משך חכמה/ויקרא/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה ויקרא ה

א

אם לא יגיד ונשא עונו. פירוש דאף בלא שבועה עבר בלא יגיד אף שאינו חייב קרבן כמו שכתבו תוס' פרק הכונס בהא דפריך באם לא יגיד. וכל זה כשתבעו להעיד. וכן הא דחייב בעד אחד לשלם בידי שמים הכל בשתבעו כמו שפסק בר"מ ובשו"ע. אבל אם לא תבעו להעיד אינו כלום אף בשני עדים וע"ז אמרו פרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ג ע"ב) שלשה הקב"ה שונאן כו' ומי שיודע עדות לחבירו ואינו מעיד, פירוש בשלא תבעו להעיד, דאז הוי בגדר מדה רעה כמו הנכנס לבית חבירו פתאום וכיו"ב דסיפא, ומעיד לו הוא שמעיד מעצמו יעו"ש ופשוט.

ב

ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. פירוש שהוא בעצמו בלבד טמא לא כשהצבור טמאים שאז מותר לכנס למקדש ואם אכל קדשים אינו חייב כרת. יעוין פסחים צ"ה ע"ב. ולכן להלן דכתיב אשר יטמא בה ופירשו בתו"כ דבועל נדה וזה לא הותר בצבור כמו שאמרו בפ"ק דיומא דלכן היו מפרישין כ"ג מביתו משום שזו לא הותרה בצבור לכן לא כתיב והוא טמא ודו"ק.

ובתו"כ ונעלם ממנו והוא טמא כו' ר' ישמעאל אומר ונעלם ממנו ונעלם ממנו שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. פירושו, דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה. ובאמת לפ"ז צריך להבין מדוע חלקה התורה בין הטומאות והוא טמא ואשם, כיון שהוא ענין אחד שאם יתעלם ממנו מה שנגע בשרץ ונגע באדם ונכנס למקדש חייב אחת ולמאי פלגינהו רחמנא. והוא פלא. לכך פירוש רבי ישמעאל, דזה החילוק בין טומאות לטומאות האדם, דבטומאות אילו לרוב הנגיעה אינה במכוון שלאיזה צורך יגע בדבר המטמאו וכי נגע בטח תיכף יטהר עצמו במים ואין הטומאה עליו רק טומאת ערב, ועל כרחין לרוב הטומאה דרך מקרה להעדר זהירותו או לסיבה אחרת ויתכן השכחה, לא כן הטומאה באדם הוא במכוון לרוב שטומאה לקרובים ולצורך מת מצוה להתעסק בו ולהתטמאות אליו. וכן בא באילו המטמאים לבד מאדם ובנבלתם לא תגעו שהוא ע"ד הזהירות או הזהרה בעת שראוי הטהרה לכל אחד הוא ברגל, לא כן באדם לה יטמאו כו', וכיון שנטמא במכוון הוא בודאי על הרוב לא יתכן ההעלם במעשה שעשה במכוון שיתעלם ממנו אח"כ אם לא נתעלם ממנו שזה קודש [והוה"ד מקדש], לכן שם כתיב ונעלם ממנו והוא טמא, משא"כ כאן כתיב סתם. ועיין פרק אלו הגולין דף ח' מת מצוה דלא סגי דלא מטמא ה"נ דפטור יעו"ש ונכון ודו"ק.

שם ומנין שאינו חייב עד שיהיה בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים ת"ל ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים דברי ר"ע. יתכן דקשה ליה מדוע חילקה התורה בין הטומאות בואשם דזה בא על ענין שמביא עליו קרבן בפני עצמו, ובאמת אם היה טמא לכל מיני טומאות ונכנס למקדש אינו חייב רק אחת, לכן פירש דכונת הפסוק ונעלם ממנו ואח"כ נתודע אליו ואשם שצריך להביא קרבן קאי על כל עניני הטומאות אף על נבלות, רק מה שכתוב קודם ונעלם ממנו והוא טמא ואשם פירושו לציין זמן ההעלמה ואיכות ההעלמה, ונעלם ממנו והוא טמא, איכות ההעלמה שנעלם ממנו מה שהוא טמא, זמן ההעלמה ואשם, בעת האשמה נעלמה ממנו הטומאה, ולמדנו שצריך שידע הטומאה בתחלה רק בעת האשמה נעלמה ממנו, ואין תיבת ואשם בא על הודע אליו שחייב אשם, רק כמספר שתי פעולות שנעלם ממנו ואשם, ומציין בזה שרק בעת האשמה נעלמה ממנו ולכך צריך למיכתב אח"כ ואשם על והוא ידע שמחויב בקרבן. ולכך מוכרח למיכתב תרי ואשם, ומסגולות התורה לסדר לשונה ע"ד יופי הלשון לכך כתבה זה בתוך הדיבור גבי טומאות מגע נבלות ושרץ ודו"ק.

שם בתו"כ. ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון כו' ת"ל כאן נפש כי תחטא ולהלן אומר נפש כי תחטא מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף נפש כי תחטא האמור כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון כו'. הפירוש דלהלן גבי שבועת הפקדון כתיב כי תחטא ומעלה מעל בד', והפירוש שהוא כלל הפרשה, דלהלן דכחש בעמיתו בממון שחייב לו והוא חטא שבין אדם לחבירו, ונשבע על שקר הוא חטא שבין אדם למקום, וזה שאמר כי תחטא בדברים שנוגעים לחבירו ומעלה מעל בד', זהו השבועה שנשבע על שקר ומחלל שם קדשו, זהו הפשוט, כן כאן כי תחטא הוא על ההכחשה שאין יודע לו עדות שבזה גורם לו היזק ומזיקו, שמאבד ממון במקום שיכול להציל ע"י עדות ושמעה קול אלה הוא שנשבע על שקר, א"כ החטא הוא במה שמכחיש עדותו לבד השבועה, והוא על כרחך בדברים שבממון ודו"ק. ומזה ראיה שלבד השבועה הוא חטא מה שמונע עדותו. ומסולק קושיית רבנן בתוספות ריש פרק הכונס ע"ש ודו"ק.

ה

שם רע"א מאלה, יש מאלה חייב ויש מאלה פטור, בדבר שהוא של ממון חייב ובדבר שאינו של ממון פטור. נראה דדריש זה מקרא דכתיב גבי עשירית האפה על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, דפירושו, דיש מאלה שמלבד שאינו חייב קרבן אינו חטא כלל כמו מושבע מפי אחרים, משביע אני אליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן וכו' ואמר איני יודע לך עדות, א"כ השבועה לא נשבע ועל אם לא יגיד לא עבר ולא חטא כלל וכלל. ולקמן יליף מאחת מאלה, דממעט ישראל ברגל שכן אינם מוזהרים רק לנבלות לא לטומאת מת שרבים שתו וצריכים קבורה. וכן ממעט כהנים דמוזהרים רק למת לא לשרצים ונבלות וא"כ אינם בכלל לאחת מאלה, שאינן מוזהרין על כל האחת לכן ממעטינהו ודו"ק.

ג

או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה. בפ"ק דשבועות יליף דהאי קרא בטומאת מקדש מיירי דכתיב הכא לכל טומאתו וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו. והדבר פלא דמנלן למעט תרומה דילמא איתקיש לקרא לכל טומאתו דכתיב בפרשת אמור או באדם אשר יטמא לו לכל טומאתו. ועיין בתוספות בזה. והנכון, דכתיב בטומאת אדם ומפרש בתו"כ זה טמא מת ופשטיה דלכל טומאתו הוא לכל טומאות שבהטמא מת, ונפק"ל מגז"ש שכתיב לענין מקדש, דלענין מקדש כ"ז שלא זורק עליו מי נדה עוד הוא טמא הנוגע במת, וזה שאמר בטומאת אדם היינו במי שנטמא מן המת הנוגע בו לכל טומאתו הוא כנוי על הנטמא במת, וכאילו כתוב שהנוגע בטמא למת כ"ז שהוא טמא וכל טומאתו בו, הא כשזורק מי נדה עליו והוא טבול יום תו אינו מטמא אדם. אבל גבי תרומה כתיב או באדם אשר יטמא לו לכל טומאתו, והכונה הנוגע במת שבאדם כאילו כתוב במת ולכל טומאתו קאי על האדם, ולא שייך למילף להאי קרא דכתיב בנוגע בטמא מת שזה המכוון בטומאת אדם, וזה פשוט ודו"ק.

ויתכן לומר בפירושא דהאי קרא, דכיון להדין של הרמב"ם בריש הלכות משכב ומושב, דטומטום ואנדרוגינוס שראה לובן ואודם כאחד הנוגע בהן אינו חייב על ביאת מקדש, ואם הטומטום בעצמו נגע בהן חייב על ביאת מקדש, לכן אמר כי יגע לכל טומאתו היינו ללובן ואודם, לכן אמר לכל טומאתו היינו שיהא ודאי טמא לא על לובן לבד או אודם לבד [וכמו דאמר ר"ג בסוטה דף כ"ט על בכל טמא לא בספק] אשר יטמא בה חייב על מגעו על ביאת מקדש, אבל אם נגע בהן אחר פטור, וזה גזירת הכתוב וא"ש לשון הכתוב ודו"ק.

ובגמרא שבועות פ"ק, נאמר כאן לכל טומאתו ונאמר להלן עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן בטומאת מקדש. ומה יאות לדברי רבינו משה דאוכל קודש והוא טבול יום פטור מכרת והוה"ד מקרבן ואם נכנס למקדש טבו"י חייב כרת, לכן כתוב בקרא קמא דבטומאת קדש והוא טמא, פירוש בעוד שהוא טמא גם לחולין ולא כשהוא טבול יום דכתיב בו ורחץ במים וטהר שהוא טהור לחולין, וכיון דבטומאת מקדש מיירי לא כתיב והוא טמא, שאינו טמא לחולין ג"כ חייב כרת וקרבן, וקרא מיירי באופן המצוי דבמקדש אינו מצוי לטמא לנבלות וכיו"ב, ויליף טומאתו דבאדם אם נגע מטומאתו דביאת מקדש דכתיב במגע מת, אבל טומאתו דקודש כתיב שם גם בנבלות לא ילפינין מגז"ש דכאן פלגינהו קראי. ובטלה תמיהת תוספות שם בסד"ה אתיא טומאה ודו"ק.

ו

והביא את אשמו לד' כשבה או שעירת עזים לחטאת. דע דבעולה דעיקרו הקטרת האברים לריח נחוח ומכ"ש בשלמים לכן כתוב כבש קודם לשעיר, משום דלענין הקטרה כבשים קודמים לשעירים, שלהקטרה יש בהן תמיד חלק גבוה יותר היינו אליה, אבל בחטאת יחיד כתוב שעירה קודם לכבשה משום דשעירת יחיד קודם לכבשת יחיד דמכפרת גם בעו"ג כפסק רבינו בפ"ט מתו"מ, אבל כאן דאיתנהו בעולה ויורד דאין זדונו כרת ובטומקוק"ד נתכון לעשות מצוה בזה ההקטרה עיקר ולכן כבשה קודם לשעירה משום דאלי' קריבה, דהכפרה בדם אינו בהן עיקר כמו בחטאת דעלמא ודו"ק. ומפורש כן בזבחים דף ט' ע"ב לענין שנוי בעלים דאם שחט לשם מי שמחויב חטאת נזיר או עולה ויורד הוי כמי ששחט לשם מי שמחויב עולה יעו"ש, דעקרו של חטאת הוי הקטרתן כמו בעולה ור"ש יליף רק דבטעמא שונין הן ודו"ק היטב.

בכל סדר ויקרא גבי קרבנות כתוב גבי בהמות או זכר תמים או נקבה תמימה יעו"ש לבד בקרבנות עולה ויורד לא כתב גבי בהמות תמים משום דדל מביא עופות דאין בהן מומין לכן לא כתב גם גבי בהמות. וכן בנזיר טהור כתוב תמים ובטמא דמביא גם עופות לא כתב גם גבי אשם תמים. וכן גבי יולדת דמביאה עוף לחטאת גם גבי כבש לא כתב תמים. וכן במצורע דמביא עופות לא כתב תמים גם גבי אשם. אבל צ"ב מדוע גבי קרבן עולה ויורד לא כתב גם גבי עשיר בבהמה תמים משום עני ובמצורע גבי עשיר כתב תמים אעפ"י שעני מביא עופות. ונראה דמזה מסייע לי' לרב הושעי' דאמר סוף כריתות דמצורע עשיר שהביא קרבן עני לא יצא דתנן בנגעים זה דוקא במצורע, אבל בשאר קרבן עולה ויורד אם עשיר הביא קרבן עני יצא והוי כמו בחד גברא לכן לא כתב תמים ודו"ק היטב.

דע דמלת כבש אמרו במשנה פרה פ"א כל מקום שנאמר כבשים בני שנה. וביאור שורש כבש אמרו בפסיקתא ב"ש שהן כובשין עונותיהן של ישראל שנאמר ישוב יכבוש. וזה האמת ששעירה יולדת תוך שנתה וכבשה אינה יולדת רק בשנה שני' לא בשנה ראשונה כמבואר בכורות ריש פ"ג ויעוין תוס' תמורה י"א השוחט כו' ומצא בה בן ד' חי בשעירה מיירי כו'. לכן כל הכבשים אשר הן בני שנה כמו בצבור ובחטאות נקראים כבש שהוא כבוש במעיו שלא נתפתחו עוד כלי ההולדה שלו עד שנה השני' והוא עוד נכבש (וכן מצאנו לשון כבש מעיינו כו') בלא התפתחות כלי התולדה, אבל בעולה ושלמים שבאין מן הקטנים ומן הגדולים שהן בני שתי שנים כתוב כשב כשבים. לכן בכל מקום בתליסר מקומות כתוב כשב כשבים הוא או בעולה, או בשלמים, או בעניני צאן לבן ששם כל חום בכשבים הוא מי שהיא נתחממה לירבע לזכר, לכן כתוב כשבים. וכן בכ"מ שכולל גדולים וקטנים כתוב כשבים רק אחת יוצא מן הכלל וזה בקרבן עולה ויורד והביא אשמו לד' כו' כשבה או שעירת עזים והי' צ"ל כבשה משום דחטאת בת שנתה אף של עולה ויורד כדמוכח בכל הש"ס ומהם קדושין דף נ"ה ואשתכח בת שתי שנים יעו"ש, ובכריתות דף י' דדלות חד משיתסר כו' וכו' ופוק חזי לשון רמב"ם פרק א' הל' י"ד כל מקום שנאמר בתורה כבש או כשבה או כבשים הרי אלו בן שנה דקדק כשבה. וזה כיוצא מן הכלל ולכן לא זכר כשבים כשב שכוללין גדולים ג"כ. והטעם אולי משום דאינו חמור חטא שלהם וחטאות דילהו קרי בגמ' עולות, לכן חסה התורה על כבודו והקדימה כשבה שתהא האליה מכסה נקבותה שיסבורו הכל שהוא זכר והוא עולה, לכך כתוב כשבה שזה מורה על שמנינותה ורבוי בשרה וחלבה כמוש"כ בהתורה והמצוה שהאלי' תכסה נקבותה או לטעם אחר יעו"ש ודו"ק. ודע דבקדושין אמרו ואישתכח בת שתי שנים נראה דאישתכח מעוברת. ומה דאמרו בזבחים דאיכא בן שתי שנים דמיחזי כבן שנה הוא בזכר יעו"ש. וא"ש מה דתני חנניא עז בת שנתה לחטאת פירש דאף אם היא מעוברת ג"כ מספקינן לה בחטאת דיולדת תוך שנה, רק דכבשה מעוברת אינה מסופקת בחטאת ופשוט.

וכפר עליו הכהן מחטאתו. הנה בעשירות לא כתב ונסלח לו רק בדלות ודלי דלות, שהכונה בקרבן עולה ויורד הוא מה שדי לעני בקרבן זה אף דעשיר שהקריב קרבן עני לא יצא כמבואר סוף כריתות, משום דקרבן זה בלא העניות אינו מכפר שכל מי שרואה דקדוקי עניות אינו רואה פני גהינום, וא"כ על ידי אשר לא תשיג ידו שזה שהוא עני מכפר עליו ועי"ז ונסלח לו שנגמר הכפרה על ידי עניות ודו"ק.

ז

שתי תורים או שני בני יונה לד'. משום שאינן נפדין במום והמה לד', אבל בצאן כתיב אשמו לד', שההקדש הוא לד', אבל אם הומם מצי לפדות אותו ויצא לחולין וא"כ אין הכשבה עצמה לד' ודו"ק.

אחד לחטאת ואחד לעולה. בתו"כ, שתקדום חטאת לעולה. פירוש, דביולדת עולה קודם לחטאת בהפרשה היינו בשעת הקדשה. וזה שאמר אחד לעולה ואחד לחטאת בשעת הפרשה והביא אותם כו'. וזה ששנינו במשנה דכל התדיר חטאת העוף קודם לעולת העוף וכן להקדשה, דאלו להקרבה יליף מלקמן והקריב את כו' לחטאת ראשונה. והא דאמר הגמרא למקראה הקדימה הכתוב לפרש"י דלקרות בפרשה (ותוספות תמהו ע"ז) היינו, דאם היה כתוב אחד לחטאת ואחד לעולה הו"א דשנה הכתוב לעכב, ולכן הקדים עולה דאינו מעכב. עיין זבחים דף ה' ע"א ד"ה עולתה ודו"ק בכ"ז. ואכמ"ל.

ט

והזה מדם החטאת והנשאר בדם. פה שייר לשון החטאת. ופשוט משום דהזיה אינו רק בחטאת העוף, אבל מצוי הוא גם בעולת העוף. אמנם מצוי דעולת העוף הוא למעלה מחוט הסיקרא או בגופה של קרן, וכאן המצוי אל היסוד, וא"כ היה צ"ל בדם החטאת, ומזה דריש הגמרא ריש פרק ב"ש שאין ת"ל בדם כו' שאר דמים מנין כו' לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד, וא"כ אינו מיוחד בחטאת העוף לחודא דבכל הדמים כן הוא, ומה נאות הדרשה לפום שיטת ר"ת בתוספות דף נ"ד ד"ה ואי אמרת דעולת העוף לא היה טעון שפיכת שירים ליסוד, א"כ אין זה בעולת העוף רק בשאר דמים, ונפק"מ דאם נשפך שירים ליסוד הוי אכילת מזבח והמולק ע"מ לשפוך שירים למחר פגול, ואם נשפך לאבוד אין מחשבין עליה והוי כמו הך דישפוך לאמה (יעוין דף ל"ט) וברור.

ובזה יתכן לפרש המשנה פשט חדש דלא מפרשה הגמרא [ומוכרח כן לההלכה דאימורים קודם זריקה אינן נפסלין ביוצא ודלא כפירוש רבינא ב"ש], בפרק כל התדיר המעשר קודם לעופות מפני כו' ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו. והפירוש דנגד חטאת העוף שכולו לכהנים יש בו אימורין דמיקטרי למזבח, ונגד עולת העוף שכולו למזבח יש בו דמו שכל הדם אף השירים נשפך ליסוד והוי אכילת גבוה ובעולת העוף השירים אזלי לאיבוד. ונכון. ומוכרח לפרש כן אליבא דר' יוחנן דסבר אימורים שיצאו קודם זריקה בקק"ל כשרים, כמו שפרשתי וברור.

עוד יתכן, דלמ"ד מקום עולה מקום שירים בחטאת בדף פ"א יעו"ש, א"כ הא חטאת העוף נעשית בקרן מערבית דרומית למטה מחוט הסקרא, א"כ מאי פליג בין ההזיה למצוי, הא שניהם כשרים בקיר התחתון ואינו טעון איצטבא ועל כרחין דעל שארי מיני דמים קאי, וכאלו אמר שדם הנשאר בכל הקרבנות שוה שנשפך ליסוד, אם כי בחטאת העוף כשר במקום ההזיה שהוא בקיר התחתון. ויעוין תוספות דף נ"ב ע"א ד"ה גג יסוד ודו"ק בכ"ז.

י

במשפט חטאת בהמה כו' (תו"כ). הנה רש"י פירש כמשפט עולת נדבה. והנה צריך לביאור מקור הדרשה. ונראה משום דאמרו דכאן כתיב אחד לחטאת ואחד לעולה וביולדת כתיב ולקחה אחד לחטאת ואחד לעולה, ובמצורע כתיב, וכן בזבה, ועשה הכהן אחד חטאת וא"ע, שאין הקינין מתפרשין אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, יעוין יומא מ"א בזה, וכאן דכתיב והביא כו' אחד לחטאת ואחד לעולה הרי נתפרשו כבר בלקיחת בעלים, שפירש שזה מביא לחטאת וזה מביא לעולה, א"כ כתוב והקריב אשר לחטאת ראשונה והיה צריך למיכתב כאן ואת השני עולה יעשה כמשפט אבל ממה שכתוב יעשה עולה, מורה שעל ידי עשיית כהן נתפרש לעולה וז"א דהשני כבר עולה בהבאת בעלים, לכן דריש שקדושת העולה יעשה כמשפט חטאת ושם עולה לא בא כאן רק להגביל נגד קדושה אחרת דלאו עולה וזה או כמשפט חטאת בהמה או חטאת עוף ודו"ק כי זה נכון במשפטי הלשון.

ובזה מצאנו לעומק דבר במה דסבר ר' יהושע בזבחים פרק חטאת העוף דעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דאין מועלין בה ומפרש הסוגיא דנמשכת ונעשית חטאת העוף, ולפ"ז ידעינין טעמיה דכתוב יעשה עולה כמשפט, הא שלא כמשפט נמשכת מעולה ונעשית חטאת ונפקא ממעילה. בינה זה. ורבנן בתוספות ד"ה חטאת העוף הרגישו דמהני המשכה בעוף משום דבעשיית כהן תלי רחמנא יעו"ש. ולפי דברינו מפורשת בפסוק ודו"ק.

יא

עשירית האיפה. מאכל לאיש אחד ביום אחד ראב"ע. וזהו כמו דאמרו בעירובין דף פ"ג האוכל במדה הזו ה"ז בריא ומבורך. ויעוין נו"ב מהד"ק סימן ל"ח. ולפ"ז יתכן הא דצותה התורה בלחם הפנים להביא כ"ד עשרונים משום דפר צבור קרב בכ"ד כהנים כמבואר סוף פ"ב דיומא ויהיה לכל כהן מאכל ליום אחד, כי קדשי קדשים נאכלין ליום ולילה, וע"כ דהיה בכל משמורה כ"ד כהנים בשביל הקרבת פר אם יארע להם ודו"ק.

ובתו"כ רי"א חביבה מצוה בשעתה כו' ואין ממתינין לו עד שיעשיר כו' ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה כו' שמיד בערכין הוא מביא סלע כו'. הנה ר"י לא רצה להביא ראיה מערכין, דסבר בערכין נ"ז דאם נדר כשהוא עני והעשיר נותן ערך עשיר, א"כ חשה התורה שמא יעשיר ויעני טרם נתינת הערך ושוב לא יוכל לקיים נדרו ודו"ק.

אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד. בנו"ב מהד"ק מביא בשם ספרים שהשב על חטא שעשה פעמים רבים אינו צריך תשובת המשקל רק על ג' פעמים הראשונים יעו"ש. ורמב"ם בפירוש המשנה בנזיר גבי אל תשתה אל תשתה כתב דבידי שמים חייב על כל שתייה יעו"ש. והענין דעבר עבירה ושנה בה נעשית לו היתר שהרצון וההרגל מטעה אותו עד, שחושב שהוא מותר בלא מרד ובלא כונה והוי כמפעל בלא מכוון וגם זה צריך כפרה, אך לא חמורה כעל מרד. ולכן מצאנו שבטומאת מקדש וקדשיו, שהכונה טובה, שנתכון לדבר מצוה לאכול קדש או לכנס למקדש ורק מעשה לחוד יש בחיוב כרת, חלוק בין דל לעשיר ובין דלי דלות, ונמצא שעל הפעמים שעבר אחר שחטא שלשה פעמים בזה החטא יש חילוק בין עשיר לעני, וזה שאמר אל תזכר לנו עונות ראשונים, שכיון שאינו מזכיר הפעמים הראשונים שוב על העבירות שחטא אח"כ בהם יש חילוק בין עשיר לעני ומהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד ודו"ק.

טז

ואת אשר חטא מן הקודש כו' ונתן אותו לכהן. פלא מאי כהן איכא הכא להקרן המושב, ולכן מפרש יונתן בתרגומו, דקרא מיירי באופן שאין מחויב אשם מעילות, רק בנהנה מבשר קדשי קדשים לאחר זריקה שהיה להן שעת היתר לכהנים, דהקרן והחומש משלם לכהן, שלו היה שייך הבשר, כמו דתנן בתוספתא דשקלים בשם ריב"ב, אבל אשם מעילות אין כאן, ולכן פסיק לקרא קמא בערכך כסף שקלים כו' לאשם זהו קרן דמקרי אשם, וכמו בגזל הגר דכתיב ואת אשמו כו', וכמו דתניא סוף פרק הגוזל עצים והקדש למד מהדיוט מה אשם דהתם קרן כו'. וזה פירוש נכון ע"ד דרוש. אולם יתכן לפי מה דאמרו במעילה דף ט"ו מחוורתא אין חייבין מעילה אלא כו' ועולה בלבד, וקמ"ל קרא דיביא דבר אשר כהן מקריבו, שעור לכהן ולא יביא דבר שכולו לשם כמו קטרת דבזה פליגי רב ולוי יעו"ש היטב ודו"ק.

יז

לא ידע ואשם ונשא עונו פירוש, דאף אחרי הכפרה של אשם תלוי כי מתיידע לו מביא חטאתו, לכן אמר ונשא עונו, שאם חטא הוא נושא את העון אף אחרי הכפרה, ואשם תלוי אינו בא רק להגין מן היסורין שעליו. וכמו כן פי' המבארים הך דונשא עונו גבי ושמעה קול אלה, דגרם להזיק חבירו בכבוש עדותו צריך לפייס חבירו אחרי הקרבן ודו"ק. ויעוין בתו"כ על קרא דוהוא לא ידע ובגמרא כריתות דף כ"ו ע"ב דמייתי מקראי אחריני ודו"ק.

כב

ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה. פירוש דוקא מחיוב לפטור שבזה מצוי האדם לחטא, משא"כ מפטור לפטור מחיוב לחיוב, שאין האדם חוטא בזה חייב בקרבן בטוי כמבואר פרק ד' שומרין. עוד י"ל דוקא דברים שהאדם שמוסרין לו שבועה בב"ד הוא עשוי לחטא בהנה ולא בשבועה וכמו בכל מקום דאיכא למימר אישתמוטי קא משתמיט או למ"ד חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא וכיו"ב, הא אם אדם שמחזיקין אותו לנאמן בשבועה אינו עשוי לחטא בהנה שאין דרכו להיות חשוד על ממון, בזה חייב קרבן שבועת בטוי ודו"ק.

ויתכן עוד. דהנה חיוב שבועת הפקדון על זדון שבועה, אף דבזדון שבועה כתיב לא ינקה ד' ואיך מביא קרבן לכפר על חטאתו, אך החמס והעושק הוא מכריחו להשבע לשקר שהוא תובעו, ואיהו לאמת דבריו ולהפטר מבעל דינו נשבע לשקר ואינו מכון לחלל שמו יתברך והוא כאנוס מפני זדון לבו, ובוחן לבות יודע שהאדם טבעו בכך ועשוי הוא להשבע על אחת מכל אלה ודו"ק.

ובתו"כ עליו לשקר ישלם אין משלם אלא לאחר שבועה. פירוש. דתשלומין של קרן אינו משלם רק כשישבע, דמיירי קרא היכי דליתא בעיניה וחייב באונסין ואימתי חייב באונסין לכשישבע. ועיין ב"ק דף ק"ה ב' ורב ששת מוקים לה כשעומדת באגם, וכן מוכח מלקמן תאמר בזה שמשלם חומש ואשם, הואיל ומשלם חומש ואשם, ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה כו', דעל הקרן מיירי ודו"ק.

שם אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא תשלומי ד' וה'. לפלא הוא. איך אשכח דעל טביחה או מכירה לחודיה ישלם דו"ה, ודו"ה אמר רחמנא ולא ג' ולא ד'. ואולי דאתיא כסומכוס דאמר משלם ג' וד' על טביחה לחודיה ויש טביחה בלא גנבה. עיין ירושלמי סוף ארבעה שומרין ודו"ק. עוד יש לאשכוחי גוני ואכמ"ל.

שם פרק כ' פסקא ז'. מניין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו ת"ל הקדש ישלם וחמישתו יוסף עליו. פירושו פשוט כמו דתנן בכריתות דף כ"ו ע"ב דאם מעל בכסף אשם היינו ב' סלעים, מביא אח"כ אשם מעילות בב' סלעים ואשם [היינו קרנו] של עשרה זהובים וכליל קרן בהדי חומשא ולא אמרינין שיוסיף על האשם מעילות דכל חומש בהדי קרנא בעי למהוי. וזה דקאמר מנין שמשלם חומש ואשם על התשלומים האלו, היינו שמוסיף חומש על הקרן ולא בהדי הך אשם מעילות, ת"ל הקדש ישלם וחמישתו יוסף עליו. והא דקאמר אשם, דסד"א כי מייתי אשם מעילות של שמונה עשר זהובים נפיק כולהו היינו אשם מעילות עד תשלומי קרן וחומש קמ"ל דלא כן. וזה מפורש בסוגיא תמן למימרא דחומשא בהדי איל מייתי לה והא כתיב ואת אשר חטא מן הקודש ישלם וחמישתו יוסף עליו וזהו דרשא דתו"כ וברור בס"ד. (וקצת מזה הביאו כן בשם הראב"ד ז"ל).

כד

או מכל אשר ישבע עליו לשקר. הוא לרבות תשומת יד דלא אהדרי' קרא בהדיא. ומהכא פריך רבא לר' יוחנן דאמר כסף קונה במטלטלין. יעוין הפלפול בפרק הזהב. ונראה דלר' יוחנן אתי שפיר לטעמי', דאיהו סבר דגזלה ועושק אין כאן מי דיהיב שטר, ופקדון בשטר הלא אין בו אחריות נכסים דלמא יאנס ואינו חייב כלום, רק בתשומת יד יש מלוה בעל פה ומלוה בשטר, ובמלוה בשטר אם כי חייב בהשבה, אבל מקרבן וחומש פטור דאין משלמין על שעבוד קרקעות וכמו דאמר בפרק שבועת הפקדון לר' יוחנן, דסובר במלוה בשטר פטור מקרבן, דכתיב מכל אשר ישבע עליו מכל ולא כל יעו"ש, לכן לא אהדרי' קרא בהדיא ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.