אור שמח/מאכלות אסורות/י

אור שמח ‏ מאכלות אסורות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מה"ת בכל מקום ובכל זמן בין בארץ בין בחו"ל:

עיין בהרב המגיד. והנה כבר תמהו המחברים מהא דאמרו ע"כ לא פליגי אלא בחדש כו' דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא כמאן דלא כי האי תנא דתניא כו' עומר בא מחוצה לארץ ומה אני מקיים כי תבואו כו' שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים כו' וכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקריבין, וא"כ כפי פסק רבינו כסתם מתניתין דאינן באין אלא מן הארץ, א"כ חדש בחו"ל לאו דאורייתא ולכן אין מביאין עומר אלא מן הארץ, והרי הוא פסק דחדש בחו"ל דאורייתא. והנראה לי דבאמת בשתי הלחם ודאי דדוקא מן הארץ הוא דכתיב ממושבותיכם היינו מן הארץ דוקא, ובזה כולי עלמא מודו וכן ביאר הרמב"ן בפירושו עה"ת, ודוקא בעומר פליג ר' יוסי ב"ר יהודה וסבר דבא גם מן חו"ל וצ"ל הגירסא בגמרא מושבותיכם כל מקום שאתם יושבים ועל עומר קאי, וכן אמרו סתמא בפרק ר' ישמעאל דף ס"ט אלא לשתי הלחם מאי ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא כו', רק דר' יוסי בר"י אמר דבעומר ליכא קרא, דאין להוכיח מהא דכתיב בכל מושבותיכם דההוא כל מקום שאתה יושבים משמע וכי תבואו לזמן ביאה אתי, וממילא כיון דהוא מתיר את מה שבחוצה לארץ תו מסתברא דבא מן חו"ל ג"כ, ולא שייך למילף משתי הלחם דאינו בא אלא מן הארץ דשאני שתי הלחם דאינו מתיר רק במקדש הא במדינה אינו מתיר כלום, אבל עומר אינו מתיר רק במדינה להדיוט, וכיון דאיסורו הוא גם בחו"ל לכן מתיר העומר הבא מחו"ל, הא למאן דאמר דהעומר מתיר ופועל בהבאתו גם לענין מנחות ונסכים, דאף יין שאין שייך בו איסור חדש ג"כ קודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול, הרי דהעומר פועל גם לענין צרכי גבוה במקדש דלית בהו איסורא להדיוט ואלו הן הנסכים, וכיון שכן תו גמרינן עומר משתי הלחם לזה, דאינן באין רק מן הארץ, ודרשינן דבביאת הארץ תלה רחמנא דצריך להביאו מהארץ, וריב"י סבר כיהודה בן חנניה דנסכים שהביאן קודם העומר כשרים א"כ אין העומר פועל במקדש כלום רק מה שמתיר להדיוט [וממילא פסולים המנחות שהביא קודם העומר משום דבעינן ממשקה ישראל יעו"ש] לכן בא גם מחו"ל להתיר איסור חדש ולא גמרינן משתי הלחם, ורבינו דפסק בפ"ה מהלכות איסורי מזבח דנסכים שהביאן קודם לעומר פסולין א"כ העומר פועל ומתיר להביא נסכים במקדש. וכיון שכן תו גמרינן עומר משתי הלחם שג"כ הוא מתיר במקדש ואינו בא אלא מן הארץ, ולכן סבר רבי עקיבא דאמר דמן הישן כשירות ואילו דאינן באין רק מארץ מודה ואעפ"י דאיהו סבר דחדש נוהג בחו"ל דבר תורה דמושבותיכם בכ"מ שאתם יושבים וקרבו נסכים במדבר, משום דאיהו לא סבר להא דיהודה בן חנניה דאמר ליה פניך צהובין שהשבת פני זקן בפרק ר' ישמעאל דף ס"ח ע"ב יעו"ש ויליף עומר משתי הלחם ודוק:

והנה בירושלמי פ"ק דקדושין אמר מה מקיימין רבנן בכל מושבותיכם בחדש שבו שיצא לחו"ל, והטעם משום דבחלה שנינו במשנתנו דאם יצאו מארץ ישראל לחו"ל פטורים מן החלה לרע"ק דסבר אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבין ואי אתם חייבים חוצה לה, לכן קמ"ל קרא דבחדש אסורים אף הפירות שיצאו לחו"ל, ואי דבחלה גופיה דוקא שנכנסה קודם שגלגלה הא לאחר הגלגול ודאי חיובו לא פקע ויעוין כסף משנה ומשל"מ פ"א מהלכות תרומות, וא"כ בחדש דכבר נאסר בגידולו בארץ פשיטא דלא פקע איסורו, זה אינו, דאשמועינן דלקי אלאו דלחם אף שנעשית לחם בחוץ לארץ ושם היא נאפית בכ"ז לקי גם אלאו דלחם וז"פ:

