רשב"א/קידושין/יא/א

רשב"א קידושין יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איכא בינייהו קבל מסר והלך. פירש רש"י ז"ל קבל הבעל המומין משום סמפון ליכא ומשום דעולא איכא, מסר לשלוחי הבעל והלכו להן הוי איפכא דמשום דעולא ליכא אבל משום סמפון איכא. ושי מפרשים דכולה חדא היא, קבל האב קדושין ומיד מסרה לו והלך לו הבעל עמה דמשום דעולא ליכא ואכלה אבל משום סמפון איכא, דבאורחא לא בדיק לה ולא אכלה. ואיכא למידק והא עולא נמי אית ליה למשנה אחרונה משום סמפון כדתנן (כתובות נז, א) בית דין של אחריהם אמרו אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, ואמר עולא ואי תימא רב שמואל בר יהודה משום סמפון, אלמא עולא נמי אית ליה משום סמפון למשנה אחרונה, והכא למשנה אחרונה הוא, מדנקנט עד שתכנס לחופה, דאלו למשנה ראשונה אינה צריכה כניסה לחופה אלא בהגעת זמן סגיא לה, כדתנן (שם נז, ב) הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, ור' יהודה בן בתירא נמי משמע דאית ליה משום סמפון לפי מקצת ספרים דגרסי לעיל במלתיה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום דעולא אי נמי משום סמפון, אם כן מסר האב לשלוחי הבעל לר' יהודה בן בתירא היכי אכלה והאיכא משום סמפון. ויש לומר דכי לא חייש ר' יהודה לסמפון הני מילי היכא דמעיקרא ליכא למיחש לדעולא, כגון שקבל האב קדושין ומיד מסרה לשלוחיו, דהשתא ליכא משום מזיגת כוס, דהא ליתא גביה, וכיון דליתא לדעולא לסמפון נמי לא חיישינן, דמשנה אחרונה אינה אלא כתוספת על משנה ראשונה, וכיון דגזירת ראשונה דהיא עיקר ליתא אף לאחרונה שהיא תוספת לא נחוש. אבל היכא דאיכא דעולא כגון שקדשה והניחה בבית אביה אע"פ שמסרה לבסוף לשלוחי הבעל או שהגיע זמנה ולא נישאת, אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, משום גזרת משנה אחרונה.

ולי נראה דעולא ודאי לית ליה משום סמפון, וכן נראה מדברי רש"י שפירש בפרק נערה שנתפתתה (מח, ב ד"ה חוץ וד"ה ורב אסי) גבי רב אמר מסירתה לכל חוץ מתרומה ורב אסי אמר מסירתה לכל אף לתרומה, דרב אית ליה טעמא דסמפון ורב אסי אית ליה טעמא דעולא, וההיא דפרק אע"פ כרב שמואל בר יהודה היא וכדאמרינן אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה, והא דאמרינן נמי התם בשלמא לעולא קמייתא משום שמא ימזגו לה בתרייתא משום סמפון, דמשמע מינה דעולא נמי איתה ליה טעמא דסמפון, לא היא דהתם לרווחא דמלתא קאמר, ולומר דאי נמי אית לה לעולא טעמא דסמפון ניחא ליה משנה ראשונה ואחרונה, מה שאין כן לרב שמואל בר יהודה, אלא כשתמצא לומר דעולא לית ליה טעמא דסמפון כלל, לא תיקשי ראשונה ואחרונה לי כלל, אלא דבית דין ראשונים הוו סברי דכיון שהגיע זמן ומיחד לה מקום בבית אביה תו ליכא משום מזיגת הכוס, דמיבדל בדילי מינה, ובית דין שלאחריהם אמרו שעד שתכנס לרשות הבעל לא בדילי מינה. אי נמי יש לי לומר דהתם מעיקרא הוי סבירא ליה לתלמודא דמשנה ראשונה ואחרונה בחששות מחודשות פליגי, ומשום הכי לעולא ראשונה משום מזיגה ואחרונה משום סמפון, אבל בתר דפריקו התם דלרב שמואל בר יהודה כולהו משום חדא חששא הוא דפליגי, אלא דפליגי בית דין דראשונים ובית דין שלאחריהם בחששא גופה אי מסתלקת בהגעת זמן או דוקא בכניסה לחופה, לעולא מני כולהו משום חדא חששא הוא דפליגי בית דין ראשונים ובית דין שלאחריהם, דהיינו משום מזיגה, אלא דפליגי אי חששא זו מסתלקת בהגעת זמן או בכניסה לרשות הבעל דוקא. כך נראה לי. וכבר הארכתי בה במקומה בפרק אע"פ בסייעתא דשמיא.

