כף החיים/אורח חיים/רמ

כף החיים ‏ אורח חיים רמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אם היה נשוי וכו'. בענין הזיווג בחדשי העיבור והיניקה בודאי כי גם בזמנים האלה חייב אדם לקיים מצות עונה ואין לומר כי אדרבא נראה ח"ו לבטלה. אמנם באלו הימים אם האיש רוצה למנוע עצמו ממנו מותר ובתנאי שגם אשתו לא תקפיד בדבר הזה ותמחול לו על ככה אבל אם היא מקפדת בדבר צריך לקיים עונתו. אמנם בזיווג שהוא להוליד נשמות אינו יכול להפטר כלל אף אם אשתו מוחלת בדבר. שעה"מ פ' בראשית ומשמע שם דמי שאשתו עקרה או פסקה מלדת דינה כמו בחדשי העיבור ויניקה יעו"ש:

ב

ב) מי שאינו ת"ח מותר לשמש מטתו בלילי חול ולא ביום ואף בלילה אינו מותר לו אלא אחר חצות לילה. והת"ח אסורים לשמש מטתם בימי החול ולא הותר להם אלא בליל שבת וגם זה צריך אחר חצות דוקא אבל קודם חצות דליל שבת הוא כמו אחר חצות דלילי החול ממש אלא שהוא מבושם בליל שבת עתה יותר מבשל החול ועכ"ז לא הותר אלא לע"ה בלבד. וגם בליל יו"ט ור"ח דינם כלילי שבתות ואף הת"ח מותרים בהם אחר חצות לילה אע"פ שאין כ"כ בהם קדושה כמו בליל שבת. וכן בליל טבילת מצוה אע"פ שהוא בלילי חול. שעה"ה שם ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ בשער הכוו' דף ע"ג ע"א. פע"ח שער ט"ז פי"א ושער י"ח פי"ח. ופשוט דכ"ז הוא למי שמסתתר עם קונו ואינו בא לידי הרהור אם מתעכב לזמנים הנז' אבל מי שיצרו תוקפו ובא לידי הרהור ח"ו ובפרט אם הוא בזמן העיבור ויניקה כיון דלא יש המשכת נשמה לולד וכמ"ש באו' שאח"ז. וכ"כ החס"ל אות ד':

ג

ג) יש שכתבו דכל הזהירות הנז' הוא דוקא למי שמשמש לשם הריון וע"כ צריך להמתין עד ליל שבת וגם אחר חצות כדי להמשיך נשמה קדושה לולד אבל בזמן העיבור ויניקה כיון דלא יש המשכת נשמה לולד א"צ ליזהר ויש אומרים דלא פלוג דגם בזמן העיבור ויניקה צריך ליזהר ואין לת"ח לשמש כ"א דוקא בלילי שבת ואחר חצות כמבואר בהגהת שעה"מ שם ובא"ר אות ב' יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דבעת הצורך יש להקל יעו"ש:

ד

ד) וכתב שם בשה"מ ושמעתי כי מורי ז"ל היה נוהג בכל ליל טבילת מצוה להיות ניעור עד חצי הלילה ועוסק בתורה ואח"כ משמש מטתו ואח"כ קורא ק"ש ויישן. וטעמו של דבר כדי שלא יבא לידי הרהור כלל על מטתו ואולי יבא לידי קרי ח"ו עכ"ל. ופשוט דמ"ש ואח"כ קורא ק"ש ויישן היינו כדי לישן מתוך ד"ת אבל ודאי כי קרא ק"ש שעל המטה בזמנה קודם חצות כדי לכוין בה ולהעשות התיקון הנעשה ע"י ק"ש שעל המטה בנקודת חצות וכ"כ בהגהות שעל שה"מ שם. ועוד נ"ל כי ג"כ אחר חצות אמר בה"ש ותיקון חצות ולמד מעט ואח"כ שמש מטתו ואח"כ קרא ק"ש וישן כדי שלא יטעום טעמא דמותא וכמבואר בדברינו לעיל סי' א' או' ז' ואות יו"ד:

ה

ה) בליל ראשון של פסח אסור הזיווג. שער הכוו' דף פ"א ע"ג. וכן בליל שבועות. שם דף פ"ט ע"א. וכן בלילי ר"ה. שם דף ץ' ע"ד וכן בליל שמחת התורה. שם דף ק"ג ע"ד. אבל בליל שביעי של פסח מותר הזיווג. שם דף פ"ו ע"ג. ודע דבליל פסח ושבועות ושה"ת בחוצה לארץ שעושין ב' ימים בשניהם אסור הזיווג. כן נראה מדברי המקו' אמנם כבר כתבנו לעיל אות ב' דזהו דוקא למי שאינו בא לידי הרהור אבל מי שיצרו תוקפו יותר טוב לשמש מלבא לידי הרהור. וכן אם אירע לו טבילת מצוה באלו הימים מותר דלא גרע מימי החול שמותר כמ"ש לעיל או' ב' וכ"כ מ"א סק"ג. חס"ל אות ג' ועיין בשכנה"ג בהגה"ט אות א' שהוסיף עוד איזה ימים לפרוש מאשתו אבל הנראה כיון דלא נזכרו בדברי האר"י ז"ל דאין לחוש להם וכ"כ העו"ת אות ד':

ו

ו) ודע שבכל עבירות שבתורה אפי' החמורות אין בהם מי שמוליד מזיקין ממש כמו המוציא שז"ל. הלא תראה מה שהפליגו בזוהר במקומות רבים ובפרט בפ' ויחי (רי"ט ע"ב) שאמרו שכל העבירות תלין בתיובתא לבד ממוציא שז"ל דלית תיובתא בר בטורח סגי ויתיר ולא חזי אפי מלכא לעלמין וכו' יעו"ש. ונמצא שהמוציא שז"ל גורם שאותם טפות של הנשמות שעתידות לצאת ממנו בבחי' בנים שיתערבו בס"א ושם יתלבשו בגופות הנעשות מסטרא דנחש אשת זנונים ונמצא שהפך והחזיר הקדושה אל הטמאה והטוב אל הרע, וגם יש עון אחר דומה לזה והוא מי שמשמש מטתו ואינו שיהא עד שיצאו כל הטפין לגמרי כי אותם שיורי הטיפות היוצאות לבטלה אעפ"י שאינם ראוים להוליד עכ"ז נבראים מהם ג"כ בחי' מזיקים ומשחיתים רעים ע"ד הנ"ז כמבואר בשער הכוו' דף נ"ו ע"ב יעו"ש. וכ"כ בפח"ע שער ט"ז פ"ה. שה"מ פ' נח. והתיקון לזה כתב בשער רוה"ק תקון כ"ז שיתענה פ"ד ימים רצופים וימי השובבי"ם הם מסוגלים יותר משאר ימות השנה לעון זה מפני שנזכר בהם גלות מצרים בחומר ובלבנים שהיו לתיקון קרי של אדה"ר יעו"ש. ועוד עי"ש בשער רוה"ק דף ו' שכתב דהמתענה ג' ימים רצופים לילה ויום עולים לארבעים יום וב' ימים רצופים לז"ך יום יעו"ש:

ו) ועל כן יש הרבה חסידים ואנשי מעשה שמתענים פ"ד בכל שנה בימי שובבים כדי לכפר על עון הנ"ז והיינו שביום א' של פ' שמות מפסיקין לאכול מבע"י ומתענין ליל שני ויום שני וליל שלישי ויום שלישי שני ימים ושני לילות רצופים כדי שיהיו נחשבים לז"ך תעניות. ואוכלים בליל רביעי אחר צ"ה. ויום רביעי מתענים מעלות השחר עד מנחה קטנה כדי שיהיו רצופים. ובמנחה קטנה מתחילין לאכול עד קודם שתשקע החמה כדי להפסיק מבע"י. ומתענין ליל חמישי ויום חמישי וליל ששי ויום ששי עד צ"ה הרי ז"ך תעניות אחרים ועם ז"ך הראשונים הרי נ"ד תעניות. וחוזרים להתענות ביום ראשון של פ' וארא מע"ה עד מנחה קטנה. ואז מתחילין לאכול עד קודם שתשקע החמה. ומפסיקין מבע"י ומתענין ליל שני ויום שני וליל שלישי ויום שלישי עד צ"ה. הרי ז"ך תעניות אחרים ועם נ"ד הראשונים הרי פ"א. וחוזרים להתענות ביום רביעי מע"ה עד צ"ה. וכן ביום ה' וכן ביום ו' הרי ג' ימים נפרדים ועם פ"א הראשונים הרי פ"ד:

ו) ומי שאינו יכול לעשות תיקון התענית הנ"ז מפני שהוא כחוש יש להתענות שני וחמישי בפ' שמות מפני ששא נזכר עיקר השעבוד ויפדה הפ"ד תעניות בממון מפני שי"א שמועיל פדיון לתענית למי שאינו יכול כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה יעו"ש. והיינו שביום התענית בשעת מנחה יתן דמי פ"ד סעודות לעניים כמספר פ"ד ימים דמי סעודה אחת לכל יום וכמפריש המעות יאמר בפיו הריני נותן כך וכך מעות עבור כך וכך ימים שאני חייב להתענות על עון פלוני וכרוב רחמיך וחסדיך תחשוב לי כאלו התענתי כך וכך ימים בשלימות ותכפר לי על כל מה שחטאתי לפניך בעון פלוני ותרצני ברחמיך הרבים יהיו לרצון וכו' ואם גם זאת אינו יכול לעשות שהוא כחוש שאינו יכול להתענות פ"ד ימים הנ"ז וגם שהוא עני שאינו יכול לפדות תעניתו אז לפחות יש להתענות שני וחמישי בכל ימי השובבי"ם או יום חמישי בלבד אה לא יכול להתענות שני ימים בשבוע:

ו) ודע שמי שמתענה עבור כפרת עון צריך שיאמר בקבלת התענית אחר תפלת מנחה קודם עושה שלום רבש"ע הריני לפניך למחר בתענית כדי שתכפר לי כרוב רחמיך וחסדיך על עון פלוני ותרצני ברחמיך הרבים יהיו לרצון וכו' וביום התענית אחר סיום תפלת מנחה בלחש קודם עושה שלום וכו' י"ל נוסח זה:

ו) רבון העולמים ואדוני האדונים. מלך מלא רחמים. גלוי וידוע לפניך שאנחנו כחושים ואין לנו כח להתענות פ"ד ימים כדי לכפר במה שחטאנו לפניך בעון שז"ל ובמה שפגמנו באות ברית קודש. וע"כ יה"ר מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו. שע"י התענית שהתעניתי היום. והקרבתי לפניך חלבי ודמי בתעניתי. והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי (ואם פדה התענית יאמר וע"י פדיון שעשיתי לפ"ד ימי תענית) כרוב רחמיך וכרוב חסדיך יעלה לפניך כאלו התעניתי פ"ד ימים בשלימות ותכפר לי על כל מה שחטאתי לפניך בעון שז"ל ופגמתי במדות העליונים הן ע"י מחשבה שהגיע הפגם עד חכמה ובינה הן במעשה שפגמתי בתפארת ומלכות. ויה"ר מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אב הרחמים והסליחות שיתוקן הפנם ההוא. בין שפגמתי במיין דוכרין ומיין נוקבין דחכמה ובינה שהם חמשה חסדים וחמשה גבורות. או בחיך וגרון. או באהי"ה פעמים אהי"ה אשר יש בהם פ"ד אותיות. ויעלם הכל אל שורשם העליון. וגם להעלות ד' אותיות אחה"ע שהם ג"כ גי' פ"ד אל שורשם העליון. ולהמשיך ג' בחי' מילוי המילוי דשם ע"ב ודס"ג ודמ"ה (כזה. יוד ויו דלת הי יוד ויו יוד ויו הי יוד. יוד ויו דלת הי יוד ואו אלף ואו הי יוד. יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו הא אלף) שכל אחד יש בו כ"ח אותיות ושלשתם גי' פ"ד אותיות אל בחי' שם הוי"ה דב"ן (יוד הה וו הה) שבמלכות:

ו) אנא ה' אלהינו ואלהי אבותנו עשה שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך המרובים. שתמחול ותסלח ותכפר לכל מה שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך. ותתקן אשר עוותתי. ותלקט כל ניצוצי הקדושה אשר פזרתי בין הקליפות ח'יל ב'לע ו'יקיאנו וישוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח. והאר כל שמות הקודש אשר פגמתי בהם. בשם קר"ע שט"ן. נ'א ג'בור ד'ורשי י'חודך כ'בבת ש'מרם. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. יהיו לרצון וכו' ועיין שער רוה"ק תיקון כ"ז ובדברינו לעיל סי' קי"ט או' ט"ו ומ"ש הברכ"י בסי' תרפ"ה או' א' ודוק. מסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי נמחה המזיק של קרי. צפורן שמיר או' ק"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' ע"ו או' כ"א ובסי' פ"ח או' ה' ודוק:

ז

ז) שם לא יהא רגיל יותר וכו'. כדאמרינן בברכות כ"ב ע"א שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים ולא דוקא ת"ח אלא ה"ה נמי כל אדם ונקט ת"ח שהפרישות מצויה בהם טור:

ח

ח) שם הטיילים וכו'. בני אדם הבריאים והמעונגים. רמב"ם. ומשמע בגמ' אפי' הם בני תורה. מ"א סק"א. ומ"מ אינם ת"ח. א"ר או' ב' ומ"ש בגמ' כגון רב שמואל בר שילת לדוגמא בעלמא נקטי. מחב"ר או' ג' וכ"כ ב"ש באה"ע סי' ע"ו סק"א:

ט

ט) ואם הוא מלמד תנוקות מקרא משנה ואינו ת"ח נראה דדינו כפועל. מחב"ר או' ד':

י

י) שם ועונת ת"ח מליל שבת וכו'. סי' לדבר ושמרו בני ישראל את השבת ר"ת ביאה. בנימין זאב סי' רמ"ה כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' ב' וכ"כ בפע"ח שער י"ח פי"ח:

י) העונה בליל שבת משובחת היא לת"ח והסוד הוא כבר נודע שיש הפרש בענין הנשמות כי אין נשמות חדשות רק בע"ש א"כ אין לשמש מטתו רק בחצי הלילה. ונלע"ד חיים כי אלו הנשמות הם ממש היורדים בליל שבת והנה אם אדם בלילה ההוא ישמש מטתו ונשארה אשתו מעוברת בביאה ההיא ודאי אותה נשמה תשרה על אותה טפה ההיא וכיון שהיא נשמה חדשה ולא ענישה לזה אמר שאותם הבנים יהיו חסידים קדושי עליון. פע"ח שער ט"ז פי"א:

