חכמת אדם/קכח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png קכח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין שלא להרבות בתשמיש וכיצד יתנהגו בשעת תשמיש (סימן כ"ה ובא"ח סי' ר"מ)

א ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה ויזהר מהיחוד ולהתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי שחוק והיתול וכ"ש דברי חשק שכלן הם הגורמים הגדולים לערוה ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה גדולה והשמירה המעולה לכ"ז הוא שיפנה עצמו ומחשבתו לתורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות אלא בלב פנוי מחכמה:

ב לא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפי' בינו לבינה הרי הכתוב אומר ומגיד לאדם מה שיחו ואמרו רז"ל אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו עתיד ליתן עליו את הדין ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת אבל בעניני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו אם צריך לכך או אם היה לו כעם עמה וצריך לרצותה שתתפייס יכול לדבר עמה לרצותה:

ג אעפ"י שמותר אדם לעשות עם אשתו כל מה שירצה ולבעול בכל עת שירצה ומנשק בכל עת שירצה חוץ ממקום התורפה כ"ז לא התירה התורה אלא כנגד יצה"ר אבל צריך לגדור בעצמו ולכוף יצרו שהרי גם יפת תואר התירה התורה כנגד יצ"הר ואעפ"כ הבן הנולד ממנה הוא בן סורר ומורה (ס"ח) ולא ירבה בתשמיש שדבר זה הוא פגום מאד ומעשה בורות ועוד הש"ז הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות ואמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משארי חולאים ואלף מרוב התשמיש ולפיכך יזהר האדם בזה:

ד ומ"מ אסור לבטל העונה האמורה בתורה כמש"כ ועונתה לא יגרע כדלקמן סי' י"ח ואף כששימש בעת העונה לא יכוין להנאתו אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב לקיים עונתו ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימים מצות בישראל ולהביא בעולם עבד ה':

ה לא יבעול אלא מרצונה ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש ולא ישמש בפני שום אדם אפילו קטן אא"כ הוא תינוק שאינו יודע לדבר ומה טוב שלא לשמש כשבני הבית נעורים אפילו בהפסק מחיצה אבל כשהם ישינים או אפי' נעורים אם הוא בענין שאינה מרגישים כלל מותר ע"י הפסק מחיצה:

ו כתיב וברותי מכם המורדים והפושעים אלו הם בני ט' מדות (ר"ל כי כולם הם פושעים ומורדים כענין בן יפ"ת והלבוש פי' שהבועל נקרא מורד ופושע ואין הלשון משמע הכי) בני אנוסה לא מבעי' שאנס אשתו אלא אפי' שלא אנס רק שאינה מרוצה לכך מפני כעס שיש לה עליו ולכן צריך לפייס מקודם עד שתתרצה ותאהבנו. בני שנואה ששונא אותה בשעת תשמיש אבל אם בשעת תשמיש אוהבה אע"פי שקודם תשמיש שנאה שרי: בני נידוי בין שהוא או היא בנידוי: בני תמורה שבועל אשה זו ומכוין לאחרת ושתיהן נשיו. בני מורדת דאמר' לא בעינא לך ואעפ"כ הוא משמש עמה אע"פי שרצוי' בשעת תשמיש' בני שכרות או הוא או היא: בני גרושת הלב שבדעתו לגרשה כגון מאותן שכופין להוציא אע"פי שהוא אוהבה: בני ערבוביא שנותן דעתו על אחרת. בני חצופה שתבעתו היא בפה והרי היא כזונה אבל אם אשתו מרצה אותו ומקשטת עצמה שיתן דעתו עליה אדרבה חייב לבעלה דאז חייב בעונה והויין ליה בנים מהוגנים:

ז אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על הצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה וכתיב לבלתי תחטאו וכ"ש הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר משום בל תשקצו את נפשותיכם והמסתכל באותו מקום הווין ליה בנים סומין והמנשק באותו מקום הווין ליה בנים אילמים הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות והוין ליה בנים חגרין:

ח לא ישמש בתחלת הלילה ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם אלא באמצע הלילה ומ"מ מי שיצרו תקפו נ"ל דמותר:

ט אסור לשמש לאור הנר אעפ"י שמאפיל בטלית אבל אם יש מחיצה גבוה י"ט בפני הנר אעפ"י שאור הנר נראה דרך המחיצה שרי ומ"מ צריך האפלת טלית ואפילו אין שם אלא קצת אור כגון שדולק הנר בתוך השפופרת שהנר מונח בתוכו אסור והמקובלים אוסרים אפי' ע"י מחיצה אא"כ שאין האור נראה לגמרי ואם הלבנה מאירה עליהם להדיא אסור אבל אינה מאירה עליהם אע"פי שמאירה לבית מותר ויאפיל בטליתו וכן אם הנר בחדר אחר ומאיר לחדר זה צריך האפלת טלית וכן אסור לשמש ביום ואפי' ע"י האפלת טלית אא"כ הוא בבית אפל. ולצורך גדול שיצרו מתגבר עליו מותר ביום ע"י האפלת טלית:

י אסור לשמש בבית שיש בו ס"ת או חומשים העשוים בגלילה. ונ"ל דה"ה שאר ספרים מכ"ד ספרי קודש כמו מגילת אסתר עד שיעשה מחיצה בפניהם ואם יש לו בית אחר אסור עד שיוציאנה אבל תפילין או שאר ספרים הנכתבים או נדפסים אסור עד שיתן כלי בתוך כלי. ולרמב"ם דוקא אם אין לו בית אחר וגם א"א לעשות מחיצה אז מהני כלי בתוך כלי (י"ד סי' רפ"ב סעיף ח') והוא שלא יהא השני מיוחד לו אבל אם הוא מיוחד להם אפילו מאה כחד חשיבי ולכן צריך לפרוש עליהם עוד סדין וה"ה אם המזוזה היא בפנים אע"פי שמונחת בתיק צריך לכסותה עוד בכלי. ונ"ל דבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בת"כ כגון שכרך המזוז' בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר וכיסוי הזכוכית שנוהגין להניח על המזוזה מהני לחשוב כלי אבל לא מהני אם יעשה ויניח עוד כלי זכוכית אע"ג דמכוסה בשני כלים מ"מ כיון דנראה ובערוה בראי' תליא רחמנא כדכתיב ולא יראה בך ערות דבר לכן לא מהני עד שיכסה:

יא ומטעם זה ג"כ לא מהני מחיצת של סריגות שקורין גגאטר לפי שהספרים נראין וטוב לכסות אבל לענין אור הנר ודאי לא מהני שהרי הנר מאיר ואם הספרים עומדים בארגז גדול שמחזיק מ' סאה והוא לפי חשבון אמה על אמה ברום ג' אמו' דהוי רשות לעצמו מותר ואם הספרי' עומדים למעלה מי"ט ויש מחיצה לפני המטה אעפ"י שהם מגולים אפשר דמותר (עיין בא"ח סי' שט"ו במ"א ס"ק ג' ובסי' רמ"א במ"א ס"ק ט"ו ועיין מה שכתבתי בהלכות ברכות כלל ג' בנ"א סי' ג' ובכלל ל"א סי' ב') ועכ"פ בית שיש בו ספרים ובני אדם ישינים שם או שיש שם אור הנר צריך כל אדם להשתדל שיעמיד מחיצה סביב המטה שקורין פארוואן שיש לו דין מחיצה גמורה אבל מה שסומכין על היריעות שסביב המטה אין היתר כלל שלא נקרא מחיצה כיון שהוא נד אא"כ קשר אותם מלמטה שלא ינוד ברוח מצויה דאז דין מחיצה עליו. ודין לעשות מחיצה זו בשבת עיין כלל ל"ט במלאכת בונה בחיי אדם סי' ג':

יב אסור לשמש במקום מגולה שאין שם מחיצות וכן אסור לשמש אפי' בבית ערום אלא שיכסה ויהיה צנוע ואמרו חז"ל מעשה באחד שבעל תחת אילן והלקוהו:

יג אכסנאי אסור לשמש אא"כ יש לו חדר מיוחד ובלבד שלא יישן בסדינים של בעל הבית דאז יראה הקרי שעליו:

יד אסור לשמש מטתו בשני רעבון או שאר צרות אא"כ מי שהוא חשוכי בנים (ועיין בא"ח סי' רמ"א ובסי' תקע"ד במ"א שם):

טו לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום הקזה ולא ביום שיוצא לדרך והולך ברגליו אבל אם יושב בעגלה או בספינה או רוכב לית לן בה:

טז היוצא מבה"כם קבוע אל ישמש עד שימתין שיעור חצי מיל (גיטין דף ע') ואשה שמניקה לא תשמש אלא בשעה שהתינוק ישן ואח"כ לא תניק עד שתשהא שיעור ב' מילין ואם התינוק בוכה על כל פנים שיעור מיל:

יז המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן קבלו חז"ל שאותו תינוק נכפה ואם התינוק בן שנה או אפילו בפחות והתינוק מונח אצל ראשו או שמניח ידו עליו לית לן בה:

יח מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום:

יט העונה האמורה בתורה שחייב האדם לאשתו אין שוה בכל אדם אלא שהתורה מסרה הדבר לחכמים להבחין כל אחד ואחד לפי אומנתו שהאשה תספיק בזה ואסור לבטל העונה אפילו בימי עיבור והנקה ואם קיים כבר מצות פו"ר והיא מוחלת עונתה מותר לבטל אבל כשלא קיים לא מהני מחילתה ולפי שכ"ז הוא מדינא ועיקר העונה הוא כשרואה שאשתו משתדלת אותו בדברים או שמתקוטטת עמו והוא מבין שהוא בשביל שהיא רוצה בתשמיש יותר אז חייב לקיים העונה ואפילו העונה שקצבו חכמים שלא לפחות הוא דוקא במי שגופו בריא אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים ואפילו ת"ח דמדינא עונתו משבת לשבת ראיתי בצוואת ר"י ל"ס מפראג שצוה לתלמידיו פעמים בשבת והעיקר הכל לפי מה שהוא אדם ועוד נ"ל דאפילו בכ"מ שאסור לשמש כגון ביום וכיוצא בו אם ח"ו יצרו מתגבר עליו ומתירא שיוציא ח"ו ז"ל מותר לשמש בכל אופן ולכן לא העתקתי העונות והרוצה לעיין יעיין בא"ח ריש סי' רמ"א ובא"הע סי' כ"ו. ועכ"פ אסור לאדם למנוע מאשתו עונתה ואם מנעה כדי לצערה עובר בל"ת שנאמר ועונתה לא יגרע ואם אינו יכול לבעול אם ראוי לרפואה צריכה להמתין עד שיתרפא ואם אין ראוי לרפואה ימתין ששה חדשים ואז אם אינה רוצה למחול יוציא ויתן כתובתה ולא יעגנה ועובר בכל יום על לא תעשה:

כ הזמנים שאסור לשמש עפ"י כתבי האר"י ז"ל כגון בליל פסח ועצרת ור"ה כ"ז אינו אלא לאדם שהוא מלא ביראה ולא יחטא ח"ו אבל אלו שיצרם מתגבר עליהם והם חושבים שהוא כעין איסור תורה ועי"ז באים חם ושלום לידי כמה מכשולים מצוה גדולה לשמש אפילו בראש השנה ויטבול למחר דמצד הדין אין איסור אלא ביה"כ ובט"ב ובימי אבלות שלו או שלה:

כא כל אדם חייב לפקוד את אשתו בלילה שיוצא לדרך ובליל טבילתה (ועיין בהלכות נדה):

כב אסור להשתין מים בפני מטתו אבל בכלי מותר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.