והא דאמרינן מאי אמרת לסטים מזויין או מוכתב למלכות אינהו קלא אית להו. פירש רש"י ז"ל קלא אית להו ושמע וקבל. ואינו מחוור. דבריש פרק המוכר פירות (צב, א) אמרינן לסטים מזויין או מוכתב למלוכת אומר לו הרי שלך לפניך. ור"ת פירש קלא איתא להו אם איתא דהכי הוו וכיון דלא נפק עלייהו קלא בהכי לא חיישינן להו מסתמא, ומיהו היכא דאשתכח דמוכתב למלכות היה בטל מקח ואומר לו הרקי שלך לפניך. והא דאמרינן בפרק המגרש (פו, א) אתקין רב יהודה בשטרא זביני דעבדא עבדא דנן מוצדק לעבדו ופטור ועטיר מן ערורי מלכא ומלכתא. ההוא לרווחא דמלתא הוא דאתקין, וכדאמרינן בהמוכר את הבית (סט, ב) צריך למיכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין, ואע"ג דאי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא. ואם תאמר הכא אמאי לא חיישינן דלמא שוטה היא או נכפית היא, שהמקח מתבטל בכך כדאמרינן בהשוכר את האומנין (פ, א) איכא למימר דהני נמי קלא איתא להו. וכיון דלא נפק עליה קלא, מסתמא לא חיישינן ליה.

אלא מעתה בנתיה דר' ינאי דקפדן אנפשייהו ואל מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחד חד זוז הכי נמי דלא הוי קדושין ופרקינן פשטה ידה וקבלה לא קאמינא. וקלֹשיא לן אם כן כי אמרי בריש פרקין (ג, א) ואתתא בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשיה, ליקשי נמי הכי מבנתיה דר' ינאי, ואי נמי אי פשטה ידה וקבלה פחות משוה פרוטה תתקדש כיון דבקפידא דנפשייהו תליא מלתא. ומשום הכי לא גריס התם ר"ל לא מקניא נפשה אלא אתתא בפחות משוה פרוטה לא מקניא, ולא בקפידא דידהו תלינן כלל. ומיהו אפילו לגרסת הספרים איכא למימר דהתם קפידתן קפידא, דאינו מן הראוי שיקנו נפשן בפחות מכאן, כיון שאינו נחשב בשום מקום. וכן נמי אי פשטה ידה וקבלה פחות מכאן אינה מקודשת, דבטלה דעתה אצל כל הנשים.

כי קאמינא דקדשה בליליא אי נמי דשויא שליח ובנתיה דר' ינאי נמי כי משויין שליח בדינא מקדשן, דמידע ידען דכל דמקדש בשוה דינר מקדש. וכיון דלא פירשה אתרצויי אתרצית בקדושי דינר. והוא הדין לפשטה ידה וקבלה קדושין בליליא, דאי לא ניחא לה עלה דידה רמיא לגלויי שהיא מקפדת על עצמה יותר משאר כל הנשים, ורש"י ז"ל שפירש דבנתיה דר' ינאי אי שוו שליח לא מקדשן בפחות מתרקבא דדינרי, לא מחוור.

וכללא הוא הרי הטענה דכתיב (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף ותנן (שבועות לח, ב) הטענה שתי כסף התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב. כך היא גירסת הספרים. ולפי גרסא זו הקושיא מדקתני שתי כסף שהן מעין, דאם איתא דכל כסף האמורה בתורה כסף צורי, הוי ליה לתנא למיתני הטענה דינר דהיינו מטבע הפחות שבצורה, דגרה דכתיבא באורייתא ומתרגמינן מעה, לאו למימרא דבימי משה סגיאי מעין, אלא משקל היה שמשקלו כמעה שעשו בימי אונקלוס, והיינו דאמרינן לקמן (יג, א) כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר, אלמא אין מטבע צורי פחות מכאן, דאם לא כן אמאי תוקמיה אדינר, נוקמי אמעה. ומהדרי מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב, לומר שכל כלי חשוב אפילו מחט חשוב הוא שעושה בו מלאכה חשובה, אף כסף כל שהוא חשוב. ומעה חשובה היא, אבל פרוטה לא, דלאו מטבע כסף הוא, דסוף מטבע כסף מעה. כך היא שיטת רבותינו בעלי התוס'.

וקשיא לי דאם איתא דבימי משה לא היתה מעה, אם כן הטענה שתי מעות מנא ליה לתנא דלא אמרה תורה כסף שאינו יוצא. ואם תאמר דכסף כל דהוא, וכל דחשיב להו לאינשי קאמר כדאמרינן לקמן (שם) גבי פרוטה, אם כן נתת דבריך לשיעורין, דבמקומות שחשוב להן מטבע כסף פחות ממעה תהיה גם כן הטענה שנים מהן, ומתניתין דהטענה שתי כסף דהיינו מעין כללא הוא לכל המקומות. ויש לומר דמטבע הפחות שבצורי היינו דינר, אבל בימי משה היה מעין וכדכתיב (שמות ל, יג) עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין סלעא, אלא שהכסף האמור בתורה סתם אינו אלא דינר שהוא הפחות שבצורי. ולענין הטענה מרבינן כל כסף חשוב, דהיינו מעה, שהוא סוף מטבע דכסף מהיקשא דכלים. אבל בכל דוכתא אחרינא כל כסף היינו דינר, והיינו דאמרינן לקמן כיון שאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר, ולא אמרינן אוקמיה אמעה. והקשה רש"י אם כן דכל כסף האמור בתורה סתם היינו דינר, היכא אתיא היקשא דכלים ומפקא ליה, הא כי אתיא היקשא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים, ועוד מאי קאמר מה כלים דבר חשוב, וכי מחט דבר חשוב הוא, והא אמרינן בשבועות (לט, ב) יצאו כלים למה שהן, ועוד בהדיא אמרו התם איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוה. ומיהו אפשר לפרש דמשום הכי מוקמינן היקשא לרבות כל כסף שהוא חשוב, לפי שאם ללמד על כסף שיהו שנים לימא כספים, ואם ללמד על כלים עצמן שיצאו למה שהן אם כן לכתוב רחמנא כספים וכלי, אלא מדכתב כסף וכלים שמעת מינה תרתי, ומאי דאקשי נמי וכי כלי דבר חשוב הוא, והא אמרינן יצאו כלים למה שהן, איכא למימר דכל כלי חשוב הוא כמעה שראוי לעשות בו מלאכה חשובה. ואי נמי לאפוקי מרוקא כדאמרינן במציעא (מז, א) במנא דכשר לאפוקי מרוקא שאינו חשוב. אי נמי לאפוקי שברי כלים בשאינן ראויין למלאכתן ואינן חשובין ככלים, וכענין שאמרו לגבי חליפין מה נעל דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצ אגוז. והא דאמרינן בבבא קמא פרק מרובה (סג, א) שמלה למעוטי דבר שאינו מסויים, לאו למעוטי חצי כלי קאמר, דמהכא נפקא, אלא דבר שאינו במדה דלא חשוב במקצת.

ורש"י גריס הכי מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב, ופירש דהא דאמרינן כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי, אם פירש שקלים הוי כסף צורי, ואם סתם הוי מטבע הפחותה שבצורי, והכא הוי פירכא מדקתני שתי כסף דאלמא קרא לאו דוקא כסף קאמר אלא ממונא בעלמא קא קפיד, ולא פירש כמה ומסור הכתוב לחכמים, ולא קמה להו לרבנן לאשבועי בבציר מהכי, דאי קרא דוקא נהי דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי מיהו שתים מנא להו, ופרקינן מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב שיהו שוים שתי כסף, ולאפוקי מהא דאמר שמואל טענו שני מחטין והודה לו באחד מהן חייב.

ויש לדקדק עליו מדאמרינן התם דייקי קראי כותיה דשמואל ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב כך היא גירסת הספרים שם. אלא שהוא ז"ל מחק שם הגירסא, והגיה מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב, ולא גריס אף כלים, ואין צורך בזה כמו שכתבנו דכלים דבר חשוב ואע"פ שאין בו שוה פרוטה, ועוד קשה לפירושו שהוצרך לפרש דאע"ג דלגבי קדושין כסף סתם כתיב, והוה לן למימר מעה דהיינו מטבע הפחותה שבצורי כיון דאפיקתיה מפרוטה לפי שהיא של נחשת, ובצורי מטבע של נחשת ליכא אוקמינן אדינר כדלמקן. וזה קשה כיון דמטבע [הפחותה] שבצורי היא מעה, הוה לן למימר אוקמיה אמעה, דבשלמא לקמן איכא למימר כיון דסתם כסף שאינו קצוב היינו פרוטה והתם אפיקתיה מפרוטה מסברא נוקמיה אדינר, אבל כאן דאפשר לאוקמיה בכל כסף סתם האמור בתורה דהיינו מעה אמאי תוקמיה אדינר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.