ובזה ביאר יפה גיסי הרב ר' שמואל ליפשיץ נ"י הא דאמר בכריתות דף ה' דעל קלי וכרמל ולחם לוקה שלש מדמייתר קרא נכתוב כרמל ונילף לחם וקלי מיניה מה לכרמל שכן לא נשתנה מבריתו כו' מה לקלי וכרמל דאיתנייהו בעינייהו כו' דתמוה אטו משום דנעשה קלי מכרמל או לחם פקע איסורא דכרמל מיניה וכבר הרגיש בזה המקור חיים סימן תס"ז וכן אני הארכתי בזה במקום אחר. אולם לא מחוור עדיין דאטו אם נעשה קמח פקע איסורא דכרמל מיניה. וביאר גיסי הרב נ"י דפירושו דכי תבואו כתיב ואימת התחיל האיסור משעת ביאתן לארץ בימי יהושע ואז נאסרו כולן, ואם היה אז לחם בעת כניסתן לארץ לא שייך לומר שתאסר משום דהיה כרמל אחר קצירה, דהלא אז היה עדיין שעת היתר, ורק עכשיו המה קלי או לחם, הרי לא מצינן למילף לאסור מכרמל שכן נשתנו בשעת חלות האיסור הוא בעת כניסתן לארץ, ומוכרח התורה למיכתב לאסור קלי ולחם שיאסרו משום זה בכניסתן לארץ, ויעוין ירושלמי חלה פ"ב ה"א דנאסר אף חטין בעליה ושקיל וטרי לענין קמחין וסלתות שהיו בעת כניסתן לארץ לענין חלה יעו"ש. וז"ב בפירוש השמועה:

ונראה דהירושלמי דקדושין שהבאתי סובר כדרשת הינוקא בספר הזוה"ק פ' בלק דף קפ"ח, דהא דכתיב גבי חלה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' קאי על העומר שאין חדש ניתר להדיוט רק בהרים תרומה לה', וזה דדייק מלחם הארץ ואפילו בחוצה לארץ אם יצאו מארץ וכמו דדייק ר"א בירושלמי דחלה יעו"ש. וא"כ הו"א דהוי דינו כמו חלה דאם יצא לחוץ אין בו איסור לחם, קמ"ל דאינו דומה לחלה ובכל מושבותיכם אפילו בחו"ל, היינו אם יצא התבואה של ארץ ישראל לחו"ל ג"כ חייב על לאו דלחם ודוק, ובספרי מצאנו דדריש הך קרא דתרימו תרומה לה' דבאמת הוא מיותר דעל חלה כתיב להלן ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כו' ודריש לה על תרומה יעו"ש, אמנם דרשת הינוקא הוא מחוור טפי שחלה בבואכם נתחייבו תיכף בכניסתן לארץ ותרומה הא לא נהוג רק עד לאחר ירושה וישיבה ולכן מיושב טפי לדרוש דעל העומר קאי וכן עשו שתיכף בבואם הקריבו עומר כמבואר רה"ש י"ג. אמנם הספרי יתכן דסבר דגם העומר לא נהוג רק עד לאחר ירושה וישיבה וכר' ישמעאל ואפשר דסובר דחדש נוהג בחו"ל מבכל מושבותיכם וזהו אליבא דתנא דר"י בתרא דביאה דכתיב לחודא בחובת קרקע אינו רק לאחר ירושה וישיבה, א"כ הכא דכתיב מלחם הארץ הוי טפי סברא לאוקמא בתרומה ודוק. ולפי דברי הירושלמי יש לצדד להתיר חדש מה"ת בחוצה לארץ ויעוין במג"א שכתב כן דלפ"ז ר' אליעזר לטעמו אזיל דסבר דפירות שיצאו לחו"ל חייבים בחלה וא"כ לא צריך בכל מושבותיכם לרבות רק דנוהג בחו"ל. אמנם זה דלא כשיטת תלמודן. ומה שבארנו דשתי הלחם לכו"ע אינו בא אלא מן הארץ רק בעומר פליגי משום דסברי דבכל מושבותיכם אתי דאף בחו"ל אסור לאכול חדש וכתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם אלמא דמביאין קרבן לדורות ומזה יליף דגם בשביעית נוהג העומר דקרבן איכא לדרותיכם, אבל הבאת העומר מתבואת חו"ל לא כתיב הכא רק קרא אמר דלא תאכל חדש אף בחו"ל עד שתביאו קרבן כו' בא"י מתבואות הארץ ופשוט מאד. ומה דבעי בפ"ק דחלה בירושלמי בהנך דהשרישו אחר העומר מהו שיביא עומר לשנה הבאה מהן כו' הרי שאר מינין הן תלוין בעומר ואין עומר בא מהן כו' ולא פריך מתבואה דחוצה לארץ שתלוי בעומר ואינו בא ממנו דנהי דתלוי בהעומר לענין אכילה אם חדש אסור בחו"ל הא קצירה דחו"ל אינו תלוי בעומר כמוש"כ רבינו דוקצרתם את קצירה כו' ופריך משאר מינין דקצירה דידהו תלוי ביה עיי"ש ודוק בכ"ז:

