שרשי הים/מאכלות אסורות/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png מאכלות אסורות TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


כב[עריכה]

שורש משקה היוצא מדבר האיסור

הטבל והחדש כו' משקין היוצאין מפירותיהן כו'. מצאתי כתוב למורי הרב המובהק מוהרי"ן ז"ל בכ"י וז"ל עיין בהרב לח"מ ז"ל שהקשה איך כתב חוץ מיין של כלאי הכרם דמנ"ל דאיין של כלאי הכרם לוקה הא בגמ' לא אמרו אלא דוקא בערלה משום דגמר מג"ש לר"י אבל בכלאי הכרם דליכא ה"ט מנ"ל ומה שתירץ דכיון דקי"ל דכלאי הכרם לוקין עלי' אפי' שלא כדרך הנאתן לכך כתב דלוקין עליו יע"ש אין דבריו מובנים שהרי משקה היוצא מן הזתים והענבי' כדרך אכילתן נינהו כדאיתא בהדייא בפ' כ"ש ואפי"ה אצטרי' ג"ש דפרי מפרי דבכורים הא לא"ה הוה מחייב וא"כ מה יושיענו טעמא דכלאי הכרם חייבין עליו שלא כדרך הנאתן ולעיקר קושייתו נ"ל ליישב ע"פ מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דלר"י דאית ליה דון מינה ואוקי באתרין אצטרי' קרא גבי בכורים לחייב אם הביא ענבים וסחטן אע"ג דשתייה בכלל אכילה משום דכתיב פרי וערלה נמי פרי כתיב ביה והלכך אצטריך לרבויי מהיקשא א"ד יע"ש. ואם כן ממילא מתרצתא היא קושיית הלח"מ ז"ל דביין של כלאי הכרם משו"ה לוקין עליו משום דשתיה בכלל אכילה ודוק:
עוד הקשה דאדרבא היל"ל דדוקא בערלה הוא דאינו לוקה אלא על היוצא מן הזתי' וענבי' אבל בשאר אפי' בשאר מינין נמי דהכי משמע בסוגייא דהתם דקאמר והא דתנן אין סופגין וכו' מני ר"י וכו' משמע דלר"א לוקה בכל כיון דליכא ג"ש יע"ש, ולי נראה דלא ק"מ דודאי לר"א דס"ל גבי בכורים דמביאין מן המשקין היוצאין משאר פירות מסתברא ודאי דכי גמרי' ג"ש פרי מפרי מבכורים אפי' אשאר משקין מיחייב דאין ג"ש למחצה וה"נ לר"א בטבל וחדש וכל הני לוקין עליו דילפינן מבכורים וחד מהנך אמנם לדידן דקי"ל כר"י א"כ בערלה ובבכורים לא מחייב אלא איין ושמן וילפינן שאר איסורין מערלה, ולזה נראה שהייתה כונת מרן כ"מ שם שכתב וז"ל ואע"ג דיליף לה התם מקראי משמע לרבי' דהוי אסמכתא בעלמא וכדתנן בסוף תרומות אין סופגין וכו' וה"ה להיפך דמ"ש יע"ש, הן אמת שלפי דברי מרן קשה לישנא דברייתא דקתני הטבל וכו' משקין היוצאין מהן כמותן משמע שהרי הן כמותן להתחייב מלקות דאל"כ הול"ל משקה היוצאין מהן אסורין ולפי מ"ש יש ליישב דודאי לישנא דברייתא לחיוב מלקות משמע כמותן מיהו איכא למימר דההיא ברייתא אתייא כר"א דס"ל דמביאין בכורים משאר משקין דמהשתא בערלה ובכורים נמי אפי' אשאר משקין נמי מחייב וה"ה לכל איסורין שבתורה אבל לפום מאי דקי"ל כר"י ודערלה לא מחייב אשאר משקין וגם בכורים נמי לא מיחייב אלא על היוצא מן הזתים ומן הענבים פשיטא ודאי דאין לחייב מלקות אשאר איסורין דמבכורים ליכא למילף דהיינו דוקא בזתים וענבים ואדרבא אית לן למילף מערלה דמ"ש ומ"מ כפי זה לא היה לו למרן לומר ואע"ג דיליף מקראי אסמכתא בעלמא וכו' ובפשיטות היל"ל דהא דילפינן להו מקראי דהיינו מבכורים וחד מהנך אתייא כר"א אבל לר"י ליכא למילף אלא דוקא על היוצא מן הזתים והענבים ותו דאכתי קשה דתינח גבי כלאים אי מפרש רבינו כפי' התוספות או בהקדש כפי' רש"י דאיסורו ע"י עצמו ויליף להו מבכורי' וחד מהנך אמנם בטבל וחדש וכל הני הא אמרינן התם דיליף להו מחמץ וחלב ושרצים וא"כ כי היכי דגבי חמץ וחלב מיחייב כרת אמשקין היוצאין מהן מייתורא דהנפש ה"נ בשאר איסורין דילפינן מינייהו ומנ"ל לרבינו ז"ל לומר דילפינן מערלה דמ"ש אדרבא נילף מהנהו דלחומר' מקשינן:
