דרישה/יורה דעה/פב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרישה ‏ יורה דעה פב

א

סימני העוף לא נתפרשו אלא שפי' הכתוב עופות טמאין וטהורין כו' פי' שיטה זו בגמרא ארוכה ורחבה מיני ים כי נתחבטו בפי' שמעתתא זו גאוני עולם רש"י ותוס' ור"ן בשם רבי משה בר יוסף כל אחד דרך לנפשו ועוד דרך רביעי כתב רבינו תם בספר הישר ושלשה דרכים בארוכה הביאם רבי זרחיה בספר המאור שלו נדפס בגליון האלפסי החדש מד' תרפ"ז ע"ב עד דף תרצ"א סוף ע"א ואני יחדתי לזה קונטרס מיוחד והעליתים על ספר (סדרתי לדפוס אותו אי"ה בין שאלות ותשובה שעשה א"א ז"ל עכ"ה) ושם כתבתי שנחלקו רבינו וה"ה מגיד בפי' דברי הרמב"ם וב"י קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך ובמה שהאריך בו כאן היה לו לקצר כי הביא בפי' שמעתא זו פרש"י ור"ן בשם ר"מ ושני הפרושים אינם עיקר לדעת התוס' והרא"ש והרמב"ם ורבינו ב"ה ורבי ירוחם וכאשר כתבתי כל זה בארוכה בקונטרס שלי שם כתבתי הרבה דקדוקים וחידושים בפי' שמעתתן ומה שקשה על ב"י והמ"מ בהבנת דברי הרמב"ם ועל הב"י ביחידות וגם כתבתי ישוב לדבריהן בס"ד ע"ש עליו. וכאן אמרתי לקצר ולהעלות דברי הגמרא בקצרה ולכתוב עליו פי' הרז"ה שאותו תופסין הרא"ש ורבינו והרמב"ם ור"ח ור' ירוחם לעיקר ומעתה אתחיל בס"ד. במשנה פא"ט ד' נ"ט ע"א שנינו ז"ל סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה וסימני עוף לא נאמרה אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף טהור (וכתבו התוס' והרז"ה בשם ר"ת והר"ן בשם ר"מ דתרי כללי נינהו דכל עוף שבעולם הדורס טמא שאין לך טהור דורס ושמי שיש לו ג' סימנים הללו בגופו טהור וליכא למיחש שמא הוא דורס שודאי הוא שאינו דורס ע"כ ר"א בר צדוק אומר כל עוף החולק רגליו כשמעמידין אותו על החוט טמא בידוע שהוא דורס ובגמרא סוף דף ס' ז"ל סימני עוף לא נאמרו. ולא והתניא נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק ואין קורקבנו נקלף דורס ואוכל טמא אף כל כיוצא בו טמא. תורין שיש להן אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף ואין דורסין ואוכלין טהורין אף כל כווצא בהן טהורין אמר אביי לא נאמר פרושן מדברי תורה אלא מד"ס עכ"ל משנה וגמרא ופרש"י נשר הוזכר בטמאין ותורין מנה הכתוב לטהרה ודנין בנין אב מהן ואע"ג דקשיא סיפא לרישא דרישא מכשר אפי' בתר סי' וסיפא לא מכשר עד דאיכא כולהו רישא דוקא וסיפא לקמן בגמרא מפרש לה דכולהו תורין לא נכתבו אלא משום קרבן אלא דילפינן מינה במה הובדלו נשר מתורין והן המה סימני טהרה וכדקאמר אביי פירושן מד"ס ר"ל מדמנה תורין בטהורין והני איתנהו בהו ומנה נשר בטמאים ובד' סימנים הללו המה חלוקין ש"מ הן הנה סימני טהרה עכ"ל רש"י ומסיק שם בגמרא דף ס"א ע"ב ז"ל גמירי כ"ד עופות טמאים היו וארבע סימנים. תלתא הדרי בכולהו עשרים מהם ג' ג' ותרי בעורב חד בפרס וחד בעזניה דאיתא בהא ליתא בהא ופרש"י ור"ן דכ"ד עופות טמאין ותו לא. דבספר ויקרא כתיבי כ' וכתיב בהו למינה למינו למינהו למיניהם הרי כאן כ"ד וכ"ד הללו יש לכל אחד סימן טהרה חוץ מהנשר שיש לו כל ד' סימני טומאה והם שהוא דורס ואין לו אצבע יתירה ולא זפק ואין קרקבנו נקלף ובג' הנשארים חלוקים בסימני טהרתם וכתבו התוס' בשם ר"ת שלעשרים מהן יש לכל אחד שני סימנים בגופן מהני ג' הנ"ל ועוד סי' שלישי שאינם דורסין ולעורב ב' סימני טהרה דהיינו שאינו דורס ועוד סי' אחד בגופו מהני ג' כנ"ל כ"כ התוס' בשם ר"ת והוכיחו זה בראיות ברורות אבל הרז"ה לא כ"כ בשם ר"ת והביא מ"ש בספר הישר שגם לעורב יש שני סימני טהרה בגופו והוא דורס ויש לו עוד סי' טומאה בגופו ופירוש זה ס"ל ג"כ הרמב"ם ורבינו הביאו ולפרס ועזניה יש לכל אחד רק חד סימן טהרה דהיינו לא' מהן סימן טהרתו אחד מאלו שהם בשאר עופות בהשני סימן רביעי המחודש מה שאין בשום אחד מהכ"ב עופות ולא ידעו חכמים בהי מנייהו אי בפרס אי בעזניה ישנו החיה הרביעי המחודש מה שאין בשום אחד מהן. וז"ל הרא"ש דף קס"א ע"ד והוא משיטת הגמרא אלא שקיצר והא דילפינן מנשר להכשיר שאר עופות חוץ מהכ"ד אלו הבאין בסימן אחד דמה נשר דלית ליה סימן טהרה כלל כו' נלמד מתורים לחומרא להצריך כל הד' סימנים משום דא"כ פרס ועזניה ונשר וכל אינך לא לכתוב דהא אין בשום אחד כל הד' סימנים דאין בכל אחד כ"א סימן אחד למה נכתבו (פי' אלא ודאי מדאיצטריך התורה למכתבינהו ש"מ שאר כל עופות נלמד מנשר דכשרים אפי' בסימן אחד ומ"ה אי לאו דנכתבו ה"א דגם הם כשרים ואי לאו דכתב רחמנא נשר הוה ילפינן מפרס או עזניה לטמא בסימן אחד ולא הוו שני כתובים הבאין כא' כיון דחד מינייהו יש בו סימן שאין בשום אחד מכ"ב עופות ומאותו סימן המפורש הוה ילפינן בבנין אב מה זה יש לו סימן טהרה ואסור אף כל שיש לו אותו סימן טהרה טמא ואסור וא"ל בהוה אמינא זו לא הוה למכתב האחרים דה"א שהם טהורין כיון שיש להם ג' סימני טהרה וליכא למפרך לכתוב רחמנא חד מהני עשרים שיש להן ג' סימני טהרה ואפ"ה הוא טמא ומינה נלמד האחרים דא"כ הייתי אומר כל העופות שבעולם שיש להן סימן טהרה אחד נאסרים מק"ו מהני ואי נכתב חד מהני ונשר ה"א דוקא זה לחוד נאסר מגזירת הכתוב והאחרים נלמד מנשר דכשרים אפי' בסימן אחד ומק"ו ביש להן יותר לכך הוצרך למפרט כל הטמאים ללמוד עליהן עצמן שהן אסורין וזולתן אין שום אחד טמא אם יש לו סימן טהרה כל זה נתבאר בסוגית הגמרא) וכתב ר"ח ז"ל קבלה בידינו דסימן החדש שישנו בפרס או בעזניה ואינו בשאר עופות האמורים בפרשה הוא קורקבנו נקלף תו מסיק הגמרא אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דרס ופי' ר"ת דה"ק והוא דאותו סימן טהרה הנמצא בו הוא דלא דרס בודאי ואז מותר לאוכלי וליכא לספוקי במידי דלמאי ניחוש דלמא הוא ממיני פרס ועזניה דיש להן סי' טהרה א' פרס ועזניה לא שכיחי בישוב כ"א באיי הים הרחוקים מישוב בני אדם ור"ל דלעשרים עופות או לעורב ליכא לספוקי דא"כ ה"ל סימנים בגופו ומדלא נמצא ליה שום סימן בגופו והוא אינו דורס דאף דכיוצא בזה יש ג"כ חד מהני תרי פרס או עזניה כיון דלא שכיחי בישוב הן לא חיישינן. אבל רש"י והרז"ה לא פי' כן אלא ר"ל כשנמצא בו סימן אחד בגופו תו לא מחזקינן ליה בדורס עד שראינוהו דורס. ומוסכם מכל הפוסקים דהלכה כאמימר. והרא"ש כתב בשם ר"ח ז"ל דקבלה בידינו דהאי בסימן אחד דקאמר דהיינו קורקבן נקלף שהוא סימן החדש ועוף הבא לפנינו באותו סימן קאמר אמימר דטהור והוא דלא דריס פי' כל כמה דלא חזינן ליה דדריס ליכא לספוקי במידי דכל הני עופות דכתיבי הטמאים לית להו סימן החדש ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב (ונראה דר"ח ס"ל כפי' התוס' שכתבו בשם ר"ת דעורב ב' סימנים שיש לו היינו שיש לו חד סימן בגופו והוא אינו דורס והלכך דוקא עוף הבא לפנינו בסימן דקורקבנו נקלף דהוא סי' החדש ליכא לספוקי בעורב משא"כ בשאר סימנים וק"ל) וכתב עוד הרא"ש ז"ל וע"ז היה ראוי לסמוך אלא שרש"י פי' בשמעתין גבי תרנגולת דהוו אכלי ושוב חזינה דדרסה ואכלה ואסרוה וז"ל ומתוך שאין אנו בקיאין בהן נראה לי שעוף הבא לפנינו יש לחוש שמא דורס הוא דהא תרנגולת דאגמא היו מחזיקין בה דטהורה ואח"כ ראוה שדרסה ואין עוף נאכל אלא במסורת כו' עד והרז"ה ז"ל כתב קבלנו מסורת מאבותינו וזקנינו שכל עוף שחרטומו רחב או כף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכן מסתבר וראוי לאוכלו אם ימצאו לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא דורס עכ"ל הרא"ש שם. וצריכין לידע שלכל הפרושים בעוף הבא לפנינו בלי שום סימן טהרה בגופו רק שידוע שאינו דורס טהור ומותר לאוכלו מן הדין וכ"כ בהדיא רש"י ור"מ ור"ת בפירוש דהא ליכא לספוקי בשום חד מעשרים עופות או בעורב כי לכולם יש סימן טהרה בגופן לעשרים מהן שני סימנים ולעורב לפי' התוס' בשם ר"ת חד בגופו ולפי מ"ש הרז"ה בשם ר"ת ושכ"כ בספר הישר אית לעורב שני סימנים בגופו ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב אלא שהרז"ה כתב כדי לצאת גם מספק פרס ועזניה צריך להיות בעוף הבא לפנינו עם זה הסימן שאינו דורס עוד סימן בגופו ותו ליכא למיחש אפי' לפרס ועזניה שאין לשום אחד כ"א סימן אחד ועורב שני סימנים בגופו אבל דורס ויש לו עוד סימן טומאה ועשרים אינם דורסים ויש להם השניים שבעורב בגופן וא"כ ליכא למיחש בשום חד ואף שהתוס' כתבו שגם לעורב לית ליה אלא חד סימן בגופו והסימן השני שאינו דורס והוכיח כן בראיות חזקות וא"כ עוף כזה אסור לאכול שמא עורב הוא הרז"ה לא כ"כ בשמו אלא כאשר כתבתי. והרא"ש שכתב דיש לסמוך אקבלת הרז"ה ומצריך להיות בו עוד ג' סימנים בגופו היינו משום שיש פרושים הרבה בסימני עופות ונתעוררו כמה ספיקות בעופות עצמן בימי הגמ' ובימי הגאונים ולכך מכח חומרא מצריך להיות כל הד' סימנים בעוף הנאכל אלא שבזה יש לסמוך אהרז"ה להחזיקו בכף וחרטום רחב בודאי אינו דורס. ודעת הרמב"ם כדעת ר"ת שכתב בספר הישר וכמ"ש הרז"ה בשמו וכמו שהוכחתי בפרישה. ומכלל דברינו נתבאר דמ"ש רבינו בשם הרמב"ם ויש להתיר עוף המוחזק שאינו דורס בסימן אחד היינו דוקא בסימן אחד הא בב' סימנים אסור דאיכא לספוקי בחד מעשרים עופות ורבינו קיצר והיינו טעמא משום דתפס ל' הרמב"ם וכבר דקדק ב"י על הרמב"ם בזה דלא הו"ל לקצר אלא לפרש אבל עוף שיש לו ג' סימני טהרה בגופו מן הדין טהור לפי' ר"ת והרמב"ם והרא"ש ורבינו ורבי ירוחם ור"מ אלא שאנו מחמירין כמ"ש משא"כ לפרש"י שהוא טמא מן הדין ודו"ק. אבל עכ"פ כשיש לו ג' סימני טהרה ויש לו חרטום וכף רגל רחב אין טעם להחמיר בו דהא כתבו כל האחרונים הרא"ש והר"ן והרשב"ח והמ"מ דיש לסמוך אקבלת הרז"ה דודאו אינו דורס מי שחרטומו וכף רגלו רחב כאווז וכ"פ ב"י. בש"ע אבל באו"ה החמיר גם בזה דכתב שאין לאכול שום עוף אם לא בקבלת ומסורת אבותיו ע"ש כלל נ"ו וכ"פ רמ"א בש"ע ובד"מ הביא ראיה ממין עוף שקורין האסיגי ניאה"ו המקוננת בבית שכתב רבינו ירוחם שיש לה כל סימני טהרה כאווז גם כף רגלה וחרטומה רחב כשל אווז ואפ"ה כתב הרא"ש שאין לאוכלו ולא שום עוף כ"א במסורת ע"ש. ולעד"נ שאין ראיה משם דרבינו ירוחם לא כתב אלא שיש לו כף רחב כשל אווז אבל חרטום רחב לא הזכיר שם וא"כ יש לומר דמשום הכי החמיר הרא"ש די"ל הרז"ה לא קיבל מרבותיו אלא כשיש לו שניהם כף וחרטום רחב אז יש לסמוך ע"ז שאינו דורס והשתא א"ש דלא יסתור תשובתו למ"ש בפסקיו וכמ"ש ג"כ הטור בשמו דיש לסמוך אקבלת הרז"ה גם ידוע שדברי פסקיו המה עיקר דאחרונה היא. ואף שהרא"ש והרשב"א נקטו בלשונם בקבלת הרז"ה כף רגלו או חרטום רחב וכ"כ בספר המאור גופה או מ"מ הלא כתב ב"י תשובת רשב"א שנשאל ע"ז וכתב שאין להקל עד שיהיו לו שניהן וכ"כ בספרי הטור שבידינו וכף רגלו וחרטומו רחב ולא כתב או ודוק:

ב

ולא עוד אלא אפי' בכל המקומות יכולין לסמוך ז"ל הרשב"א בת"ה היו נאכלין במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין יראה לי שאומרים על אותן מקומות שפשט בהן היתרן שאלמלא שקבלו כן מאבות הראשונים הבקיאים בהן לא היו נוהגין בהם היתר ואע"פ שמקצת מקומות לא קבלו כן אין אומרים למי שלא ראה את החודש שיבא ויעיד אלא למי שראה את החודש ואפשר דלאותן שנהגו בהם איסור אסורין שאני אומר מותרין הם אלא שנהגו בהם איסור מפני עופות טמאים הדומין לאלו הנמצאים באותן מקומות עכ"ל. ולפ"ז מ"ש רבינו אפי' בכל מקומות יש לסמוך עליהן נראה דהיינו דוקא במקומות שלא נהגו בהן לא אוסור ולא היתר אבל במקומות שנהגו בהן איסור לא כמבואר דדלמא אסרוה דלא ליתי לאחלופי ומ"ש בפרישה בשם ר"י דה"ה אפכא אם הולך ממקום היתר למקום איסור שיכול לאכול שם התם ה"ט הואיל ולא קבוע שם מקום דירתו לא חיישינן דלמא אתי לאחלופי משא"כ באנשי אותה העיר הדרים שם כל השנה. ובזה נתישב בדברי רבינו דלא מקשה מאחר שאפילו כל המקומות יכולין לסמוך אקבלת ההיא מקום מכ"ש שהיחיד ההולך למקומו שיכול לאכול עמהן ודוחק לומר דה"א דאסור ליחיד לשנות ממנהג ממקומו משום חומרא מקום שיצא משם משא"כ כשכל בני העיר חוזרין ונוהגין היתר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.