יא

יא) שם ועונת ת"ח מליל שבת וכו'. היינו הבריאים אבל החלישי כח אינם חייבים רק כפי כחן. עו"ת או' א' וה"ה בכל דיני עונות אם אינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדים אותו שיכול לקיים א"ר שם. ואל יאמר אדם אעשה עצמי כת"ח כי כתיב ועונתה לא יגרע. ס' הקנה. מ"א סק"ג. והיינו שלא ברשותה אבל ברשותה תע"ב א"א או' ג':

יב

יב) שם מליל שבת וכו'. ואם ע"פ סבה עבר ליל שבת ולא קיים עונה א"צ לקיים כ"א כשבא שבת אחרת. כן הוכיח העו"ת שם אבל הא"ר או' ג' כתב עליו דאין זה הוכחה ואפשר דצריך לקיים יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' א' אמנם המחב"ר או' ז' הסכים לדברי העו"ת אלא שסיים דהכל לפי מה שהוא אדם יעו"ש:

יג

יג) שם בליל טבילתה. לא יניח אדם מלזקוק עם אשתו לילה שטבלה בה. צוואת ר"י החסיד סי' מ"א. ונוהגות הנשים לשטוח עליהן בגד מבעלה כשאירע לו אונס שלא יוכל לקרב אליה רו"ח או' א':

יד

יד) אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח ואם טבלה בדיעבד תניח אצלה תינוק או תניח סכין תחת הכר. שבו"י ח"ג חי"ד סי' ע"ח או תפרוש עליה בגד מבעלה כמ"ש באו' הקודם:

טו

טו) סכנה לאשה כשבאה מטבילה לילך בלילה לבדה וק"ו שלא תלך לשאוב מים לבדה. זבחי צדק על יו"ד סי' קט"ז או' קכ"ה משם ס' נ"ח מאמר ג' פ"י כל אשה שטבלה ופגע בה כלב ושמשה עם בעלה בניה מכוערין. פגעה בחמור יהיו טפשין. פגעה בע"ה בניה ע"ה פגעה בסוס טוב לולד. רוקח סי' שי"ז:

טז

טז) אשה המאחרת טבילתה לצער בעלה עבירה גדולה בידה וגורמת כמה רעות בעולם בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדא. זוהר פ' משפטים דקי"א ע"א יעו"ש. והביאו העו"ת או' ח':

יז

טוב) שם ובשעה שיוצא לדרך. והא דבסעי' ט"ו כתב ולא ביום יציאה לדרך נראה דבסעי' ט"ו מיירי בהולך ברגליו לדרך שצריך כח יותר וכאן מיירי בהולך על עגלה. ולבוש כתב דכאן מיירי בלילה שלפניו ואין לשון בשעה משמע כן ותו דשם בסע"י ט"ו כתב ולא לפניהם. ט"ז סק"א. והמ"א ס"ק כ"ט תירץ דהרמב"ם קאמר מדרך הרפואה ובגמ' אמרו מצד הדין וע"כ כתב דאם יכול לפייס עד שתמחול ש"ד יעו"ש. וע"כ נראה דאם הולך בספינה או בעגלה או רוכב יש לקיים המצוה בליל יציאתו לדרך ואם הולך ברגליו שצריך כח יפייס בדברים. וכן באשתו נדה יפייס בדברים:

יח

חי) שם ובשעת שיוצא לדרך. וכן כשבא מן הדרך חייב לפקוד את אשתו כמו בליל טבילה. זוה"ק פ' בראשית דפ ן' ע"א והפליג בשכרו מאד יעו"ש:

יט

יט) שם אם אינו הולך לדבר מצוה. אבל בהולך לדבר מצוה כגון לפדיון שבוים וכיוצא בו אינו חייב לפוקדה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ועוד כדי שיהא זריז ומהיר להתעסק במצות ולילך לדרכו וכשיפקוד אשתו איכא חששא שמא יתרשל בעסק המצות. ב"ח. אבל ההולך למשא ומתן אע"ג דנקרא ג"כ דבר מצוה כמ"ש לקמן סי' רמ"ח סעי' ד' בהגה חייב לפוקדה. עו"ת או' א' וכ"כ הב"ח וא"ר או' ד':

כ

ך) שם חייב לפקדה. אפי' שלא בשעת עונתה. מ"א סק"ד. וה"ה ביוצא לדרך אעפ"י שאין עונתה ומיהו ביוצא לדרך מהני מחילה דידה. א"א או' ד':

כא

כא) שם שיהיו לו בנים וכו'. וז"ל הזוה"ק פ' קדושים דף ע"א. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין ארחוי דקב"ה ומקדשי גרמייהו בקדושה דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא. ובג"כ משלפי רוחא דקדושה מלעילא ובגייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בני מלכא בנין קדישין. ווי להון לרשיעייא דכלהו חציפין ועובדייהו חציפין בג"כ ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא עכ"ל. וכ"כ בפ' חיי שרה דף ק"ל ע"ב וכל אינון דידיעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות כד אולידו בר משכין עליה רוח קדישא מאתר דכל קדישי נפקין מיניה וחלין אקרון בנין לקב"ה בגין דגופא אתעביד בקדושה כדקא יאות ה"נ יהבין ליה רוחא מאתר עילאה קדישא כדקא חזי עכ"ל. ועיין עוד לעיל סי' ר"ל או' ג' ודוק:

כב

כב) שם שבששה חדשים אחרונים וכו'. ובג' הראשונים קשה לאשה וקשה לולד ובג' אמצעיים יפה לולד וקשה לאשה. והמשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמיס. נדה ל"א ע"א. וכ"כ בפע"ח שער ט"ז פי"א. אלא שבגמ' שם אמרו משמש והולך ושומר פתאים ה' אבל בפע"ח שם כתב דצריך לזהר שלא לשמש ליל תשעים יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ה:

כג

כג) שם משביעו רעב. פי' מרבה תאותו. וכן פרש"י בחלק דף ק"ז אבל בסוכה דנ"ב פרש"י רעב גופו חסר כח ורע לעת זקנה. א"ר או' ה' וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' דיעות דין י"ט והביאו הש"ע לקמן סע"י י"ד יעו"ש:

כד

כד) שם יהא בנדוי. פי' התו' פי' כל היד דאינו מנודה לעצמו אלא ראוי לנדותו. וכ"כ הרשב"א והרמב"ן ור"י. ובאה"ע סי' כ"ג שכתבו ש"ע ולבוש בנדוי הוא יושב דמשמע הוא מנודה מעצמו י"ל דהתם כשהוציא זרע מיירי אבל הכא כשהתקשה לדעת כל שאין מוציא זרע אינו מנודה מעצמו אלא ראוי לנדותו. א"ר או' ו' ותשובתו עיין לעיל או' ו':

כה

כה) ועיין בשל"ה דצ"ט שהזהיר שלא ישכבו שני בנים זכרים במטה א' ולא אצל בחור זר. וכ"כ חלקת מחוקק סי' כ"ד. עוד הזהיר בשל"ה להשיא נשים לבנים בבחרותם קודם שיבואו לידי הרהורים ואח"כ ילמדו בטהרה. עוד הזהיר שלא ישב החתן אצל הכלה. ועוד כתב שלא ישכב החתן אצל הכלה עד הלילה שרוצה לבעול. ועוד כתב ראיתי מאדם כשר שהיה נוהג לטבול ביום שטבלה אשתו כדי להמשיך קדושה למעלה בעת הזיווג. א"ר שם:

כו

כו) כשהאדם מתעורר משנתו ומצא אותו אבר בקושי אז יזהר מאד שלא יבעול ח"ו ע"י קושי ההוא כי יצאו בנים פגומים. ואם היא מעוברת ג"כ מוליד שדין ורוחין. פע"ח שער ט"ז פי"א. א"ר או' א' ואם ח"ו נזדמן לו קושי אבר פתאום או בחלום ר"ל ונתעורר משנתו ישען תכף ומיד על עשר אצבעות ידיו ורגליו בקרקע או במטה שהוא שוכב עליה ופניו למעה לצד הארץ והיא סגולה נפלאה להמית האבר. פת"ע או מ"א:

כז

כז) הבא מבית הכסא אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל מפני ששד בה"כ מלוה עמו ואם שימש הוויין לו בנים נכפין. גיטין ע' ע"א. וכתב בסדה"י שזה הטעם בבה"כ קבוע שיש לו שם מקום ומושב אבל מקום אחר שהוא דרך עראי לא. והביאו כנה"ג בהגה"ט. א"ר שם. מ"א ס"ק כ"ט:

כח

כח) אין מברכין ברכת אשר יצר אחר תשמיש אך אם יכול להביא את עצמו לידי כך דהיינו להשתין אחר תשמיש ויכוין לפטור גם התשמיש טוב מאד. הלק"ט ח"א סי' קל"ז. י"א בהגה"ט:

כט

כט) [סעיף ב'] ויתן עיניו בכוס אחר וכו'. פי' שיתן מחשבתו בשעת תשמיש על האחרת. מ"א סק"ו:

ל

ל) [סעיף ג'] בני אנוסה אפי' אינה אנוסה רק שאינה מרוצה לכן יפייס ואח"כ יבעול. מ"א סק"ז:

לא

לא) שם בני שנואה. בשעת תשמיש אבל אם היא רצויה בשעת תשמיש אעפ"י שהיא שנואה שרי. טור. מ"א סק"ח. והא דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה היינו לגבי רחל שאינו אוהבה כמו רחל אבל מ"מ היה אוהבה כמ"ש ויאהב גם את רחל מלאה משמע שגם את לאה היה אוהב אלא שאינה כמו רחל:

לב

לב) שם בני נידוי. פי' שהאיש או האשה הם בנידוי או מפי ב"ד או מת"ח שנידה לכבודו. עו"ת אות ב' והגם דמנודה מותר בתשמיש כמ"ש בטי"ד סי' של"ד י"ל דמיירי שהחמירו עליהם בשעת נידוי לאוסרם בתה"מ דיש כח ביד ב"ד להחמיר. ברכ"י או' ג' בשם מהר"ר נסים מזיליו יעו"ש:

לג

לג) שם בני תמורה. ואפי' שניהם נשיו וכגון שנתכוון לזו ונזדמנה לו האחרת. טור. מ"א סק"ט. ומה שהחליף לבן לאה ברחל עיין מ"ש המ"א שם. ולי נראה לתרץ דיעקב אע"ה היה יודע שלבן רצונו להחליף ומפני זה מסר סימנים לרחל אלא שאעפ"י שמסר לה סימנים עדיין היה חושש שמא תמסור הסימנים ללאה שלא תתבייש מפני דהיה יודע שרחל צדקת היתה ואינה רוצה שיבא על ידה צער לאחרים וע"כ גמר בלבו בשעת ביאה תהיה מה שתהיה ואפי' אם היא לאה כדי שלא יהיו בני תמורה שהיה יודע שתתעבר באותו הלילה כמ"ש ראובן בכורי אתה כחי וכו':

לד

לד) שם בני תמורה. והמהרהר באשה אחרת או בבת אל נכר גם היא לבה גס בו ומהרהרת בו בהזדווגה עם בעלה הערל ויש בה כח להחליף הנשמות ויצא ממנו איש כופר באלהי ישראל והבן הנולד מהגויה יתגייר ואלו נקראין בני תמורה. וכן אם יטמא בריתו בבת אל נכר כל הבנים הנולדים ממנו עם בת ישראלית יהיו רשעים ואין לך דבר שגורם פגם וקלקול למעלה כמו מחשבת הזיווג. סו"ב אות ו' בשם עמק המלך ויעו"ש. ועיין בזוה"ק פ' בהר דקי"א ע"א ובשער רוה"ק תיקון ך' עונש הבא אל בת נכר ותשובה שלו יעו"ש:

לה

לה) שם בני מורדת. דאמרה לא בעינא לך ואעפ"כ הוא משמש עמה. ואע"פ שרצויה בשעת תשמיש מ"א סק"י:

לו

לו) שם בני שכרות. הוא או היא שכורה. מ"א ס"ק י"א ודוקא שכור שנתבלבל דעתו א"א או' י"א:

לז

לז) שם בגי גרושת הלב. שבדעתו לגרשה אעפ"י שהוא אוהבה כגון מאותן שכופין להוציא מ"א ס"ק י"ב וכן אסור לבוא על אשתו כשהיא ישינה. א"ר אות ט' א"א אות י"ב:

לח

לח) שם בני ערבוביא. כגון שנתן דעתו על אחרת כמ"ש סעי' ב' מ"א ס"ק י"ג. וכן אם היא נתנה דעתה באחר. וכתב הרוקח סי' שי"ז דאם חשבה באחר בתשמישה בניה חרשים יפ"ל או' ח':

לט

טל) שם בני חצופה. שתבעתו בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו ומקשטת עצמה שיתן דעתו עליה הוי לה בנים מהוגנים. מ"א ס"ק י"ד ועיין באה"ע סי' קט"ו סעי' ד' וכל אלו דברים האסורים אפי' מעוברת וזקנה אסור לעשות כן ובנים פגומים ג"כ א"א או' י"ג:

מ

מ) [סעיף ד'] אסור להסתכל באותו מקום וכו'. א"ר יוחנן בן דהבאי ד' דברים סחו לי מה"ש חגרים מפני מה הוין מפני שהופכין את שולחנם. אילמים מפני מה הויין מפני שמנשקין על אותו מקום. חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין מפנו מה הויין מפני שמסתכלין באותו מקום. נדרים ך' ע"א טור:

מא

מא) [סעיף ו'] אסור לשמש מטתו בפני כל אדם וכו'. וכל הישן בחדר שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. ואפי' באשה נדה ערובין ס"ג ע"ב:

מב

מב) שם אם הוא ניעור. לאפוקי ישן אפי' הוא גדול מותר ואם הוא ניעור אפי' אינו משגיח ולא ידע שזה משמש מטתו אסור. עו"ת או' ג' א"ר או' י"ג מיהו בחכ"א כלל קכ"ח או' ה' כתב דאם הוא בענין שאינם מרגישים כלל מותר ע"י הפסק מחיצה:

מג

מג) שם שאינו יודע לדבר מותר. דכיון שאינו יודע לדבר כבהמה דמי. אבל אם יודע לדבר אלא שחלישותו גרם לו שאינו יכול לדבר אסור. ובחרש יש להסתפק דנראה דדומה לבהמה ומותר. וכ"ז הוא מדינא אבל ממדת חסידות יש לזהר גם לפני הבהמה וכן אמרינן התם באביי דהוה מפריח גם הזבובים מהמטה ועוד הרבה חכמים שהיו נזהרים גם מלפני עכברים. עו"ת שם. א"ר שם. ופשוט דכ"ז מיירי אפי' בלילה או במקום אפל. א"ר שם:

מד

מד) שם בפניו מחיצה. פי' מחיצה גבוה עשרה. ונראה דהאי מחיצה לאו דוקא של בנין אלא אפי' ע"י וילון בעלמא מותר. עו"ת שם. א"ר או' י"ד. ורוחב המחיצה צ"ל ד' אמות. מיצל מאש ח"ב סי' מ"ה. י"א מ"ב בהגה"ט או' ב' ואם אפשר שיבא רוח ויניד המחיצה צריך לקשרה:

מה

מה) ואם יש נקבים וחלונות כענין סריגה אעפ"י דלענין טומאה חשיבי כמחיצה כדאיתא באהלות פי"ג הכא אסור עד שיהיו הספרים מכוסים מן העין שאין נראין וממ"ש רס"י שט"ו משמע קצת דשרי. מ"א ס"ק ט"ו. ונראה הא דאסר במחיצה שיש בה נקבים וחלונות היינו דוקא אם הנקבים גדולים ונראים הספרים מתוך הנקבים מרחיק אבל אם הנקבים דקים ואינם נראים הספרים עד שיניח עיניו סמוך לנקבים לכ"ע שרי:

מו

מו) שם ואם יש לו בית. פי' חדר. מ"א ס"ק ט"ז:

מז

מז) שם או ספרים. בית שיש בו ספרים ובאותו בית קבוע הנאמוסיא שעושין ד' יריעות לד' רוחות ויריעה על גביהן וכולן חוברות אשה אל אחותה ופורשין אותה תלויה מד' רוחותיה ונכנסין לישן בתוכה מפני היתושין מותר לשמש מטתו שם. דב"מ ח"א חא"ח סי' י"ט י"א מ"ב בהגה"ט או' ג' ברכ"י או' ח':

מח

מח) שם אפי' של גמ' כלומר אע"ג דתלמוד לא ניתן ליכתב בזמניהם כיון דבזה"ז ניתן ליכתב הו"ל כשאר ספרים. מ"א ס"ק ח"י:

מט

מט) שם אפי' של גמ' פי' אפי' אם הם עשוים בגלילה מותר ע"י כלי בתוך כלי דדוקא בחומשים אם הם עשוים בגלילה בעינן מחיצה אבל לא ספרים. עו"ת או' ג' ומשמע דדוקא חומשים העשוים בגלילה בעינן מחיצה או חדר אחר אבל שאר ספרים אפי' הם מכ"ד ספרי הקודש די להם בכלי תוך כלי מיהו בחכ"א כלל קכו"ח או' יוד כתב דה"ה שאר ספרים מכ"ד ספרי קודש כגון מגלת אסתר צריך מחיצה או חדר אחר יעו"ש אבל אין נראה כן מדברי הפו' כנז' דלא חמירי מתפילין שדי בכלי תוך כלי. ועוד עיין ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ח' שאף בס"ת יש מתירין בכלי תוך כלי וע"כ די בחומרת הס"ת וחומשין שנזכרו בפי' ואין להוסיף עוד חומרות מדעתנו וכ"ה מנהג העולם שאין מחמירין במגילה יותר מתפילין:

נ

נ) שם עד שיתנם בכלי וכו'. וכתב בס"ח אסור להזכיר השם וכל דבר שבקדושה כשעדיין שכבת זרע עליו רק ישטף מים על מקומות שטינף עצמו. וכתב בדמ"א דשכ"ו המשמש מטתו ואינו רוחץ ידיו מקולקלין אורחותיו פי' הזרע מקולקל. וה"ה מי שאינו רוחץ אחר תשמיש אותו מקום א"ר או' ט"ו ועיין לעיל סי' ע"ו סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

נא

נא) שם ואם פירש טלית ע"ג ארגז וכו'. ואם הארגז גדול שמחזיק מ' סאה והוא אמה על אמה ברום ג' אמות חולקת רשות לעצמו וצ"ע. רמ"א בתשו' סי' ל"ד והביאו מ"א ס"ק י"ט וכתב ונראה להקל דאפי' לענין טומאה דאורייתא מקלינן יעו"ש. אבל המש"ז או' ב' כתב דלפי מ"ש הט"ז ביו"ד סי' רפ"ב או' ד' דאסור לישב על תיבה שיש בה ספרים אפי מחזקת מ' סאה א"כ ה"ה לכאן לתשמיש המטה דלא מהני תיבה גדולה כל שאין כלי תוך כלי יעו"ש. ומ"מ נראה דבספרים המכורכים יש להקל ולחשוב הכריכה לכלי א' והארגז לכלי שני דכיון די"א דהכריכה חשוב כחד כסוי כמ"ש לעיל סי' מ' או' י"ד בכה"ג דאיכא עוד פלגותא יש להקל אבל בספרים שאינם מכורכים יש לכסותם בכלי אחד ולחשוב הארגז לכלי שני:

נב

בנ) שם ואם פירש טלית ע"ג ארגז וכו'. וה"ה אם פירש עליהם טלית והניחם בתוך הארגז חשוב ככלי בתוך כלי. וה"ה אם עשה מחיצה לפני הספרים גבוה יו"ד ורוחב ד"א שרי ואפי' אם הספרים עגולים דלא עדיפי מס"ת וחומשים. ועיין לעיל או' מ"ד:

נג

גנ) ואם כופל סדין א' וכורך בו ב"פ זה ט"ג זה דעת הא"א מהגה"ק דהוי כב' כלים אמנם אם היה תפור להסדין עוד סדין תחתיו וכנהוג בבגדים התחתון בטל למה שעל גבו ואין כאן ב' כלים כלל יעו"ש והביאו א"ח או' ח' ודע דכל הדינים השייכים לסעי' זה כבר כתבנו אותם בס"ד לעיל סי' מ' סעי' ב' קחם משם:

נד

דנ) [סעיף ז'] לא ישמש בתחלת הלילה וכו'. כדי שלא ישמע וכו' ועוד י"ל הטעם ע"פ מ"ש לקמן סעי' ט"ו לא יבעול והוא שבע או רעב וכו' דבתחלת הלילה הוא שבע ובסופה רעב:

נה

הנ) שם כדי שלא ישמע וכו'. וכתב ביש"ש בב"ק פ"ז סי' מ"ג ואין זה אלא לפרושים או למי שלבו נוקפו שיהרהר באחרת עכ"ל ומיהו המקו' כתבו סודות נוראות דדוקא אחר חצות ומ"מ יראה שלא יבוא ח"ו לידי קרי עי"כ. מ"א סק"ך. וכ"כ לעיל או' ב' יעו"ש:

נו

ונ) שם אלא באמצע הלילה. ואם חלם לו חלום שמתענים עליו יפרוש מאשתו אחר החלום עד גמר התענית. אור הישר ד"ך ע"א. וכ"כ מ"א לקמן סי' תקס"ד סק"א בשם השל"ה יעו"ש. והיינו אם אינו ליל טבילה. וכמו כן אם היה בליל שבת וס"ל כשל"ה שלא יתענה בשבת אלא יקבל עליו להתענות שני ימים בחול, כמ"ש המ"א סי' רפ"ח סק"ז יעו"ש. יפ"ל או' י"ב. ונראה דה"ה אם אינו חושש לחלומות להתענות עליהם בשבת מותר לשמש אחר שראה החלום:

נז

זנ) [סעיף ח'] וישמש באימה ויראה וכו'. וכתב השל"ה כשירצה אדם להזדווג עם אשתו יזכיר הקדושים אשר בארץ המה כדי שימשך זה הזרע אחריהן ויאמרו אדם וחוה. משותלח נח. אברהם עם שרה. יצחק עם רבקה. יעקב עם רחל ולאה בלהה וזלפה. ראובן ושמעון לוי ויהודה עם אפרים ומנשה ועד בכלל. ויתפלל שימשך זה הזרע אחריהן. ואם הוא משבט לוי טוב שיאמר זיווג בתי אבות הלוים הנזכרים בריש פ' וארא מן ואלה שמות בני לוי עד אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם. ויראו האיש ואשתו שיהיו ידיהם נקים ותמיד יהיה אצל המטה כלי של מים ויטלו ידיהם קודם תשמיש ואחר תשמיש עכ"ד. והביאו העו"ת או' ח' א"ר או ט"ז. ועיין עוד לקמן או' ס"ד וס"ה:

נח

חנ) וישמש באימה וכו' וכתב בס' מדרש תלפיות דז"ן ע"ב ודקמ"ג. ע"ב דבשעת הזיווג יצייר נגד עיניו צורת האותיות התורה וכו' והביאו הרו"ח או' ד' וכתב דאע"ג דאסור לדבר בד"ת באותה שעה שהוא בלי נט"י וידיו אינם מטוהרות מ"מ בהרהור מותר יעו"ש. וכ"כ ובשבט מוסר פכ"ד דצריכה האשה בשעה שמזדווגת עם בעלה שתחשוב באיזה חסיד כדי שיהיה לה בנים חכמים וחסידים יעו"ש. והביאו פת"ע או' כ"ז. והיינו שתחשוב שחסיד פלוני כך עושה מצות ומעשים טובים וכך לומד ביום ובלילה ומי יתן והיה שירבו כמותו בישראל:

נט

נט) שם מקצר בתשמיש. והגם שאמרו בשכר שמשהין עצמן על הבטן הו"ל בנים זכרים תירץ הראב"ד כל המעשים שהם לש"ש טובים הם מי שיודע בעצמו שיאריך ולא תכנס בו מחשבה אחרת ומשהה עצמו כדי שתהנה האשה ממנו והזריע תחלה הקב"ה משלם לו בנים זכרים ומי שאינו בוטח בעצמו וממהר כדי לינצל מן החטא גם הוא עושה מצוה והקב"ה נותן לו בנים זכרים. טור. מ"א ס"ק כ"א. ומ"מ בסוף צריך לשהות על הבטן עד שיכלו כל הניצוצות כדי שלא יכשל בעון שז"ל כמ"ש לעיל או' ו' יעו"ש:

ס

ס) שם היה מצריכה לחוגרו וכו'. והא דאיתא באה"ע סס"י ע"ו האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה דבעינן דוקא קירוב בשר ובס"ח סי' תק"ע איתא דחסיד אחד היה משמש ערום מה"ט וגם שלא ידבק זרע בבגד י"ל דסינר שאני דאינה כ"כ מכוסה. ועוד י"ל בשניהם מרוצים הוי מדת צניעות. וכ"כ הת"ו בנדה י"ז בשם ויקרא רבה דהקב"ה שונא המשמש ערום. מ"א ס"ק כ"ב. א"ר או' ט"ז. מיהו בס' התקונים תיקון כ" "ש. וכ"כ בס' ר"ח בשער הקדושה פט"ז ומפרש דמה שהקב"ה שונא למשמש ערום היינו ערום בלא כיסוי יעו"ש. אמנם ממ"ש בשער הכוו' דנ"ב עד שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דוקא במרחץ משמע דאין לשמש ערום דהא צריך שיהיה עליו טלית קטן גם בשעת תשמיש יעו"ש. ועיין לעיל סי' כ"א או' ט"ז ודוק.

סא

סא) שם וכולהו פירושי איתנהו וכו'. אבל לפי' הזוהר והאר"י ז"ל אין נראה אלא פי' ראשון וכל אינך יש קצת איסור. נזירות שמשון. א"ח או' י"א:

סב

סב) [סעיף ט'] לא יספר וכו'. אבל מענייני תשמיש שרי כדי להרבות תאותו. טור. מ"א ס"ק כ"ג. והמדבר בתשמיש דברים מכוערים בניו אלמים. רוקח סי' שי"ז. ועיין לעיל או' מ':

סג

סג) ישכב תמיד במטה מיוחדת בפני עצמו. ואם צריך לשמש לשם מצות פ"ו אחר גמר השימוש כמו חצי שעה יקום וישוב למטתו המיוחד לו. אור צדיקים סי' כ"ז או' ג':

סד

סד) וצריך לטהר המחשבה והדבור ומעשה. המחשבה יחשוב לקיים מצות עונה ודיבור שיאמר לשם יחוד קב"ה הרני מקיים מצות עונה. ועונתה לא יגרע. ולכוון להמשיך נשמה קדושה. ומי שאינו מכוין כן עליו נאמר ופושעים יכשלו בם. וע"י הדיבור שאומר מבריח הס"א מהם. ובמעשה שצריך לכוין ולעשות כל הדינין הנאמרים בסי' זה ובאה"ע סי' ע"ו, אור צדיקים שם או' י"ד:

סד) קודם תשמיש תאחז האשה בוהן רגל ימין של בעלה ואח"כ בוהן ידו הימנית ואח"כ תנוך אזנו הימנית ובשעה שמחזקת תכוין שיסתלקו מעליו הג' שדים המעוררים התאוה שלא לשם שמים. וזהו הסימנים שמסר יעקב לרחל חס"ל נהר ס"א. פת"ע או מ"א:

סה

סה) טוב לומר קודם הזיווג מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וכו' כי הזיווג ואכילה בחי' אחת ועי"ז מגרש הקלי' וימשוך נשמה קדושה לבניו. אור צדיקים שם או' ך':

סו

סו) יש לאדם לדבר עמה או יבדוק אם יש לה שערות ראשה. פת"ע או' כ"ח בשם חקי דרך. אנחה קשה לתשמיש. הגהות יעב"ץ כתובות ס"ב ע"א. פת"ע שם:

סז

סז) צריך ליזהר לאחר הזיווג לשפוך מים מעט לפני מטתו והוא סגולה לולד הנוצר. אור צדיקים שם או' ט"ז. והוא מן זוהר ויקרא די"ט ע"א:

סח

סח) [סעיף יוד'] ויכול לספר עמה וכו'. ובענין זה הוא רשאי לדבר עמה ולרצותה בכל ענייני רצוי. ב"י בשם הראב"ד:

סט

סט) [סעיף יא'] אסור לשמש לאור הנר. והמשמש מטתו לאור הנר הייין לו בנים נכפין. פסחים קי"ב ע"ב. וכתב הרב בשה"מ פ' בראשית וז"ל ואינו בדיוק' בזיווג הא' אשר ממנו נוצר טיפת הולד ההוא אלא אף גם אם שמש מטתו לאור הנר בתוך ימי העיבור גם בזה הויין בניו נכפין וצריך ליזהר. גם אינו מספיק בנתינת מחיצות סדינים של בגד פשתן סביב למטה אלא צריך שלא יהיה אור הנר מאיר בתוך המטה כלל ועיקר. ומי שלא יעשה כך ודאי יהיו בניו נכפין בקטנותם ואם לא יהיו נכפין בקטנותם ודאי שבזקנותם יבואו לידי כפייה אם יאריכו ימים ויגיעו עד הזקנה ורוב הילדים שמתים בקטנותם מחולי הכפייה הוא לסיבה הנ"ז ואמר לי מורי ז"ל כי ראה בהקיץ לחכם גדול קדמון מימים ראשונים שהיה מגולגל בבהמה א' ואותה הבהמה היתה עז א' על עון הנז' לפי שגרם כפייה ומיתה לבניו עכ"ל. וכ"כ בשער הגלגולים הקדמה כ"ב דכ"א ע"ב בסופו יעו"ש. והמשמש לאור הנר יתענה ן' יום. יפ"ל ח"ב בת"א או' ח"י:

ע

ע) שם אסור לשמש לאור הנר. ואם הנר בבית אחד וחלון או פתח מאותו הבית לבית זה והאור נכנסת. אם האור נכנס להדיא דרך ישר ודאי אסור אבל אם האור אינו נכנס ובא בדרך ישר להאיר היטב אלא שמכח הארת אור הנכנס מאיר אל עבר הבית מצד אחר והאורה מועטת נ"ל דמותר. סדה"י. כנה"ג בהגה"ט:

עא

עא) שם אעפ"י שמאפיל בטלתו. כתב העו"ת או' ה' נראה לת"ח מותר בהאפלת טלית דלא גרע מביום דמבואר בסמוך דמותר לת"ח במאפיל בטליתו עכ"ל. מיהו הא"ר או' י"ח כתב בשם סדה"י ושל"ה דלאור הנר אפי' לת"ח לא מהני האפלת טלית דלילה גרע מהיום יעו"ש. וכ"ה הברכ"י או' ט"ז בשם הרשב"ץ יעו"ש. אמנם בהקדמת הזוהר די"ד ע"ב משמע דאם מאפיל בטליתו ליכא חששא יעו"ש וע"כ נראה דהיכא דלא אפשר כגון בליל שבת דאינו יכול לכבות הנר ולא לעשות מחיצה דיש להקל ולהתיר בהאפלת טלית ובפרט אם אינו משמש לשם הריון וגם אין אשתו מעוברת. והיינו דצריך לכסות כל גופם ממעלה לראשם ולתחת רגליהם באופן שלא יתראה מהם שום דבר וגם הטלית צ"ל עבה באופן שלא יתראה מתוכו שום ניצוץ של אורה:

עב

עב) שם הגה. אעפ"י שהאור נראה וכו'. וה"ה אם האור נראה מלמעלה מהמחיצה שרי ומ"מ צריך האפלת טלית דמאחר שהחדר מלא אור לא גרע מהיום. יש"ש ביצה פ"ב סי' ל' מ"א ס"ק כ"ד, וכ"כ הט"ז סק"ב. א"ר או' י"ט:

עג

עג) והישן בכילה אם היריעות עבות ומחשיכות אפי' אין מחשיכות לגמרי שרי. סדה"י. כנה"ג בהגה"ט, מ"א שם, א"ר שם:

עד

עד) אבל אם אינו ישן בכילה אעפ"י שפי הנר מהופך לצד אחר ואינו מאיר כ"כ או שהוא עומד בתוך העששית אסור לו לשמש, סדה"י, כנה"ג שם ונראה דה"ה כשדולק נר של שעוה בתוך השפופרת אסור לשמש, מ"א שם:

עה

עה) ולענין אור הלבנה נ"ל דאסור ג"כ אם האור בא להדיא אבל אם נכנס כאור דרך החלון ומאיר לבית אין חשש לפי שאין אור הלבנה כ"כ מבהיק למי שאין עומד תחתיה ממש אבל אם עומד תחת אויר השמים אעפ"י שאין אור הלבנה עליו ממש אלא יושב בצלה אפ"ה אסור. סדה"י. ולי נראה שאם אור הלבנה נכנס דרך החלון שהוא שוכב כנגדה אסור. כנה"ג שם. והביאו מ"א שם. א"ר שם:

עו

עו) ולענין אור הכוכבים נ"ל דמותר דלאו אור אקרי. ואפ"י לאור כוכב נוגה שמאיר יותר משאר כוכבים ויוצא קרוב לבקר לא חיישינן ליה. ואפשר שאם האור מאיר עליהם היטב שיש להמנע. סדה"י. כנה"ג שם. מ"א שם. א"ר שם. ומ"מ כל היכא דלא אפשר מותר לשמש באור הלבנה ואור הכוכבים ע"י האפלת טלית דלא עדיף מאור היום והוא שיהיה באופן שכתבנו לעיל סוף או' ע"א יעו"ש:

עז

עז) המשמש לאור השמש כנגד השמש בניה לוקין בבהרת. כנגד הירח בניה לוקין בבוהק ולבסוף בצרעת. כנגד הכוכבים בניה לוקין בלשונם בלגלוג. רוקח סי' שי"ז. והיינו אם שימש בלא האפלת טלית כנז':

עח

עח) שם בהגה, דשרי כשכופה כלי על הנר. וכ"פ הלבוש. וכ"כ בהגמ"י פ"ג דהלכות יו"ט. רש"ל פ"ג דביצה סי' ל' שכנה"ג בהגה"ט או' ג' ונראה דאם האור נראה מן הצדדין צריך האפלת טלית כמ"ש לעיל או' ע"ב לגבי מחיצה:

עט

עט) שם. וכן אסור לשמש ביום. שנאמר ואהבת לרעך כמוך ושמא יראה בה דבר מגונה ומתגנה עליו. ורב הונא אמר ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום. נדה י"ז ע"א. והמשמש מטתו ביום אינו לוקח כ"א מנשמות המגולגלים. פע"ח שער ט"ז פי"א:

פ

פ) שם הגה. ות"ח מאפיל בטליתו ושרי. שהוא צנוע בדרכיו ולא יסתכל. מ"א ס"ק כ"ה. ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול. הרמב"ם פכ"א מהא"ב. ב"ח. ופי' לצורך גדול היינו כשיצרו מתגבר עליו. מ"א ס"ק כ"ו. ומ"ש שם המ"א דבס"פ אע"פ משמע דבבית אפל מותר לכתחלה כתב עליו הברכ"י או' טו"ב דאין משם כ"כ ראיה יעו"ש, ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם בשם האר"י ז"ל דהמשמש ביום מושך נשמות מגולגלים ובזה לא יש חלוק בין ת"ח לע"ה ובין בית אפל למאפיל בטלית:

פא

פא) [סעיף יב'] אסור לשמש מטתו בשני רעבון וכו'. וכל שהוקר השער הרגיל ונכפל הוי רעב ואעפ"י שלהנאסר יש לו תבואה אסור משום צער דאחרים, בית יהודה סי' מ' מיהו כשהמזונות מצויים רק שהם ביוקר גדול אין רעבון וא"צ למנוע מתשמיש, ברכ"י בסי' תקע"ד או' כ' בשם מר אביו ז"ל וכתב שהסכימו עמו רבני ירושת"ו:

פב

פב) שם. בשני רעבון וכו'. חוץ מליל טבילה דמותר כ"כ בש"ע לקמן סי' תקע"ד סעי' ד' מיהו המ"א שם פליג וכתב דאין להתיר אלא דוקא לחשוכי בנים יעו"ש. אמנם עיין בא"ר שם או' ח' שכתב בשם ס' דברי דוד פ' מקץ דהאי איסור תשמיש לאו לגמרי הוא אלא תשמיש שהוא לתענוג בעלמא אסור אבל לקיים המין או דיצרו תקיף עליו ויש חשש השחתת זרעו אין איסור יעו"ש.

פג

פג) שם. אלא לחשוכי בנים. היינו שלא קיימו פ"ו כמ"ש רש"י בתענית י"א ע"א ומשמע דאע"ג דיש לו שני בנים אם אין לו בת מותר כוון שעדיין לא קיים פ"ו. והיינו שצריך לכוין בכל תשמיש ותשמיש לשם מצוה פ"ו ואחר שתתעבר אסור. וה"ד למי שאין יצרו תוקפו אבל למי שהוא עדיין בבחרותו ויצרו תוקפו שיש חשש לשז"ל ודאי מותר לשמש ואעפ"י שקיים פ"ו כמ"ש באו' הקודם וכ"מ ממ"ש לעיל או' ו' שאין לך איסור כמו איסור המוציא שז"ל יעו"ש:

פד

פד) שם. לחשוכי בנים. ומי שקיים פ"ו מאשתו ראשונה אך מהשניה לא זכה להבנות ורוצה אשה חוטרא לידא וכו' אינו בכלל זה ואסור. ברכ"י בסי' תקע"ד או' ד' בשם מר אביו ז"ל:

פה

פה) שם הגה. וה"ה בשאר צרות שהם כרעבין. כגון על הירקון ועל השדפון ועל החסיל והארבה והמזונות שכל אלו דמו לרעבון אבל בצרות אחרות כדבר וכיוצא בהן דלא דמו לרעבון לא נאסר תשמיש המטה. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' אבל העו"ת או' ו' פי' כגון אלו שכתב בש"ע לקמן סי' תקע"ו שגוזרין עליהן תענית יעו"ש. וכ"כ הרב ב"ד סי' צ"ה. מיהו סיים שם השכנה"ג דמסתיין שננהוג כן בשני רעבון שמצינו איסורו מפורש בתלמוד דידן אבל בשאר צרות שלא מצינו איסורו מפורש בתלמוד שלנו אעפ"י שנמצא כן בירושלמי אנן אתלמודא דידן סמכינן יעו"ש. וכ"פ הרב ב"ד שם:

פו

פו) [סעיף יג'] ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר. נראה דה"ד ביחוד דקביעות דאז הוי כמו שוכר והוא שכן שם בחצר ולא סגי בלינת לילה א' בבית לבדם ואפי' מדעת הבה"ב. וכ"ש אם מעצמו הלך בעה"ב לבית אחר לשכב האכסנאי הוא ואשתו בבית דגם הוא נכלל בדין הא דאכסנאי אסור. מט"י או' א' יעו"ש:

פז

פז) שם בטליתו של בעה"ב. שמא יראה קרי עליו. מ"א ס"ק כ"ח:

פח

חפ) [סעיף טו'] לא יבעול והוא שבע או רעב וכו'. דכשהוא שבע היולד יהיה נוצר מזרע הבא ממותרים עבים ויהיה עב השכל ואטום הלב. וכשהוא רעב יהיה הוולד חלוש ביותר. כ"מ כ"ה מה' דיעות. א"ר או' כ"ב:

פט

טפ) מי שחלה ונתרפא יזהר מלשמש מטתו עד שיתחזק גופו כי יכאיבהו ויחליאהו ולא ידע כי בנפשו הוא. ס' צד"ל. א"ר שם:

צ

צ) שם ולא ביום יציאה לדרך וכו'. עיין מ"ש ע"ז לעיל או' טו"ב יעו"ש:

צא

צא) [סעיף טז'] המשמש מטתו על מטה שתינוק וכו'. מאן דינקא לרביא לא תזדווג לבר נש אלא בשעתא דרביא נאים. ולבתר לא תניק ליה עד שעתה חדא כתרין מילין או חד מיל אי לא יכלה בגין צערא דרביא בזמנא דאיהו בכי. זוהר פ' ויקרא די"ט ע"א:

צב

צב) שם על מטה שתינוק ישן וכו'. משמע אפי' התינוק ישן ומשמע נמי דאם התינוק שוכב להדי ראשיה וכו' אפי' הוא ניעור לית לן בה. מיהו מדברי הזוהר הנז' משמע דאסור בשעתא דתינוק ניעור. עו"ת או' ז' מיהו הא"ר או' כ"ד כתב דבאגודה פ' ע"פ מבואר דאם ניעור התינוק אפי' להדי כרעיה מותר ומשמע דס"ל דש"ס יפו' דוקא ישן קאמרי ומשמעות הזוהר שכתב העו"ת אפשר דממידת חסידות קאמר יעו"ש:

צג

צג) כתב השל"ה יזהר אב ואם שלא יעשו מורא לתינוק בדבר טמא כגון לומר חתול או כלב תקח זה התינוק כי ברית כרותה לשפתים ובר מינן תיכף הקלי' אשר להם שמות הטומאם ההם מצויים ויש חשש היזק לתינוק בעוה"ז וגם פוגם נשמתו לעוה"ב עכ"ד. והביאו העו"ת או' ח':

צד

צד) אסור לשום ספרים על מטה שישן עליו עם אשתו כי ש"ז עליו והוא כצואה. וכן כשאדם משמש עם אשתו אסור להזכיר השם וכל דבר שבקדושה בשעדיין הש"ז עליו אפי' כחרדל רק ישטוף במים על מקומות שטינף את עצמו בש"ז ואח"כ יאמר דברים שבקדושה. ס"ח סי' קנ"ז. עו"ת שם:

צה

צה) [סעיף יז'] מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה וכו'. אבל בשה"מ פ' בראשית כתב צריך שתהיה דוגמת אדה"ר כשנברא וכדוגמא שיעור קומה העליונה ראשו למזרח כנגד הדעת ורגליו למערב יסוד ומלכות. וידו הימנית בדרום שהוא החסד ויד השמאלית בצפון שהוא הגבורה עכ"ד. וכ"כ הרמ"ע סי' ג' והביאו כנה"ג בהגב"י. וכ"כ אנן לעיל סי' ג' או' ט"ז יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---