שם. אסור לכתחלה וכו' ובדיעבד שרי. ובשעת הדחק כגון שנתאכסן בבית עכו"ם כדיעבד דמי. תו"ח כלל י"ז סוף דין ד' ט"ז סוף סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' חו"ד או' ג' שו"ג מחו' או' א' ומה שהקשה ע"ז המש"ז או' ב' דהא אפשר בהדחה כבר תירץ זה החו"ד שם דמיירי בענין שא"א לעשות שפשוף להכלי ור"ל כגון שהביא העכו"ם לישראל דבר היתר בכלי שלו. וכ"כ זבחי צדק או' י"א.

יב

יב) שם. ודוקא מבושל דלאו אורחיה בהדחה. או מי מלח וכדומה. בי"צ בעמ"ז סוף או' ב'.

יג

יג) שם. אבל מידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וכיוצא בו שרי לכתחלה. והיינו היכא דבעי ליה לבשולי אבל לצלי לס' מרן ז"ל שפסק בסי' ע"ו סעי' ב' דלא בעי הדחה כלל לאו אורחיה בהדחה מקרי ואסור. ולפי דברי מור"ם ז"ל בהגה שם דאף לצלי בעי הדחה שרי בכל גוונא. קה"י שם. וא"כ לפי מ"ש לעיל סי' ע"ו או' ב' דהמנהג כרמ"א להדיח הבשר קודם צלייה שרי בכל גוונא ר"ל אפי' לכתחלה. וכ"כ זבחי צדק או' יו"ד.

יד

יד) שם הגה. ודוקא דבר שיש בו לחלוחית קצת אבל דבר יבש ממש אם לא בלע הכלי רק בצונן מותר להניח בו דבר יבש בלא הדחה כלל. רבים תמהו על דברי הגה הנז' ט"ז סק"ג והש"ך סק"ג והפר"ח או' ג' דהא כמה ראשונים התירו אפי' אם נשתמש בו איסור בחמין מותר להניח בו אח"כ היתר בצונן יעו"ש וע"כ העיקר הוא דאפי' אם נשתמש בו איסור בחמין אם הוא כלי מתכות מותר להניח בו אח"כ היתר צונן אחר ההדחה וכמ"ש לעיל או' ו' ואו' ז' יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' י"ב.

טו

טו) [סעיף ג'] צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם שאם יגע אסור לאכלו עם גבינה וכו' וה"ד כשאחד מהם לח. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' כריתי או' ג' חו"ד או' ה' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל מ"א או' ה' בי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ד. ערוך השלחן או' ה' ומשמע דבין בבשר ובין בגבינה אינו נאסר הלחם אלא א"כ היה א' מהם לח אמנם הכנה"ג בהגה"ט או' ג' כתב דהגבינה אפי' יבשה אוסרת והב"ד השפ"ד שם וכ"כ לעיל או' ב' יעו"ש.

טז

טז) שם. שאם יגע אסור לאכלו עם גבינה וכו' בלא הדחה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ כריתי שם. חו"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם. וי"א דלא מהני הדחה בלחם. כנה"ג בהגה"ט או' ב' ובעי קליפה משום דלא אפשר שיודח יפה. פר"ת או' ג' ומ"מ נראה דבלחם יש חילוק אם נגע בלחם שלם או בפרוס מצד חוץ במקום הקשה סגי בהדחה אבל אם נגע מצד פנימי במקום הרך בעי גרידה. פ"ת או' ד' ואם הניח בשר צלי על הלחם אפי' קליפה או גרידה לא מהני דהמוהל של הצלי נבלע בלחם ואסור לאוכלו עם גבינה. זבחי צדק או' י"ג.

יז

טוב) שם. שאם יגע אסור לאכלו עם גבינה וכו' ומכ"ש שצריך ליזהר שלא יגע בו בשר חי דחיישינן דילמא אישתלי ואכיל ליה בלא הדחה מדם הנדבק בו ואכיל איסור דאו' לכן אם רוצה לאכלו בגבינה צריך לקולפו ולפחות לגרור מקום מגעו. פר"ת שם. זבחי צדק או' י"ד. וגרירה הוא פחות מקליפה שהקליפה צריך שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולו כאחת משא"כ בגרירה כמ"ש הש"ך בסי' צ"ו ס"ק כ"א ובדברינו לשם על סעי' ה' ועיין לקמן או' ל"ב.

יח

חי) [סעיף ד'] בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד וכו' וכמה שיעור החמימות האוסר עיין לקמן סי' ק"ה סעי' ב'.

יט

יט) שם. ואפי' בשר צונן לתוך חלב רותח וכו' הכל אסור וכו' ודוקא משום דיש כאן חלב שהוא דבר צלול ולח אבל אם שניהם יבישים כגון שנפל איסור על הצלי שאצל האש או שנפל לתבשיל בקדרה שאין בה רוטב אינו אוסר אלא כדי נטילת מקום אם הוא כחוש ואם הוא שמן אוסר הכל והיינו לס' מרן ז"ל ולס' מור"ם ז"ל אפי' שניהם כחושים אסור כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ג' וסעי' ד' ובהגה שם. זבחי צדק או' ט"ו. וית' עוד בדברינו לשם בס"ד.

כ

ך) ואם הם מונחים זה אצל זה ית' לקמן סי' ק"ה סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

כא

כא) שם. משום דתתאה גבר. כלומר שהתחתון שהוא רותח מחמם העליון הצונן. ש"ך סק"ו ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ג'.

כב

כב) והא דאמרינן דאם העליון צונן והתחתון חם דתתאה גבר ואוסר היינו חום דכ"ר שהיס"ב אפי' אם אינו עומד עתה על האש כיון שהיס"ב אוסר כדמשמע לקמן סי' ק"ה. מש"ז או' ה' זבחי צדק או' י"ז.

כג

כג) אבל אם אם התחתון הוא חום דכ"ש אף אם היס"ב אינו אוסר אלא דוקא כד"ק כדמשמע בהגה לקמן סי' צ"ב סעי' ז' מש"ז שם. זבחי צדק או' י"ח.

כד

כד) ואם הניח חתיכה קרה על חתיכה רותחת ושניהם היתר ואח"כ נפל על החתיכה הקרה העליונה איסור ודאי דאינה נאסרת כל זמן שהיא קרה ואין היס"ב ולא אמרינן דנחשב כרותח כיון שהתחתון רותח וגובר עליו דהא אפי' מונח על האש ממש אינה נאסרת מהאיסור הנופל עליו עד שיהיה היס"ב. אכן אם נעשה רותח עד שהיס"ב חום זה הוא כחום כ"ר כיון שהתחתון רותח מכ"ר והעליון נרקח אמרינן דהתחתון גובר ועושה אותו כרותח של כ"ר. חו"ד בביאור או' ה' ולפ"ז משמע דה"ה אם התחתון קר והאמצעי רותח ונפל עליו איסור דנאסר האמצעי מכח האיסור שנפל עליו משום דהוא תתאה וגובר על העליון ונאסר ממנו והראיה דהא כ"ר אף שהוסר מן האש והעמידו במקום קר לעולם דין כ"ר יש עליו כל זמן שהיס"ב. וכן אם התחתון איסור חם והאמצעי הוא היתר צונן ונאסר מחמת התחתון דתתאה גבר ונפל על האמצעי עוד היתר אחר אינו אוסר אותו אם אין היס"ב. זבחי צדק או' ך'.

כה

כה) שם. קולף הבשר ושאר הבשר מותר. משום דכאן דהתחתון הוא צונן והוא מקרר העליון אלא דאדמיקר ליה בלע פורתא לכך צריך קליפה. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' כריתי או' ה' חכ"א כלל מ"ב או' ז' ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ג'.

כו

כו) שם. קולף הבשר ושאר הבשר מותר. ואפי' נפל החלב רותח על בשר צונן ע"י עירוי שלא נפסק הקלוח סגי בקליפה וכן אפי' נפסק הקלוח בעי קליפה. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' ה' חכ"א שה. זבחי צדק או' כ"א.

כז

כז) שם. והחלב מותר כולו. ר"ל בין החלב רותח שנפל לתוך בשר צונן בין החלב צונן שנפל לתוכה בשר רותח. והיינו טעמא לפי שהחלב לא שייך בה קליפה לפי שהיא משקה. שו"ג או' ו'.

כח

כח) שם. קולף הבשר ושאר הבשר מותר. ואם הקדרה התחתונה היא קרה ועומדת על האש ונפל לתוכה חם מכ"ר כתב זבחי צדק או' י"ט בשם הר"ן וב"י דכיון שעומדת על האש אפי' היא קרה הוי כאלו נפל חם לתוך חם ואסור יעו"ש ואין זה לא בהר"ן פכ"ה ולא בב"י רק המש"ז או' ה' כתב דכ"מ מדברי התו"ח כלל כ"ג דין ד' שכתב בשם הר"ן והקשה ע"ז והניח בצ"ע יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי הפו' דאין לחלק בין עומדת על האש או לא דכל שאין היס"ב אינה אוסרת אלא כדי קליפה. אך אפשר לומר דאם היא חמה כ"כ אעפ"י שאין היס"ב יש לאסור דחשבינן לה כאלו היס"ב כיון שעומדת על האש.

