פרישה/אורח חיים/תרלא

פרישה אורח חיים תרלא

סימן תרלא

א

(א) ואם ברוב [ממנה צילתה מרובה] שני משהויין. ה"פ אם נצטרף יחד כל החמה וכל הצל המפוזרים הנה והנה ברוב הסוכה נמצא ב' משהויין הצל עודף על החמה פי' למעלה בסכך. ובמיעוט דסוכה החמה עודף משהו. ודוקא אם ברוב ב' משהויין צל עודף אבל משהו אחת לא מהני, דאז אם היה רואים משהו צל העודף ברובה נגד משהו חמה העודף במיעוטא נמצא צל וחמה שווין בשוין ותנן כי הדדי פסולה דמיירי הכל בשיעור צל וחמה של מעלה בסכך ומה דנקט רוב סוכה ומיעוט סוכה א"ל הא אפשר למצוא דין זה במחצה על מחצה דר"ל שהוא מיושב ע"ד שכתב הר"ן ספ"ק דסוכה והביאו ב"י ז"ל. ומיהו אפשר דדוקא בסוכה שאינה רק ז' על ז' אבל בסוכה גדולה הרבה שיש בה ז"ט או יותר שיש בו חמתו מרובה מצל צ"ע אם נכשיר אותו מפני צירוף שאר הסוכה. ורבנו ירוחם כתב ג"כ דאם במיעוט הסוכה צלתה מרובה הרבה וברובה חמתה מרובה משהו אע"פ שבין הכל צלתה מרובה מחמתה פסולה וכתב בד"מ וכן משמע מלשון הרא"ש ורבינו עכ"ל והיינו מדכתבו שברוב צלתה מרובה כו' משמע דבעינן כה"ג דוקא שברוב יהיה הצל מרובה וה"ט כיון דבאם היה חמה מרובה היה פסול כמ"ש ר"י וא"א לצמצם במחצה על מחצה לכך בעירוב א"כ לסברת הר"ן כמו שאמרינן בכה"ג כן מסתבר לומר בסוכה קטנה דאין מצטרפין המחצה על המחצה וק"ל. ויש טועים מפרשים שאותן ב' משהויין נמשכין על פני כל רוב הסוכה ומיירי שמיעוטו של רוב הסוכה חמה זורחת במקום אחד וברובו של רוב הסוכה הצל עומד במקום אחד. וא"א לומר כן, דא"כ בחד משהו סגי אלא כדפרישית עיקר ודו"ק:

ב

(ב) משהו, כשירה. ר"ל כל הסוכה ולא אמרינן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי:

ג

(ג) רוחב טפח, כשירה. ואין זה עניין לפי תקרה יורד וסותם דבעינן רחב ד' כמ"ש לעיל סי' ש"ס ושע"ו דהתם בעינן דהתקרה יעמוד במקומו פי' ישתרבב נגד למטה כדי שיהא עומד במקום מחיצה משא"כ הכא ולא בעינן אלא שמה שמונח למעלה יהא מונח למטה בין שאר הסכך ולמעלה א"צ לו עוד וק"ל:

ד

(ד) והכי מסתברא כו' אם לא שנאמר כיון כו'. פי' ורש"י ע"כ לא ס"ל זה שהרי הוא כתב הטעם משום כיון דאילו חבטינן לה היה צלתה מרובה מחמתה:

ה

(ה) וכן דעת ר"י. עיין שם בתוס' שהקשו על רש"י שכתב דטעמא דאביי משום שחמתה מרובה מצלתה מטעם זה דכשהשמש עומד באמצע הרקיע יש צל וכתבו הם דטעמא דפחות מג' אמרינן לבוד וחבוט ויותר מג' לא אמרינן לבוד גם חבוט לא אמרינן ודוק שם דמשמע דלפעמים דיש רבותא דאף שהשמש עומד באמצע השמים אין צל מרובה ואז לתוס' הסוכה פסולה ולרש"י כשירה וזהו הנפקא־מינה ביניהן ומש"ה כתב רבינו נמי והכי מסתברא וק"ל:

ו

(ו) אעפ"י שהדופן האמצעי כו'. פי' ב' דפנות הארוכות נעשו מתחלה לשם סוכה אלא שמחיצה האמצעי הכניס לתוכה לעשות סוכה קטנה והו"א כיון שמחיצה האמצעי לא לכך נעשית א"כ ודאי קנים הבולטים לא לשם צל וסכך הונחו שם דזה הבליטה תליא בזה שהרי אין ביטול הבליטה מסוכה בזה שעשה דופן אמצעי:

ז

(ז) ואין בהן ד' כו'. ס"א ג' ומיירי בסוכה קטנה כדבסמוך סי' תרל"ב:

ח

(ח) אפילו הנסרים רחבים ד'. ואם בא לסכך עתה הסוכה בנסרים אסורה אם הם רחבים ד' דגזרינן שלא יבא לישב בתוך תקרת הבית. ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזה תקרה היה וזה בא לתקנה לשם סוכה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי לכן תו ליכא למיגזר כיון שבטלה והוכיח שיודע שהתקרה פסולה. רש"י. והרמב"ם מפרש המשנה דמיירי בנסרים שהם צרים כ"כ שהיה מותר לסכך בהם מתחלה, מיהו מתוך שהתקרה היתה עשויה כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולא דאורייתא דאיתא בה משום תעשה ולא מן העשוי וסברי ב"ה דבמפקפק או נוטל אחת מבינתיים כל אחד מהני סגי להוציא מגזירת תקרה כי היכי דמפקה מאיסור תעשה ולא מן העשוי עיין בר"ן דף שצ"ח וברש"י פ"ק דסוכה דף ט"ו דמוכח דסתם תקרה הוא מנסרים רחבים ד' ובאותו שיש עליו מעזיבה מניח ביניהם סכך כשר והוא פחות מד' במקום אחד אבל כשאין עליו מעזיבה אין סכך פסול עליו אבל יש כאן איסור דאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי בפסול שאינו נעשה לצל וגם משום גזירת תקרה שיאמר מה לי זה מה לי לישב בבית ומש"ה סברי ב"ש שלא סגי בפקפוק דאע"ג דתיקן לשם סוכה והשתא ליתא משום תעשה ולא מן העשוי שהרי פקפק לשם עשיית סוכה מ"מ איכא כאן גזירת תקרה משום הרואה שלא ידע שפקפק וב"ה סברי כיון שפקפק ויודע שבעינן לשם עשיית סוכה תו לא חיישינן שיאמר מה לי זה מה לי לישב בתוך קורות הבית כיון שבטלה והוכיח שיודע שהתקרה פסולה. והרמב"ם מפרש אותה סוגיא שמיירי דוקא בנסרים שאינם רחבים ד' דאם היה בהן ד' הרי אסור לסכך בהן תחלה ושוב אין סברא לומר שנכשרו אם היו מחוברין ופקפקו דכיון דנאסרו שוב אין להם התרה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף