אלשיך/במדבר/ז

אלשיך במדבר ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי ביום כלות משה וכו'. במדרש רבה מי עלה שמים זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל אלהים וירד משה מן ההר אל העם מי אסף רוח בחפניו בצאתי את העיר אפרוש כפי כו' מי צרר מים בשמלה כד"א נצבו כמו נד נוזלים מי הקים כל אפסי ארץ וכי משה הקים כל אפסי ארץ אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו ריב"ל בשם רשב"י להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן משכן אחר הקים עמו שנקרא אהל כשם המשכן שנקרא אהל מועד כמה דכתיב וימתחם כאהל לשבת שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסם העולם ע"כ:

והנה ראוי לשית לב באומרו מי עלה שמים זה משה האם בלעדו לא עלה איש והלא עלו חנוך ואליהו. ועוד כי אינו פלא רק מן העליה ולא מן הירידה ולמה לא אמר וירד זה משה וירד משה מן ההר אל העם וגם למה הביא פסוק זה ולא פסוק ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות וכו' ומשה לא ידע כי קרן וכו' שמורה יותר ירידה מן השמים. ועוד איך מביא ראיה אל אסיפת רוח בחפניו על התפללו לעצור הברד וגם אל אומרו צרר מים בשמלה מנצבו כמו נד והלא הוא יתברך עושה כל אלה. ועוד שלא הביא ראיה מויבקעו המים. ועוד איך הוקם כל העולם עם המשכן ולמה היה כל העולם רותת מקודם:

אמנם לבא אל הענין נעיר בכתובים א' באומרו ביום כלות משה להקים את המשכן כי לא היתה הקימה מתהוית בימים מועט בכל יום וכלה ביום האחרון יצדק אומרו ביום כלות להקים אך הנה בכל ז' ימים היה מקים המשכן לגמרי ועושה בו עבודה נמצא שבכל יום היה מכלה להקים את המשכן ואיך יאמר שביום השביעי כלה לגמרי להקימו. ועוד נשית לב על פי דרכנו למה לא נמשך המשכן עד יום השביעי ומה גם לרז"ל שבכל יום מהשבעה היו מקיים אש עליון וגם מה ענין השוורים ההם שארז"ל שנתקיימו עד שלמה המלך ע"ה מה שלמותן לכל הכבוד ההוא. ועוד באומרו ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות כי אומרו ראשי כו' אחר אומרו נשיאי ישראל הוא מיותר וכן אומרו הם נשיאי המטות והוצרכו ז"ל לומר שהם שוטרי בני ישראל אשר הוכו במצרים וגם אומרו הם העומדים על הפקודים כי הנה עומדים על הפקודים היה בא' באייר חדש ימים אחרי זאת ולמה יזכירהו פה:

והנה הן אמת חכמים יגידו כי משנתהוה העולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים חטא אדם נסתלק לרקיע הראשון עד הז' ועמדו ז' צדיקים והורידו השכינה לארץ. אברהם לששי יצחק לחמישי יעקב לרביעי לוי לשלישי קהת לשני עמרם לראשון משה לארץ והוא על ידי המשכן הנה אין ספק כי הורדות שכינה לארץ קשה מכל הירידות כי האמנם ישב אלהים על הארץ הלזו העכורה ע"כ הוצרכו ב' דברים א' היות על יד משה אשר משל בשמים ובד' יסודות שעל ידי כן יהיה לו כח אל להמשיך שפע מן השמים לארץ ולהשרות שכינה עוד שנית והוא כי יהיה באמצעות המשכן והוא כי הנה המשכן היה בו דוגמא של מעלה ושל מטה והוא כי הנה ארז"ל במדבר רבה כי כשהוקם משכן התחתון הוקם משכן העליון הוא משכן הנפש וע"כ כל הדברים שהיו במשכן היו מעין דוגמת העליון כאשר כתבנו על פסוק ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כו' שהראה לו יתברך תבנית רוחני של משכן העליון את תבנית כל כליו ושכן יעשו למטה וגם ארז"ל במדרש הנזכר כי כל מה שהיה במשכן היה כנגד כל מה שנברא בימי בראשית כמפורש שם כל הפרטים עד אומרם שביום השביעי נאמר ויכל אלהים ביום השביעי וכאן נאמר ויהי ביום כלות משה כו' הנה שבמשכן היו כל חלקי בחינות מה שנברא בששת ימי בראשית וביום השביעי היה בו כנגד ענין ויכל אלהים ביום השביעי והנה לא על חנם היה המשכן מעין משכן העליון ומעין העולם השפל אך אין ספק כי למה שהשראת שכינה על הארץ הלא כמו זר נחשב על כן הוצרך יהיה מעין העליון למען יקל להמשיך שפע קדושה ושכינה אל המשכן ואחרי כן בחול שכינה אל המשכן יתפשט גם בעולם לקיימו נמצא שבהקים את המשכן כמקיים את העוילם והוא כי למה שבמשכן יש בו כל חלקי העה"ז שנברא בששת ימי בראשית כמאמר המדרש הנזכר ובכלל הדבר היה נבא עד תכונת מז"ל במדרש הנזכר והיא כי שתי פעמים היה מקום את המשכן בכל יום אח' בבקר לקרבנות של שחר ומפרקו וחוזר ומקימו לתמיד של בין הערבים וחוזר ומפרקו והלא יקשה ולמה היה מפרקו ולא היה מניחו קיים מיום אל יום או מהבקר ועד הערב לתמיד של בין הערבים והנה ארז"ל שם שלא היה עומד עד יום הזה שאז נתקיים ועמד על עמדו וזהו ביום כלות משה להקים את המשכי והנה גם זה ראוי לדעת מה זה ועל מ"ז אך הנה לזה נשים לב אל ענין שכתבנו מרז"ל שביום כלות משה להקים את המשכן היה מעין ויכל אלהים ביום השביעי והוא בשום שכל והבין כי הלא אינו דומה כי ביום הזה של בריאה לא נעשה דבר וביום כלות משה עשה עבודה במשכן זולת הקמתו אותו ולבא אל הענין נבאר מז"ל האומרים ויכל אלהים וכו' מלאכתו והכתוב כי ששת ימים עשה ה' וכו' כלומר כי בז' ימים נברא הכל אלא שהיה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה ע"כ. והלא גם בזה לא הטהרנו מהקושי' כי הלא המנוחה אינה מלאכה אמנם הנה ביארנו במקומו בשים לב אל מה"כ באומרו שבת וינפש מה הוא הנפשה הזאת וגם על אומרו וינח ביום השביעי ולא אמר ונח. הוא כי קרה לעולם כאשר קרא לאדם כי טרם תנתן בו נשמה והיה חומרי היה מוטל גולם ואלו לא ניתן בו נפש היה נפסד ועל יד הנפש נתקיים כן העולם השפל להיותו חומרו היה מועתדת ליפסד ולהתקלקל אם לא היה משפיע בו שפע רוחני כנפש באדם להקנות בו קיום והעמדה והנה אדם נתנה בו נפש חיה בששי. והעולם בבא קדושת איכות השבת הושפע בו שפע קדושה כנפש אל הגוף ונח מלהתקלקל והפסד וזהו וינח ביום השביעי כי הניח מנוחה את העולם הפך הקלקול שהוא העדר מנוחה וז"א וינפש כי ביום השביעי שבת ויקנה בו נפש להחיות עולם כאמור והוא אומרו היה העולם חסר מנוחה כי היה מתקלקל ונפסד והוא ודאי חסרון המנוחה בא שבת באת מנוחה עמו שנתקיים ונח מהיותו הולך הולך ונפסד נמצא כי יותר היה מה שנעשה בשבת מבכל הימים והוא נאמר ויכל אלהים ביום השביעי ונבא אל הענין והוא כי הנה לפי זה גם ביום כלות משה יהיה כן שהוא לעומת ויכל אלהים והוא כי בששת ימי המילואים היה מעין ששת ימי בראשית כמכין חלקי העולם לקבל שפע השכינה ובז' נתקיים בעצם כי בא שפע קיום לעולם כאשר ביום הז' של בריאה והענין כי הלא העולם השפל היה אז רותת בכל חלקיו כאשר נכתוב בס"ד טעם הרתיתה ועל כן על עבודה שבעת ימים במשכן שהיא א' מג' עמודים שהעולם עומד בו נתחזק העולם בששת הימים הוכן ובז' בא אליו שפע להתקיים כנפש אל הגוף מעין ויכל אלהים והוא כי ע"י עבודה במשכן ביום הא' היה נקנה שפע קדושה אל חלק שבו מעין מה שנברא ביום הא' ובב' אל חלק שבו מעין מה שנברא בשני וע"י כן היה בעולם עצמו בא' קונה שפע מה שנברא בו הוא הכנה לקבל ביום הז' כח חיוני בעצם כנפש אל הגוף וכן בב' וכן בג' עד תום הו' ימים ובז' הורק המשכן ע"י משה ששלט בשמים וביסודות שפע חיוני מן השמים להתקיים המשכן והעולם שהוא דוגמתן בכל חלקיו ועל כן בכל יום שהיה מקום המשכן לא היה מתקיים רק בשעת עבודה והיה מפרקו אחרי כן והוא כי הנה העמדת המשכן בטבע לא היה עומד כי הלא לא היה בנין ולא קרשים תקועים בקרקע רק דפים כבדים מ"ח קרשים עבים אמה וחצי וארכן עשר נתונות על אדני כסף ובטבע הלא יפלו ולא היה נוגע בו יד רק משה לבדו ומי יחזיק בכל קרש עד שומו הבריחים להחזיקם ולפרוש עליהם יריעות תחתונות ועליונות ועורות ולא עוד אלא שהבריח התיכון שבתוך הקרשים שהיה מבריח מן הקצה אל הקצה ארז"ל שהיה נכנס ומתקפל לשלש רוחות דרום ומערב וצפון אשר הוא שלא בטבע ואם לא כן כל כותל היה נפרד מחבירו והיה נופל והנה בעת עבודת הקרבנות היה זכות העבודה מקנה קדושה להתקיים ושיהיה הבריח התיכון מבריח שלא כדרך טבע ג' כתלים ומקשרן אך אחר העבודה היה מפרקן שלא היה מתקיים אך ביום הז' שהיה מעין שבת בראשית נגמר השראת רוח חיוני במשכן כנפש בגוף ומאז לא הוצרך לפרקו כי אז היה כאדם שנופחה בו נפש חיה שבו כל אבריו חיים ועומד נצב ומקפל ידיו ורגליו כמו שירצה כן היו אז הקרשים עומדים מאליהם על עומדם וז"א עצי שטים עומדים ואז היה הבריח התיכון נכנס בכותל דרומי ומתקפל למערב ואח"כ לצפון כזרוע איש בעל נפש שמקפלו כחפצו ובזה הכתוב היטיב אשר דבר ביום כלות משה להקים את המשכן כי הקימה כאלו החילה מהיום הא' ותכל בז' כי ע"י הכנת עבודת הז' ימים נגמרה השראת שפע הז' כמדובר ועל הדרך הזה נמשך קיום בעול' אשר הוא דוגמתו ואמר כי מה שהיה העולם צריך הקמה הוא על מה שהיה העולם רותת כאשר כתבנו כמה פעמים מאמר על שלשה דברים העולם עומד כו' ופי' והוא כי ע"י המשכן שבעבודה נתקן כמדובר ובזה לא ינגד מאמר זה לאומר כי התורה מתקיימת העולם כי הוא כשאין חטא ועון המצריך עבודה גם היא מתקיימת העולם וזה עניין המאמר מי עלה שמים וכו' דרך כלל כי משה הוכן להקים את המשכן ואת העולם עמו ע"י הורדת שפע מן השמים לארץ אל ד' יסודות כי הוא שליט בשמים ובד' יסודות העולם על כן לא יאות להקימו וצורך הקמת העולם בזמן ההוא היה על כי היה רותת וכל זה הוא להשיב על קושי שבכתוב באומר ביום כלות כאלו היתה ההקמה נעשית בימים רבים ויכל ביום הז' וגם רבוי האת על כן גזר אומר כי הוקם העולם ועל כן היתה הקמתו נעשית בבריאתו בששת ימים וכלה בז' כמדובר והיחל בפסוק מי עלה שמים כו' שמדבר במשה כמפורש אצלינו במקומו בס"ד ואמר כי היה לו יד ושם בשמים ושליטה ביסודות ועל ענין השמים אמר מי עלה שמים זה משה לומר כי אין זולתו בילידי אשה כי הלא חנוך לא עלה בגוף ונפש רק כמאמר של רבי ישמעאל שאבריו נעשו לפידים ועצמותיו כו' באופן כי נפרד גופו ממנו ונהפך איכות לאיכות ממוצע בין הגשמיות והרוחניות ונפשו לבדה עלתה וכן אליהו נתמרק ונזכך חומרו בסערה ונשאר שם מלבוש דק להתלבש בו ברדתו לעתות הצורך ותעל נפשו אך לא אחד מהם עלה כמות שהוא באופן שיוכל לרדת כאשר יהיה בתחלה וזהי מי עלה שמים וירד מה שאין כן לזולתו כי לא עלו באופן יוכלו לרדת כאשר היו כי נהפך איכות חומרות כי אין לומר כי גם במשה היה כן כי נתהפך חומרו שא"כ ברדתו לא היה יורד רק במלביש דק כאליהו בהראותו ולא גשם ממשיי כטרם עלותו וגם אין לומר כי אין נשתנה חומרו רק נשאר בגלגלים בלי שינוי מאשר היה כי זה לא יתכן יוסבל שם מבלי יתהפך לדקות ואם נתהפך לא ירד באיכותו הראשון וזהו אומרו מי עלה שמים שהוא פלא זה משה למה שוירד מה שאין כן לזולתו:

ועוד כיון באומרו וירד משה מן ההר אל העם כי הלא בעת ההיא ההר היה בוער באש והוא ירד מההר ולא נכוה וכן ביסוד הרוח שלמטה ממנו שנאמר אדרוש את כפי אל ה' שברד לא יותך רק ישאר באויר כנודע מרז"ל שהם אבני אלגביש שבמורד בית חורון כי בזה שלט ביסוד הרוח שעל ידי פרישת ידיו השפיע כח בחפניו אל יסוד האויר לשיקלוט הרוח ויעכב אצלו אבני הברד בל יפלו ארצה וזהו מי אסף רוח בחפניו וכן שלט ביסוד המים שבידו ובלי מטה נבקע הים כמז"ל על הרם את מטך ונטה את ידך ונצבו כמו נד נוזלים תלי תלים גבוהים ולא יותכו כי היו כצרורים בשמלה ועל יסוד הארץ שהיא הקשה מכולן שעל כן הוצרכו כל ההכנות האלה אמר ויהי וכו' שהוקשה לו מה שהערנו בכתוב ונתיישב בדרך הזה כאשר כתבנו כי ע"י קנות ז' מעלות טובות שע"י עבודת המשכן בשבעת הימים נתקיים העולם המשכן ובזה יובן מה שאז וימשח אזתו שהיא להוריד עליו שפע ממעל משבט מעלות עליונות שהיא מתייחס אל השמן הטוב כנודע למבין צפוני סודו ועל ידי כן ויקדש אותו להכינו לבא שכינה ביום הח' ועל כן בראות נשיאי ישראל כי השכינה היתה באה אומרו כי טוב לעשות דוגמת מרכבה אל המשכן שבו שפע השכינה שהוא בהביא י"ב בקר שהם דוגמת המרכבה עליונה וגם ששה עגלות כמ"ש ז"ל במדבר רבה כי כשהוקם משכן התחתון הוקם העליון והוא משכן הנער הוא מטטרון כנודע והנה בו ששה היכלות ובכללן למטה מראשו הם הי"ב בקר ועל כן החשיב הוא יתברך קרבנם ונתקיימו עד זמן שלמה שהקריבם בב"ה כמדרש הנזכר והוא כי עד שלמה היה בארץ מעין דוגמת עולם מטטרון וכשבנה ב"ה שהוא למעלה מדוגמת העולם ההוא אז קרבו ונתעצמו מה שהיה דוגמתן ולא נשאר רמז הי"ב בקר רק במה שהוא למטה מגדר ב"ה שהוא בים שעשה שלמה בי"ב בקר תחתיו ואמר ויקריבו נשיאי ישראל ואמר כי מה שקראם כה ועדיין לא נתמנו בפירוש עד אחד באייר כאמור ואתכם יהיו איש איש למטה הוא על ב' טעמים א' שהם ראשי בית אבותם ב' שהם נשיאי המטות שהם שוטרי בני ישראל אשר הוכו כד"א ויוכו שוטרי בני ישראל כי מאז זכו ותדע איך הסכימה דעת עליון לדעתם להיות הם הנשיאים כי הלא העומדים כו' כי אחר חדש ימים בחר ה' בהם להעמידם על הפקודים כאומרו ואתכם יהיו:

או יאמר שע"י זכות התעוררותם זה בי"ב בקר זכו להיות נשיאי המטות ושיהיו הם העומדים על הפקודים בהמנותם להעשותן דגלים שהוא מעין ד' מחנות שכינה כנודע וזכו אלו להיות ראשים כאשר במחנה מיכאל הוא ושני מלאכים זולתו הם נשיאים ותחתיהם מחנה א' וכן במחנה גבריאל כי ב' אחרים עמו ראשים וכן בשל רפאל ובשל אוריאל כן בד' דגלים בכל דגל מחנה א' היו ג' נשיאים מאלו דוגמת מרכבה עליונה כאשר כתבנו בפרשת במדבר וזה מאמר הכתוב כי על ידי מה שויקריבו זכו להיות נשיא ישראל הם נשיאי המטות למטה בישראל הם העומדים על הפקודים להיות ראשי מרכבה למעלה שהוא לעומתם ומה שהוא כנגד י"ב בקר למעלה כי הבא לטהר מסייעין ומקדשין אותו מלמעלה:

י

ויקריבו הנשיאים כו' ויהי המקריב כו'. טרם נבא אל הערות שבעיקר הענין נשית לב אל שינויים שבהזכרת הנשיאים והוא ראשונה מה שבקרבן נחשון אינו מזכירו בשם נשיא מה שאין כן בכל השאר שנאמר בהם נשיא. ועוד כי ביהודה אינו מזכיר תואר נשיא וביששכר מזכירו כלאחר יד נשיא יששכר ובאחרים מקדים ואומר נשיא לבני פלוני וכו' והנה על שתי קושיות אלו יתכן רצה הקב"ה להורות מה שהורה בדין התפלה כי המלך היה שוחה בברכה ראשונה ולא היה מגביה ראשו עד סוף הי"ח ברכות וכן גדול שוחה בכל ברכה תחלה וסוף וכל העם באבות ובהודאה בלבד תחלה וסוף שהוא למען כל היותר עליון יורה יותר הכנעה לפני קונו כן בדבר הזה יהודה שהוא כתר המלכות לא יזכר בו אפילו תואר נשיא ויששכר שבו מעלת חכמה שהוא מעלה אך לא כמלך בעה"ז יורה גם היא הכנעה אך לא כ"כ כמלך לכן ביששכר הזכיר בו נשיא כלאחר יד ואמר נשיא יששכר ויתר השבטים לא יצטרכו לכך כי אין בם מה שיתגאו כראשונים. עוד יתכן על זה בשום לב אל אומרו מלת למטה ביהודה מה שאין כן בכל יתר השבטים וכן באומרו ויהי המקריב שהל"ל ביום הא' הקריב וגם הזכיר שתי פעמים קרבן ביהודה וכן ביששכר מה שאין כן בכל השאר כ"א פעם אחד זולת השינויים שבן ג' שביהודה לשלשה שביששכר אך הנה ארז"ל במדרש רבה כי נחשון הקריב כל קרבנותיו עם שם המלכות ונתנאל על שם התורה כמפורש שם באר היטב והנה ידוע כי נחשון נבחר לצאת ממנו מלכות בן דוד לשני טעמים א' להיותו בן פרץ בן תמר אשר שאלה החותמת והפתילים והמטה ופירשנו שם שהיא שבט מלכות שרצתה שיכוין בזוגה לצאת ממנה העושר ההוא וכן ארז"ל שהיתה אומרת במרחץ בהיותה הרה אל תדחקו כרסי כי מלכים היא טעון שנית על הכנס נחשון ראשונה בים סוף לקדש את ה' כמ"ש ז"ל כי על כן נקרא נחשון על שם נחשול שבים ובאו מים עד חוטמו וצווח הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ומאז זכה בייחוד לצאת המלכות ממנו ככתוב אצלנו על פסוק היתה יהודה וכו' שעל יהודה קדש שם שמים כי נחשון נכנס ראשון לכל שבטו במים עלכן זכה יהודה שיהיו ישראל ממשלותיו שימלוך מזרעו בהם הנה כי מכל זה יורה כי נחשון מלבד היותו מיהודה הוא ראוי אל המלכות מפאת עצמו מכל בני שבטו זולת יתר נשיאים ונבא אל הענין והוא כי הנה יש ראוי אל הכבוד מפאת עצמו זולת כבוד שבטו ויש שקולים שצריך אל הכבוד שבטו ושבטו אליו ויש שכל כבודו מחמת שבטו בלבד שמנוהו נשיא בהם ויש בשבטו רבים כמותו אמר הנה ביהודה מבלי היות נחשון נשיא ראוי אל כבוד המלכות מצד עצמו כי היה המיוחד שבשבט וזהו ויהי המקריב בעצם מצד עצמו נחשון בן עמינדב מבלי היותי נשיא וע"כ לא נזכר בו נשיא והעטם שהוא המיוחד אל שבט המלכות וז"א נחשון וכו' למטה יהודה כי נחשון הוא המיוחד למטה כי הוא ראוי למטה ואין גדולתו נמשכת לו מהמטה ע"ד מאמרם ז"ל על אומרו פעם מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור לומר שכן המזמור ראוי לדוד כמו דוד למזמור כענין צדק לבשתי וילבשני כי יש נאה ללבושו ואין לבישו נאה לו ויש לבושו נאה לו וכו' ע"ד זה אמר פה נחשון למטה יהודה כי הוא מצד עצמו הראוי למטה:

ולהיות כי יש שני דברים א' הקדימה ביום א' קודם לשאר. שנית מציאות הקרבן שהוא לשם המלכות האמור בתמר כאשר כתבנו מרז"ל קאמר כי שניהם ראויות אליו על הקדימה אמר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו בטעם רביע למלת ויהי ועל מציאות הקרבן אמר את קרבנו כלומר המיוחד לו כי לו משפט המלוכה ואחר שהזכיר השבט באומרו למטה יהודה כו' חזר ואמר וקרבנו כי גם הוא קרבן השבט כי גם שזה מיוחד שבהם למלכות בצד מה עיקר מציאות המלכות הוא אל כלל השבט ויש בחינה ב' והיא כי יש מעלה לנשיא וגם לשבט וזה היה ביששכר כי שם הוא הקרבן על התורה כמפורש במדרש רבה וידוע כי נתנאל גדול בתורה מכולם אך לא יבצר שגם בכל השבט חכמה רבה מאד ע"כ אמר שתי הבחינית הקריב נתנאל וכו' שהוא מפאת עצמו וגם להיותו נשיא יששכר כי ב' הנה עם שהוא גבר באחיו כי ע"כ נאמר נשיא סמוך כלאחר יד אך ביתר השבטים שבהם הבחינה השלישית שכל מעלת הנשיא אינה רק מפאת שנתמנה נשיא ע"כ טרם הזכיר שמו מזכיר נשיאתו על השבט כי הוא ראשית אונו ואמר ביום השלישי נשיא לבני זבולן ואח"כ מזכיר שמו כי נשיאות שבטו הוא העיקר וע"כ ביששכר אחר אומרו ב' דברים א' שמפאת עצמו ומה שמפאת השבט חזר ואמר הקריב את קרבנו שהיא הקרבה על כל בחינה א' ברבוי האת וא' במלת קרבנו על בחינת השבט:

הנה זה אפשר בהערות האלה שהזכרנו ולשים לב אל הראשונה נעיר עוד לבא להניף יד על כלן בדרך א' והוא א' למה האריכה תורה לספר כל פרטי קרבנות של כל נשיא ונשיא דבר יום ביומו אחר שאין הפרש בין קרבנות של כל א' לזולתו כלל אחר סיפור כל הפרטי בראשון היה לו לומר וכן הקריב את קרבנו כל נשיא ונשיא ביומו. ועוד שאחר סיפור כל הפרטים שבכל יום ויום חוזר וכולל את כולם ואומר זאת חנוכת המזבח ועושה סך הכל קערת כסף שתים עשרי מזרקי כסף וכו' ומי לא ידע כי כה מספרם וכן בכל השאר:

ולבא אל הפתרון נשים לב גם פסוק שהקדים ואמר ויקרבו הנשיאים וכו' וראוי לשים למה ויקריבו הנשיאים זה פעמים בזה הפסוק ולא עוד אלא שהראשון נראה שהוא ההקרבה על המזבח והשני הקרבה לפני המזבח לעשות העבודה ונהפך הוא הראוי כי הקריבה לפני המזבח היא קודם להקרבת העבודה. ועוד אומרו ביום המשח אותו הלא לא היה ביום המשח אותו רק קרבן נחשון וע"ד זה קשה גם בסוף הענין שאומר זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל כי הלא לא היה ביום המשח רק של נחשון. ועוד באומרו מאת נשיאי ישראל שהוא מיותר ועוד שבהתימו הענין אומר זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו והוא היפך אומרו ביום המשך והיתכן שיסתור האמור זה פעמים. ועוד כי אומרו אחרי המשח הוא אחרי מופלג שהוא אחר ימים ליום המשח יראה שחוזר אל כל ימי החינוך הם הי"ב ימים והלא נחשון לא היה רק ביום המשח ממש:

אמנם הנה רז"ל הקשו ייתור הוא"ו באומרו וקרבנו ואמרו שהוא לבל יתגא' יהודה שהי' ראשון כי אינו כמתחיל כי אם כאלו קדמו אחר והנה בדרך הזה נעלה אל יישוב כל ההערות כאחת והוא כי רצה הוא ית' לבלתי קפח שכר שום בריה ולהורות כי חשובים הם לפניו ית' כקטון כגדול כמקדים כמאחר וע"כ בראשון היחל ואמר ויהי המקריב וכו' לומר אל יאמר נא יהודה מי כמוני רם ונשא לפני קוני כי ע"כ באתי ראשון לכל נשיאי ישראל לחנוכת המזבח ביום המשח אותו מה שלא עשה כן לכל הבא. כי הלא כלם שוים לפני ולא תהיה קדימת יהודה כאלו אין זולתו נחשב כמקריב ביום ההוא או ראוי לכך כי ע"כ אומר ויהי המקריב כלומר כאלו נזדמן ונקרה כן ולא שבעצם תתייחס הקדימה לו לבדו שאחשוב כאלו קדמו אחר וזה וקרבנו כמ"ש ז"ל ועל כן בכל השאר לא נאמר בוא"ו כאלו לא קדמם אחר ובגלל הדבר יהיה מה שהעתיק הוא יתב' קרבן כל נשיא ונשיא עם היותו דומה לשל הראשון וגם כלל את כלם באחרונה ועשה סך מכל סוגי הקרבן לומר ראו נא כי את כל אחד אחשיב בפני עצמו ועל כי אשתעשע בהזכיר כל פרטי קרבנותיו כאלו לא הוזכרו מקודם ולא תאמר כי הן אמת כי לכל אחד אחשיב בפני עצמו לדבר גדול אך לא יחוייב שלא יהיה יתרון מה מבחשיבות חבירו ע"כ מה עשה כללם כלם כאחד זאת חנכת וכו' קערות כסף שתים עשרי וכו' לומר כי את כלם אני עושה אגודה אחת כי כלם שוים לפני ולא עשה זה מתחלה לכוללם ולא יפרטם תתלה כל אחד בכל פרטי קרבנות לבל יחשוב הרואה כי אין חשובותם לפניו ית' רק בהתחברות זכות כלם אך לא יחשב כל אחד בפני עצמו והוא ית' לא כן ידמה כי צדיק אחד יסוד עולם יקרא מבלי היות זולתו על כן הזכיר פרטות כל אחד להרות כי כל אחד חשב לפניו ושכלם שוים כמדובר וגם אל יתפאר נחשון שקדם לכלם כי כאשר החשבתי את האחרונים כאלו חנכוהו בראשון גם אחשיב את המקדים כמאחר וזאת חנוכת המזבח שגם החינוך עצמו הוא מה שנעשה בראשון היה אחרי המשח אותו שאשוה למאחר כי גם את נחשון המקריב אחרי המשח אותו ככל השאר באופן שבענין ההקרבה כלם שווים לפניו ית'. והנה עדיין צריך לתת טעם מה היה שאחר שזכה יהודה להקדים מפאת איזה זכות למה לא יחשב לו ליתרון מה מפני סיבה הקדימה כאשר במשמרת קרבן פסח היו קוראים לאחרונה כת עצלנית עם שלא במרד היה אך הנה ע"כ הקדימה תורה ואמרה ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח וכן יששכר מפאת התורה ראוי יקדים אל כל השאר ולמה יחשבו ויותרו כל הספקות שהערנו בכתובים ההם הן מיתור הן משינוי הן מאמרו ביום המשח ולא היה כן ויתר הקושיות והוא כי אמר הוא יתב' הנני בא להודיע כי עם היות מקדים ומאחר בעבודה לסבת איזה זכות עם כל זה זכותם בענין קרבנותם שוה לפני והוא כי הנה נוסדו יחד כל הנשיאים והביאו את כל הקרבנות כל נשיא ונשיא להקריבם ביום המשח אותו הוא ר"ח. ניסן אלא שהוא ית' מנעם מלהקריב רק קרבן איש יומו להורות כי כל אחד חשוב להיות לו יום בפני עצמו וזה מאמר הכתוב ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו כלו' הנה לפני כאלו כלם הקריבו ביום המשח אותו במזבח שהוא ביום הראשון ולא נחשון לבדו ומה טעם הלא הוא כי הלא כבר ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח כדי להקריבם במזבח מיד חנוכת המזבח אלת שויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא א' ליום וע"כ שבו בקרבנותם לביתם ולמה יקופח שכרם ע"כ יחשב להם כאלו כלם הקריבו ביום המשח אותו הוא יום הראשון שהביאם בו לפני המזבח ולא היה העיכוב בצדם רק על פי ה' האומר נשיא א' ליום וכו' ועל ידי כן נמשך כי ויהי המקריב ביום הראשון נחשון ולא כל הי"ב נשיאים כאשר היה רצונם אך אחשיב כאלו כלם בראשון וז"א את קרבנו שמרבה את כל השאר ובזה יתכן דרך שני באומרו ויהי המקריב כי ע"י אומרו ית' נשיא א' ליום וכו' נתחדשה הויה שהיה מקריב ביום הראשון נחשון ולא כל הי"ב נשיאים כאשר היה עם לבבם וכן באומרו וקרבנו כאלו קדמוהו כמדובר מרז"ל ועל כן פרט כל אחד ביומו וגם כללם באחרונה כאמור ואמר זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו לומר חשוב לפני כאלו ביום ההוא חנכוהו וגם במלת חנוכת כיון זה כי הלא לא יקרא חנוך רק מה שהוא ביום הראשון אך לא מה שאחר ימים לז"א אחשיבם כאלו כלם חינכו ביום המשח הטעם כי הנה לא ימנע רק מפאת ציוי ית' כי הלא מאתם מאשר גמרו בלבם היה לעשות בראשון וז"א ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל כי מאת הנשיאים מצדם הלא היה לעשות ביום ההוא אלא שמאתו יתברך היה שלא יעשו:

ובמסרה נשיא בשו"א הנו"ן ו' במק' שמענו אדוני נשיא וכו'. (ב) וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא וכו'. (ג) נתנאל בן צוער נשיא יששכר. (ד) ושם האיש המוכה כו' נשיא בית אב כו'. (ה) כי צוררים כו' נשיא מדין כו'. (ו) ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון נשיא בני יהודה בדברי הימים וכו' ע"כ:

הנה במדרש הנעלם פרשת וירא ופ' חיי שרה דרשו רמז אברהם אל הנפש ובזה נבא אל הענין והוא כי הוא ית' חשב מחשבות לתקן האדם וזה כי גם שהיצה"ר הוא זקן וכסיל מיעץ להדיח ובא בלידה כי לפתח חטאת רובץ ראה והתקין הוא ית' תיקן תחלה וסוף והיא כי טרם יצא הולד מרחם הקדישו יתב' בתת הנפש הקדושה מן הבטן כנודע ממסקנת מחלוקת רבי עם אנטוניניס ויעש כן למען הכין וקדש תחלה האיברים ע"י נפש טהורה ואז כל האיברים כאומרים לאברהם הוא הנפש נשיא אלהים אתה בתוכנו כלומר ואחריך נרוצה אך אחרי כן בצאתו מרחם כי לפתח חטאת רובץ וירא אותו את הנפש שכם בן חמור הוא חלק מתייחס אל החמור הוא היצה"ר והוא החוי מכח הנחש הנקרא חוי והוא נשיא הארץ ומשתרר בארץ הלזו וישכב אותה ויטל בה זוהמת מעשים רעים ובמועצות מנוע אותה ממעשים טובים אז מה עושה ית' יוצר ומוציא אחר י"ג שנה ילד מסכן וחכם הוא היצה"ט וזהו נתנאל בן צוער שנותן האל בן צוער הוא בן צעיר לימים ילד מסכן שיהיה נשיא השכר נקנית בו חיי העה"ב ואז בצאתי קו לקו מביא את האדם לטהר ואז מן השמים מסייעין אותו ויעורר היצה"ט לתקן כמדבר אל הגוף ואת הרוח ונפש התעוררות תיקון ומתחיל ואומר היצה"ט לחומר האדם מה לך נרדם ושם האיש המוכה כו' והוא כי הנה כאשר המכשיר מעשיו מקדש רמ"ח איבריו ברמ"ח מצות עשה כן המחטאים מטמאם והם נשברים ונכאים וגם הנראה את החוטא בריא אולם היא מוכה באמת באיכותו וזהו ושם האיש דע כי זה שמו אשר ראוי יקראו לו הלא הוא המוכה כי מוכה היא באמת אשר היכה עם המדינית היא אשה זרה הות כח היצה"ר המחטיא כי כן קראה שלמה בחכמתו היא מדינית משלחת מדנים בין האיש לקינו ית' לכן שית לבך לזמור ולעקור את היצה"ר ממך והוא כענין מאמרם ז"ל על שמעו ותחי נפשכם בנוהג שבעולם מי שיש לו מכה בכל א' מאבריו הולך אצל הרופא ושם לו רטיה בכל אבר ואבר אך לא ישים באבר א' ויתרפאו כלם על ידו אך היא ית' אומר אם חטאתם ואבריכם כולם מוכים ומעונים שחטאתם בכל אחד מהם שימו רטיה א' באוזן ותתרפאו וזהו שמעי ותחי נפשכם והיא כענין משכהו לבית המדרש וזהו זמרי בן סלוא אם רצונך לזמור בן הסילון ממאיר הלזה ראה מי היא נשיא בית אב שהוא נשיא בבית אביך שבשמים הוא ראש בית המדרש שהוא ביתו ית' הוא ארבע אמות של הלכה ולך שם לשמוע תורה וזהו לשמעוני הנה אלו דברי היצה"ט אל הגוף והופך פניו אל נפש ורוח ואומר להן כי צוררים הם לכם היצה"ר והאיברים שדברתם בם האיברים בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור הוא כי פוערים פיהם לתאוות העולם ועל יצה"ר אמר ועל דבר כזבי הוא הזרה הכוזבת במהתלות להטעות שהיא אחותם של האיברים והיא בת נשיא מדין הוא סמאל העושה מדנים בין עבד לקונו כי ישלח כח נמשך מאתו ביצה"ר כלומר לכן שובו שובו והטהרו והנה על ידי כי בא ליטהר האדם בצד מה אז מסייעין אותו מן השמים וז"א הוא יתב' ואם הוא הקב"ה הוליד את עמו הם האיברים שהיו כאבודים ומולידים על ידי שומו בלבו נדב הוא נדבת לב טוב להיטב ועדיין אינו פועל הטובית והנה מזה ימשך שעמינדב הוליד את נחשון עושה בפועל נחת רוח ליוצרו ואז נעשה היצה"ט הלז נשיא על האיברים הם העם הנזכר כי יקראו הם בני יהודה צדיקים נותנים תודה לה' על אשמותם מתודים ושבים וראויים לשבתם מה שנהפוך היה בראשונה:

פט

ובבא משה אל אהל מועד וכו'. הנה פסוק זה יראה בלתי מקושר עם הקודם ועם המאוחר. ועוד כי ארז"ל על סמיכות פרשת בהעלותך אל חנוכת המזבח ואמרו שהיה אהרן מהרהר ומצטער הנה כל השבטים הביאו חנוכת המזבח ואני לא הבאתי מצד שבט לוי ואמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם כי בהעלותך את הנרות וכו' והלא לפי זה לא היה ראוי להפסיק בפסוק ובבא משה וכו' בנתים ועל פי דרכנו נשים לב אל אומרו מדבר בחיר"ק המ"ם והנה פרש"י שהוא כי אינו כבוד כלפי מעלה לדבר עם בשרודם ע"כ היה הקול כמתדבר בינו לעצמו ומאליו שומע משה ועל היות דוחק שבא לספר נגד מרע"ה גם אין לו ייחס פה ואחשבה בשום לב אל אומרו אח"כ וידבר אליו כי הנה בא לספר מעלת משה כי בבאו לדבר אל השי"ת לעד והיה בוש להתחיל והיה צריך רשות כדרך המלך שצריך תחלה ליתן רשות לדבר אמר כי הוא ית' היה מתחיל להורות כי חפץ בו לדבר אתוי וזהו לא היה על ידי מלאך רק היה שומע את הקול כמתדבר אליו דרך הקבלה טובה ואח"כ וידבר אליו לנוכח אתו כאשר ידבר איש אל רעהו אך לא מתחלה כי מה שהוא הכנה אל הדבור אין ראוי ליעשות לנוכח ודבר גדול היה לעשות על ידי עצמו וטרם יתחנן משה לפניו כי אם היה הוא יתב' היה מתחיל. והנה ארז"ל בויקרא רבה כי גדול כח משה מאברהם כי באברהם המלאך עשה ההכנה ויקרא אליו מלאך ה' וכו' ואחר כך הוא ית' דבר עמו אל תשלח ידך וכו' ובמשה ויקרא אל משה על יד עצמו וע"ד זה הוא מה שכתבנו ונבא אל הסמיכות והוא כי הנה כאשר היה מהרהר אהרן על שלא היה מחנך המזבח על שבט הלוי הנה גם משה היה יכול להרהר על זה לכן באה תורה ואמרה הנה משה אין לו תלונה כי מה לו יותר על השגתו והתקרבו אליו יתב' כי ובבא משה וכו' שטרם יתחנן אל ה' ידבר אתו מתחיל הוא ית' ועושה לו הקבלה אחרת וידבר אליו ועל אהרן ג"כ לא יהרהר כי הנה וידבר וכו' בהעלותך את הנרות וכו' כמ"ש ז"ל שלך גדול משלהם וכו'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.