נחל קדומים/במדבר/ל

נחל קדומים במדבר ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור וגו'. זש"ה אשר לא נשא לשוא נשא ר"ת נדר שבועה איסר. רבינו אפרים ז"ל. ובמדרש איש כי ידור נדר לה' הה"ד כי לא ידע האדם את עתו ע"כ שמעתי דיש מדרש זה ואם כנים הדברים פשוט במ"ש אל יאמר אדם לה' קרבן ופירש הר' של"ה דחיישינן שמא ימות וז"ש דכתיב איש כי ידור נדר לה' והול"ל איש כי ידור לה' נדר אמנם צריך שיאמר נדר לה' והטעם שמא ימות ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה וז"ש הה"ד כי לא ידע האדם את עתו דייקא כי בכל עת מעותד למות ולזה צריך שיאמר נדר לה':

ככל היוצא מפיו יעשה. הכוונה כי כל אשר ידבר האדם הוא פועל למעלה אם לטוב אם למוטב. שאם ידבר דברי תורה ודברי קדושה מעורר למעלה ברוחניות ובקדושה. ואם ח"ו מדבר דברים אסורים הוא פועל בסט"א ח"ו באופן ככל היוצא מפיו אם טוב ואם לא טוב יעשה למעלה. מהרח"ו ז"ל בשם הרב שמעון טירנו ז"ל. ורבינו אפרים ז"ל כתב לא יחל דברו נדרו ושבועותו לא נאמר אלא דברו מכאן אזהרה שלא יחזור בדבורו כמ"ש רז"ל מי שפרע מדור המבול וכו'. ולפי דרך האמור דפירש הרב ז"ל לא יחל דברו שלא יחזור וכו' אפשר לומר דלא יחל דברו היינו באופן שמקבל מי שפרע. ככל היוצא מפיו יעשה היינו אפי' בדברים דקיי"ל כר' יוחנן דיש בהם מחוסרי אמנה:

ו

וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. פירש"י במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר והפר לה ולא ידעה ואם המופרין צריכה סליחה ק"ו לשאינם מופרים והוו בה רבנן פשיטא. ואני בעניי אמינא דבא לומר היכא דעברה ואח"כ הפר כמ"ש הרמב"ם פי"ב דין י"ט כמ"ש בפ"ע נזיר. ועתה נראה דהיינו דסיים בפסיקתא וז"ל ק"ו לנדרים שאינם מופרים כי הניא אביה אותה אם הניא האב מופר ואם לאו אינו מופר עכ"ל וקרוב ללשון זה בספרי. וגם זה לפום ריהטא יתו"ר נפי"ש ומאי למימרא. אמנם אפשר דהכוונה דיהיב טעמא וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה קודם שעברה היא הפר לה ולא ידעה. הא עברה ואח"כ הפר חייבת כמ"ש הרמב"ם וז"ש אם הניא האב מופר כלומר קודם שעברה ואם לאו שעברה קודם אינו מופר בשעה שעברה וחייבת. והרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בעץ החיים פירש הכי בגופיה דקרא. ומ"ש בפ"ע שם דכתב הרדב"ז דנפקא ליה להרמב"ם ממשנתינו ע"ש כ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה שם וק"ק על הרדב"ז שלא הזכירו. גם מ"ש הרדב"ז דהר"מ ס"ל דגייז מכאן ולהבא ק"ק דהרמב"ם (פי"ג דין ב') כתב דעוקר מעיקרו. והרב מהרח"א שם תמה על מרן פי"ג והניחו בצ"ע ואפשר דאין כוונת מרן דפליגי לדינא רק משמעות מיגז גייז איכא בינייהו. וכן מטים דברי המש"ל ואכמ"ל ודו"ק כי קצרתי:

ט

והפר את נדרה. הרב כלי יקר כתב דהבעל בלשון הפרה וחכם בלשון התרה לפי שהאשה יותר רשות בעלה עליה ממה שכל ישראל ברשות ב"ד ע"כ לשון הפרה המורה על ביטול הנדר מעיקרו כאלו לא היה שם נדר כלל אבל לשון התרה מורה על דבר שהי' נאסר בו מתחלה זמן מה ואותו איסור הותר כי אינו מופר מכל וכל שהרי תלוי בחרטה עכ"ד. ואני בעניי בפתח עינים בתרא (על דף ע"ד) הקשיתי שהוא נגד הדין דחכם עוקר הנדר מעיקרו ובעל מיגז גייז ועתה אני רואה שדבריו מיוסדים ע"פ פשט דברי הרמב"ם (פי"ג דין ב'). אמנם כבר מרן בכ"מ תמה על הרמב"ם מהש"ס ונדחק מרן ליישב דברי הרמב"ם ע"ש באורך ודברי הרב כלי יקר הפך פירוש מרן ואכמ"ל:

יז

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.