בית יוסף/אורח חיים/תרלא

בית יוסף ‏ אורח חיים תרלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סככה כראוי כיצד כדתנן סוכה שצילתה מרובה מחמתה ודייקינן הא כהדדי פסולה וכו' בפרק הישן (כב:) תנן סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשירה ודייק בגמרא (שם) הא כי הדדי פסולה והתנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשירה ל"ק כאן מלמעלה כאן מלמטה אר"פ היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת ופירש"י כאן מלמעלה כאן מלמטה. הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצמת פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי כשירה נקט שיעורא מלמטה שחמה וצל שוים בידוע שהקנים רחבים מן האויר כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתו מרובה מלמטה כשיעור סלע. וכתבו התוס' שהקשה ר"ת דרב גופיה אית ליה פרק קמא דעירובין פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי ועוד קשה דאמרינן פ"ק דקידושין דעבדי אינשי דקרי לפלגא דזוזא איסתרא אלמא דאיסתרא פחות מזוזא ומפר"ת כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשירה לפי שהוא עומד כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסול לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים וכוכב גדול בשמים דומה בעינינו קטן והרא"ש השיב על דברי ר"ת נ"ל דלא שייך להביא לכאן פרוץ כעומד דדוקא גבי סכך פסול וסכך כשר המונחים זה אצל זה שייך להזכיר פרוץ כעומד כדמייתי ליה אמתני' דהמקרה את סוכתו בשפודין אבל גבי סוכה סכך ואויר ניתנה הלכה שיהא הצל מרובה וכן מצינו לענין פרוץ כעומד של דפנות מועיל קנה פחות פחות מג' אע"פ שהפרוץ מרובה ולענין סכך אינו מועיל מפני שהחמה מרובה ואע"פ שאיסתרא פלגא דזוזא אפשר דאיסתרא מטבע נחשת ורחבה יותר מזוזא וכן מ"כ בשם ה"ר ישעיה ז"ל ובעה"ט כתב בשם רבותיו אם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה ולמטה צלתה מרובה מחמתה שהחמה מועטת למטה כשרה ואם למטה כי הדדי למעלה חמתה מרובה מצילתה ופסולה עכ"ל ולא הביא רבינו פי' ר"ת מפני שהרא"ש השיב על דבריו והר"ן הביא פי' ר"ת וכ' דלפי דבריו צ"ל שהאויר מתמעט יותר מן הסכך לפי שאין כח הראות נתפס בו וצ"ל ג"כ דכי אמרינן צילתה מרובה מחמתה מלמטה כשירה דוקא בסוכה שאינה גבוהה אלא שיעור מצומצמת שהרי הדבר ידוע שלפי גובה הסוכה נופל הטעות ואם היא גבוהה הרבה יהא אפשר שאף ע"פ שמלמטה נראה לו שתהא צילתה מרובה מחמתה למעלה הויא חמתה מרובה מצילתה א"ו כדאמרן ע"כ ומ"מ גם הוא ז"ל השיב על קושיות ר"ת והעלה דפירש"י עיקר וכ"פ הרי"ף וכן דעת הרמב"ם בפ"ה וכתב שם ה"ה גבי סיכך בדבר פסול ודבר כשר שמבואר בחכמות הראות במופת שאור השמש הנכנס בחור מרובה על החור וזה שלא כדבר בעל העיטור ולפיכך פירש"י הוא עיקר ומה שיל"ד בד' הרמב"ם בזה אכתוב בסי' זה בס"ד גבי סככה בשפודין:

ואם ברוב ממנה צילתה מרובה שני משהויין וכו' בסוף פ"ק (יט.) גבי פסל היוצא מן הסוכה ארבב"ח א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צילתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצילתה מ"ד תיפסיל בהך פורתא קמ"ל וכתב הרא"ש בסוכה שרובה צילתה מרובה מחמתה וכו' פי' ברוב הסוכה הצל רבה על החמה שני משהויין ובמיעוט החמה מרובה על הצל משהו וכשתצטרף יחד הצל והחמה של כל הסוכה תהיה צילתה מרובה מחמתה משהו והר"ן כתב מ"ד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי קמ"ל כיון דבכללה צילתה מרובה מחמתה כשירה כולה אפילו תחת אותו סכך שחמתו מרובה מצילתו ומיהו אפשר דדוקא בסוכה שאינה אלא ז' על ז' אבל בסוכה גדולה הרבה דיש בה ז"ט או יותר שחמתו מרובה מצילתו צ"ע אם נכשיר אותו מפני צירוף שאר הסוכה עכ"ל : כבר נתבאר בסימן תר"ל שאם היא מסוככת כהלכתה אע"פ שמן הדפנות נכנס לה חמה הרבה עד שנמצאת חמתה מרובה מצילתה כשירה:

וצריך שלא יהיה כיסוי' עב מאד וכו' בפ' הישן (כב.) תנן המעובה כמין בית אף ע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה ותניא בברייתא (שם:) אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכתב הרא"ש ירושלמי הדא אמרה צריכין הכוכבים להיות נראין מתוכה רבי לוי אמר בכוכבי חמה שנו פי' צריכין לכתחלה כדקתני בברייתא ב"ה מכשירין בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו נראין מתוכה וכ"כ הר"ן וכוכבי חמה פירש"י זהרורי חמה ומשמע מדברי הר"ן דמתני' דקתני אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה דמשמע דלכתחלה צריך שיהו הכוכבים נראין מתוכה היינו דוקא כוכבי חמה אבל כוכבי לילה א"צ שיראו מתוכה אבל רבינו שכתב כדי שיהיו הכוכבים וניצוצי השמש נראין מתוכה נראה שהוא מפרש הא דתנן אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה דמשמע צריך שיראו מיירי בכוכבי לילה ובברייתא קתני דכוכבי חמה אם אינם נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אלא דמ"מ קשה דמשמע דבאין כוכבי לילה נראין מתוכה לב"ש נמי כשרה בדיעבד ולא פסלו אלא בשאין כוכבי חמה נראין מתוכה ולפ"ז לא הו"ל לרבינו לכתוב אלא כדי שיהיו הכוכבים נראין מתוכה דמאחר שכוכבי לילה נראין מתוכה מכ"ש שנראין ניצוצי החמה ואפשר שהוא מפרש דכוכבי לילה וכוכבי חמה אידי ואידי חד שיעורא הוא והא דקאמר בירושלמי כוכבי חמה היינו לומר שאם עשה סוכה ביום שאין הכוכבים מצויין לראות אם הם נראים מתוכה ישער בכוכבי חמה אם הם נראים מתוכה דאידי ואידי חד שיעורא הוא והרמב"ם כתב בפרק ה' דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים הנראים ביום שהוא זמן החמה :

ומ"ש רבינו בשם ר"ת שאם עשאה עבה מאוד שאין המטר יכול לירד בה פסולה כ"כ הגה"מ בפ"ה וכ"כ המרדכי בשמו וכתב שמתוך פירש"י משמע דכשירה והעלה דיש להחמיר לכתחלה לעשות הסיכוך כדי שיהו כוכבי חמה נראין מתוכה וגם הרא"ש כתב דברי ר"ת בפ"ק גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש:

ומ"ש רבינו שהרא"ש לא הביא דבריו בפסקיו היינו לומר שלא הביאה במקום שהיה לו להביאה דהיינו בפרק הישן אמתני' דהמעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה:

היה כסויה דק מאוד שיש בה אויר הרבה וכו' היה קנה עולה וקנה יורד וכו' בפ' הישן (שם) תנן סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשירה ובגמ' (שם) מאי מדובללת א"ר סוכה ענייה ושמואל א' קנה עולה וקנה יורד רב תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני חדא סוכה מדובללת שצילתה מרוב' מחמת' כשירה ושמואל תני תרתי מאי מדובללת מבולבלת ותרתי תני סוכה מבולבלת כשירה וצילתה מרובה מחמתה כשירה אמר אביי ל"ש אלא שאין בין זה לזה ג"ט אבל יש בין זה לזה ג"ט פסול אמר רבא אפילו יש בין זה לזה ג"ט נמי לא אמרן אלא שאין בגגו טפח אבל יש בגגו טפח כשירה. דאמרינן חבוט רמי ופירש"י ענייה. שיש בסככה קנים מעט ויש בה אויר הרבה אלא שאין בו ג' ביחד: קנה עולה וקנה יורד. שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעינן מתני' דאמרינן כל שאילו היה מסוככים בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשירה: רב תני חדא. סוכה שהיא ענייה שהיא מדובללת מדולדלת אם צילתה מרובה מחמתה כשירה: ושמואל תני תרתי. סוכה מבולבלת כשירה דאמרי' רואין: ושצילתה מרובה מחמתה. מלתא אחריתי היא דאשמעינן נמי בסוכה ענייה. שיש בה חמה אם צילתה מרובה כשירה: ל"ש דשמואל דקנה עולה וקנה יורד כשירה דאמרינן רואין: אלא דאין בין זה לזה ג'. דכל פחות משלשה חדא: שאין בגגו. בקנה העולה רוחב טפח דלאו שם אהל עליה לאחשובי ולמימר חבוט רמי השפל והשלך אותו על אויר שתחתיו: אמרינן חבוט רמי. כשגבוה ג' ויותר דאילו בפחות מג' לאו חבוט הוא שהרי הוא כמשכב עליו וכתב הרא"ש יראה דהלכה כשמואל מדשקלו וטרו אביי ורבא אליביה ואפשר דרב ל"פ אשמואל בהא דמכשר קנה עולה וקנה יורד אלא דמשמע ליה לפרושי מתני' בחדא וכ"פ הרמב"ם ובעה"ע ז"ל ומדלא הביא הרי"ף ד' אביי ורבא משמע דסבר דלית הלכתא כשמואל ואין דבריו נראין בזה עכ"ל והר"ן פסק גם כן כשמואל וכתב דמוכח בגמרא דתרתי בעינן שיהא בגגה טפח ושיהא באויר שבין התחתונות טפח דאי לא אע"פ שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי וכ"נ מד' הרמב"ם בפ"ה: וכתב עוד הר"ן לפי ד' רש"י אע"ג דהשתא הויא חמתה מרובה מצלתה כיון דאילו חבטין לה הויא צילתה מרובה מחמתה כשירה ואחרים אומרים דלא מכשרינן בקנה עולה וקנה יורד אלא היכא דהשתא נמי הוי צילתה מרובה מחמתה והא קמ"ל שאין ריחוק הקנים פוסל משום שני סככים אבל אי הוה השתא חמתה מרובה מצילתה פסולה עכ"ל ודעת התוס' (שם) כד' רש"י שכתב משמע מפירש"י דכשיש בין זה לזה ג' דפסולה לאביי היינו מטעם חמתה מרובה מצילתה ולא יתכן דכיון דאי קיימא חמה בראש כל אדם היתה צילתה מרובה אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה אלא ה"ט משום דלא חשיב סכך להצטרף כה"ג כשיש בין זה לזה ג' אבל כי ליכא ג' כלבוד דמי והכל א' עכ"ל וזה כמ"ש הר"ן לפי דברי רש"י וז"ש רבינו וכן דעת ר"י:

קנים היוצאים לאחורי הסוכה וכו' וכן הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ וכו' בסוף פ"ק גבי פסל היוצא מן הסוכה (יט.):

ומ"ש אע"פ שעשה דופן של צדדין יתר על שבעה וכו' כ"כ שם הרא"ש גבי קנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ וז"ל ומיירי בשעשה ב' מחיצות של הצדדין ארובות אע"פ שהיה די לנו בז"ט באחת מהן זה מוכיח שרוצה לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות ודופן הא' הנמשכת עם הפסל לאו מן הסוכה הוא אלא בפ"ע קאי ונמצא שאין לו אלא דופן א' ואפ"ה נדון כסוכה:

סככה בשפודין שהם פסולים לסכך בהם וכו' בפ"ק (ט"ו.) תנן המקרה את סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותם כשירה ובגמרא (שם) לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דר"י דאתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור אמר לך רב הונא בריה דר"י מאי כמותן בנכנס ויוצא ופירש"י שיהא פסל הרחב כמותן יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתיים דהשתא הו"ל פסל שנותן שם מרובה על השפודין והא אפשר לצמצם א"ר אמי במעדיף רבא אמר אפילו תימא בשאין מעדיף אם היו נתונים שתי נותנן ערב ערב נותנים שתי: וכתב הרא"ש הכי גי' רש"י והרי"ף לא הביא כל זה אלא המשנה כצורתה דהא איפסיקא הלכה בפ"ק דעירובין (טז:) כר"פ דפרוץ כעומד מותר וסגי בריוח כמותו בצמצום וזהו לגי' רש"י שגריס והא אפשר לצמצם ופריך לר"ה ואליביה דידיה משני ר' אמי ורבא ול"צ לשנויי דידהו אליבא דהלכתא וק' להך גי' דפריך סתמא דתלמודא דלא כהלכתא הלכך נראה כגי' ר"ח ור"ת דגרסי והא א"א לצמצם ופריך לתרוייהו דכשנותן ביניהם סכך כשר כמותן א"א לאדם לצמצם שיהא לגמרי כמותן לפי שאין דרך אדם לצמצם בכאן למלא את כל החלל ונשאר מעט אויר נמצא דלר"פ דמפרש מתני' כמותן בצמצום הפסול מרובה ולר"ה דמפרש מתניתין ביוצא ונכנס הרי הוא עתה מצומצם ומשני הני אמוראי אליבא דתרווייהו הלכך אליבא דהלכתא נמי צריך לפרש מתניתין במעדיף או בשתי זערב עכ"ל וכ"ה דברי רבינו:

ומ"ש בכל המקום המסוכך פסולה מפני שחמתה מרובה מצילתה והוא ממ"ש בגמרא (כב:) כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת כלומר שהחמה הנכנסת בנקב גדולה מהנקב והרי שם פרוץ כעומד ופסק' הרמב"ם וא"ל שהוא מחלק בין סכך פסול לאויר כמו שחילק הר"ן בפ" הישן שהרי כתב שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב ונ"ל דה"ק שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב ומצטרף מקום הסכך הפסול עם מה שנשאר מאויר שלא נתמלא בסכך כשר משום דא"א לצמצם ליה והוי פרוץ מרובה על העומד ומש"ה פסולה עד שירבה הסכך הכשר על הפסול ומה"ט נמי בדין סכך שהיו בו חלונות כשיש בכל האויר ככל מקום המסוכך פסולה משום דכיון דא"א לצמצם ע"כ יש אויר במקום הסכך הכשר וכשנצטרף אותו עם החלונות שבו הוי פרוץ מרובה על העומד ומש"ה בעינן שיהא הסכך רב על האויר דאז יהא פרוץ כעומד ולפ"ז צ"ל דכי אמרינן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת הוי טעמא מפני שגם מהסכך הכשר עצמו נכנסת חמה עכ"פ שהרי אינו מעובה כמין בית כך נ"ל:

בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה וכו' משנה שם (טו.) תקרה שאין עליה מעזיבה ר"י אומר משום ב"ה או מפקפק או נוטל א' מבינתיים ובש"א מפקפק ונוטל אחת מבינתיים ר"מ אומר נוטל אחת מבינתיים ואינו מפקפק וידוע דהלכה כר"י ואליבא דב"ה ואמרינן בגמ' הניחא לרב דאמר גבי פלוגתא דר"י ור"מ אי מסככין בנסרים מחלוקת כשיש בהם ד' דר"מ אית ליה גזירת תקרה ור"י לית ליה גזירת תקרה אלא לשמואל דאמר בשאין בהם ד' מחלוקת אבל יש בהם ד' ד"ה פסולה סיפא במאי פליגי בבטולי תקרה קמיפלגי מ"ס בטלה בהכי ומ"ס בהכי לא בטלה ופירש"י לשמואל דאמר. אבל יש בהם ד' ד"ה פסולה: סיפא במ"פ. הא ודאי סתם תקרה בני ד' הוא וקמכשר ר"י אליבא דב"ה: בבטולי תקרה. כלומר אמר לך שמואל לעולם כשיש בהם ד' ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהם לשם סוכה אפי' ר"י פוסל דגזרינן משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה פליגי ר"י ור"מ אי איכא תו למיגזר משום תקרה או לא ר"י סבר בטולי תקרה לב"ש צריך ליטול מבינתיים דאע"ג דמוכיח שבקי בתעשה ולא מן העשוי גזרו ביה וב"ה סברי כיון דבטלה והוכיח שהתקרה פסולה תו ליכא למיגזר והרי"ף כתב טעמייהו דב"ה משום תולמ"ה הלכך אי מפקפק עביד ליה מעשה ואי נוטל אחת מבינתיים עביד ליה מעשה וכן הלכה וכתב הרא"ש הקשה הרז"ה עליו דהאי טעמא הוי אליבא דרב ואנן קי"ל כשמואל ושמואל פליג בבטולי תקרה משום דסתם תקרה מקורה בנסרי' שיש בהם ד' והרמב"ן תירץ דהרי"ף כתב כשמואל דטעמא דביטול תקרה היינו משום תולמ"ה דכל זמן שלא ביטל התקרה הרי הוא כאילו דר בבית ויש כאן משום תולמ"ה אלא דבגזירת תקרה ליכא לאוקומי פלוגתייהו דכיון דמהדר לבטלה הרי הוא בקי בתולמ"ה וליכא למיגזר שמא יאכל תחת תקרת הבית אלא פליגי מה יש לו לעשות ותתבטל התקרה ואין בה משום תולמ"ה הלכך הבא לסכך בתחלה לא יסכך בנסרים שיש בהם ד' אבל בית שהוא מקורה ואין בה מעזיבה מפקפק את כולו שמסיר את המסמרים שהיו קבועים בהם ואפילו הם רחבים ד' או נוטל אחת מבינתיים בין כל אחת ואחת נוטל אחת ומניח פסל במקומו והרמב"ם כתב ובלבד שלא יהא בכל נסר אחד ד"ט ודבריו תמוהים עכ"ל והר"ן כתב שאילו היה הרי"ף מפרש כשטת רש"י לא הו"ל לכתוב מ"ש דטעמא דב"ה משום תולמ"ה דהאי לישנא אליבא דרב אתיא וכיון שהרי"ף פוסק כשמואל היה לו לכתוב מאי דמסקי' בסוגיין אליבא דשמואל ולפיכך נראה שהוא סובר והיה מפרש שמועתינו בנסרים שהם צרים כל כך שהיה מותר לסכך בהם בתחלה מיהו מתוך שהתקרה היתה עשויה כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפיסולא דאורייתא דאית בהו משום תעשה ולא מן העשוי וב"ה סברי דמפקפק או נוטל אחת מבינתיים כל חד מהני סגי דכי היכי דמפיק לה מן תולמ"ה הכי נמי מפיק לה מגזירת תקרה ובית שמאי סברו דנהי דמפקפק מפיק לה מן תולמ"ה לא מפיק לה מגזירת תקרה ולפי שטה זו היה אפשר להרי"ף להביא מאי דאיתמר בגמרא מעיקרא אע"ג דאיתמר אליבא דרבי משום דלשמואל נמי בהכי סגי ליה דכל דמפיק ליה מן תעשה ולא מן העשוי לב"ה מפיק ליה נמי מגזירת תקרה עכ"ל ובשטה זו עולים יפה ג"כ דברי הרמב"ם בלי שום תמיהא ופקפוק:

סוכה שאין לה גג שעשויה כמין צריף וכו' בספ"ק (יט:) תנן העושה סוכת כמין צריף או שסמכה לכותל ר"א פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין ואסיקנא בגמרא דהלכה כמאן דפסל ופירש"י כמין צריף. כוך של ציידין ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת שגגו וקירותיו אחד: או שסמכה לכותל. הטה ראשי קנים על הכותל וראשו אחד על הארץ: לפי שאין לה גג. שאינו ניכר מהו גג ומהו כותל דאהל משופע לאו אהל הוא אא"כ יש בו טפח זקוף כדתני בברייתא: ואמרינן בגמרא תנא מודה ר"א שאם הגביה מן הקרקע טפח או שהפליגה מן הכותל טפח שהיא כשרה. ופירש"י שאם הגביה מן הקרקע טפח. אתרווייהו קאי ואמרינן לבוד בזקיפה ויש שם טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג וכיון שיש בו שיעור אהל בזקיפה הוי אהל: או אם הרחיקה וכו' אסמכה על הכותל קאי אם הרחיק ראש הסמוך לכותל מכותל טפח והיתה סמוכה על יתידות אמרינן לבוד ממנה ולכותל ובשוה ולא בשיפוע והוא הגג: וכתב הרא"ש שאם הגביה מן הקרקע טפח או אם הרחיקה מן הכותל טפח שהיא כשירה פר"י הגביה שעשה בנין זקוף בגובה טפח והושיב עליו ראשו של שיפוע של מטה והרחיק מן הכותל טפח שעשה סמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראשו של שיפוע העליון אבל מתוך פירש"י משמע דאותו טפח שהגביה או שהרחיק אפילו הוא אויר חשבינן ליה כסתום מטעם לבוד וכ"מ בירושלמי ומיירי שלאחר שנמשך בגובה עשרה יש עדיין במשך הסוכה ז' ואפשר דאף תחת השיפוע שאינו גבוה עשרה כשירה מידי דהוה אפסל היוצא מן הסוכה וכ"כ התוספות (שם) הרי כתב בהדיא שלא נתחוורו לו דברי המצריכים שיהיו בדפנות אלו י"ו טפחים וא"כ הוא סובר שאף על פי שאינה גבוה אלא י"ט כשירה וא"כ לא בעינן ז' על ז' בגובה י' שהרי היא משפע' ועולה וכלה בגג טפח ואין בכל גובה אלא י' ואפ"ה מכשרינן לה ותפול עליו קושית הרב ז"ל דלמה קראוה סוכה שסככה ז' על ז' סוכה קטנה ששיעורה מצומצם שאין פחות ממנה הא בטפח אחד נמי כשירה ואפשר לידחק ולומר דהא דבעינן ז' על ז' בסוכה היינו בקרקעית אבל הסכך נהי שאם רחבו ז' על ז' אויר או סכך פסול פוסלים בו ואפי' בג' מ"מ גג שבעה אינו עיכוב בסוכה וכל שאין לה גג אלא טפח והוא מסוכך בסכך כשר כשירה שכיון דגג טפח חשוב אהל לטומאה תשוב נמי אהל לסוכה והרי כל אהל סוכה זו מסוכך בסכך כשר והיא גבוהה י' ויש בחלל קרקעיתה ז' על ז' הלכך כשירה לדעת הסוברים כן:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.