יד אברהם/יורה דעה/צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סי' צ"א סע"ב
כל מידי דבעיא הדחה כגון להניח בשר היתר צונן בקערה של איסור צונן. נלע"ד דמקור דין זה הוא מהש"ס פ' כה"ב (דף קי"א) דאמרינן שם סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח. צונן אמרי לה בעי' הדחה. ופירשו בתוס' והרא"ש וש"פ פ"ק דחולין (דף ח') דבעיא הדחה אסכין קאי. וכ"מ בר"ן פ' כ"ש גבי כל הכלים ע"ש ובזה א"ש מ"ש בגליון הר"ן שפיר"ח ע"ש ודו"ק. אבל ע"י הדחת הסכין שרי לחתוך בו צונן וא"צ להדיח ההיתר אח"כ. וכ"פ הט"ו סי' י' ס"ב ובסי' ס"ט סעיף ט"ז ע"ש. ולפ"ז הט"ו כאן איירי נמי הכי שלא הודחה הקערה. דאי לאחר הדחתה שרי להניח בה היתר צונן בלא הדחה וכ"כ הש"ך. וכ"מ ל' הג"ה שכתב מותר להניח בו דבר יבש בלא הדחה כלל. אלמא דאיירי בלא הדחת הכלי ואמרינן בש"ס שם (דף קי"א) דרב אמי אמלח ליה בשרא בההיא פנכא של חרס ותברא. ומדתברה שמעינן מהא דכלי חרס שנשתמש בו איסור בחמין אסור להשתמש בו אפי' צונן אפי' ע"י הדחת הכלי. וכ"כ להדיא במ"י כלל י"א ס"ק ו' ע"ש. לפי שכ"ח בליעתם מרובה ופולטים אפי' בצונן והלכך כל צונן שנשתמש בו מדיחו. ומש"ה אסור לכתחיל' דדילמא אשתלי מלהדיחו. וע"ע ט"א בסי' ס"ט וזהו דעת רוב הפוסקים. הרי"ף והרמב"ן פ' כל שעה לפי גרסתם שם והרשב"א בחידושיו הביאו הב"י סי' ס"ט. והר"ן פ' כ"ה והר' המגיד פ"ו מהל' מ"א. וכן נ"ל שהוא דעת הראב"ד והכל בו ומביאו בד"מ סי' קכ"א גבי קערות של חרס ירקרקות אסור להשתמש בהן חמין לעולם. וכן כל דבר לח אפי' בצונן וכ"פ הש"ע ס"ס קכ"ב אלא שהשמי' איסור שמוש בצונן גם לא הזכיר כלי חרס ולא ידעתי למה. ונראה דהב"י העתיק דברי הראב"ד מספר א"ח ושם לא הוזכר כלי חרס ואפשר דמיירי בשאר כלים. אבל הד"מ העתיק דברי הראב"ד מהכל בו ושם איתא להדיא כמ"ש. וכ"ד או"ה ואחרונים סי' קכ"א ס"ק ז' דכ"ח שיש להסתפק שמא שמש בו העובד כוכבים בחמין צריך שבירה. ולענין דבר מליח כתבתי בסי' ס"ט שצ"ע דא"ל דאין מליחה לכלים מ"מ כיון שבלא"ה פולטת אפי' בצונן דמה"ט צריך להדיח הצונן. וא"כ המלח שהוא כרותח לגבי הבשר מבליע בו הפליטה של איסור. ודמי ממש למ"ש הר"ן פ' כל הבשר והש"ך סי' יו"ד ס"ק י"ט גבי סכין ששחט בה טריפה דאין הסכין נאסר רק צריך להדיחו ואם שחט בו כשרה בלא הדחה צריך קליפה. וכ"כ בס' פ"ג ר"ס זה דהיכא דצריך הדחה ולא הדיחו אוסר ומיהו במ"י כלל כ"ב מ"ק ט"ו כ' דוקא בדבר צלול וצ"ע. ובאו"ה כלל נ"ח דין ח' משמע דאם אינו בר הדחה שרי כמו בקליפה. תדע דפנכא דרב אמי דתברא ואמאי תברא לימלח בה בשר חי שכבר