פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צא

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה צא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלא. עש"ך ולקמן ס"ה כתב המחבר שניהם יבשים סגי בהדחה צריך לחלק ע"י מליחה אף שניהם יבישים אפ"ה צריך הדחה וא"י טעם לחלק ואין לומר דמ"ש לקמן הדחה קאי אנתלחלחו דדוחק הוא. כתב דבר שמואל סי' ק"כ גבינות כשירות ובלתי כשירות נמלחו יחד ושפכו הציר הנוטף עליהן אסור יע"ש וזה למאן דפסק מליחה כ"ק הוצרך לזה הא לדידן אף בלא ציר אסור כולו אף באיסור גבינות עובדי כוכבים דרבנן ופשוט הוא וכ"כ הוא ז"ל שם:

ב

להניח. כתב הש"ך ה"ה איסור בכלי של היתר והראה מקום לסי' יו"ד אות כ' וסי' ס"ט אות פ"ג. הנה מ"ש איסור בכלי של היתר הם דברי הרשב"א בארוך ובקצר סוף שער א' ב"ד והיינו אם דרכו של כלי שלא להשתמש בה כ"א אחר ההדחה מותר להניח. ומה שהראה לסי' יו"ד שם נאמר שיש חילוק בין שפשוף גדול להדחה וכבר נתבאר בט"ז מזה דכל דבר שיש בו שמנונית ונדבק ביותר אסור להניח אצל היתר אף שדרכו בהדחה דצריך שפשוף ול"ת דדווקא היכא דאיכא דוחקא שהרי בסי' ס"ד סט"ז הטבח צריך ב' כלים א' שמדיח חלבים וא' שמדיח בשר אף דליכא דוחקא וכן הוא בארוך ובקצר ששמנונית אין סר אלא בשפשוף היטב. ומה שהראה לסימן ס"ט אות פ"ג לא מצאתיו שם אלא דאם מלח בכלי איסור אין מליחה להפליט אם היה הכלי נקי יע"ש  :

ג

ודווקא. עש"ך האריך ואבאר קצת. הנה הוא ז"ל מפרש שהר"ב בהג"ה תרתי בעי יבש והכלי לא נשתמש אלא בצונן מההיא דכל הכלים שנשתמש חמץ בצונן משתמש מצה בצונן אף שמרשב"א דמתיר למלוח בכלי יי"נ משמע אף לח מ"מ יש לדחות כמ"ש הש"ך גופא. וממ"ש הר"ב כאן אם לא "בלע הכלי רק בצונן משמע אף שיש בו בלוע ע"י כבישה וכדומה וכן ממ"ש בד"מ דיש לחלק בין בלע הכלי איסור בחמין ולא אמר בין שימש בחמין אלא לומר אף שבלע ע"י צונן שרי וכן ממ"ש בת"ח כלל י"ז ד"ד דמש"ה התיר הרשב"א למלוח בכלי יי"נ משמע אף במכניסו לקיום שבלע הכלי. ומש"ה השיג על עט"ז שכתב בס"ב ודווקא דבר לח אבל יבש מותר דהא לא בלע הכלי כלום היינו שנשתמש בכלי צונן ומאי איריא דלא בלע אפילו בלע ע"י כבישה כל שהיה צונן שרי (ובאמת יש לתמוה על הט"ז אות ג' שכתב דהלבוש לא זכר רק יבש והא סיים דלא בלע הכלי גם מ"ש הט"ז דחילוק אם רחץ הכלי ליתא דהטור נמי מיירי ברחץ צ"ע דהא בסימן קכ"א ס"ה בהג"ה פסק הר"ב בפירוש דע"י הדחה ושפשוף היטב הכלי מותר להשתמש בו צונן אפילו לח ואפילו שימש בכלי ע"י רותח וצ"ע). ועל ראיה מחמץ הקשה הש"ך ממ"נ למאן קאמר לה להרי"ף משמע דאסור אפילו שימש בה בצונן דאף דהתם לית לה תקנה בהגעלה מ"מ ראיה ליתא מהתם ולהרא"ש משמע אפילו שימש בחמין אפ"ה משתמש אח"כ בצונן. ולענין דינא אבאר ג"כ קצת. הנה בסימן קכ"א ס"ה בהג"ה פסק הר"ב דכל הכלים ששימש בהם ע"י רותח אם הודח היטב שרי לאישתמושי צונן לח והיינו דרך עראי לא בקביעות ודבר חריף יבש מותר ע"י הדחת הכלי היטב הא דבר חריף לח לא כמ"ש האורחות חיים שאין מוציא דבר יבש חריף משמע הא לח חריף לא ומ"ש הר"ב בסימן קכ"א שם דחומץ מותר היינו בכלים שלא נשתמשו אלא ע"י צונן כמ"ש הש"ך שם אות יו"ד. וכל זה בשאר כלים אבל כלי חרס אסור להשתמש בו צונן אפילו ע"י הדחת הכלי עת"ח כלל י"א במ"י אות ו' השיג על הש"ך בסימן ס"ט אות ס"ו שמתיר ע"י הדחת כלי חרס לשמש בו צונן וז"א דהטעם כיון דא"א בהגעלה גזרינן אם יתירו לו להשתמש דרך עראי יבוא לידי תקלה משא"כ כלי שיש תקנה בהגעלה וכן נראה הסכמות פר"ח כאן אות ג' וראיה מפינכ' דרב אמי דתברה לה ולא שימש בה דרך עראי לפעמים ש"מ אף דלא בלע כ"א ע"י מליחה אפ"ה אסור כדאמרן. ולפי זה ה"ה כלי עצם שאין תקנה בהגעלה דחיים או כלי עץ שבלעו ע"י אש שנפל חלב הם מהותך מנר שקורין קרוייזי"ל דהוה תשמישו ע"י אור עס"י צ"ב בלא נפסק הקילוח וה"ה נר עשוי כעין פתילה כמו שלנו אם נפל הנר על כלי עץ נבלע ע"י אור לא סגי בהגעלה כמו שאבאר שם א"כ אפילו דרך עראי אסור כמו כ"ח דחד טעמא הוא כיון דא"א בהגעלה אתי לידי תקלה . ומיהו להניח כלי איסור בביתו בלי להשתמש ביה משמע דשרי ולא חיישינן דלמא אתי לידי תקלה דבדיל מיניה. ועמ"י כלל י"א אות ו' האריך להשיג על הב"ח במ"ש לאסור כלי בדיל חמץ דצריך לסגרן בחדר ובכלל י"ז אות י"א ג"כ יע"ש. ומכל מ"ש שם לא הבינותי דמה ראיה מכלי איסור דבדיל מיניה לחמץ דלא בדיל גם לאחר הפסח יחזרו להיתרן הראשון. עיין שו"ת חכם צבי בי"ד ושו"ת פ"מ ח"א שאלה כ"ד על מ"ש הרא"מ ז"ל בביאוריו לסמ"ג לענין בלי מקדש ויבואר אי"ה בש"ך סקכ"א אות ט':

ד

שאם. עש"ך דאסור לאוכלו בלי הדחה ודווקא כשא' מהן לח עכ"ל. הנה הכה"ג בהגהות הטור אות ב' וג' נתקשה בדברי הש"ך האלו. א' מ"ש דהדחה מהני ובטור משמע וכן במחבר שאם יגע אסור לאכול עם גבינה משמע דלית תקנה בהדחה בלחם שנדבק ביותר. גם מ"ש הש"ך וכבר נתבאר באות א' דווקא א' לח הא בטור מבואר כן דלא יגע לחם בבשר לח. ובאות ג' כתב הכה"ג דהטור כתב בשר לח כו' ובגבינה לא כתב לחה אלא שבספרי טורים עם ב"ח הוגה גבינה לחה מש"ה הוצרך להזכיר כמ"ש באות א' דאפילו גבינה אין איסור אלא בלחה לא כשהיא יבישה דא"צ הדחה עכ"ל. והוא דחוק דלא ציין הש"ך שלא יגע לחם בגבינה אלא לחם בבשר וזה מפורש בטור דבשר לח דווקא. ומיהו מ"ש לעיל אות א' בשם הב"ח אין קושיא הא מפורש בטור י"ל דלחם עם בשר שאני מגבינה עם בשר. ואמנם מ"ש הט"ז צריך ליזהר שלא יגע לחם בבשר דכפי הנראה הוה ב' חששות שמא יאכל הלחם עם גבינה ושמא ישכח להדיח מנא ליה הא וראיה מירושלמי הדין דאכיל חוביץ צריך לבער פתיתי לחם אי בעי למיכל קופר אין ראיה דודאי נגע ורוצה לאכול כך. ואם היינו אומרים דלחם לא מהני ליה הדחה הוה א"ש קצת מירושלמי ומסי' צ"ז דאסור ללוש פת עם חלב דחיישינן שמא יאכל עם בשר ה"ה כאן דישכח וכאמור וצ"ע ומ"ש הטור כיון דצונן בעי הדחה צריך ליזהר שלא יגע לחם בבשר ה"נ קאמר דבלחם לא מהני הדחה ומש"ה חיישינן שמא ישכח ויבוא לאוכלו עם בשר או להיפך:

ה

הכל. עש"ך להמחבר יש חילוק בין בשר תוך הקדירה אפילו בלא רוטב אוסר כל החתיכה בין נפלה טיפה על הצלי שאצל האש אין אוסר כ"א כ"נ בדבר כחוש אבל לדידן שא"א בקיאין ואסור אפילו בצלי עד ס' ועמ"ש בק"ה ועסי' צ"ב בש"ך אות נ' וכאן בט"ז אות ה':

ו

משום. הש"ך עשה כלומר דל"ת דתתאה גבר היינו שנשאר בחמימותו ואין העליון מקררו ותחתון לחוד אסור לזה אמר דאינו דהכל אסור עליון ותחתון ואפילו שניהם יבשים:

ז

קולף. עש"ך וראוי שתדע דעירוי שלא נפסק הקילוח מספק אמרינן מבשל כ"ק בבב"ח ובשבת ואם נפסק הקילוח אין מבשל רק מפליט ומבליע כ"ק וגם זה רק חומרא בעלמא מדרבנן כמ"ש בט"ז אות ו' ועמ"ש באות שאח"ז. ומה שהקשה מסי' צ"ב ס"ז בהג"ה יבואר שם בש"ך אות ל"ח ועסי' ק"ה בש"ך אות ד':

ח

ובמקום. עש"ך האריך דהיכא דניכר בעי ס' נגד הקליפה והיכא דאין ניכר א"צ ס' ועיין סימן צ"ו בש"ך אות מ' דבר הנאסר כ"ק או כ"נ ל"ש ביה איסור דבוק ויבואר שם. וכבר כתבנו דהמ"א בא"ח ס"ס תס"ז חילק דהיכא דהקליפה הוה רק חומרא מדרבנן א"צ ס' נגדו אבל היכא דמדינא צריך קליפה צריך ס' נגד הקליפה עמ"ש בט"ז:

ט

והחלב. עש"ך דהטעם כיון דאין ניכר הקליפה והראה מקום לסימן ס"ט אות ס"ד בקערה שנאסרה ע"י מליחה דקליפת הקערה ניכר הוא יע"ש:

י

ואם. הש"ך השיג על או"ה שמחלק בין היתר שנפל לאיסור צלול בעי היתר קליפה בצונן ובב"ח אין כן דאי תרי לא הוה אלא מדרבנן לא גזרו כה"ג ודי בהדחה. ועיין ת"ח כלל כ"ב ד"א ובמ"י אות א' הסכים להש"ך וכן משמע דעת הר"ב שם בסימנים ודע דאם ההיתר לח שנפל לאיסור גוש היכא דאי אפשר בהדחה שרי דכ"ש הוא מקליפה היכא דא"א וכ"כ בת"ח שם בהדיא ומיהו זה למאן דפוסק כר"ת וכפסק הג"ה אבל רש"ל דפסק כריב"א באמת אוסר המ"י מלח של אוגרקי"ס עמ"ש בט"ז:

יא

דהיינו. עש"ך ותוכן דבריו דהמחבר סובר דמולח חתיכה להוציא דם תוך שיעור הוה רותח ולאחר שיעור לא הוה רותח ובשר כשר שמולחו שלא עשה המלח פעולה תוך שיעור לא הוה רותח ולאחר שיעור הוה רותח והר"ב משוה בשר וגבינה לדם דתוך שיעור הוה רותח ולאחר שיעור לא הוה רותח. והש"ך כתב דלדינא בין דם ובין שאר איסור תוך שיעור הוה רותח ואף בה"מ אין להתיר דלא כמ"ש הר"ן דבשר וגבינה תוך שיעור לא הוה רותח. ולאחר שיעור יש חילוק בין עשה המלח פעולה להוציא דם אז תשש כח המלח וכמעשה דתה"ד בסעודת ברית מילה יש להתיר באווז טריפה משא"כ בשר כשר שנמלח יפה לאחר שהוציא דם אין להתיר אף בה"מ ועיין מ"ש בט"ז בסי' ס"ט. ועפר"ח כאן אות ט' וי' ומ"ש הפר"ח ממולח בכשא"מ כבר תי' הש"ך דיש חילוק בין דם לשאר איסורין להמחבר ואנן לא קי"ל כן אלא תוך שיעור אין חילוק ואוסר אף בה"מ ולאחר שיעור בעשה פעולה יש להתיר בה"מ ובלא עשה פעולה דעת הר"ב להתיר בה"מ ודעת הש"ך דאסור אף בה"מ עמ"ש בסי' ס"ט:

יב

ואין. עש"ך דלהמחבר יש חילוק דפסק במליחה נמי שייך תתאה גבר אלא לענין קליפה באין שמן אין חילוק דא"נ תתאה גבר בעי קליפה ומ"ש בב"י לא משמע כן שכתב על מ"ש הטור ואינו תלוי בין עליון לתחתון שזה למאן דסובר במליחה אין חילוק בין תתאה כו' והא הטור מיירי ג"כ בכחוש שאוסר רק כ"ק ולכ"ע אף להרשב"א אין חילוק וכדאמרן. ולפי מ"ש לעיל בשם מ"א דהחלב מותר וא"צ ס' דהקליפה בתתאה הוא רק חומרא א"כ יש חילוק במליחה בין תתאה דמדינא צריך קליפה ואוסר עד ס' אח"כ ובין עילאה דלא הוה מדינא:

יג

הלכך. עש"ך וכלל בזה דככ"פ או טרוד לא שייך אלא בדם ולא בשאר איסורין דלא כאו"ה כלל י"ב די"א כתב דבשר וגבינה מלוחים לא שייך טרוד דלגבי בשר הוה איסור תורה (וכוונתו דאי יבשל אח"כ ומש"ה לא נקיט לגבי גבינה) וז"א דאפילו באיסור דרבנן ל"ש ככ"פ וטרוד בשאר איסורין. ואני תמה דהא בדג טמא עם טהור אפילו כחושין אסורין אם נמלחו יחד אף דצירן דרבנן והכין הלכתא ואין להתיר אפילו בכמה צדדים  :

יד

היינו. עש"ך ור"ל אף שלח קצת כל שהוא גוש שרי וחלב רך שאין מהותך לא מיקרי איסור צלול ועמ"ש באות שאח"ז:

טו

נאסר. עש"ך מה שהגיה ולפ"ז ה"ק דהטהור המליח נאסר מטמא תפל דטהור חשוב רותח ובולע איסור צלול בעין משא"כ כשהטמא הוא דבר גוש דאין כח בטהור מליח להפליט מן הטמא ולפ"ז לדידן אף במליח קצת שא"א בקיאין אסור באין ה"מ כמ"ש הר"ב לעיל משא"כ לפי מ"ש הט"ז אות י"א משמע דווקא שאינו נאכל מחמת מלחו ואולי בה"מ מיירי ודע דלדידן כל שנמלח מליחה מועטת באין ה"מ חשיב רותח ובה"מ יש להתיר והא דכתב הר"ב בסי' ס"ט במולח בכשא"מ אף מעט אסור יש לחלק במולח בכשא"מ פירש ממקום למקום אסור אף בה"מ. ואני מסופק באיסור דם כה"ג ויראה גם כן להתיר ומיהו ציר הנוטף ממליחת בשר אף מבשר שנמלח רק מעט השיב ודאי רותח וז"ש הר"ב כל ציר מבשר שנמלח דאפילו בה"מ אסור. ועמ"י כלל ז' אות ט"ו כ"כ ונכון הוא. ולפ"ז צריך המורה להזהר כשרוצה להתיר בה"מ במליחה מועטת כל שאין שם כלל טיפת ציר רק מונחים זא"ז או זע"ז אף שהם לחים קצת כל שאין ממש ציר יש להתיר בה"מ במליחה מועטת וכדכתיבנא  :

טז

ושניהם. עש"ך מ"ש כלומר דלישנא דטהור מליח וטמא תפל לא שייך בשניהם אסורים לז"א דאבשר וחלב קאי. ומ"ש דחלב מלוח החלב מותר והש"ך כתב דהחלב ג"כ אסור וכבר כתבנו בסי' ע' דלפי מ"ש הרשב"א הטעם דטהור מליח וטמא תפל שרי דנהי דמפליט מעט מטמא מ"מ אגב דטרוד הטהור לפלוט אין בו כח לבלוע אותו המעט א"כ פשיטא כה"ג בחלב דמפליט קצת מבשר ונבלל דיש לאסור  :

יז

אבל. עש"ך בשם או"ה כלל י"ב די"א והכלל דיבש לגמרי שאין בו שום לחלוחית אף שנמלח מחדש חשיב כתפל וכן אפילו אם נמלחו ונתיבשו ואח"כ נתלחלחו מחמת ד"א והמלח עליו חשיבותו כתפל ואפילו באין ה"מ וז"ש המחבר או לחים ולא מחמת מליחה ר"ל שנתלחלחו אח"כ והמלח עדיין עליו ומ"ש הש"ך דאפילו מלוח הכל ר"ל אפילו הלח הצלול והיבש מלוחים אפ"ה מותר אלא דתמוה דמאן מותר היבש אסור ודאי דהוה כתפל והלח הצלול מלוח מבליע בתפל ולא עוד אפילו שניהם גושים ושניהם מלוחים וא' יבש היבש אסור והלח מותר כמו טהור מלוח וטמא טפל ע' או"ה כלל י"ב וכבר עמד המ"י בזה בכלל כ"א אות יו"ד במ"ש או"ה דיבש מותר דט"ס הוא וצ"ל הלח מותר וצ"ע  :

יח

ואם. עש"ך ודע דמשמעות הר"ב כאן משמע לכאורה דוקא כ"ע קולף במקום א' לא בכ"ח עסי' ס"ט ועמ"י כלל י"ג אות ג' ובת"ח שם מבואר דאפילו כ"ה אין בולע ע"י מליחה כ"א כ"ק וזה שסתם הר"ב בסי' צ"ח דע"י מליחה אין אוסר יותר מכ"ק ועת"ח כלל פ"ה ובמ"י אות י"א. ומה"ט התרתי בא' שנפל טיפת ציר מלוח על צאלינ"ט טא"פ מבחוץ וקלפו למקום ההוא והיה ע"ש ושעת הדחק שא"א להכין אחרת והתרתי להטמין בה על אותה שבת (גם היה צד להקל שנפל בחוץ ובמקום אחר כתבתי מזה). ואם נבלע דבר שמן ע"י מליחה בכלי נמי אין אוסר יותר מכ"ק דהא הת"ח כלל י"ג כתב דלא עדיף מחם לצונן דאין אוסר אלא כ"ק הרי כמו תתאה אין חילוק ואף דבמליחה אנו פוסקין דלא אמרינן תתאה עסי' ק"ה מ"מ בכלי אמרינן כן א"כ ודאי אין לחלק בין כחוש לשמן  :

כתב הבל"י אות י"ז כלי הנאסר ע"י מליחה לא מהני הגעלה ע"י עירוי דעירוי ספק הוא אי מבשל כ"ק ולחומרא והלכך לא מהני ביה הגעלה ע"י עירוי דלא כספר בית ישראל יע"ש וכן משמעות או"ה דבעינן הגעלה מכ"ר ועסי' ק"ה בש"ך אות ד' מדיני עירוי:

יט

שאם. עש"ך ועמ"ש בסי' ק"ה בזה:

כ

ועי' לקמן. שם נתבאר לדידן אין חילוק דא"א בקיאין בין כחוש לשמן ושם יבואר באיסור דרבנן דלא שייך ביה כלל שמנונית כמו חמץ יש להקל יע"ש:

כא

אבל. ועש"ך ולדינא חוכך להחמיר אפילו בה"מ אפילו שניהם צוננין כל שהם צלוין דלא כלבוש שסתם לגמרי כדעת המחבר להקל:

כב

אפילו. כתב הש"ך ל"ד דה"ה אין מליח כלל כדין חם לתוך צונן דבעי קליפה אדמיקר ליה בלע וכמ"ש באות שאח"ז:

כג

בעי. עש"ך וז"ש בגמרא אבל צלי רותח בעי קליפה קמ"ל דסגי בקליפה והשיג על הל"ח:

כד

ה"ה אפוי ומבושל. להמחבר ברותח בעי קליפה ולהר"ב במקום שאין ה"מ אף באפוי צונן יש לאסור כל שנפל לחלב צונן ועש"ך:

כה

וי"א אפילו צוננים. וכל שהן צלוין או אפוים אפילו לא נמלח החלב כלל אפ"ה הם אסורים אבל החלב מותר כל שלא נמלח כלל אבל נמלח קצת א"א בקיאין בין מליחה מרובה למועטת ובאין ה"מ אסור ועש"ך ואיזו שיהיה קצת מלוח יש לאסור:

כו

דאפילו. עש"ך דצלי רותח לתוך חלב צונן הוה עילאה רותח ודי בקליפה ואם החלב רותח אסור כולו דתתאה גבר:

כז

אין בב"ח הנאסר ע"י מליחה או כבישה אסור בהנאה. וה"ה בשר חיה ועוף מותר בהנאה ועמ"ש בסי' פ"ז באורך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.