ד

כל תבואה שהשרישה קודם הקרבת העומר כו' מותרת באכילה משקרב העומר:

נבאר פה דברים אחדים בענין השרשה. ותחלה נקדים דברי הגמרא מנחות דף ס"ח ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו אפילו בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר והא דכתיב עד הביאכם למצוה, ועיין בתוספות שחקרו ע"ז הרבה אם עשה איתא בהו, ובאמת פליגי בזה אמוראי בירושלמי פ"ק דחלה ה"א אליבא דר' יוחנן, וז"ל, מודה ריו"ח באיסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר דבר תורה [פירוש עשה דעד הביאכם] ר"י ור"י תרויהון אמרין איסורו מדבריהם א"ר יוסי כו' אין תימר איסורו ד"ת כו' היא ששה עשר עבר והביא פסול [וזה ממש קושיית תוספות] ועוד מן הדא דאר"ז עליה דרב בר דעתון דבנוי ר"ח רבה הוא סבר כוותהון אין תימר איסורו ד"ת רב בר דעתיה דר"י הוא, פירוש על מה דאמר רב במנחות דף ד' מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה ואמר ר"ז דסבר רב כבן רבי חייא הוא חזקיה דאמר בירושלמי דבזמן שבהמ"ק קיים העומר מתיר ואם נאמר דסבר ריו"ח דמה"ת אסור, גם לדידיה העומר מתיר בזמן שבהמ"ק קיים ויכול לסבור רב כר' יוחנן, וע"כ דלר' יוחנן אין העומר בא להתיר כלל ואינו אסור קודם הקרבת העומר רק מדרבנן, וז"פ:

והנה להך מ"ד דסבר דדברים שנשרשו קודם הבאת העומר מתיר העומר א"כ ל"ק כלל דמצי סבר רב כר' יוחנן דהאיר המזרח מתיר ובכ"ז הוא בא להתיר מה שנשרש אחר שהאיר המזרח קודם הקרבת העומר [ואף דבבלי אמר בפירוש מ"מ מזה אין הוכחה ודוק] וכן הא דפריך בתלמודין והא כתיב עד הביאכם למ"ד דנשרשו קודם הקרבת העומר, העומר מתיר ל"ק דקראי קאי להנך דנשרשו אחר שהאיר המזרח דהעומר מתיר ולכך תלי ליה בהקרבת העומר, דבאמת פירושו עד זמן שהאיר המזרח שראוי להקרבת העומר וכמו דאמר בירושלמי הא כיצד טול מבינתים זמן הבאה, רק למאי כתבה רחמנא בלשון זה להורות דהעומר הוא המתיר ונפ"מ להנך דנשרשו אחר שהאיר המזרח דהעומר מתיר ודוק, אך כ"ז קאי למ"ד דקודם קצירה אם נשרשו קודם קצירה העומר מתיר וא"כ העומר נקצר בלילה ואין הקרבת העומר מתיר כלל. ודא פשיטא לנו, דכמו בזמן הקרבת עומר הדין דמה שנשרשו קודם הקרבת העומר [או קודם קצירה] מותר ואם לאו אסורים עד שיבוא העומר הבא, ה"ה למ"ד האיר המזרח מתיר בזמן הזה דליכא עומר, כל מה שנשרשו אחרי שהאיר המזרח אסורים עד שיבוא עומר הבא וכן למ"ד יום הנף כולו אסור כל מה שנשרש קודם תום יום הנף מותרים אף מה שנשרשו בעצם היום דאין השלמת היום מתיר לחצאין ובודאי מתיר כל מה דנשרשו קודם זמן ההיתר וזה פשוט וכן כתב הטורי אבן, והא דאמר בפסחים דף נ"ה, לר' יהודה [אף דסבר דיום הנף אסור מה"ת] והאיכא י"ד ט"ו ומקצת שיתסר, שם קאי בזמן הקרבת העומר וכן כתב רש"י ומקצת שיתסר עד שעת הקרבתו, וכן מוכרח מירושלמי דחלה דר' יוסי מייתי ראיה דקצירת עומר מתיר אבל נשרשו קודם הקרבה לא מתיר העומר מדקתני המנכש בי"ג ולא תני המנכש בי"ד דש"מ דקצירה מתיר ואיכא י"ג וי"ד וט"ו כו', הרי דמוקי לה בזמן הקרבת עומר, ולא ניתן לכתוב זה רק מפני שראיתי להנוב"י מה"ת או"ח סימן פ"ד שדבריו נראים כמתנגדים לזה עיי"ש והבן. וזה מבואר בירושלמי דהא דפליגי ר"י ור"א בשיעור קליטה היינו בסתם קליטה, אבל יכול להיות בפחות מזה, וכן משמע לשון ר"י כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת משמע אבל פחות מזה מצי לקלוט, וז"ל הירושלמי בסתם הא דבר בריא שנשרש [פירוש קודם שביעית] מותר והביאו הטורי אבן, וכן מוכרח לשון רבינו, וסתם קליטה י"ד יום, וזה דלא כמשמעות לשון רש"י ביבמות פ"ג ד"ה תעקור דהא קלטה בז' דאין הרכבה קולטת פחות מל' יום יעו"ש:

