תולדות יצחק/ויקרא/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק ויקרא יא

ב

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ היה ראוי שיאמר זאת הבהמה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. ואמרו במדרש למה הדבר דומה לרופא שהלך לבקר שני חולים אחד יש בו סכנה אמר להם תנו לו כל מה שמבקש לאכול נכנס לשני אמר להם תנו לו מאכל פלוני ואל תתנו לו מאכל פלוני לימים זה שהתיר לו המאכלים כולם מת זה שהתיר לו קצת ואסר לו קצת נתרפא אמרו מה זאת אל זה שראיתי בו סימני חיים התרתי לו זה ומנעתי לו זה וזה שראיתי בו סימני מיתה התרתי לו הכל כך התיר הקב"ה לאומות עע"ז שקצים ורמשים וכל העבירות לפי שהם מוכנים לגיהנם אבל ישראל שהם לחיים אמר להם את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו ולכך אמר זאת החיה שהוא לשון חיים לפי שישראל דבקים בחיים שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ע"כ הכוונה בזה שמאכלות אסורות כגון בהמות ועופות ודגים טמאים אינם משבע מצות בני נח:

ג

כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. מה שאמר בבהמה לא היה צריך שהיה די שיאמר מעלת גרה אותה תאכלו שכבר אמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר בארץ התשובה אמרו במס' חולין פ' בהמה המקשה שאם נמצאת במעי פרה גמל או חזיר מותר שאמרו שם גמל בן פרה מותר ולזה אמר בבהמה לומר שכל בהמה שמצאו בבהמה מותר כאלו אמר מכל הבהמה בבהמה אותה תאכלו דהיוצא מן הטהור טהור והיוצא מן הטמא טמא אבל מצאו עוף תוך בהמה אסור שנאמר מכל הבהמה בבהמה אותה תאכלו כדאיתא התם:

ד

את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה ואת השפן כי מעלה גרה הוא ואת הארנבת כי מעלת גרה ואת החזיר כי מפריס פרסה טמא הוא. יש להקשות מה צורך להאריך ולומר דין אלו הארבעה הרי כבר אמר שמי שיש לו שתי סימני טהרה אותה תאכלו שנראה שמי שאין לו שתי סימני טהרה אלא סימן אחד לא נאכל ואם רצה לומר כן לעבור בלאו היה לו לומר וכל בהמה אשר איננה מפרסת פרסה ומעלת גרה לא תאכלו מה צורך לפרט גמל שפן ארנבת חזיר. תשובה תורתינו הקדושה מלאה חכמות ורצה להודיענו שאין בהמה בעולם שיש לה סימן אחד של טהרה וסימן אחד של טומאה אלא אלו הארבעה אבל זולתם כולם יש לכל אחת מהם שני סימני טהרה או שני סימני טומאה:

ח

מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו ארז"ל יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה תלמוד לומר אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין קל וחומר מה טומאת מת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים טומאת נבילות קלה לא כל שכן מה תלמוד לומר לא תגעו ברגל שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ע"כ וזה אסמכתא. אבל על דרך הפשט אם תרצו להיות טהורים לא תגעו בנבלתם ולזה החזיר ואמר טמאים הם לכם:

יב

וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם זה הפסוק מיותר שכבר אמר כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים שקץ הם לכם. התשובה שיש דגים שכשמעלים אותם מן הים נשרים הקשקשים במים ויעלה על הדעת שהוא טמא לזה אמר כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם הא שמי שיש לו סנפיר וקשקשת במים אף שכשעלה מן המים אין לו קשקשי' טהור:

יג

ואת אלה תשקצו מן העוף את הנשר ואת הפרס ואת העזניה בעופות לא נתנה התורה סימנים אלא הזכיר עשרים וארבעה עופות טמאים וכל שאר העופות שיש בעולם טהורים ומי שמכיר אלו כ"ד עופות אין צריך סימנים לדעת מי הם העופות הטהורים אבל מי שאינו מכירם צריך סימנים לאכול עופות וחז"ל נתנו סימנים ולפי שיש מחלוקת בין הפוסקים דע שהעוף שודאי הוא דורס טמא ומי שידענו שודאי אינו דורס הוא טהור והעוף שיש לנו ספק אם דורס אם לאו אם יש לו שלשה סימנים טהור שודאי אינו דורס והם זפק אצבע יתירה קרקבן נקלף ואף שרש"י סבר שאע"פ שיש לו ג' סימנים אלו אסור לאוכלו עד שידענו בקבלה שאינו דורס ויש סברות אחרות דע שהסברה האמיתית היא זאת וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ועכשיו ראוי שנדע סבת כל זה והטעם לפי שהקב"ה רצה שנהיה בריאים לשיהיה שכלנו זך להשכיל בתורה ובמצות ולזה צוה שלא נאכל בהמה דורסת לפי שהם בעלי שחורה ואדומה שרופה וגם שבהם סם ממית ולזה ראוי שנבין הפסוק והוא שאמר כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות. יש להקשות היה די שיאמר כל מפרסת פרסה דהיינו שוסעת שסע פרסות ועוד אחר שאמר ושוסעת שסע מה צורך לומר פרסות פעם אחרת אלא הכוונה שיד הבהמה היא באחד משלשה פנים אחד פרסה שלימה כפרסת חמור וסוס שנית יד גמורה כיד אדם דוב ואריה שהיא יד עם אצבעות. שלישית פרסה שסועה בנתים לשני חלקים ומה שאמר מפרסת פרסה לומר שאם אינה פרסה אלא יד באצבעות היא טמאה וחזר ואמר ושוסעת שסע לומר שאם היא פרסה גמורה שלימה כסוס טמאה וחזר ואמר שסע פרסות לפי שאיפשר שהפרסה שסועה מלמעלה ודבוקה מלמטה כגמל לזה אמר פרסות שהיא סדוקה ג"כ מלמטה וזהו שאמר אחר כך לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם. והטעם לזה שמי שיש לו פרסה גמורה הוא כלי למלחמה לפי שעושה עמו מלחמה גדולה וחזקה לפי שהפרסה שלימה ואותה שיש לה אצבעות היא כיד שהיא למלחמה כדוב ואריה אבל מי שאינו לא זה ולא זה אלא פרסה שסועה באמצע היא לילך בה כרגל ואינו למלחמה ומה שאמר מעלת גרה הוא מלשון גרון שחוזר המאכל דרך הגרון מאצטומכא לפה או הוא מלשון גררה שמגררת ומביאה המאכל מהאצטומכא לפיה והטעם לפי שאומר בספר בעלי חיים שכל בהמה שתיקן לו הטבע דרכים רבים לעיכול הוא בעבור שאותו הבעל חי הוא דק וזך ובעבור שהמזון הוא רחוק מהיותו מזון לאותו הבעל חי הוצרך הטבע בחכמת בוראו לתת בו כלים רבים לעכולי' רבים לשישוב המזון דק מצד העיכולים הרבים אבל הבעל חי החומרי אין צריך כל כך עיכולים והמזון חומרי ראוי לו ולכן מי שהוא מעלה גרה הוא שחוזר המאכל להתעכל בפה ובאצטומכא פעם אחרת וא"כ אותו הבעל חי דק וזך ומזונו דק וזך ג"כ ואמרו חכמי הרפואה שחלב חזירה אם יינק היונק ממנו יהיה אותו הנער מצורע הרי טעם לטהרת הבהמות ולטומאתם. והטעם לדגים הטהורים בסנפיר וקשקשת וזולתם טמאים לפי שהדג שיש לו סנפיר עולה למעלה במים ולזה הוא דק וזך ומי שאין לו סנפיר לעולם הוא בעומק המים ובעכירות שבהם. וטעם הקשקשת לפי שבקשקשת משליך הדג מותרות הגוף כמו שהצפרנים הם מותר הגוף ועוד שהטבע הבדיל החלק הארציי שבו מחלק הדק והטוב ועוד שכמו שהבעלי חיים אין צריכים מלבושים לפי שהם חומריים והאדם צריך מלבוש לפי שהוא דק כן הבעלי חיים הדקים הכין להם הקב"ה מלבוש והם הקשקשים. ומצאתי שהדגים טמאים יש בהם רעות אף שלהם טעם טוב שדג למפריא' אומרים הנוצרים שהוא מאכל ערב וטוב וממנה יהיה סם המות שאם יתנו זה הדג בשתן נער בטחב חמשה ועשרים יום טמון ברפת ואחר יבשלוהו באש עד שימחה כולו וישוב משיחה ימית בנגיעה והאיד העשני העולה בכסוי נחשת של הקדירה ההיא שנוזל יותר חזק להמית בנגיעה וכל שכן במקום חבורה ומשימין בעת הבישול מוך בנקבי חוטמם שלא יזוקו בריח וכתבתי זה לשנתרחק מדגים טמאים. והטעם לעופות הטהורות בסימנים שאמרתי הוא א' זפק שמי שאין לו זפק אין לו עיכול טובה במזון והעוף החומרי מספיק לו מזון חומרי ואין צריך זפק ולכן האווז שאין לו זפק הוא מזון רע וקרקבן נקלף לפי שאחר שהוא נקלף הם שתי עורות ועיכול המזון טוב כאדם שהוא לבוש מלבוש על מלבוש שהוא חם ועיכולו יהיה טוב וכשאינו נקלף ביד אע"פ שהוא נקלף בסכין והם שתי עורות הוא כעור אחד. ואצבע יתירה לפי שאותו האצבע הוא יפה לילך על הארץ שהרגל מתיישב בטוב באותו האצבע ובודאי הכין לו הקב"ה זה האצבע לשילקוט שיבלים ועשבים ולא לדרוס שהדורס עיקרו אינה ההליכה אלא הפריחה לדרוס ועוד שהאצבע יבלבל דריסתו ויעכבנה אם כן אינו דורס. ועוד שהטבע אין לו כח לעשות שתי פעולות שלימות בבת אחת ואחר שהשליך כחו לעשות אצבע יתירה אין לו כח בצפרנים לדרוס. ולכן אמרה תורה שלש שנים יהיה לכם ערלים שאין כח בטבע לעשות שני דברים לגדל האילן ולעשות פירות משובחים ותוך שלשה צריך גידול ולכן הפירות שיעשה יהיו מחום מועט ולחות נכרי הרבה בו וכן הנער אינו מוליד עד היותו בן י"ג שנה ויום אחד לפי שהטבע משליך כחו בגידול וגם עד י"ח שנה או עשרים אינו מוליד היטב ולכן אסרה תורה פרס לפי שדורס והוא עוף גדול ואינו נמצא בישוב ועוד יש לו טבע שכל כך דורס שעושה העוף שדורס במהרה חלקים כמו הלא פרוס לרעב:

עזניה היא עזה וחזקה לדרוס ושמה אבישטרוץ ואוכלת ברזל וזכוכית וגם לזה נקרא עזניה:

יד

דאה היא ראה שבמשנה תורה ויש לה שני דברים הצריכים לדרוס אחד שרואה מאוד מרחוק כאז"ל שיושבת בארץ ישראל ורואה נבילה בבבל ונקרא וולטור והוא שם העופפות. השנית שפורח' במהרה להשיג הנדרס שנאמר כאשר ידאה הנשר ולזה יש לה שתי שמות ראה דאה ואיה שוכנת באיים ודמה נשרפת והיא גארסה:

טו

עורב מלשון לא יאהל שם ערבי שיושבת שמה:

טז

יענה כמו ויען איוב שצועקת ומשמעת קול יללה:

תחמס שכל כך דורסת שהוא כאלו חומסת לעופות הדורסים שהיא דורסת הכל ואמרו בגמרא וכי בת יש ליענה אלא זו ביצתה מכאן דביצת טהורה מותרת ואינה אסורה משום אבר מן החי:

שחף מלשון שחפת שהיא חמה מאד ועוד שהאוכלו יוקדח:

נץ שיש לו נוצה רבה מצד חומה והוא אצור בלע"ז:

יז

כוס שמתכסה מבני אדם ושוכנת בהרים ובמדברות ונקרא פאלקון:

שלך שולה דגים מן הים או שיש עוף שמשליך בניו ואינו מגדלם והוא זה:

ינשוף שפורח בנשף בערב יום והוא קיק:

יח

תנשמת ישום כל רואהו:

קאת שמקיאה מה שאוכלת:

רחם שמרחמת מאד על בניה:

יט

חסידה שעושה חסידות עם חברותיה בענין המזון סגואניה בלע"ז אבל יש לה סגולות אחרות רעות:

אנפה שכועסת מהרה:

דוכיפת הודו כפות קרישט"ה בלע"ז נפולה נטויה וי"א שבוקעת הסלעים במקום מהלכה. דו מלשון טן דו כיפת מלשון כיפי שהוא סלעים:

כט

וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ :

הצב הוא שרץ מתנפח מאד בעת כעסו עד שיבקע וימות ואותה האיד היוצא ממנו ימית כל מה שיפגוש מן הב"ח ולזה נקרא צב מלשון לצבות בטן:

ל

לטאה לגארטיש"ה בלע"ז:

תנשמת הוא הנקרא טלפה ואין לו עינים ואוכל שרשי העשבים תחת הקרקע ובכאן ארבעה פרשיות הראשונה בבהמות וחיות טהורות וטמאות שאמר בה זאת החיה אשר תאכלו. הפרשה השנית בדגים מותרים ואסורים שאמר את זה תאכלו מכל אשר במים. הפרשה השלישית בעופות מותרות ואסורות שאמר בה את אלה תשקצו מן העוף. הפרשה הרביעית בשרצים שאמר בה וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. וזהו בסדור נכון בדרך ארבע יסודות עפר מים אויר אש. הפרשה הראשונה ביסוד העפר והם בהמות וחיות. הפרשה השנית ביסוד המים והם הדגים. הפרשה השלישית ביסוד האויר והם העופות. הפרשה הרביעית ביסוד האש שאמר בה והצב למינהו. והצב שני מינין אחד כמו ערוד והשני סלמנדרא והיא מתילדת באש בתנור שנתחמם שבעה שנים רצופין יום ולילה ואם תפרד רגע מהאש מיד תמות כדגים שמתים בהפרדם מן המים ועל זה ארז"ל כשהיה מגיע רבי עקיבא אצל מקרא זה והצב למינהו היה אומר בו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית בראת בריות גדולות בים בריות גדולות ביבשה שבים אלמלא יוצאות ליבשה מיד מתות ושביבשה אלמלא נכנסו לים מיד מתות בראת חיות גדולות באש בריות גדולות באויר שבאש אלמלא יוצאות לאויר מיד מתות ושבאויר אלמלא נכנסות באש מיד מתות הוי אומר מה רבו מעשיך ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.