אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/יא

יום חמישי ז' אלול תשפ"ג - מסכת קידושין דף יא

קידושין בלילה

ספק האור זרוע ומהר"י מינץ בדין קידושין בלילה

בשו"ת מים עמוקים (תשובות הרא"ם ח"ב סימן לו) דן בדין קידושין שנעשו בלילה, וזה לשונו: הלכך נראה בעיני דנתינת הגט דוקא ביום ולא בלילה, ומגמגם אני על הקדושין, משום דכתיב 'ויצאה והיתה', ויש צדדין בדבר, ולא אכתוב עד אראה מה שישיבוני רבותי על הגט. על אף שתשובה זו נדפסה בתשובות הרא"ם הרי שבתחילה מופיע כי זו מובאת "שאלת הר"י אור זרוע", ואכן נדפסה תשובה זו בשו"ת אור זרוע (סימן תשמה אות ה) תשובה לה"ר אביגדור הכהן, ואמנם בספרי הפסוקים ייחסו דעה זו לרא"ם כפי שנדפסה בספר תשובותיו.

וכן כתב מהר"י מינץ (סדר הגט אות נז): אשה שקבלה גיטה בלילה, אינה מגורשת. וספק אם הוא קידושין, ע"כ. וספקו הוא כספק האור זרוע שמא משום שכתוב 'ויצאה והיתה' אף קידושין יהיו פסולים בלילה. ועל פניו צ"ב מדוע הוא רק ספק, הרי מאחר והוקש גט לקידושין בהיקש 'ויצאה והיתה', מדוע יהיה דין קידושין שונה מדין גירושין. [ובאמת עיקר ההנחה שאשה שקיבלה גט בלילה אינה מגורשת, תלוי ועומד במחלוקת הפסוקים, והאריך בזה הרא"ם שם, וכל נידון הדברים כאן הוא אחרי שנוקטים שגירושין בלילה פסולים, מפני מה יש לדון בקידושין להכשירם בלילה].

ביאור רע"א בספק שאין ללמוד היקש בדבר שאינו מפורש בדין המוקש

ובביאור הספק כתב רבי עקיבא איגר (שו"ת מהדו"ת סימן עא) שיש לומר שאין שייך ללמוד דין זה מהיקש 'ויצאה והיתה', שכן גם בגט עצמו לא מפורש בפסוק שפסול בלילה, והטעם שפסול הוא רק מסברא שכיון שגובה כתובתה בגט זה הרי זה תחילת דין שאין לעשותו בלילה, וכיון שסברא זו אינה שייכת בקידושין ממילא אין טעם לפסול קידושין בלילה.

כעין זה מביא רע"א מדברי הפני יהושע (כתובות עד. ד"ה התם) לגבי תנאי בדבר שאי אפשר לקיימו על ידי שליח, שם דנה הגמרא שכיון שביאה אי אפשר לקיימה על ידי שליח אם כן לא יוכל להתנות, וכיצד מועיל לומר 'הריני בועליך על מנת שירצה אבא'. ומיישבת הגמרא: התם משום דאיתקוש הויות להדדי. וכיון שבקידושי כסף ושטר מועיל תנאי, לכן מועיל הוא אף בקידושי ביאה.

והקשה הפני יהושע הלא עיקר תנאי לא כתוב בקידושין, רק מסברא ידעינן שתנאי מועיל בקידושין כדרך שמועיל בכל התורה כולה, ואם כן אפשר שבקידושי ביאה שאי אפשר לקיים על ידי שליח אם כן דינם כבכל התורה שלא מהני תנאי בכהאי גוונא, ולא שייך לומר בזה 'אין היקש למחצה' - שאין אומרים כן אלא "דוקא במה שנמצא באחד מהם מפורש במקרא, משא"כ במאי דלא כתיב בהדיא אלא מסברא, לא שייך לומר אין היקש למחצה" [והפני יהושע שם יישב שהקש הוויות להדדי הוא אלים יותר מהיקש, ולשון היקש שאמרו בו אינו אלא לשון מושאל, ועניינו שכיון שכולם בכלל לשון הוויה אין לנו לחלק בהם כלל].

וסברת הפני יהושע היא בדומה לביאור רע"א בסברת האור זרוע, שאף שיש היקש ויצאה והיתה אך כיון שפסול 'לילה' אינו כתוב בגיטין רק שהוא מחמת הדין הכללי שאין עושים תחילת דין בלילה, ממילא לגבי זה אין ללמוד שכן יהיה הדין גם בקידושין.

תמיהת הגט פשוט משתי סוגיות ערוכות שהעמידה הגמרא שקידשה בלילה

בספר גט פשוט (סימן קכג) תמה על שיטת הרא"ם, והביא את תמיהתו גם בשו"ת רע"א שם, משתי סוגיות ערוכות במסכת קידושין, הראשונה בדף ח' ע"א בדין האומר לאשתו 'התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת', ודנה הגמרא: האי 'דינר של נחשת' היכי דמי, אי דידעה ביה - הא סברה וקבלה. ומסיקה הגמרא: לא צריכא דיהביה ניהליה בליליא, אי נמי דאשתכח ליה ביני זוזי, ע"כ. הרי להדיא שמעמידה הגמרא ביישובה הראשון שקידושין אלו נעשו בלילה, והטעם שאינה מקודשת הוא רק משום שאחד הדינרים היה של נחשת [ואילו בסיפא כשנמצא דינר אחד 'דינר רע', מקודשת ויחליף], מפורש לכאורה בגמרא שיכול אדם לקדש אשה בלילה.

כיוצא בזה מקשה הגט פשוט גם מסוגיא נוספת, בדף י"א ע"א, שם מעמידה הגמרא את דעת בית שמאי שאשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת בפחות מדינר, באופן שקידשה בלילה או שמינתה שליח [כי לולי זאת הרי עצם קבלת מעות הקידושין מוכיחה שאינה מקפידה ורוצה להתקדש אף בפחות מדינר]. הרי גם מסוגיא זו מבואר בפשטות שאין חסרון בקידושין בלילה.

אמנם רע"א יישב את שתי הקושיות בחדא מחתא, שכן בגמרא ביבמות (קד.) מובאת מחלוקת תנאים האם חליצה בלילה פסולה, והטעם לפוסלה משום שהיא כתחילת דין - ודין גט כדין חליצה לענין זה, ואם כן לדעת רבי אליעזר הסובר שחליצה פסולה בלילה אכן גם גט פסול בלילה ואף קידושין הנלמדים מגט בהיקש הויה ליציאה, אך לדעת תנא קמא שם שסובר שחליצה כשרה בלילה, אם כן הוא הדין גט, וממילא קידושין, כשרים בלילה. ואם כן יש להעמיד את הברייתא בדף ח' דעת תנא קמא [ולדעת רבי אליעזר נוכל לקיימה ביישובה השני של הגמרא - דאשתכח ביני זוזי], וכן את דברי רבי זירא שהוא בעל המימרא בדף י"א יש להעמיד גם כן כדעת תנא קמא, ויש לומר שרבי זירא סובר שההלכה כדבריו. ואילו הרא"ם שנקט להלכה שחליצה וגט פסולים בלילה, סובר גם שקידושין אפשר שפסולים בלילה ואין כל סתירה לדבריו מסוגיות אלו, הנוקטות כדעה אחרת בעיקר מחלוקת התנאים בחליצה.

אמנם כבר העירו שאף שהאור זרוע בתחילת דבריו כתב בדעת הריב"ן שלדעת תנא קמא דרבי אליעזר המתיר חליצה בלילה הוא הדין שגט מותר בלילה, אבל האור זרוע עצמו סובר שאף לדעת תנא קמא שחליצה כשרה בלילה גט פסול בלילה, כיון שגט לכולי עלמא יש לדונו כתחילת דין. ואם כן הרי אין מקום כלל ליישוב רע"א, שכן אף אם נעמיד את שתי הסוגיות הללו כדעת תנא קמא - עדיין כיצד מקדש בלילה הלא קידושין הוקשו לגט שאף לדעת תנא קמא אינו כשר בלילה .

באופן אחר יישב בהגהות מעשה חושב על השער המלך (ריש הל' גירושין אות רעט) שמה שאמרו בגמרא שקידשה בלילה אין הכוונה ללילה ממש, רק פירושו בחושך גמור באופן שלא ראתה את ה'דינר של נחשת' או שקיבלה פחות מדינר.

ראיות רבי עקיבא איגר מדין לנה עמו בפונדקי ונושא אדם מפותת אביו

רבי עקיבא איגר מוסיף ומביא ראיה לכך שעכ"פ מעיקר הדין מועילים קידושין בלילה, וזאת מסוגיית הגמרא במסכת גיטין (פא.) שם שנינו במשנה: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני, ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. ובגמרא: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מחלוקת בשראוה שנבעלה, דבית שמאי סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובית הלל סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דהיינו שלדעת בית הלל כיון שאינו עושה בעילתו בעילת זנות, הרי כוונתו לקידושין, ולכן צריכה הימנו גט שני. והרי 'לינה' משמע בלילה, ואפילו הכי מבואר במשנה שעד כמה שבעלה לשם קידושין צריכה ממנו גט שני - הרי שקידושין מועילים אפילו בלילה.

ראיה נוספת מביא רע"א לנידון זה מדברי הרשב"א בגיטין (פא: ד"ה נתגרשה), שם מוכיח הרשב"א שאין אומרים 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות', אלא באופן שהיו שם עסקי קידושין מכבר, אבל פנוי הבא על הפנויה אין חוששים לקידושין. והוכחתו, מכך שלא מצאנו לגבי דין 'נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו' שיהיה חילוק בדבר שרק אם לא היו עדים לפיתוי זה יהיה מותר בה, שכן אם יש שני עדים הרי יש לומר שנתכוון לקידושין והרי היא אשת אביו. אין זאת אלא שבפנוי הבא על הפנויה אין חוששים כלל לקידושין.

והקשה רע"א מה ראיה יש מדין 'מפותת אביו', שמא איירי שבא עליה אביו בלילה, ולכן ודאי ליכא קידושין. אלא על כרחך מוכח שעכ"פ מעיקר הדין קידושין מועילים גם בלילה. ולכן מסיק רע"א שאם אין זה שעת הדחק ראוי ונכון לקדש ביום לחוש לספיקא דהרא"ם, אבל בשעת הדחק אם נמשך עד הלילה יש לסמוך להתיר לקדשה [והוסיף טעם להיתר 'כיון דאפילו בגט רבו המקילים', היינו לעשותו בלילה].

ויש להעיר שהרשב"א בדבריו כתב "ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו... לא שנא מפותה בפני אחד ובפני שנים, סתמא קתני". משמע שעמד על כך שאפשר לפרש דין זה באופן שלא היו שני עדים וממילא לא נתקדשה, רק שכיון ש'סתמא קתני', לכן משמע ליה שדין זה הוא לא שנא מפותה בפני אחד ולא שנא בפני שנים. ואם כן הרי סברא זו נכונה גם כלפי הצעת רע"א להעמיד שאביו בא עליה בלילה, שכן יש לומר שאין הכי נמי אם פיתה אותה בלילה אינה מקודשת, אבל הרי בדין 'נושא מפותת אביו' 'סתמא קתני' ומשמע בין שפיתה אותה בלילה ובין שפיתה אותה ביום, ואם אומרים 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות' אף ב'פנוי הבא על הפנויה', הרי שעכ"פ באופן שפיתה אותה ביום היה אסור לבנו לשאתה.

חידוש השער המלך שספקו של הרא"ם הוא רק בקידושי שטר ולא בקידושי כסף וביאה

ובשער המלך (גירושין פ"א ה"א) כתב לחדש בדעת הרא"ם שכל ספקו אינו אלא לגבי קידושי שטר, אבל לגבי קידושין כסף לא מקשינן הויה ליציאה, ואכן בקידושי כסף לא הסתפק מעולם הרא"ם שלא יועילו הקידושין בלילה. ועל פי זה יישב בקל קושיות הגט פשוט, שכן הן בגמרא בדף ח' והן בגמרא בדף י"א איירי בקידושי כסף, שבהם לא עלה על לב הרא"ם מעולם לפסול הקידושין בלילה.