וכיון שנתברר כ"ז ק"ל טובא איך תיקן ריב"ז דיום הנף כולו אסור שמא יבנה בהמ"ק ויאכלו קודם הקרבת העומר דזה מילתא דל"ש דיטעו וישכחו מקרא שכתוב עד הביאכם, הלא מתקנתו יצא לנו קלקול גדול כ"ז שאין בהמ"ק קיים, דיסברו דעד ועד בכלל ויאמרו שיום הנף אסור מה"ת, וכי יראו שנשרשו הזרעים קודם כלות היום יאמרו שמותרים בסוף היום וא"כ יאכלו חדש, שמן הדין האיר המזרח מתיר, ונמצא דנשרשו אחר זמן ההיתר ואסורים עד עומר של שנה הבאה וצע"ג:

ובזה הרווחנו ליישב מה דתמוה טובא הא דקאמר הגמרא לריו"ח ור"ל דר' יהודה מיטעא הוא דקא טעי, הוא סבר דריב"ז מיתקן תקון ולא היא ריב"ז דריש והתקין, מנא ידעי ריו"ח ור"ל דר' יהודה מיטעא טעי ומי נתן להם הרשות לומר על תנא דטעה. אולם לפ"ז א"ש טובא, דלדידן אין באפשרי לומר דריב"ז תקן אבל מן הדין האיר המזרח מתיר, דא"כ הקלקול גדול מהתיקון וכמו שפרשנו, וע"כ דסובר דמה"ת אסור יום הנף ומה"ת מתיר. אבל ר' יהודה סבר כפשטא דתקן שמא יבנה בהמ"ק ומה"ת האיר המזרח מתיר ולדידיה לא קשיא קושייתי. דאיהו סבר במקום שנהגו דף נ"ה דבגליל היו עושין בי"ד עד חצות וביהודה לא היו עושין וקאמר שם דר' יהודה תני איסורא, אלמא דסבר ר"י די"ד אחר חצות אסורים במלאכה כל היום, [אבל לר"מ משמע התם דלא הזכיר חצות בלישניה, דלאחר חצות נמי מנהגא] ור"י סבר דזריעה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת [ואפילו במקום הגריד] וכולהו אמוראי [בר מרבינא בבלי נ"ה בפסחים] וירושלמי סברי דלר"י אמרינן תרי מקצת היום ככולו, וא"כ לא משכחת דברים הנשרשים אחר שהאיר המזרח וקודם תום היום דבחול המועד אסור ובט"ו הוא יו"ט ובי"ד מחצות אסור ולא משכחת רק שנזרע קודם חצות י"ד, וא"כ איכא ג' ימים עד שהאיר המזרח, היינו י"ד ט"ו ליל ט"ז ואם לא נשרשו בהנך ג' ימים שוב לא יקלוטו [ועל אופן רחוק לא חשש ריב"ז ודוק] אבל לדידן דקיי"ל דהרכבה וזריעה קולטים בסתם בי"ד יום ועד י"ד יום מצי למיקלט א"כ אין לפרש דריב"ז תיקן ולא מן הדין דא"כ הקלקול גדול כמוש"כ היכי שנשרשו בעצם היום הזה ודוק:

אולם עדיין תמיה לשיטת התוספות דאם חדש נוהג בחו"ל נוהג ג"כ בשל עו"ג, א"כ עדיין אתי לקלקולי בשל עו"ג אף לר' יהודא היינו שזרע ביו"ט ונשרשו בעצם יום הנף אמנם ג"ז ניחא, דהגמרא אמר בקדושין דף ל"ח מאן תנא דפליג עליה דר"א רי"ש הוא דדריש קרא דמושב גבי נסכים להורות דלאחר ירושה וישיבה וא"כ דריש הכי גבי חדש ולעולם בחו"ל אינו נוהג, וקאמר שם הגמרא דלרע"ק דסבר כר"א דמושב בכ"מ שאתם יושבים סבר שהיו נסכים קרבין במדבר וא"כ לא הצריך התורה לכתוב מושב רק לרבות כ"מ שאתם יושבים יעו"ש, וא"כ ר' יהודה חזינן דסבר בזבחים דף קי"ח דלא קרבו נסכים במדבר יעו"ש ברש"י ד"ה קרבו נסכים כו' למה להו למיתני הא ר"י נמי בצבור כו' אלא לטפויי כו' וכיון דסבר כן, ע"כ סבר דאין חדש נוהג בחו"ל, דאף אם תאמר דסבר כמו תנא דר' ישמעאל בתרא דכ"מ שנאמר ביאה לחודה לאחר ירושה וישיבה הוא, [וכן מוכרח קצת דלר"י א"א לומר דהוי מלך ובכורים שני כתובים הבאים כאחד דהא אית ליה דב' כתובים מלמדין] אפ"ה ליכא למימר דמושב מיותר לרבות בכל מקום אף בחו"ל כמוש"כ הפנ"י, דזה נמנע לומר דלא נהוג עד לאחר ירושה וישיבה ובחו"ל ג"כ נוהג יעו"ש, וכיון דסבר דחדש אינו נוהג בחו"ל, ולפ"ז בשל עו"ג בא"י תליא אם יש קנין לעו"ג בארץ ישראל להפקיע מתרומות ומעשרות משום דקרקע שלו הוה כמו חו"ל. ור"י סבר בב"מ דף ק"א, דיש קנין לעו"ג להפקיע מתו"מ, וא"כ בקרקע שלו אינו נוהג חדש דהוי כמו חו"ל וא"כ תו משל עו"ג לא שייך כלל למיגזר רק משום של ישראל וישראל לא מצי זרע בהיתר רק קודם ג' ימים וכבר נשרשו קודם שהאיר המזרח ואור המזרח התירן, ולכך שפיר תיקן ריב"ז. משא"כ לכולהו תנאי דסברי חדש נוהג בחו"ל וגם בזה קיי"ל דאין קנין לעו"ג בא"י, וא"כ איך יתקן ריב"ז במקום דיבוא קלקול שיושרש בעצם היום ויסברו דיום הנף אסור מן התורה וסוף היום מתיר ודוק בכ"ז:

טו

והורו מקצת גאונים שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחוצה לארץ כו'.

טעמם משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. ולא נהירא לרבינו משום דהפלוגתא היא רק על רבעי ולא על ערלה דכו"ע מודו דבערלה חייב כל אילן מאכל ויעוי' מאור וא"כ הוי דבר שיש לו מתירין ע"י פדיה או העלאה לירושלים בזמן הבית יעוי' ב"מ נ"ג ומסיק ריש ביצה רב אשי דספק בדבר שיש לו מתירין אסור אף בספיקא דרבנן יעו"ש ולכן אף בחו"ל אסור וזה דעת השו"ע שלא הביא שי' זו אם כי במבריך ומרכיב בסעי' י"ז פסק דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל משום דאיסור ערלה אין לו מתירין ולחנם תמה שער המלך ופשוט.

יט

חייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו [וכו'] והשיאו אותם כו':

רמז רבינו לשני הלמודים, האחד בבבלי סנהדרין דיליף חלול חלול מתרומה מה תרומה במיתה אף טבל במיתה ואשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר. ולימוד התו"כ קרא דוהשיאו עון כו' קדשיהם דיליף מזה לטבל ודוק:

כד

אבל איסור אכילה ביוהכ"פ [אינו] איסור מין בפ"ע הוא:

נ"ב כן הוא בדפוס וויניציא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.