קרית ספר/מאכלות אסורות/י

קרית ספר ‏ מאכלות אסורות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קלז שלא לאכול לחם מתבואה חדשה שיקרב העומר בששה עשר בניסן דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו. וכל האוכל כזית מאחד מחמשת מיני תבואה חדשה קודם לוקה מן התורה משום דהוי דומיא דלאו דחסימה דסמיך לוהיה אם בן הכות הרשע. וה' מיני תבואה דאסירי בחדש ילפינן מדכתיב הכא לחם וקלי וכתיב נמי במצה לחם עוני מה לחם דמצה חמשה מינין ולא אורז ודוחן כדילפינן בדוכתי אף חדש נמי חמשת מינין ותו לא. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בין בארץ בין בחוצה לארץ דכתיב בכל מושבותיכם ומושב כל מקום שאתם יושבים משמע בין בפני הבית בין שלא בפני הבית אלא שבזמן שיש מקדש משיקרב העומר הותר החדש בירושלם דכתיב עד יום הביאכם דמשמע דבהבאת עומר תליא מילתא ומקומו' הרחוקים אין מותרים לאכול עד חצות דדילמא לא קרבו עדין העומר והויא ספקא דאוריתא ומחצות ואילך לית ספק דאין ב"ד מתעצלים בו עד אחר חצות ובזמן שאין בית המקדש קיים כל היום כולו אסור מן התורה דכתיב עד עצם היום הזה דמשמע עד עצומו של יום ועד ועד בכלל א"כ כל היום אסור וקרא דעד יום הביאכם מוקמינן ליה בזמן הבית כי היכי דלא תקשי אקרא דעצם היום הזה:

אזהרת קלח שלא לאכול קלי מתבואה חדשה קודם ט"ז בניסן כדכתיב וקלי וכרמל ומה לחם חמשת המינים ולא קטנית כדילפינן אף קלי וכרמל מה' המינין וכל האוכל כזית מכל א' וא' לחם וקלי וכרמל לוקה שלש מלקיות ומפי השמועה למדו ששלשתן בלאוין חלוקין זה מזה:

אזהרת קלט שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה קודם ט"ז בניסן כדכתיב וכרמל לא תאכלו ומה לחם מה' מינים אף כרמל מה' המינים.

ד

כל תבואה שהשרישה קודם הקרבת העומר מותרת באכילה אחר שקרב העומר וכל שלא השרישה עד שקרב העומר אסורה עד שנה הבאה דכתיב בשתי הלחם וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה ואזריעה דעומר קאי דכל תבואה דשרו עומר להדיוט שרו שתי הלחם למקדש ומשמע אשר תזרע משעת זריעה ולא תימא אף על גב דלא השריש דכתיב בשדה דמשמע עד שיהא נקלט ונשרש בשדה.

ה

חטין שבקרקע בשעת הקרבת העומר מיבעיא לן אי מצי למנקט ומיכל מיניהו כמאן דשדיא בכדה דמי והא שרנהו עומר שעבר או דילמא בטלינהו אגב ארעא כיון שזרעם וכי לקיט להו בגידולין כמו כן שבולת שהביא' שליש ועקרה ושתלה והוסיפה מספקא לן אי אסורא עד עומר הבא מפני התוספת או דילמא לא שהרי השרישה קודם לעומר:

ו

אזהרת קמ שלא לאכול כלאי הכרם והוא תבואה או ירק שנזרעו עם הגפן דאע"ג דלענין זריעת כלאים אינו לוקה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד לענין איסור אכילת כלאים אפילו מין א' עם הגפן אסיר כדאיתא התם בה' כלאים אפילו על יד אחר ורצה לקיימו כדכתיב תזרע מכל מקום ודרשי' נמי אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל כרם ולא כלאים הרי שניהם אסורין התבואה או הירק והגפן באכילה והנאה דכתיב פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע וגו' כלומר פן תתרחק ותאסור שניהם וכל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ודרשינן פן תקדש פן תוקד אש ר"ל שישרוף אותם ולא יהנה בהם והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים לוקה מן התורה ושניהם מצטרפים דתקדש אתרויהו קאי בין כל חד באפי נפשיה בין בהדי הדדי. במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא דכתיב כרמך דמשמע בארץ ישראל ובהלכות כלאים בס"ד יתבאר הכל:

ט

אזהרת קמא שלא לאכול ערלה והוא פרי שעושה אילן ג' שנים משנזרע דכתיב ג' שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ואסורים ג"כ בהנאה דכל מקום שנאמר לא יאכל לא יאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה והאוכל כזית מהם לוקה מן התורה בד"א בארץ ישראל כדכתיב כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו' משמע דבארץ ישראל בלחוד אסר רחמנא אבל בחוצה לארץ איסור הערלה הלכה למשה מסיני ולא לקי עליה אלא כחצי שיעור איסורין דאוריתא דאסיר ולא לקי וספקא מותר דכך היא הלכה וודאי ערלה בחוצ' לארץ אסיר וספקא מותר.

יא

ספק ערלה וכלאי הכרם בארץ ישראל אסורין מדאוריתא דהויא ספיקא דאוריתא ולחומרא כדילפינן באיסורי ביאה ומדאיצטריך הלכה למשה מסיני לערלה וודאי בחוצה לארץ אסורה וספיקא מותרת משמע נמי דבערלה בארץ ישראל ספיקא נמי אסירא וספיקא דאוריתא בעלמא נמי אסירא מדגלי הכא הלכה דמותרת.

יד

שיתוף גוי בנטיעה ואכל גר שני ערלה וישראל ג' שנים כנגדו לא אסיר מדאוריתא אף בלא התנה תחלה דאין ערלה תופסת דמיה.

טו

ואין דין רבעי בחוצה לארץ דערלה לחוד הוא דגמירי הלכה למשה מסיני לא רבעי אבל בארץ ישראל נוהג בכל זמן דלא הוכתב דין רבעי אלא בארץ ואפילו שלא בפני הבית כדאמרי'. ואסור לאכול פירות רבעי בארץ ישראל חוץ לירושלים עד שיפדו דכתיב קדש הלולים דהוי לשון חלולים ואתא לאורויי אחליה והדר אכליה הוציאנו לחולין על ידי פדיון אם את באת לאוכלו חוץ לירושלים ודין הפדיון יתבאר במקומו בס"ד:

יט

אזהרת קמב שלא לאכול טבל שהוא כל אוכל שחייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות קודם שיפריש שם דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' כלומר לא ינהגו בהם מנהג חולין ועדין קדשי' שעתידים להתרם ולא הורמו והאוכל ממנו קודם הפרשת ב' תרומות כזית חייב מיתה בידי שמים כדכתיב ולא יחללו וגו' והשיאו אותם עון אשמה וגו' ויליף חלול שהוא בלשון רבים ולא יחללו מחילול דתרומה שאכלה בטומאה דהוי חלול בלשון רבים דכתיב כי יחללוהו מה להלן במיתה כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו אף כאן במיתה. אבל ניטלו תרומות ולא מעשרות אפילו מעשר עני לוקה דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכתיב התם ואכלו בשעריך מה להלן מעשר עני כדכתיב לגר ליתום ולאלמנה ובעניינה דשנה השלישית אף בשעריך האמור כאן יש ללמוד ממנו מעשר עני והכי קאמר לא תוכל לאכול בעוד שהמעשר שכתוב ביה בשעריך בתוכו.

כב

הטבל והחדש וההקדש וספיחי שביעית והכלאים והערלה משקים היוצאים מפירותיהם אסורין כמותם מן התורה דילפינן מחלב וחמץ ונבלה דכתיב בהו נפש לרבות את השותה דנפש דמשמע כל דבר המיישב דעתו של אדם ואפילו שותה כמו אם יש את נפשכם שהוא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו ומה אלו איסור הבא מאיליו ומשקיהן כמותן כך טבל וחדש ושביעית וכלאים דהוו איסור הבא מאיליו משקה הבא מהן כמותם והיינו לאיסורא אבל לא למלקות והקדש ילפינן ליה מתרומה ונבלה דתרומה איתקש' לבכורים דכתיב ותרומת ידך אלו ביכורים ובהם כתיב פרי מראשית כל פרי האדמה ומשמע פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא אשר תביא מארצך דה"ל למיכתב אשר מארצך וכיון דאיתקש להו תרומה אמרי' דמשקה היוצא מהם נאסרים אפילו קרא עליהם שם תרומה קודם שדרכם דתירוש ויצהר דכתיבי בתרומה היינו שלא קרא עליהם שם אלא אחר שדרכן ואחר כן כי פרכת מה לנבלה שכן איסור הבא מאליו תרומה תוכיח שאינו בא מאליו אלא ע"י הפרשתו וכי פרכת מה לתרומה שכן במיתה נבלה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאסורין הן ומשקין היוצאים מהם כמותם אף אני אביא את זה שאסור שיהא משקה שלו כמותו וערלה ילפי לה הכי דכיון דתרומה תירוש ויצהר לחוד הוא דכתיבי בה ולא שאר משקים הנך משקים דנהגו בהו תרומה הוא דילפינן מביכורים דאם קרא עליהם שם תרומה קודם שדרכם נאסר המשקה היוצא מהם אבל שאר משקים דלא כתיבא בהו תרומה במשקים אפילו היה כתיבה בפירות עצמם לא וכיון דבתרומה לא מיתסרי הדר גמר לביכורי' מינה דכי רבי רחמנא בהו תביא זתים וענבים שדרכן אחר כן הוא דרבי ולא שאר שבעת מינין דאמרינן דון מינה מבכורים ואוקי באתרא בתרומה דתירוש ויצהר ולא בכל שאר שבעת מינים והדר גמר ביכורים מינה כדאמר בהיקשא דאיקרו תרומה ואתיא ערלה וגמרי מביכורים מג"ש דפרי פרי מה פרי של ביכורים משקה היוצא מהן כמותן אף פרי של ערלה משקה היוצא מהן כמותן והיינו ביין ושמן כבכורים אבל שאר משקין של פירות ערלה לא לקי עלייהו וכן על יין דכלאי הכרם הוא דלקי לחוד.

כג

ויש בקדשים איסורים אחרים במאכלות וכולן של תורה הן וכל א' מהם יתבאר במקומו בסיעתא דשמיא.

כד

ושיעור כל אכילה מהן בכזית בין למלקות בין לכרת דהלכתא היא וסמכי לה אזית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזיתים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.