עפ"ז יישב רע"א גם את קושיתו שלו מדין לנה עמו בפונדקי ומדברי הרשב"א במפותת אביו, שכן כשם שקידושי כסף מועילים בלילה אף לסברת הרא"ם, כך גם קידושי ביאה - ורק בקידושי שטר הוא שנסתפק הרא"ם שמא מחמת היקש 'הויה ליציאה' לא יועילו הקידושין בלילה.

ובספר טעם המלך (על שער המלך שם) הביא מי שהוכיח שקידושי אשה כשרים בלילה, שהרי אחד מדרכי הקידושין הוא 'קידושי ביאה', והרי ביאה אסורה ביום, וע"כ שקידושין מותרים בלילה. אמנם לדברי השער המלך הרי שאף ראיה זו אינה ראיה, שכן כל הספק הוא רק לגבי קידושי כסף ולא לגבי קידושי ביאה.

ראיית שו"ת אפרקסתא דעניא מקידושי אליעזר לרבקה ויעקב ללאה

ראיה מעניינת לנידון זה הביא השואל בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן קעב) על פי מה שכתב בספר המטעמים (ע' תו"כ אות קלב) בטעם שעושים סעודת נישואין בלילה, משום שסעודת הנישואין הראשונה שהיתה בישראל, בנשואי יצחק ורבקה, היתה בלילה. שהרי אליעזר בא לעת ערב, ועד שעבר כל מה שעבר שם, היה כמה שעות בלילה. וכן מה שמצינו במדרש שנישואי יעקב היה גם כן בלילה. ולפי זה דן שם השואל שהוא הדין לענין חופה שעושים בלילה, שהרי גם לענין חופה יש להוכיח שאליעזר לא עשאה קודם הלילה.

ועפ"ז תמה על מה שדנו הפוסקים (באה"ט אה"ע סימן כו סק"ד, ופת"ש שם סק"ז) אם מקדשין בלילה, מדוע לא הביאו ראיה ברורה לדבר מאליעזר ויעקב, שלפי חשבון הדברים ודאי שקידשו בלילה.

בתשובתו דוחה רבי דוד שפרבר זצ"ל את ראיית השואל, שכן רבקה נתקדשה כבר ביום על ידי אליעזר בתורת שליחות וכמו שכתבו התוספות בכתובות (ז: ד"ה שנאמר). וכן יעקב אף שמצינו שהיו הנישואין בלילה, מכל מקום מנין לנו שהקידושין היו בלילה. אדרבה, משמע שכבר קודם לכן נתקדשה. שהרי אחרי שעבד שבע שנים אמר יעקב ללבן 'הבה את אשתי' - הרי שקראה 'אשתי' באותה שעה ומשמע שכבר היתה ארוסתו [ובתורה תמימה שם האריך להוכיח מכך שאף ארוסה קרויה 'אשתו'].

אמנם מלשון הספורנו שם משמע שגם הקידושין היו באותה שעה, שפירש מה שאמר יעקב 'ואבואה אליה': נעשה הנישואין, לא האירוסין בלבד. וכן מבואר במלבי"ם שם. אמנם דחה האפרקסתא דעניא דמכל מקום יש לדחות הראיה על פי דברי הירושלמי (הו"ד בתוספות מו"ק כ. ד"ה מה) שאין למדים מקודם מתן תורה.

דעת ספר כנפי יונה וכוונת האר"י שמשתה לבן התחיל בערב שבת ונמשך לתוך שבת

עוד דחה באופן נפלא על פי מה שכתב בילקוט ראובני (פ' ויצא) בשם ספר כנפי יונה (ח"ג סימן רכ) וכוונת האר"י, שמשתה לבן לנשואי לאה שנזדווג עמה יעקב, היה בערב שבת עם כניסת השבת, וסימן לדבר משת"ה בגימטריה 'שבת גדול'. ומכאן סמכו חכמים לפסוק למי שיושב בסעודה וקידש עליו היום כו'. ואם כן מבואר מדבריהם שתחילת הסעודה היתה ביום ונכנסה השבת באמצעה, וכיון שהסעודה התחילה ביום הרי שהקידושין היו קודם לכן ביום.