גם ליכא למימר דסובר רבינו ז"ל דריבוייא דהנפש לרבות את השותה דגבי חלב וחמץ דמרבינן עליה כרת היינו דוקא כשהמחה את החלב ואת החמץ וגמעו כדקתני בברייתא דהוי גופו של איסור אבל במשקה היוצא ממנו לא מרבינן מיתורא דהנפש דהא ודאי ליתא דאם איתא הכי היכי אמרינן בגמ' דטבל וכל הנך יליף מהני הא קרא לא מיירי אלא בממחה גופו של איסור אלא ודאי משמע דיתורא דהנפש רבי כל מילי וכ"כ הרב ח"ה ז"ל שם בתוס' ד"ה היכא וכן מבואר ג"כ מדאמרינן התם הטמאים לאסור צירן ורטבן וקיפה ואמרינן התם ל"ל ליגמר מהני וכו' ואם איתא מאי ק"ו הא צירן ורוטבן כיון דאינן מגוף האיסור לא נפיק מהני, וי"ל דודאי לר"א דס"ל דמביאין בכורין משאר משקין וערלה יליף פרי מפרי מבכורי' ואפי' אשאר משקין מיחייב ה"נ דמרבינן מיתורא דהנפש אפי' משקה היוצא מחלב וחמץ וכן מהטמאין לרבות צירן ורוטבן כיון דמשמעותא דהנפש משמע דבר המיישב את הלב כמ"ש רש"י ז"ל משקה היוצא מהן דבר המיישב הוא, אמנם למאי דקי"ל כר"י דאשאר משקין לא מחייב בערלה מסתברא ודאי דכי היכי דמעטינהו רחמנא בערלה ממלקות ה"נ לשאר איסורין דמ"ש ויתורא דהנפש מוקמינן ליה דוקא להמחהו וגמעו דהיינו גוף האיסור ממש וזהו שרבינו ז"ל כשכתב הטבל והחדש וכו' לא כתב חוץ מחמץ וחלב ושרצים דלוקין וחייבים עליהם כרת משמע דבכל האיסורין דינן כן והיינו דהשמיט רבינו ז"ל ולא הביא דין זה דהטמאין לאסור צירן ורוטבן בשום מקום משום דסמך אמ"ש כאן בטבל ושאר איסורין דמשקין היוצאין מהן אסורין ואינן לוקין עליהן כנ"ל אמיתות דעת רבינו ז"ל:
ומתוך האמור מבואר שמ"ש מוהר"ץ אשכנזי ז"ל בתשובות סי"ך בפשיטות דמשקין היוצאין מן החמץ ומן החלב חייבין עליו כרת וכן כל האיסורין משקה היוצא ממנו דינו כפרי עצמו חוץ מערלה דגזרת הכתוב הוא מג"ש דפרי יע"ש, והם דברים תמוהים ולא ידעתי איך לא השגיח בדברי רבינו הללו, ומאחר שלדעת רבינו לא נמצא חולק בדבר ומה גם שמדברי התוס' דפ' העור והרוטב ד"ה אלא נראה שדעתם כדעת רבינו ז"ל כמ"ש בפ"א מה' חו"מ ה"ב ודאי דכוותיה נקטינן ונ"מ לענין חמץ דאינו עובר בבל יראה אלא מדרבנן מיחייב לבערו, ועיין בס' שער אפרים ס"י יד אליהו סי' ובס' פני יאושע בקונטריס אחרון לקדושין בפסק החדש ובס' יד אהרן ה' פסח סי' תמ"ב ובס' עבודת הגרשוני וחוות יאיר הם המדברים בספק החדש השייך לזה, מצורף לזה בעניין שתיה בכלל אכילה מדברי התוס' ז"ל שם והרשב"א בחי' נראה מבואר דס"ל דדוקא ביין ושמן הוא דאמרינן שתיה בכלל אכילה ולא בשאר משקי' וצ"ע בזה דגבי שבועה אמרינן דאם אמר שבועה שלא אוכל ושתה חייב משמע כל מיני משקין מדלא מיעטו אלא משקין שאינן ראויין לשתיה ושם אמרו דטעמא דשבועה משום דשתיה בכלל אכילה ומוכחינן לה מקרא גם לענין יום הכפורים לא מחלקינן בין שאר משקין ליין ושמן ועיין בתוס' פרק גיד הנשה ד"ה הטמאים וכו' ובפר' בנות כותים בההיא דלרבות הסך כשותה, ועיין בתשו' הרב פר"ח ז"ל שבס"ס מים חיים בענין מציצת הלימוניש ועל הכל צריך לעמוד בזה לעת הפנאי איה"ב בע"ה ועיין בחי' הרשב"א פ' כיצד מברכין גבי ההיא דמייא דשלקי ככולהו שלקי מ"ש משם הראב"ד ז"ל דטעמא דר"י דפטר על דבש תמרים מקרן וחומש משום דגמר מתרומה וכו' וכתב שכן איתא בספרי והוא תימה שדברי הראב"ד ז"ל הללו הם תלמוד ערוך בפ' העור והרוטב כמבואר ודוק:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.