נמלח והודח. כמ"ש הג"ה סי' ס"ט סעיף ט"ז. ולא שייך כאן דבעיא הדחה דהא בשר חי דרכו להדיחו כמ"ש הט"ו כאן סעי' זה. אלא ש"מ דבכלי חרס אין תקנה לזה אלא דבעי קליפה וכמ"ש שם סי' ס"ט: וראיתי להרב בד"מ סי' קכ"א שרוצה לומר שמותר להשתמש היתר צונן בכלי אסור אפי' בכלי חרס ומשמע שם מדבריו שר"ל אפי' צונן לח. ולא נהירא וכל בנינו שם מדברי הטור נהרס. שהרי מה שמדקדק שם ממ"ש הטור גבי כלי הנקח מעובד כוכבים מטבילו ומשתמש בו צונן. אינו כלום דהטור לא מיירי מכלי חרס אלא מכלי מתכות מדנקט טבילה. גם מ"ש הד"מ. וכ"כ הטור סי' צ"ד. אין כאן ראי' דהטור לא מיירי שם אלא מדבר יבש לגמרי מדנקט פירות. והכי איתא בתוס' פ' אין מעמידין ובפ"ת סי' נ"ו ומרדכי בשם ר"ת וב"י והבאר הגול' וכמ"ש שם בס"ק ה' ובדבר יבש לגמרי לא בעינן הדחה אפי' בכלי חרס. וז"ש הג"ה כאן מותר להניח בו דבר יבש בלא הדחה כלל היינו אפילו בכלי חרס. וצ"ע שהד"מ סותר עצמו שכתב גבי כ"ח של כותי דצריך שבירה. ודו"ק:
(שם סעיף ד') בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד. זה מיירי בכלי ראשון. וכמ"ש הג"ה סי' ק"ה ס"ג. וא"כ אפי' בהנאה הכל אסור דכלי ראשון ה"ל בישול ואסור מדאורייתא. וה"ה בצונן לתוך חם. אבל לא בחם לתוך צונן דלא הוי דרך בישול כמ"ש ר"ס פ"ז. וכן מצאתי בר"ן ס"פ כה"ב ודלא כהבל"י שם והמ"י כלל ח'. וכ"מ בשו"ת מקום שמואל הבאתיו סי' ק"א:
(שם) והחלב מותר כולו. זה דעת ר"ת אבל דעת ריב"א דבעינן ס' בחלב נגד הקליפה שנאסרה ממנה. וקשה לשער ס' בחלב נגד קליפתה. ונרא' דמשערין שיהא בחלב ס' נגד קליפתו של בשר שנפל לתוכו שהרי יותר מכדי קליפה אין נותן טעם בחלב. ודמי ממש למ"ש הג"ה לעיל סי' ס"ט סט"ז גבי כלי שאינו מנוקב ע"ש ודו"ק. ובר"ס פ"ז כתבתי דמוכח מן הש"ס דפסחים כדעת ר"ת דאיתא שם דלרב דסבר עילאה גבר סגי בקליפה היכא שהתחתון חם. ותקשי לרב אמאי החלב מותר חלב נבילה הוא כדי קליפה ואוסר הכל דמין במינו לא בטיל ס"ל וכדפרכינן לרב בפ' כה"ב (דף ק"ח). אלא ש"מ דהיכא שא"א לקלוף שרי בדיעבד. ובזה אתי שפיר מה שהקשו התוס' בפסחים (דף ע"ה) ד"ה יטול כו'. וא"ת כי נגע הפסח בחרסו של תנור אמאי סגי לי' ביקלוף את מקומו הא הרוטב שיש באותה קליפה מפעפע כדי נטילה. עכ"ל. ולפ"ד ר"ת לק"מ דבדבר שאין שייך בו קליפה כמו הרוטב מאותה קליפה אינו אוסר וכמ"ש הג"ה סי' ק"ה: ודעת הרמב"ם פ"ח מהל' ק"פ משמע כדעת ריב"א כמש"ש בס"ד ודלא כהטור שכתב והחלב מותר כולו וכן יראה מדברי הרמב"ם וליתא דהרמב"ם סמך עצמו אמ"ש ה' ק"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |