באר הגולה/חושן משפט/עט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־17:10, 13 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (top: א. החלפת תגי <br> באנטרים (במידה וקיימים). ב. שינוי סדר התבנית "ניווט כללי עליון" ו"הועלה אוטומטית". פעולה זו בוצעה באמצעות בוט.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

באר הגולה חושן משפט עט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"



דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) ל' הרמב"ם בפ"ו מה' טוען ונטען דין ג' עובדא בשבועות דף מ"א ע"ב וכרבא שם וכ"כ הטור:

(ב) ואם כפר חוץ לב"ד מבואר בסימן ט'

(ג) כתב המרדכי בס"פ הכות' והאומר לא לויתי בב"ד ☜אינו יכול לחזור ולתקן לומר פירושו שלא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כן הוכיח רבינו שמריה שם וכן משמע בשער ה' דאלפס וכן פ' ר"ח פרק השותפין:

(ד) רמב"ם שם וכתב ה"ה מדין זה ראיה ☜שבכל מקום שהוחזק כפרן אין צריך התובע לישבע

(ה) טור כן כתב בה"ת בשער י"א

(ו) ברמב"ם שם דין ג' וכ' ה"ה זה נתבאר ממה שנזכר בסמוך וכן כתב הטור וכתב הב"י שכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש בסוף בתרא

(ז) הרשב"א מס"א

(ח) רמב"ם שם פ"ז דין ו' והביאו הטור וכתב שכן הכריע בה"ת בשער י"א וכתב ה"ה שדין זה לא ידעתי לו עיקר בגמרא אבל דברים של טעם הם כו' וכ' עוד דיש לחלק כיון דכאן אינו חייב אלא מחמת הודאת פיו ועדיין צ"ע ועיין בהריב"ש סימן שנ"ב

(ט) דשמא העדים טועים הם וסוברים שפרע משום ששמע הלוה מעדים שאמרו שפרע חוזר ואומר נזכרתי וכו'

(י) ל' הטור מהא דיתיב רב המנונא קמי דרב יהודה ויתיב רב יהודה וקא מבעיא ליה וכו' וכדא"ל רב המנונא וכו' וא"ל המנונא את תא ועייל שבועות דל"ד ע"א וע"ב וכ"פ הרמב"ם בפ"ו דין ב'

(כ) וביאר הרמב"ם שם והוא שיטעון כן בב"ד ויכחישו העדים כמבואר בסעיף ט' וכתב מהרש"ל דוקא כשאמר ליה בפני פלוני ובפני פ' שהיה לו להשי' על לבו ולהשיב בב"ד שהיתה במתנה וכו' אבל אם תבעו בב"ד מנה הלויתיך והל' משיבו להד"מ וזה מביא עדים שמנה לו בפניהם מנה שומעין לו כשחזר ואמר אותו מנה היתה במתנה ומה שאמר בתחלה להד"ם מפני שתבעו בהלוא' וכתב הסמ"ע שדברי טעם הן

(ל) שם ושם וכן פירש הרא"ש שם מימרא דרב המנונא וכו' שם:

(מ) שם בדברי רב המנונא

(נ) טור וכן כתב בה"ת שער י"א פשוט מהאי מימרא דרב המנונא:

(ס) והביא בעה"ת ראיה לדבריו מהא דבטל שלוה מאשתו וכו' דמצי למטען לגלויי זוזי הוא דעביד (ב"ב דף כ"א ע"ב) ומהא דאמרינן בכתובות דף ק"י ע"א זה היה פקח שמר לו השדה וכו'

(ע) מימרא דרבה ב"ב חנה א"ר יוחנן ב"מ דף י"ז ע"א

(פ) טור וכ"כ הרא"ש שם וכן דעת הרמב"ם במ"ש לעיל ס"א.

(צ) שם ושם ממ"ש הוחזק כפרן לאותו איצטלא שם

(ק) שם כ"כ בה"ת בשער י"ב וכתב הב"י ונראה שהוא פשוט:

(ר) כבר כתבו המחבר בסעיף א' וה"ה אם טוענו מתחלה בעל פה וטען להד"ם ומוציא עליו כתב ידו מקוים הרי זה הוחזק כפרן כדין השט"ח בסעיף דלעיל ומבואר בסמ"ע

(ש) ל' הטור בשם הרי"ף ושאף רב האי חזר בו כ"כ בה"ת בשער י"ב כן דעת הרמב"ם כמ"ש לעיל

(ת) כפול לעיל סעיף ב' כתבו המחבר.

(א) שם ושם בבעה"ת:

(ב) טור וכן כתב הרי"ף והרא"ש אמימרא דרבה בר בר חנא דלעיל וכן כתב הרמב"ם שם דין ב'

(ג) שם וכן כתב הרא"ש בפסקיו אהא דתני בר קפרא ערער וחזר וערער ב"ב דף ל"ט ע"ב והג"א והמרדכי שם ות' הרשב"א אלף וכ"א ובעה"ת שער י"ב

(ד) בת' הרשב"א הביאו הב"י בסוף הסי'

(ה) שם בטור ורמב"ם וכ' ה"ה וכן כתבו ז"ל וכן בדין שהרי חוץ לב"ד יכול לטעון מה שירצה וכן בשאר תביעות אם הכחישוהו עדים בבית דין הוחזק כפרן כמבואר בת' הרשב"א מחס"ו

(ו) שם כן כתב הרא"ש בפסקיו אהא דהיכ' דאשתעי מילי אבראי ב"ב דף ל"א ע"א

(ז) שלא הוה ליה לשתוק כשאמר אתם עדי אלא ה"ל להשיב לא נתכוונתי אלא להשטות בך:

(ח) משנה שבועות דף ל"ח ע"ב

(ט) שם במשנ' אין לך בידי חייב וכפרש"י שם וכמו שביאר הרא"ש דבריו שם

(י) טור בשם בה"ת בשער י"ב ובשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וכ' בה"ת שכן דעת הרמב"ם בפ' ז' מה' טוען וכתב ה"ה שהם דברים פשוטים

(כ) ל' הטור סי' י' עובד' שם דף ל"ד ע"ב ולאידך לישנא וכדא"ל רבא לר"נ

(ל) ג"ז עובד' שם דף מ"א ומ"ב

(מ) כפירש"י שם דף מ"ב ע"א

(נ) כדאמר רבא שם.

(ס) ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות טוען ונטען דין ג' ודין ה'

(ע) כדאמר רב זביד משמי' דרב נחמן ב"מ דף י"ז ע"א קרוב לזה כ' הרי"ף אף ע"ג דקי"ל הודאה בב"ד כמלוה בשטר דמיא ה"מ היכא דלא ציית דינא ח"נ ציית ואיתברר לנא דלא פרע אבל היכא דציית דינא ונפק ליה מבי דינא אדעתיה דלקבליה עילויה לדינא ואמר פרעתי נאמן ה"ה שם וכן פסק הרא"ש שם וביאר לפי שאין המון העם מפרישין ומבדילי' בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו הכל נראה להם פסק דין ועביד דפרע

(פ) מבואר שם דאפילו למ"ד שנאמן לומר פרעתי נגד פסק דין וכ' הרמ"א שכן עיקר אפ"ה אין כותבין לו הפסק דין

(צ) גם זה שם דין ו' וכדמסיק רב זביד וכו' שם אלא איכא לאפלוגי וכו'

(ק) ה"ה שם שכן העלו רוב המפרשים כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ הטור מס"ז

(ר) שם בגמרא

(ש) כיון שלא אמרו לו פסק גמור צא תן לו

(ת) כתב ה"ה עצה טובה היא זו מכאן אתה למד שאפילו שלא בשעת הלואה יכול המלוה לומר אל תפרענו אלא בעדים וע' במ"ש לעיל סימן ע' ס"ג

(א) לשון הטור סעיף ט"ו כ"כ הרי"ף וכמ"ש ל' סעיף י"א בשם ה"ה

(ב) שם וכן כ' בה"ת שער י"ב בשם ראב"ד


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון