אלשיך/במדבר/ח

אלשיך במדבר ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר ה' וכו' בהעלותך וכו'. הנה ראוי לשים לב אל כפל או' דבר ואמרת. (ב) אל או' לשון עליה ולא לשון הדלקה כלומר שמעלה היתה אצל המנורה שעליה עומד ומטיב א"כ הל"ל בהעלותך וגם פירש"י הוא דחוק. (ג) אומרו אל מול וכו' שנראה שהוא אל הכותל שכנגד פני המנורה והוא דבר משולל סברא והנה פרש"י כי אל נר האמצעי קרא פני המנורה וצריך לדחוק ליישב לשון הכתוב עליה. (ד) כי הנה כתבו ז"ל שהיו מאירות ששת הנרות אל האמצעות כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך והלא יקרה שאם האיר אל האמצעות הוא לבל יאמרו לאורה הוא צריך גם האמצעות אינה צריכה להן. (ה) שהלא גם על האמצעית היא הקושיא כי מה צורך לו ית' בה. (ו) אומרו שבעת בתי"ו ולא בה"א: (ז) אומרו ויעש כן אהרן וכו' כי הלא איש כמהו לא ישובח שלא שינה ממאמרו יתב' אליו וגם אומרו וכאשר צוה ה' את משה הוא מיותר. (ח) אומרו וזה מעשה המנורה וכו' כי הלא אחר צווי הדלקתן לא יתכן יבאר עשיית גופן ואין מקום ענין זה רק בפרשת תצוה. (ט) למה חזר לפרש עד ירכה עד פרחה אחר שהוכלל הכל באומרו מקשה זהב וגם אומרו זהב הוא ידוע. (י) אומרו כמראה אשר הראה וכו' כי הוא נודע בסיפור מעשה המשכן. (יא) אומרו כן עשה וכו' שהל"ל כן עשה בצלאל וגם אומרו את המנורה הוא מיותר:

והנה על אומרו דבר ואמרת אפשר כוונו רז"ל לתרץ במ"ש שהיה אהרן מצטער למה לא נצטוה לחנך המזבח שהוא נשיא שבט לוי כאשר זכו נשיאי יתר המטות ואמר לו הקב"ה למשה שלך גדול משלהם כי בהעלותך וכו' כי גם שהנראה שהביאו לזה הוא סמיכות הפרשה גם הקושיא זו תתיישב כי אומר לו הוא ית' למשה דבר אל אהרן ענין הצעה זו כדי שואמרת אליו בהעלותך וכו' והוא אומר שלא יצטער כי שלו גדול משלהם ואח"כ יפרש לו מה הוא שהוא בהעלותך וכו' ועל זה אמר ואמרת וכו' כי זה דבר גדול כאשר נבאר סוף כונת מאמרם ז"ל זה בסמוך בס"ד:

עוד יתכן והוא כי הנה דרכו יתב' בתורתו להסתיר מה שהוא סוד ולגלות הנגלה על כן לא ימצא בכל התורה ענין הסוד רק ברמז מה כנודע ובא אל הענין והוא כי אין ספק כי זולת מה שהאדם העושה מצוה היא מתקדש ונעשה בריה חדשה כמפורש אצלינו במקומות רבים הנה גם החפץ שנעשה בו מצוה קונה עילוי ואיכות קדושה כענין גויל שנכתב בו ס"ת וקציצת תפילין ורצועותיהן וכל דבר שהוקדש אפילו קדושת דמים ומה גם להיות הוא קדש אפי' לא תהיה כוונת העושה מצוה רק לקיים מצות בוראו ולמעלה מזה הוא אשר חלק לו בבינת סוד התורה ובכונת ייחוד עליון בכל מצוה ומצוה כי יתעלה איכות קדושות המצוה עד אין קץ וזה מאמרו ית' בהעלותך שהוא בתתך מעלהאת הנרות ע"י עשיית מצותי בהן לא לבד יהיה בעשית מצותי שהוא עילוי בנרות בלבד כי אם גם עשה ייחוד בכונה סודיית באופן שאל מול פני המנורה הוא אל מה שהיא למעלה בעולם העליון רמז אליה שהוא מול פני המנורה שהוא כי כמו שיש מנורה בז' נרות במשכן התחתון כך יש בדרך רוחני במשכן העליון שזה דוגמתו הוא משכן הנער שאמרו ז"ל שהוקם עמו כמפורש אצלינו פ' תרומה ועל ביום כלות משה בפרשה הקודמות נמצא כי ז' נרות שהיה מדליק אהרן אל מול פניהם הוא לעומת המנורה העליונה שבמשכן ההוא הרוחניות אמר כי תעשה ייחוד באופן כי שם יאירו בעליונה וז"א שבעת הנרות ולא אמר שבעה כנודע מהפרש שבין שבעת לשבעה ומשלש לשלשת שהוא כאומר שלוש של ימים שעושה אגודה אחת מכולם והנה דרך הייחוד הזה אין ספק שלימד משה לאהרן על פי ה' אלא שאין דרך הכתוב לפרש דברים אלו רק ברמז ועל כן אמר לו הוא ית' דבר אל אהרן והוא דבר בלתי נזכר מה הוא שהוא סוד כוונת הייחוד ואח"כ ואמרת אליו בהעלותך וכו' יאירו שבעת הנרות שהוא הייחוד בפועל על ידי מה שרמז שלימדו באומרו דבר וכו' אל מול פני התחתונה שמול פני היא העליונה שם יאירו ואם נאמר שפני המנורה היא המנור' שבמשכן העליון הנקראת פנים של המנורה התחתונ' יאמר שלא בלבד הגיעה האחרת שבעת הנרות שלמטה אל מול פני המנורה שהוא אל שלמעלה כי אם עד מה שהוא מול פני המנורה הידיעה שהוא מול העליון שהוא מול הפנים של התחתונה שהם ז' אורות עליונים מאד ממנה כנודע עד שם יאירו שבעת הנרות הללו ע"י טוב סוד כונת הייחוד כמדובר:

ג

ויעש כן אהרן וכו'. לכאורה אפשר לו' כי מעצמו עשה כן אהרן כי הבין הייחוד מדעתו ע"י הקדמות חכמה שהיו לו כאשר צוה ה' את משה גם שמשה לא צוה לו עדיין ומהיכן למד שהיה ראוי הייחוד פה מבלי יוגד לו הלא הוא כי הנה וזה מעשה המנורה שהמעשה אשר היה מעשת זהב בלי חבור חתיכת זה לזה רק הכל מעשת זהב אחד ע"י הכאת קורנס כי היה מקשה זהב בין ירכה שהוא אבר גם בין פרחה שהוא מלאכה דקה הכל היה על יד קורנוס מתוך זה לא הוצרך אהרן להמתין עד ישאל את פי מרע"ה:

עוד אפש' כי הוא ית' צוה שמע' העלו' הנרות יכוון הייחוד באופן שכתגמור ההדלקה יאירו שבעת הנרות באחדות אחד ולא יאמר אדליקם תחלה ואחר כך שיהיו שבעתן דולקות אטה הפתילות אל האמצעות ואכוון הייחוד ואמר ויעש כן אהרן שעם שהיה אפשר שגם דברי משה באומרו בהעלותך וכו' יתפרשו גם בדרך הב' שיאירו שבעה הנרות אח"כ באחדות שיעשה אחר הדלקת כלם או שאין ההקפדה בייחוד שאחרי כן אמר שיעש כן אהרן כי מה שנאמר לו אל מול פני המנורה עשה מאז העלה נרותיה ולא המתין עד אחרי כן ומהיכן ידע שהיתה הקפד' בזה והלא יותר היא סברה שאחר היות השבעה במציאות ייחדם לז"א וזה מעשה המנורה וכו' כי הלא זה הייחוד הוא מעשה המנורה כי מעת מעשה המנורה כיון הוא ית' אל הייחוד שלא יעשו כל נר בפני עצמו וידביקום כי אם מתחלתן יהיו אחד ולא עוד כי אם עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כ"ש הנרות עצמן וא"כ מכל שכן מעת הדלקתן ושמא תאמר אעיקרא דדינא פירכא כי מה יתן ומה יוסיף מציאות המנורה ולא אינה רק כלי והכנה אל הבזיכין שהפתילות והשמן דולקין בהם ולמה תהיה הקפדה זו בה לז"א כמראה אשר הראה ה' את משה שהיתה מנורה רוחניות וגוף אחד בלי פירוד כן עשה את המנורה הזאת עצמה כי במה שהראה אותה הוא ית' רוחניות עם היות כי ההדלקה היא העיקר הורה כי גם בה רמז וסוד גדול בכל פרטיה וכמ"ש ז"ל באומרו תעשה את המנורה כי נעשתה מאליה כי הטיל בצלאל ככר זהב אל האש ויצאת מאליה נאמר על פי דרכנו וזה מעשה המנורה באחדות מקשה זהב וכו' שהוא מחתיכ' אחת עד גדר שלהיות כמרא' אשר הראה ה' את משה לא עצרו כח לעשות מחתיכה אחת כמראה ההיא על כן עשה הש"י הנזכר בכתוב בעצמו את המנורה הנה כי בין מהותה נעשית על ידו יתברך שהוא קדושה בין על העשות כלה כאחד מה שלא היה כח באדם רק מחתיכות רבות נראה שהקפיד הוא ית' בייחוד מעשיי' גוף המנורה וא"כ כל שכן בהדלקתה מתחלת ההדלקה:

עוד יתכן מעין הקודם והוא כי הנה אין ספק שכל דבר מצוה הנעשית פה עושה רושם ומאירה למעלה בכח הרוחניות אשר הוא דוגמתו כנודע שכל דבר של תורה ומצוה למטה יש בו שורש רוחני למעלה שמאיר ע"י פעולת המצוה פה ומה גם ע"י הכונה סודיית וידוע כי כפי ערך סוד הכונה ואופן העשותה בקדושה וטהרה כן תעלה מדרגת ההארה ונבא אל הענין אמר דבר אל אהרן ואמרת אליו על הדרך הקודם שאמר לו הכנה אל האמירה ואמר בהעלותך כלומר בתתך עלוי אל הנרות על ידי הכונה יהיה באופן שאל מה שהוא פני המנורה הוא מה שהוא דוגמת המנורה למעלה לפניו ית' שם יאירו שבעת הנרות כי תהיה דולק למטה ועושה ההארה למעלה והנה אם היה אהרן בלתי זהיר ועושה בכונה וקדושה עצומה בתכלית גם שהי' מאיר בצד מה לא היה מאיר בעצם כאלו הדליק למעלה או אם היה מכוין יותר בכיוון עצמיי אל רמז נר אחד מאשר היה מכוין ברמז השנית על דרך זה תהיה ההארה למעלה כי יאיר שורש בחינת האחת יותר משורש השנית והוא לא כן נצטווה רק יאירו שבעת הנרות כלן כאחת אמר כי ויעש כן אהרן כי עשה כ"כ בעצם שהעלה נרותיה כלן אל מול וכו' כאשר צוה ה' וכו' והנה במה שהנחנו למעלה כי אפי' המתכת שיעשה בו דבר מצוה קונה קדושה יאמר כי על יד טוב אהרן בכונתו שהספיקה להעלות הארת הנרות עד למעלה שהאיר במה שאינו נפרד ממנו ית' היא מנורה עליונה כנודע ליודעים חן לא בלבד הקנה קדושה בנרות כי אם במנורה כאלו עשאה בריה חדשה רוחניות וזהו אומרו וזה מעשה המנורה כלומר וזה שעשה אהרן היה ג"כ מעשה המנורה כאלו עשאה מחדש כי הנה גם שבהעשותה היתה בה קדושה. עתה עלתה יותר והוא כי בהיותה מקשה בהיקש בה טרם העשות אברים עדיין זהב היה איכותה וזהו מקשה זהב אך הי' זה עד עשות ירכה ופרחה אך אחרי כן מקשה היא ולא זהב כי עלה איכותיה על איכות זהב כי קנתה קדושה מה:

או שיעור הכתוב לפי זה שמתחלה היתה מקשה זהב שהוא השואה א' כד"א מעשה מקשה אך אח"כ בכונת עשות ירכה הי' עד ירכה העליון וכן פרחה עד פרחה העליון מקשה ושוה אל דוגמתה שלמעלה ולא אל מציאות זהב כי ע"י הדלקת אהרן בטיב הכונה עשאה באיכות רוחני וזהו כמראה אשר הראה ה' אל משה שהיתה אז רוחנית כן עשה אהרן הנזכר את המנורה ע"י מה שהעלה נרותיה והוא החשיבות הקדושה גם שממשיות היתה כי לא יבצר מזה להיותם בעולם השפל כענין לוחות מעשה אלהים ובאו גשמיות למטה כי לא יבצר איכותן מהן כי על כן ראה משה אותיות פורחות אחר שהביאו מוגשמת ועל הדרך הזה אפשר לדקדק מה שלא אמר ויעש כן אהרן אל מול כו' האיר נרותיה כי אם העלה כי אין צריך לומר ההארה שאמר לו משה יאירו וכו' כי אם גם הנרות העלה במעלה כאלו היו למעלה אל מול פני המנורה ואמר ויעש כן אהרן כלו' בכונה שאמר לו משה והצליח בה יותר ממאמרו אליו ואמר כאשר צוה ה' את משה חוזר אל אומרו ויעש כן כי עשה כן כמאמרו יתברך אל משה באומרו דבר אל אהרן שהוא לימוד הכונה והעדיף בהצלת ההארה והרושם לפי אשר עשה בטוהר לב ושלמות כונה וקדושה עד גדר שלא בלבד עשה הארה למעלה כי אם גם העל' נרותיה כי אור זכות הנרות האלו עלה ונתפשט עד למעלה אל המקום הנקרת מול פני המנרה ולא בלבד אור הנרות כי אם גם איכות המנורה כי הנה וזה מעשה המנורה וכו' ע"ד הנזכר:

והנה במדרש אמרו וז"ל וזה מעשה המנור' מלמד שראה אותה ד"פ ראה אותה בכלל כל הכלים ושכח ורא' שנית מיכאל עומד וממשיח בה ורא' אותה נעשית ורא' אותה עשויה ע"כ ראוי לשים לב א' למה שכח צווייו ית' ואם שכח הראשונה וע"כ הוצרך הפעם שנית למה הוצרכ' השלישי כיון שלא שכחה שנית. ועוד למ' היו ד' פעמים וגם מי הגיד לרז"ל שכך היה וגם מי הכניס את מיכאל באמצע ומה ענין ממשיח בה ומה שראה אותה עשויה גם זולת משה ראו אותה:

אמנם הנה הוקש' לרז"ל מה זאת שהוזכרה הוראתו יתברך את המנורה ד' פעמים. (א) בכלל כל הכלים שנאמר ככל אשר אני מרתא אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. (ב) במנורה וכלי' שנאמר ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה וראה ועשה כתבנית וכו' כי באומרו וראה יראה שמראה לו עתה מחדש. (ג) אומרו וזה מעשה המנורה שהוא כמ"ש ז"ל שהראה לו הוא יתברך ואמר לו וזה כמורה באצבע. (ד) אומרו כמראה אשר הראה כו'. ועוד כי בפעם הראשונה אמר את תבנית והשנית אמר כתבניתם בכף הדמיון. ועוד כי באומרו וראה ועשה נראה שחזר להראותו פעם שנית ואם כן איך יאמר כאשר אתה מראה בהר למה מייחס הדבר אל פעם הראשונ'. ועוד למה בפעם הג' אמר לשון מעשה ולא לשון תבנית כאשר בפעמים ראשונים. ועוד למה בשתי פעמים הקודמי' לא נאמר וזה כי אם בשלישית על כן אמר כי ד' פעמים ראה אותה והוא כי הנה העולמות הם ארבע' עולם העליון ועולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל והנה ראשונה הראה לו יתברך תבנית משכן ומנורה מראה רוחנית מעין עולם העליון ולמה שרוחניות העולם ההוא רוחני מאד אין הציור נתפס בעצם בשכל אדם שתכי' גדול שעור כפתורי' ופרחים אין שם מצטייר בעצם אמנם בעולם המלאכים עם שהוא גם הוא רוחני אינו זך בלי עביות והתלבשות מה כעליון כי הלא שם יצטייר מראה גבוליית בצד מה אך עדיין אין בה ממש ליתפס בשכל אדם לעשות דוגמתה עד יתלבש עד גדר גשמות דק מעין גלגלים שיתייחס לדבר ממשיי לעשות כיוצא בו בגשם מעין עולם השכל:

ובזה נבא אל הענין אמר כי ראה אותה בכלל הכלים שהוא אומרו ככל אשר אני מראה אותך כי היא יתברך בעצמו היה המראה אותו ואז היה מראה רוחניית מאד מעין העולם העליון שזולת שלילת ממשות גם לא יצטייר בו גבול בעצם וז"א ושכח כי למה שלא יכול לסבול ברוחניות תפיסה גבוליית היה נשמט ממנו פרטיות ציוריה גם כיון שלא מבלתי יכולת אלהי להראות לו ציור מכוון רק על הכנת המקבל שעם שקבל שכח ונשמט ממנו לגודל הרוחניות כמדובר על כן ראה אח"כ את מיכאל בעולם המלאכים ממשיח שהוא נותן בו מדה כי להיות התלבשות מה יצדק בו משיחה ומדה גבוליית בצד מה בערך דקות עולם העליון כי במעשה מלאכים יצדק גבול גדול כענין מאמרם י"ל למה לא נבראו מלאכים ביום ראשון כדי שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו וכו' שהוא שעל היות על ידם יש שיעור ברקיע אך בהבראם בשני גבול שברקיע הוא שאמר לעולמו די ועל כן במיכאל נאמר ממשיח בה וזה אומרו וראה ועש' וכו' לומר יראה שנית על יד מיכאל ועשה כתבניתם בכף הדמיון שהוא כתבנית מה שהראת בהר שהיה בפעם הראשונה בלי שום לבוש ועתה בשנית הוא כתבנית ההוא אשר שם היא בלי כף הדמיין כי השנית הוא כדמיון הקודם והנה עדיין לא היה ממש ליתפס בעצם בדעת משה לכן עדיין נתקשה משה על כן אז נאמר פעם שלישית וזה מעשה המנורה שהראה לו אופן מעשיי של אש נתפס שהוא מעין נשמות דק. מעין אש שבעולם הגלגלים שיצדק לומר נעשית שהולכת ומשתלשלת שהיא התלבשות מתחיל לקבל עשיה וז"א נעשית כי לא נעשית ממש רק קונה דרך ממשיי התחלת עשיה כלומר ראה הרוחניית שהראה לך מיכאל כמקבלת עשיה וזהו נעשית וזהו וזה מעשה שהראה לו מעשה במנורה ואח"כ הראה אותה לו עשויי' ממש שע"י ההדרגות נתפס בשכלו המראה הראשון עד היותה פה עשיויי ואין בה שינו שהוא למען ישכיל וירא כי המראה אשר היה כציור הרוחני הראשון כך היתה אחר היותה עשויה היה הענין משתבר ונפחת הציור ובהשתלשלות העולמות ולבל נאמר מי הכניסו בזה ולמה מתחלה לא הראה כפעם השלישית ומה צורך אל שני פעמים ראשונים לז"א כמראה אשר הראה ה' את משה שהוא אשר הראה בהר בראשונה כן עשה את המנורה שידע שכל הרוחניות הראשון עשה אהרן בעלות הנרות ועל דבר מה ענין מיכאל משאר מאלכים בזה וגם שלא אמר שהראה אות' לו מיכאל אלא שראה שהיה ממשיח בה הלא הוא ענין מז"ל במדבר רבה פי"ב וז"ל א"ר סימן בשעה שאמר הקב"ה לקום את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו וכו' ובעת שהוקם המשכן למטה הוקם למעלה והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נפשותיהן של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם ע"כ. וכן כתבני למעלה מכח מאמרם זה שזה יתכן בכונת הכתוב באומרו ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת וכו' שהוא תבנית המשכן של ותבנית כליו וכן תעשו למטה דוגמתן והנה ידוע כי מיכאל הוא הכהן למעלה במשכן ההוא ולא נאמר פה מטטרון כ"א על שהיא עולה מטטרון אך מיכאל הוא הכהן הגדול המקריב כמפורש ברז"ל המקומות אין מספר ובזוהר ועל כן אליו היה נוגע הדבר לקבל שפע המנורה העליונה למדד מורם ממנה כיוצא בה למשכנו בדרך מלובש מעין רוחניות עולם המלאכים כמדובר:

והנה על פי הדרך הזה מצאנו ראינו דרך ישרה במאמר הכתוב אל מול פני המנורה וכו' כנזכר למעלה הוא כי כאשר בהקים משכן התחתון הוקם העליון כי בהדליק נרות המנורה התחתונ' יאירו ג"כ נרות המנור' העליונה כי משכן של מעלה מכוון כנגד על מטה וכמאמרם ז"ל על ב"המ כי כשהיה הכהן המקריב למטה היה כמקריב למעלה וכו' והנה לזה צריך כונה ראוי לאהרן שע"י כונתו למטה יאיר למעלה בנרות עליונות כי ישביע לה שפע מעולם האצילות וזה יאמר בהעלותך את הנרות שתתן להם עילוי ע"י מעשה ומחשבת הכונה הנה תספיק שאל מול פני המנורה שהוא אל מה שלעומת המנורה התחתונה שהיא המנורה שבמשכן העליון המתכוון נגד השם יאירו שבעת הנרות הללו כי גם שם תשפיע האר' כמדליק שם גם את נרותי' שבע' וזה מאמר הכתוב באומרו והאיר אל עבר פניה כי גם יאיר אל מה שהוא לעומת פניה מכוון נגדה:

ובזה אחשוב לבא עד תכונת כונת מז"ל שהזכרנו למעלה כי י"א שבטי' הקריבו ושבט אפרים עמהם וכו' ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה ואומר אוי לי שמאת בשבילי וכו' אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכו' ע"כ. קשה כי הנה אומרי שהנרות הם לעולם כי הלא גם המנורה בטלה בחרבן ואם נאמר שהוא על נרות חנוכה שמנה הן ואיך יאמר שזהו מאמר הכתוב יאירו שבעת הנרות. ועוד שאינו נעשית ע"י כהנים בלבד ועוד שאינן רק לזכר בעלמא ומדברי סופרים איך נזכר בתורה:

אמנם הנה כשהוקם משכן למטה הוקם משכן למעלה וכשהודלקו נרות למטה דלקו למעלה וכשהקריבו קרבנות למטה הקריבו נפשות למעלה והנה אין ספק כי הנרות של מעלה אין צריך להדליקן יום יום כ"א שמהיו' ההוא שהדליקו אהרן למטה הודלקו למעלה ונשארו דולקים לעד לעולם מחמת אותה הדלקה נמצא שרושם ההדלקה ההיא עומד אפילו לאחר החרבן שאם נחרב של מטה לא נחרב שלמעלה כאומרו במאמר הנזכר בסמוך שאמרו שם רז"ל כי המשכן שהוא משכן הנער היא משמש בימי הגלות כי במשכן העליון שנעשה על יד הקמת המשכן בו עומד ומקריב נפשותיהן של ישראל לכפר עליהם בימי גלותם ואין זה כ"א שעומד בקיומו ונרותיו דולקות כמאז אך קרבנות של חנוכת המזבח אין הרושם שעשו נשאר לעד מאז כנרות כאשר למד מאומרו יאירו שבעת הנרות ומה גם במה שכתבנו שעד העולם העליון בז' אורות עליונים עד שם הגיעה הארת הנרות הללו שודאי כי לעולם לא תמוש הארת הנרות ההם גם אחר המקדש אשר האירו בהעלות אהרן את הנרות. עוד יתכן דרך אחרת בענין אומרו בהעלותך וכו' בהזכיר מאמרם ז"ל במדרש רבה וז"ל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד וכו' כיון שבא המלך באו אתו שמשים מכאן ומכאן ומנורת של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין כל מה שהיה מתקן לו שהיו הכל כלי הדיוטות וכו' א"ל המלך חייך שאני פוסל כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך כן הקב"ה כלו אורה שנאמר ונהורא עמיה שריא והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות וכו' כיון שעשו באת שכינה מה כתי' שם ולא יכויל משה לבא אל אהל מועד וכו' ע"כ. והנה יראה שאין הנמשל דומה כי הלא מאז עשה משכן וכליו ידע כי יועד לו הוא יתברך שמה ולמה נתבייש אחר הקמת המשכן ולא מתחלה כי אינו ב"ו חלילה להשתמש בכלים גשמים ואור נר גשמי. ועוד היכן הטמין משה מה שהתקין. ועוד שאין הכתוב אומר אלא שלא יכול משה לבא לא מחמת הבושה רק לרוב הקדושה והאורה. ועוד כי שם על פסוק זה לא נאמר בהעלותך וכו' רק ענין הקרבנות:

אמנם הוקשה לבעל המאמר ענין סמיכות פסוק ובבא משה אל אהל מועד וכו' שבסוף פרשה הקודמת אל התחלת פרשת בהעלותך וכו' וגם ענין אומרו אל מול פני המנורה וכו' כי הלא מול פני המנורה הוא הכותל ואיך יאירו אל הקיר ע"כ גזר אומר כי הנה אומרו ובבא משה אל אהל מועד וכו' הוא ענין מקרא שכתוב ולא יכול משה לבא וכו' כשהוקם המשכן והוא בשום לב אל כפל אומרו כי שכן עליו וכו' ואומרו וכבוד ה' מלא וכו':

אמנם הם שני דברים והענין כי צוה לו הוא יתברך אל משה יעשה המשכן וכלים וגם שיהיה על ידי כונה ומחשבה במעשה שהיה ראוי לייעד לו שם שכינה אך חשב תשרה בדרך התלבשות בעננו ית' ענן ההשתלשלות בעצם אך בהקמתו לא בלבד בא הענן כאשר חשב כי אם גם כבוד ה' מלא מהארותיו שהוא המילוי הרמוז שם באומרו וכבוד ה' מלא את המשכן על כן ולא יכול משה לבא כלומר אפילו שלא היה רק כי שכן עליו הענן כי אין ראוי ליכנס פעם ראשונה שלא ברשות. ועוד כי וכבוד ה' מלא בכל האורות היה את המשכן כי אז היה בלבו מתבייש ואומר הלא מה המה אלה משכן וכליו לפני כבוד ה' מלא שישתמש בהם ומה גם נרות של אור גשמי להאיר שם כי הלא יכבה ולא יאיר כלל כי שרגא בטיהרא מאי מהניא כי בפני אור עליון אור של העה"ז לא מהני ומה גם בפני מי שנהורא עמיה שריא כי הכל הוא אור גשמי לפניו ובדרך טבע לא יגיה אורו שמה כלל ועיקר ועל כן היה מטמין ומפריש בלבו הדלקת הנרות באומרו כי לא יאירו נרות גשמיים ואדרבא יכבו לפני אור כבוד ה' מלא וענין זה רמוז בפסוק זה והוא בשום לב אל או' מדבר אליו בחירק המ"ם ופרש"י ז"ל שאינו כבודו יתברך לדבר עם בשר ודם כי אם שהקול כמדבר ממנו ואליו ומאליו שומע משה וראוי לשים לב מה זה שבשום מקום שדבר אתו אלהים לא נרמז זה אך בזה הורה שהיה על כבוד ה' מלא היה בהארה נפלאה על כן לגודל הבחינה ההיא היה אז הקול כמדבר בעצמו נמצא כי באמרו מדבר בחירק הוא רומז האמור בפסוק ולא יכול משה וכו' וכבוד ה' מלא נמשך מזה יהרהר משה בלבו כי איך יאירו נרות של הדיוט בפני האור הנפלא ההוא על כן נאמר לו שלא יחוש כי הנה בהעלותך שתתן עילוי אל הנרות על ידי כונתך בהדלקה כמדובר למעלה תתן כל כך עילוי שבהיותם אל מול פני המנורה במקום שכבוד ד' מלא שהוא נגד פניית המנורה שהוא כלפי השכינה שלפני' לכבדה באורים שהיה הדעת נוטה שיכבו ולא יכלו להאיר אדרבה יושפע בם קדושה כ"כ גדולה ששם יאירו שבעת הנרות ולא תמנע הארתם והוא דרך נכון בפשט הכתוב והוא כענין למעשה ידיך תכסוף וזה שבח לאהרן שהספיק בטוב כוונתו כי אל מול פני המנורה העלה נרותיה באופן יספיקו להאיר שם כי ע"י טוב כונתו המשיך עילוי ושפע אל הנרות להאיר שם והיה זה על ידי הייחוד שכיון כאמור באומרו שבעת הנרות ולא אמר שבעה בה"א ועל זה אמר כאשר צוה ה' אל משה ועל הייחוד הלז אמר זה מעשה המנורה כמדובר למעלה:

והנה האיר לפניו יתברך נר של אש גשמי אפשר באחד משתי דרכים או שאסף הוא יתברך אור העליון הרוחני ומנעו מהתפשט עד קרוב למקום הנרות באופן לא יעכבו מהאיר שבעת הנרות או שנתן כח ושפע קדושה בנרות עד היותם מעין רוחניות אור העליון יהיה כמין במינו ואינו חוצץ והנה הדרך הזה השני שהוא היותר מתקבל כמפורש למעלה עדיין כמו זר נחשב על דבר המנורה כי הלא לא יבצר מהיותה גשם ממשיי בלתי מוכן לקבל רוחניות כאור הנרות הבלתי ממשיי ומה גם שאינו מעשה להכין קדושה רק בנרות אלא שאגבן אפשר לימשך גם למנורה וא"א יהיה מה שנמשך במקרה מקנה בה קדושה להיותה מוכנת לקבל הנרות שעליה קדושה ורוחניות מעין העליון בעוד שהמנורה הממשיית בסיס אליהן על כן אחשוב כי בזה נחלקו רז"ל במדבר רבה וז"ל אל מול פני המנורה אמר דוד באור פני מלך חיים א"ר יעקב בר יוסי נמנעה השמחה מן הרשעים וניתנה לישראל שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר שאמר להם אל מול פני המנורה ר' לוי ב"ר אומר מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה אל מול וכו' ע"ל. וראוי לשים לב כי אינו דורש בפסוק דבר ולמה תפס בו. ועוד שאם דורש הכתוב איך ידרש סופו ורצונו כעב מלקוש וגם אמרו אמר דוד מי לא ידע כי אמרו דוד. ועוד מה ענין אומרו נמנעה השמחה אצל האור. ועוד שאם מתנה לישראל למה הי' אתם באור נר ולא עם ישראל באותו האור אך נראה שגם לישראל לא ניתנה וגם איך נמשך ממניעת השמחה מהרשעים שיטב הוא יתברך עם בשר ודם בנר וכן מה ענין ר"ל באומרו מנורה טהורה ירדה וכו' מי הכריחו לכך ולמה נאמר. ועוד שא"כ שתי מנורות היו ומה צורך ברוחנית אם הגשמית היא הדולקת ואם הרוחנית היתה הדולקת מה צורך בגשמיית:

אך הנה לבא אל הענין נזכיר מז"ל בב"ר האומרים כי אור שברא הקב"ה ביום ראשון גנזו לצדיקים לעתיד לבא למה מפני שצפה שעתידים לצאת רשעים לעולם ע"כ גנזו הה"ד וימנע מרשעים אורם. עוד אומרו שם כשראה הקב"ה אור הגנוז לצדיקים שמח שנאמר אור צדיקים ישמח:

עוד אמרו במד' שהוציא בו ית' אורות כמנין שמ"ח כלל הדברי' כי אור שנבר' ביו' א' מתייחס אל השמחה והטעם שהוא אור העה"ב הדבק בחיים והוא השמחה האמיתית וכמו שכתבנו שם במקומו במה שפירשנו גדר השמחה שהוא הוציא לחוץ עריבות שבפנים כאדם השמח בדבר מה שפניו מצהיבות חוצה מעריבותו שבפנים. נמצינו למדים כי זהו אומרו פה נמנעה השמחה מהרשעים שהוא על אותו האור שיצא חוץ כי נמנע מרשעים אורם ועל אותו האור אמר שאמר הכתוב באור פני המלך חיים ולמה שהפסוק ההוא יש מרז"ל פירשוהו על מלך ע"כ אמר שלמה באור פני מלך חיים כלומר כי אין דרך המלך לשבח עצמו ולומר שבאור פניו חיים אך ידבר על מלכי של עולם ונבא אל הענין והוא כי אמר הנה באור פני מלך כ"כ ריחני שבו תלוים חיים כלו' לא בלבד שלילת מות רק חיים נצחיים ומזה יצא לו קושיא כ"א כן איפה איך במקום אשר שם אור פניו בב"ה יאירו הנרות גשמיות באור גשמי של העה"ז והלא לא יבצר שם אור פני מלך עולם כי הלא שם האלהים ע"כ א"ר יעקב ב"ר יוסי הנה אין ספק כי עם שמאליו הוא שבמקום אשר שם פני מלך יהיה האור הגדול ההוא אך נמנעה השמחה מן הרשעים שמנעה הוא ית' מששת ימי בראשית מפני שיש שעים כמאמר הראשון שהזכרנו מהמצא האור ההוא בעה"ז עד גדר שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר גשמי ולא כיבה אור פני מלך את אור גשמי כי גם שם לא היה האור ההוא כי מנעה הוא יתברך וכבש אותה מהמצא גם שם למען יאיר שם אור נר ולהמתיק הענין אמר לשון שמחה והוא כי משל אל השמחה ומראה פנים צהובות ולפעמים מונע הארת הצהיבות חוצה ונשאר העריבות בפנים כן הוראת שמחתו יתברך בהוציא אור הע"ה שמנעו חוצה הנה תפס הדרך הא' שכבש הוא יתברך האור מלהתפשט בגדולתו למען יגיה אור נר גשמי ור"ל תפס הדרך האחרת שאדרב' נתן רוחניות בנרות לבל יעכב הארתן אור פני מלכו של עולם ולבל תעכב לזה גשמות ממשיי של מנורה לכן מנורה שאורה רוחנית ירדה מן השמים ונתלבשה במנורה של מטה והיא המנורה שדוגמתה במשכן של מעלה ע"ד שכתבנו במזמור שממתי באומרים וכו' כי שפע ב"ה של מעלה היה יורד ומתפשט עד למטה וע"כ היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים מרוחנית של העליון כעומדים בשני מקדשים כאחת וכמאמרנו על נבואה למשכנותיו שהוא לשני משכנות כאחת והוא ענין בנה בניתי בית זבול לך כי כביכול ב"ה של מעלה שהוא בזבול הוא כאלו הוא בתחתון שהוא כאלו שני בתים בניתי וזהו בנה בית זה בניתי גם פה בית זבול שלך הוא העליון וע"ד זה אור שפע מנורה של מעלה היה יורד עד מנורה שדוגמתם למטה וזהו אומרו מנורה טהורה שהוא מגשמיות ירדה מן השמים וע"י כן היה כח בנרות לקבל הרוחניות ולא תעצרנו הגשם הוא גשמיות המנורה וזהו שאמר לו הקב"ה למשה שאל מול פני המנורה הטהורה הרוחנית ההיא יאירו ז' הנרות ולא יכבה אורן מחמת אור של מעלה וז"א שאמר לו הקב"ה למשה וכו' לומר כי בזה יצדק לשון הכתוב מה שאין כן אל הדרך הקודם שא"כ הל"ל אל מול פני ה' יאירו ולא המנורה מלבד הקושי שבפשט הכתוב כי מול פני המנורה הוא הכותל עד שהוצרך רש"י ז"ל לדחוק ולומר שמאירה אל הנר האמצעי כמאירה אל עצמה ואיך מאירה אל עצמה ותצדק מלת מול לכן אמר כי מנורה אחרת ירדה ותתלבש בזו ובהיות הנרות הללו אל מול פני המנורה ההיא המשפעת רוחניות לזו ע"י כך יאירו ז' הנרות שאם לא כן לא יאירו כי יהיו כשרגא בטיהרא.

עוד ארז"ל במדרש וז"ל יאירו ז' הנרות למה ז' כנגד שצ"ם חנכ"ל ז' מזלות ד"א כנגד שבעה ימי בראשית ד"א למה עשה משה ז' ושלמה ע' אלא משה עקר ז' אומות מלפני ישראל אבל שלמה היה מושל על ע' שנאמר ושלמה מושל בכל הממלכות אמר הקב"ה בעה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה מכבודי היו הנרות דולקין לתוכו אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא את ירושלים מכבודי שנאמר קומי אורי וכו' אני מדליק לתוכה נרות שנאמר ביום ההוא אחפש וכו' ע"כ:

וראוי לדעת במאי קא מפלגי הני לישני ומה עניינם אצל שבעה כוכבי לכת או אצל ימי בראשית או אל ז' גוים ואיך עקרם משה: אמנם אומר כי הנה כתבני כי דעת רז"ל במאמר הקודם הוא יותר מתקבל כי היתה הארה רוחניו' מושפעת במנורה שבמשכן אך לא ביאר גדר רוחניות ההוא עד היכן ידו מגעת אך שלש דעות איכא מנייהו לדעת גדרן אשר יבא בס"ד והוא במה שכתבנו פרשת תצוה כי באשר חקרנו כי לכל הפירו' או רובן טוב טוב היה העדר נרות לפניו ית' ממציאותן ועוד הוספנו לחקור על דבר השלחן בשתים מערכות לחם פנים לפניו יתברך אשר אין לפניו יתברך לא אכילה ולא שתיה חלילה אך כתבנו כי העולם מתקיים על ידי שני מיני שפע עד הדברים גשמיים שפע גשמיי ככר ולחם ומזון והצלחת עושר שנית על יד שפע קדוש' הנשפעת לעולם להשגת חכמה ובינה ויתרון אל נפשות בני האדם ושפע קדושה זו אל העולם נמשך מכשרון בני האדם והנה בהיות שכינה למעלה היו שני מיני השפע יורדים מלמעלה אך בהיות שכינה למטה במשכן או מקדש רצה הקב"ה להראות כי משם יוצא השפע אל כל הדברים כד"א והארץ האירה מכבודו ע"כ עשה שולחן ומנורה אשר שפע העושר יחול על השולחן כנודע כי הברכה צריכה דבר על מה שתחול וברכה הרוחנית על דעת קדושים להחכים בתורה תתול על המנורה כמדובר שם והוא מז"ל הרוצה להעשיר יצפין להחכים ידרים כו' והיא מאמרנו על פסוק אורך ימים בימינה וכו' כי התורה אומרת אורך ימים הנקנה על ידי התורה בימינה שהיתה מנורה בדרום לימין הארון שבמערב ובשמאלה השלחן שבצפון אשר שם עושר וכבוד שהיא לשמאל התורה שבמערב ובכלל הדבר היא שפע רוחני אל קיום העולם השפל להחיות קיומו כמקנה נפש בגוף כלל הדברים כי צורך המנורה הוא להשפיע קדושה באור הנר מאתו ית' כשיתפשט משם אל העולם ועל כן היטב אשר דבר באומרו למה ז' כלומר כי אחד היה מספיק והשיב כנגד שצ"ם חנכ"ל כלומר שבא שפע מהנרות אל עולם הגלגלים לתת חיות והנהגה וקיום אל העול' משתלשל מהנרות אל עול' הגלגלים כלומר שיהיה השפע מלמעלה מעולם הגלגלים שהוא מעין עולם המלאכים שעליו והיוצא מזה כי כל מיני אושר שפע רוחני והשכלה אל התורה לא יהיה יותר מהגדר הזה ד"א כנגד שבעת ימי בראשית לומר שהשפע בא להשפיע אורה על כל מעשה בראשית אשר בכלל הבריאה הם המלאכים כנודע מרז"ל כי עד כאן לא נחלקו אלא אם נבראו בשני או בחמישי אבל לדברי הכל לא נבראו בראשון ומה גם עתה קודם לראשון וא"כ יוכרח תהיה הארת שפע הבא אל הנרות למעלה מגדר עולם המלאכים שנבראו בקרב הימים וימשך מזה כי לפי גדר זה יהיה שפע אור תורה שהוא גדר השגת חכמה ורוח הקדש. ד"א למה עשה משה שבעה וכו' לומר כי על ידי קושיא זו נשכילה בדרך קבלת הנרות אור שפע עליון והוא כי הנה משה ע"י סמוך את ידיו על יהושע הכריע תחתיו כל שרי שבעה עממים כד"א וחזקהו ואמצהו כי הוא כו' לומר שע"י מה שתשפיע בו מדי עברו ינחיל כי לא ידמה רק לנוטל נחלה כי מעתה ע"י זכות משה נעקרו שתיהם וכמאמר הכתוב סר צלם מעליהם וכו' והוא כי הדלקת הנרות היה מביא שפע מספיק לעקור שרים שלמעלה כי אורות עליונים מכבים אור נוגה השרים החצונים הוא הנשפע ונמשך בנרות והנה אור זה איננו רק אור מהשם הגדול כי אין השר נפקד ונעקר אם לא על ידו יתברך כמאמרו יתברך יפקוד ה' על צבא המרום במרום שהוא שם הגדול וכן היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים כמ"ש ז"ל שרו של מצרים מצרים שמו ועשאו ה' בעצמו יתברך הנה מזה כי לא בלבד מכח עולם של מעלה מכח עולם המלאכים היתה באה אורה אל הנרות כ"א גם מהשם העליון יתברך וימשך מזה גם אל ההאר' הבאה לעולם והנה על זה יקשה שבשלמא לדעת האומר שהיה שפע האור בא מעין עולם המלאכים היה אפשר לומר כדעת ר' יעקב בר יוסי שהשכינה השורה במשכן לא היתה בהאר' אשר לא מהשם הגדול על כן יאירו שם נרות שע"י ב"ו אבל לדידך שאור הנרות אור עצום בא מהשם הגדול קשה כי היתכן שיהיה גדול אורה הנמשך לנרות שע"י ב"ו מהאור הנמשך לשכינה השורה במקדש מהשם הגדול שאם האיר הנמשך לנרות הוא מהשם הגדול מכל שכן הוא שיגדל אור הנמשך לשכינה ואם כן איך יאירו שבעה הנרות לפני אור השכינה השוכנת שם בהארה הגדול ואם עכ"ז יפליא לעשות הוא יתברך שיאירו הוא דבר מתמיה בתכלית לז"א אל תתמה כי מעתה רצה הקב"ה להורות לנו הפלא בעצות למען מעתה נראה בחוש אשר יפליא לעשות לעתיד וזהו אומר אמר הקב"ה אע"פ שהיה במשכן אורה מכבודי שהיא מהשם הגדול שבשכינה עכ"ז היו הנרות דולקין ולא נחשכים לפני האור הגדול עשיתי הפלא וזה למען תדע כי אף לעתיד לבא שאע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי אעפ"כ אני מדליק נרות ההוא במקדש ע"י ב"ו:

או יאמר כי יאירו נשמות צדיקים כקירין פנים דמשה או כנתן דצוציתא כי נר ה' נשמת אדם ותאיר גם עודנו בגוף באופן שמעתה עשה כך למען הבטיחו על העתיד לבא בל יפלא בעיניהם ואפשר לדעתי שיפרש הכתו' בהעלותך את הנרות תתן להם עילוי עד גדר שאל מול פני המנורה היא כבוד אלהי ישראל אשר שם היא פניית אור כבוד המנורה למען באורי' כבד ה' גם שם יאורו כי יקבלו שפע מלמעלה כי עם היות שם אור כבוד שכינה יאירו שאם לא כן מה כח אורן להאיר לפני אור שכינה והן כשרגא בטיהרא כי אין זה רק מהיות ההעלאה גדולה עד קבל מהשם הגדול ב"ה כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.