כט

כט) שם הגה. ובמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד. זהו סברת ר"ת דס"ל דהקליפה לא בעי ס' ואם בשלוהו בדיעבד או במקום דלא שייך קליפה כגון בחלב מותר אבל ריב"א ס"ל דכל קליפה בעי ס' ואם נתבשל בלא קליפה או כגון חלב דלא שייך ביה קליפה אי ליכא ס' אסור כמ"ש בב"י וכן פסק רש"ל פכ"ה סי' ס' כריב"א דצריך ס' נגד הקליפה אפי' דיעבד. וכן הסכים הט"ז סק"ז. והש"ך סק"ח לחלק יצא דבדבר הנבלל והקליפה נתערבה וכה"ג אם נתבשל הבשר בלא קליפה ונבלל בענין דאינו מכירו דלא שייך ביה קליפה מותר בדיעבד אבל כשנתבשל ועדיין מכירו בענין דשייך ביה קליפה צריך ס' והסכים לדבריו החו"ד או' יו"ד. והער"ה או' ה' כתב נראה עיקר דבבשר בחלב דאין הקליפה מדאו' החלב מותר וכן אם בשלו הבשר בלא קליפה מותר התבשיל אבל בשאר איסורים צריך ס' נגד הקליפה. וכ"כ זבחי צדק או' כ"ג דבשאר איסורים כגון בשר נבלה וטרפה או איסור אחר במקום דבעי קליפה ובשלוהו בלא קליפה ראוי להחמיר ובעינן ס' נגד הקליפה כס' ריב"א כיון שרוב האחרונים פסקו כריב"א מיהו בשעת הדחק או בהפ"מ אפי' בשאר איסורים מותר בדיעבד דכדאי הם מרן ומור"ם ז"ל לסמוך עליהם בשעת הדחק וכ"כ בשו"ת תשואות חן סי' י"א דבבשר בחלב דכל היכא דליכא בישול הוא מדרבנן יש להקל ובשאר איסורים אין להקל רק בהפ"מ. והב"ד פ"ת או' ה' וזבחי צדק שם. ועיין עוד לקמן בהגה ססי' צ"ג. ושיעור קליפה עיין לקמן או' ל"ב.

ל

ל) שם. ואם נפלו זה לתוך זה צוננים מדיח הבשר ומותר. וה"ד בבשר בחלב אבל אם נפל היתר צונן בתוך איסור צלול צונן צריך קליפה. או"ה כלל ל' דין יו"ד בשם המרדכי פכ"ה וסמ"ג. והב"ד התו"ח כלל כ"ב דין א' אמנם הש"ך סק"י כתב להשיג ע"ז מכמה פו' דאין חילוק בין בב"ח לשאר איסורים דאף בשאר איסורים אם נפל היתר יבש צונן בתוך איסור לח צונן דסגי בהדחה. וכן הסכים כנה"ג בהגה"ט או' ז' פר"ח או' ז' מנ"י על התו"ח כלל כ"ב או' א' לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט' כריתי או' ו' שפ"ד או' יו"ד. חכ"א כלל מ"ב או' א' ערוך השלחן או' י"ט. זבחי צדק או כ"ד.

לא

לא) ואם ההיתר הוא לח אע"ג דנגע באיסור מ"מ הואיל וא"א להדיח ההיתר מותר בלא הדחה. תו"ח שם סוף דין א' שפ"ד שם. זבחי צדק או' כ"ה. והגם שכתב שם השפ"ד דזה לפסק ר"ת והרמ"א אבל למאן דפסק כריב"א אסור כבר כתבנו לעיל או' כ"ט לענין קליפה דדעת האחרונים להתיר באיסור דרבנן או בהפ"מ אפי' בדליכא ס' היכא דלא אפשר בקליפה וא"כ ה"ה לכאן היכא דלא אפשר בהדחה.

לב

לב) ושיעור כדי קליפה היינו שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולה כאחת. ב"י סי' צ"ו בשם הר"ן. וכ"כ הרשב"א בתה"ב הארוך בית ד' שער א' בסופו. ט"ז שם בסי' צ"ו ס"ק י"ד. ש"ך שם ס"ק כ"א. פר"ח שם או' י"ט. לה"פ שם או' ל"א. בל"י שם או' כ"ה. חו"ד שם או' ט"ז. חכ"א כלל מ"ב או' י"א. בי"צ סי' צ"ו בעמ"ז או' מ"ג. ערוך השלחן שם בסי' צ"ו או' כ"א. זבחי צדק בסי' זה או' כ"ו. וית' עוד לקמן בסי' צ"ו או' נ"ט יעו"ש.

לג

לג) [סעיף ה'] מליח שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו ושהה כדי מליחה לקדרה וכו' ר"ל ואז אוסר כדי קליפה בכחוש ובשמן צריך ס' כמ"ש לקמן בסעי' ו' ובסי' ק"ה סעי' ט' יעו"ש. ומשמע הא קודם ששהה שיעור מליחה אינו אוסר בכחוש כדי קליפה ובשמן א"צ ס' דאינו אוסר וכמו שכתב בב"י בשם הר"ן. וכן כתב הש"ך ס"ק י"א דהמחבר סובר כהר"ן דהיינו כששהה שיעור מליחה לקדרה הוי רותח ומקמי הכי לא. אלא דהש"ך שם חולק על דברי הש"ע וכתב דבתוך שיעור מליחה לעולם אסור אפי' בהפ"מ וסעודת מצוה דכל הפו' סוברים דתוך שיעור מליחה הוי רותח והר"ן הוא יחיד לגבייהו יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ט' לה"פ או' י"ד. חו"ד בביאו' או' ט' שפ"ד או' י"א. אמנם הפר"ת או' ט' כתב לדחות דברי הפר"ח והסכים לדברי הש"ע להלכה ולמעשה דלא הוי מליח כרותח אלא בדשהה שיעור מליחה והביא כמה גדולים דסברי הכי בה"ג והרשב"א והר"ן והרב הנשיא אלברצלוני וכן דעת ר"ת הביא דבריו הר"ן והעלה דהכין סבור יעו"ש. וכ"פ זבחי צדק או' כ"ז.

לד

לד) שם. ושהה כדי מליחה וכו' היינו שיעור מיל כמ"ש לעיל סי' ס"ט סעי' ו' וכ"כ ביה"ל סי' זה או' ג' יעו"ש. והא דמבואר סי' ס"ט סעי' ך' דאפי' מקמי הכי הוי רותח וקצת משמע שם דלאחר ששהה שיעור מליחה לא הוי רותח צ"ל דשאני התם דאיירי באיסור דם והלכך הדם והמלח רותחים הם בשעת המליחה אבל לא כששהה שיעור מליחה שאז פסק כח המלח מחמת שפלט כל הדם אבל הכא מיירי באיסור בשר וגבינה דכל כמה דלא נמלח כהוגן אין הבשר רותח אבל כששהה שיעור מליחה נחשב רותח שהרי לא פסק כח המלח שלא פלט כלום דודאי איירי שכבר נמלח הבשר והודח כדינו ועתה נמלח שנית דאל"כ היה הגבינה נאסר משום דם. ש"ך שם. מיהו הכריתי או' ח' ופליתי או' ה' כתב להוכיח דלא כהש"ך אלא דדעת הש"ע באיסור תורה חשש להחמיר אפי' קודם ששהה שיעור מליחה אבל בב"ח דהוא במליחה דרבנן היקל עד שישהה שיעור מליחה יעו"ש. ונ"מ לענין מליחה ראשונה דהיינו שמלחו להוציא דמו דלהש"ך אינו אוסר לאחר ששהה שיעור מליחה כיון שתשש כח המלח ולהכריתי אוסר וכן נראה דיש להחמיר כיון דגם הש"ך סיים דאין להקל אלא דוקא בהפ"מ וסעודת מצוה יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז.

לה

לה) שם הגה. וי"א דלאחר ששהה במלחו שיעור מליחה לא מיקרי אח"כ רותח ולצורך גדול כגון בהפ"מ וכו' יש לסמוך אמקילין וכו' ומיהו מ"ש וי"א דלאחר ששהה וכו' לא מיקרי אח"כ רותח הוא ע"פ מ"ש לעיל סי' ס"ט סעי' ך' ודעת הרב בהגה להשוות דין בשר וגבינה לאיסור דם וכמ"ש הש"ך ס"ק י"א. אלא שכתב להשיג על דבריו יעו"ש. ולענין דינא אם הבשר הזה הוא נמלח מקודם ועתה מלחוהו פעם ב' כדי להתקיים זהו ודאי העיקר כס' הש"ע דאם שהה שיעור מליחה אוסר בבשר וחלב כל זמן שלא הדיחו ואין להתיר אפי' בהפ"מ וסעודת מצוה אבל אם הוא מליחה ראשונה כדי להוציא דמו קודם ששהה שיעור מליחה יש לאסור משום דם ולאחר ששהה שיעור מליחה יש להכשיר דוקא בהפ"מ וסעודת מצוה וכמ"ש הש"ך שם. ועיין לעיל סי' ע' או' ל"ג.

לו

לו) שם בהגה. ואפי' לא נמלח הבשר משני צדדין רק מצד אחד וכו' מחשב רותח. כ"כ ב"י בשם תשו' הרשב"א סי' רס"ה בסי' זה ובסי' ס"ט ופסקו בש"ע שם סעי' ד' דאם נמלח הבשר מצד א' מותר וא"כ כיון שנכשר הבשר במליחה זו מחשב רותח.

לז

לז) שם בהגה. אבל כל שלא נמלח כ"כ מחשב צונן וכו' וי"א דאנן אין בקיאין בדבר ויש לחשוב אפי' מליחת צלי כרותח וטוב להחמיר וכו' והיינו היכא דאיכא חששא אבל היכא דליכא חששא כלל כגון שלא מלחו אותו כ"א מעט מזער אין להחמיר כלל אפי' לדעת הי"א.

לח

לח) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו' ובס' זבחי צדק או' ל' פסק כדברי הש"ע דמליח לצלי לא הוי כרותח ואף בהפסד מועט לא הוי כרותח ומיהו אף מור"ם ז"ל לא כתב אלא שטוב להחמיר במקום שאין הפ"מ אבל לענין דינא מודה דלא הוי כרותח אף בהפסד מועט.

לט

טל) שם ואין חילוק בין מליח עליון וכו' דוקא בכחוש אין חילוק משום דעכ"פ קליפה בעי ולא שייך בזה תתאה גבר אבל בשמן יש חילוק כמ"ש לקמן בסי' ק"ה סעי' י"א ולעיל סי' ע' סעי' ד' יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. כריתי או' י"א. שפ"ד או' י"ב.

מ

מ) שם. הילכך בשר וגבינה המלוחין שנגעו זה בזה וכו' וכגון שהם לחין. טור. לבוש סעי' ו' ט"ז סק"ט. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ב. הל"פ בסעי' ה' זבחי צדק או' ל"א.

מא

מא) שם. צריך לקלוף שניהם וכו' ולא שייך כאן למימר איידי דטריד למיפלט לא בלע א"נ כבכ"פ דדוקא גבי דם אמרינן הכי ולא בשאר איסורים כמ"ש הפו' ודלא כאו"ה כלל י"ב דין י"א. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ז. כריתי או' י"ב. חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' י"ג. זבחי צדק או' ל"ב.

מב

מב) גם באיסור דרבנן בשאר איסורים לא שייך כבכ"פ ולא איידי דטריד למפלט לא בלע דלא כאו"ה שם. מש"ז או' יו"ד ושפ"ד או' י"ג. זבחי צדק או' ל"ג.

מג

מג) שם בהגה. אבל אם הוא דבר צלול וכו' וחלב רך שאינו מהותך לא מיקרי דבר צלול כ"ה בהג"א פכ"ה מא"ז. וכ"פ רש"ל פכ"ה ססי' ף' ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' י"ז. פר"ח או' י"ג. מנ"י על התו"ח כלל כ"ב או' ה' חו"ד או' י"ג. שפ"ד או' י"ד. חכ"א כלל מ"ג או' ח' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ז. זבחי צדק או' ל"ד. ור"ל אף שלח קצת כל שהוא גוש שרי. שפ"ד שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ט"ז. זבחי צדק שם.

מד

מד) שם בהגה. אבל אם הוא דבר צלול נאסר הטהור וכו' אי ליכא ס' והיינו לסברת מור"ם ז"ל דגם בדבר כחוש במליחה משערינן בס' אבל לפסק הש"ע בדבר כחוש א"צ רק קליפה כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ט' יעו"ש. ומיהו עיין בדברינו לשם או' ס"ח שכתבנו דגם מנהג הספרדים כן להחמיר כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש.

מה

מה) שם בהגה. ושניהם אסורים. כלומר בבשר בחלב אעפ"י שהבשר לבדו מלוח שניהם אסורים. ש"ך ס"ק ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' י"ח. פר"ח או' י"ד. הל"פ או' י"ט. זבחי צדק או' ל"ו.

מו

מו) ואם החלב לבדו מלוח כתב בתו"ח כלל כ"ב דין ב' בשם הגמ"ר דהחלב מותר דלא כסמ"ג והב"ד הש"ך שם. וכן הסכים הפר"ח שם. לה"פ שם. ור"ל כשהחלב לבדו מלוח הבשר אסור והחלב מותר. בל"י או' ט"ו. אבל דעת הש"ך שם לאסור גם החלב וכ"ה דעת הכנה"ג שם. בל"י שם. חו"ד או' י"ג. שפ"ד או' ט"ז. וכבר כתבנו לעיל או' מ"ד דלפסק הש"ע אם הוא דבר כחוש אינו אוסר רק כדי קליפה יעו"ש.

מז

מז) שם בהגה. ודוקא שהטהור לח קצת אבל אם הוא יבש לגמרי אינו בולע וכו' ואפי' מלוח הכל מותר. ש"ך ס"ק י"ז. כנה"ג בהגב"י או' י"ח. בנ"י או' ט"ז. חכ"א כלל מ"ג או' ח' זבחי צדק או' טל. ור"ל אפי' הלח הצלול והיבש מלוחים אפ"ה מותר. שפ"ד או' י"ז אלא שתמה ע"ז ודעתו לאסור היבש. וכן הסכים הפר"ח או' ט"ו לאסור אפי' ביבש לגמרי. לה"פ או' ך' חו"ד או' י"ד. ואפשר דבהפ"מ יש לסמוך על המתירין והוא ע"י שידיח הבשר הדחה יפה.

מח

מח) שם. ואם הם יבשים וכו' כגון בשר וגבינה.

מט

מט) שם. או לחים ולא מחמת מליחה וכו' פי' כגון שאחר שנתייבש המלח עליהם נפלו עליו מים וחזר ונתלחלח בעוד המלח עליהם לא הוי מחמת מליחה ולא הוי אותו ליחות רותח וחשיב כתפל שכיון שנתייבש אחר רתיחתו תש כוחו. פר"ת או' י"ג. שפ"ד שם. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' כ"ה. זבחי צדק או' מ"א.

נ

נ) שם הגה. כל ציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח ולכן אם נפלה ציר על הגבינה או על כלי אוסר וכו' כל זה לסברת מור"ם ז"ל דמליח לצלי הוי כרותח אבל לסברת מרן ז"ל דכל מליחה לצלי לא הוי כרותח אפי' ציר הנוטף ממנו לא חשיב רותח ואם נטף על הגבינה או על הכלי מותר כמבואר לעיל סי' ס"ט סעי' י"ח ובדברינו לשם יעו"ש.

נא

נא) שם בהגה. וציר של בשר שאוסר שנפל על הכלי צריך הגעלה וכו' זה הדין שייך גם לסברת מרן ז"ל וכגון שנפל הציר מבשר שנמלח לקדרה. ואע"ג דמרן ז"ל פסק לעיל סי' ס"ט סעי' י"ח דבשר בתוך ציר בעי שיעור כבישה דהיינו בכדי שיתן על האור וירתיח כבר כתבנו שם או' רע"ג דהיינו דוקא לאסור כולו בעי שיעור כבישה אבל כדי קליפה אוסר אף אם לא שהה כלל יעו"ש וא"כ ה"ה הכא גבי כלי.

נב

בנ) שם בהגה. צריך הגעלה וכו' כלי שנאסר ע"י מליחה צריך הגעלה בכלי ראשון ולא סגי בעירוי משום דעירוי ספק אם נידון ככ"ר וציר הנוטף לתוך הכלי עדיין הוא ברתיחתו. ב"י לעיל בסי' ס"ט בשם הגש"ד. תו"ח כלל י"ג דין א' בל"י או' י"ז וכתב ודלא כבית ישראל שכתב דסגי בעירוי. חו"ד או' ט"ו. שפ"ד סוף או' י"ח. זבחי צדק או' מ"ד.

נג

גנ) שם בהגה. ואם לא נפל רק על מקום אחד בכלי עץ וכיוצא בו קולף מקומו ודיו פי' דאם נפל על כל הכלי לא שייך קליפה דיפסיד הכלי א"נ טורח גדול הוא ולפ"ז אם הוא בענין שאין פסידה ורוצה לטרוח מותר. ואע"ג דלקמן סי' קכ"א סעי' ב' ובאו"ח סי' תנ"א סעי' ט"ז כתב הרב בהגה דכ"מ דצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי התם מיירי בדבר שנבלע בו ע"י חמין וכה"ג דנבלע בכל הכלי אבל ציר מלוח אינו נבלע אלא כדי קליפה כמ"ש בסי' ס"ט לכן די בקליפה. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ח. חו"ד שם. חכ"א כלל ל"ב או' י"ט. זבחי צדק או' מ"ה.

נד

דנ) ואם נבלע דבר שמן ע"י מליחה בכלי נמי אין אוסר יוחר מכדי קליפה. שפ"ד או' י"ח. ועיין לקמן סי' צ"ח או' ג"ן.

נה

הנ) שם בהגה. ואם לא נפל רק על מקום א' בכלי עץ וכיוצא בו קולף מקומו ודיו. ואף בכלי חרס אם נפל מעט ציר יכולים לקלוף מעט מעט ולא אתא למעוטי רק כלי זכוכית כדומה שא"א בשום ענין לקלוף ודלא כהש"ך בסי' ס"ט ס"ק פ"ב שהבין מדברי הרב כאן ובתו"ח כלל י"ג דבכלי חרס אף שנפל על מקום א' אין לו תקנה בקליפה. מנ"י על התו"ח כלל י"ג או' ג' חכ"א שם. וכ"ה דעת פרי תבואה בתשו' סי' כ"ג כהמנ"י אלא שכתב לפרש דברי הש"ך במ"ש או שהוא כלי חרס ר"ל היכא דא"א לקלפה יעו"ש. והב"ד פ"ת לעיל סי' ס"ט או' ל"ח. ועיין בדברינו לשם או' רצ"ט.

נו

ונ) מעשה שנטף ציר מליחה על קנקן של פורצלי"ן אצל אוזן הכלי דא"צ אפי' קליפה כיון שנפל במקום גבוה דבכל זמן שיגיעו החמין נגד מקום הטיפה יהיה ס' נגד הטיפה וכדלקמן ססי' צ"ט ואף הט"ז שם מודה אם הוא אחר מעל"ע ואפי' את"ל דקנקן זה לא הוי בדבר שדרכו להשתמש לעולם בשפע יש להתיר מטעם אחר דלעולם לא יבא לידי נ"ט כיון שאין דרך להשתמש בקנקן זה אצל האש רק ע"י עירוי שמערין לתוכה קאוי רותחת ובליעת האיסור הוא חוץ לכלי וכח העירוי אינו פועל להפליט דרך דופן הכלי מעבר השני וא"כ דמיא לקדרה גדולה ובפרט כיון שהיה הציר אחר שיעור מליחה ויש לצרף דעת רש"י דס"ל דאז מחשב צונן. פרי תבואה שם ויעוש"ב. פ"ת שם. זבחי צדק או' מ"ז.

נז

זנ) ואם נפל ציר או חלב מהותך חם בכלי ואינו יודע באיזה מקום והוא מיעוט הכלי בטל ברוב. פ"ת או' ט' בשם מהר"ר דניאל זצ"ל. וכתב דאם הוא כלי שאפשר בהגעלה צריך הגעלה. ועיין לקמן סי' ק"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

נח

חנ) [סעיף ו'] היכא דאמרינן דאינו אוסר וכו' שאם היתה שמינה כולה אסורה וכן חברתה וכו' כלומר דאם היתה אחת מהן שמינה או הגבינה או הבשר הכל אסור דאזיל האי ומפטם להאי והוי כאילו הכל שמן. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ז. חו"ד או' ט"ז. זבחי צדק או' ן'.

נט

טנ) והא דאמרנו שאם היתה שמינה כולה אסורה היינו אם המלוחה למטה אבל אם המלוחה למעלה אינו נאסר אלא כד"ק כמ"ש לעיל סי' ע' סעי' ד' וכ"כ הפר"ת או' י"ד. ועיין בדברינו לשם או' ל"ז.

ס

ס) שם הגה. ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ט' דשם נתבאר בהגה דלדידן (ר"ל מנהג אשכנזים) אין חילוק בין כחוש לשמן וכל מליחה אנו משערין בס' יעו"ש. ש"ך ס"ק ך' לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ט. חו"ד או' י"ז. ועיין בדברינו לשם או' ס"ח שכתבנו דכ"ה ג"כ מנהג הספרדים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש.

סא

סא) [סעיף ז'] הא דמפלגינן בין נאכל מחמת מלחו וכו' ה"מ בבשר חי אבל צלי רותח שנפל למליח אפי' נאכל מחמת מלחו בעי קליפה. לאו דוקא נאכל מחמת מלחו אלא אפי' לא נמלח כלל כיון שהוא רותח בעי קליפה כדין כל חם לתוך צונן דבעי קליפה. ש"ך ס"ק כ"ב. כנה"ג בהגב"י או' ל"ג. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ד. חו"ד או' י"ח. שפ"ד או' כ"ב. בי"צ ח"ג או' ז' זבחי צדק או' נ"ב.

סב

סב) שם. בעי קליפה. ואעפ"י שהצלי שוקע לתוך החלב והחלב צף על הצלי אינו כצונן לתוך חם דכל שהוא במקומו גובר ומקרר הצלי שנפל לתוכו הלכך בקליפה סגי. ב"י בשם הרשב"א. ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ה. חו"ד שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ל"ד. זבחי צדק או' נ"ג.

סג

סג) שם. ואם יש בו בקעים וכו' והוא צלי רותח כולו אסור. וביש בו בקעים אפי' איכא ס' בבשר נגד החלב שנבלע בתוכו אסור כולו לפי שאין החלב נבלע ומתפשט בשוה אלא הרבה ממנו מתכנס במקום א' ומעט במקום אחר ולא שייך בו ביטול בס' פר"ח או' י"ח חו"ד או' י"ט. זבחי צדק או' נ"ד.

סד

סד) שם. או שהוא מתובל בתבלין. וצריך שיהא מתובל בתבלין עד שאינו נאכל מחמת תיבולו. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב בשם דמש"א. בל"י או' ך' חו"ד או' ך' זבחי צדק או' נ"ו.

סה

סה) וכל הדברים החריפים כגון שומים ובצלים הוי כתבלים. חו"ד בביאור או' ט"ו. ומיהו מ"ש שם החו"ד דגם אם מתובל במלח דינו כתבלין אין לסמוך עליו בזה. זבחי צדק או' נ"ז.

סו

סו) שם הגה. וה"ה אפוי ומבושל. כלומר דאפוי ומבושל חשוב כצלי למר ברותח ולמר בצונן. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ו. חו"ד או' כ"א. זבחי צדק או' נ"ה. ור"ל להש"ע ברותח בעי קליפה ולהרב בהגה במקום שאין הפ"מ אף באפוי צונן יש לאסור כל שנפל לחלב צונן. שפ"ד או' כ"ד.

סז

סז) שם בהגה. וה"ה אפוי ומבושל. ובעינן דוקא מבושל עד שיהיה כמאכל ב"ד עכ"פ וקודם לכן אף שהוא רותח מכ"ר שהוא מבשל לאו רכיך הוא ואין לו דין בישול ודין חי יש לו. חו"ד או' כ"א ובביאור או' ט"ז.

סח

סח) שם בהגה. וי"א דאפי' הם צוננים דינא הכי. והטעם משום כיון דנצלה או נאפה או נתבשל אע"ג דצונן הוא רכיך ובולע ומשמע מדברי הפו' דאין חילוק בין נמלח קצת שנאכל מחמת מלחו ובין לא נמלח כלל לעולם בצלי צונן נמי דינא הכי ומ"מ החלב מותר ולא אמרינן דמפליט הצלי או האפוי והמבושל. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ז. חו"ד או' כ"ב. שפ"ד או' כ"ה.

סט

סט) והא דחלב מותר היינו כל שלא נמלח כלל אבל נמלח קצת אין אנו בקיאין בין מליחה מרובה למועטת ובאין הפ"מ אסור. שפ"ד שם. והיינו ע"פ מ"ש בהגה א' דסעי' ה' וי"א דאנן אין בקיאין בדבר וכו' ועיין לעיל או' ל"ח.

ע

ע) שם בהגה. וי"א דאפי' הם צוננים דינא הכי וכן יש לנהוג אם אין הפ"מ ולענין דינא אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל דדוקא צלי רותח אם יש בו בקעים או מתובל בתבלין אסור אבל צלי צונן אינו אוסר וכן בשר חי מותר ומיהו בעל נפש יחמיר לעצמו ויאסור בצלי צונן כד"ק וביש בו בקעים או מתובל בתבלין כולו אסור אף בהפ"מ כס' ההגה ז"ל כיון דרבים וגדולים ס"ל הכי. זבחי צדק או' נ"ח. ומיהו מ"ש ויאסור בצלי צונן כד"ק משמע אפי' באין הפ"מ וה"ד לספרדים ההולכים על פסק הש"ע אבל לאשכנזים ההולכים על פסק מור"ם אין להתיר אפי' בכד"ק אלא בהפ"מ ואפי' לאינו בעל נפש כנודע.

עא

עא) [סעיף ח'] אין בשר בחלב נאסר ע"י מליחה וכו' ובשר חיה ועוף אפי' בבישול אינו נאסר בהנאה כמ"ש לעיל סי' פ"ז סעי' ג' יעו"ש.

עב

עב) שם. אין בשר בחלב נאסר ע"י מליחה או ע"י כבוש וכו' בשר שור שנפל לתוך חלב שהעבירו מהאור י"ל דפסק בש"ע או"ח סי' שי"ח דאפי' בכ"ר לא בשלה א"כ אף דבלע ופלט מ"מ הוי רק כמו כבישה ומותר בהנאה. חי' רע"ק. ונראה בזה הכל לפי הראות דאם אנו רואין שלא נשתנה הבשר עי"ז אז מותר בהנאה אבל אם נשתנה הר"ז שלט בו החום של חלב ואסור בהנאה.

עג

עג) שם. אבל לא בהנאה. בב"י בשם האגור כתב דיש דוחין סברא זו רק המתיר בהנאה אין מוחין בידו עכ"ל והכא בש"ע פסק לקולא משום דאיסורא דרבנן הוא וא"כ משמע דוקא שכבר נעשה אין לאסור אבל לא לעשות כן לכתחלה ודלא כפר"ת או' י"ז שכתב למלוח לגוי בב"ח או לכבוש מותר דמשמע אפי' לכתחלה. גם מ"ש שם הפר"ת וה"ה משום בישול דמשמע דאין בו איסור בישול אחר מליחה או כבישה עיין לעיל סי' פ"ז או' י"ב שכתבנו בשם פר"מ דאם בישלו אחר מליחה וכבישה אסור מה"ת ואסור בהנאה. יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---