אור שמח/נזירות/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אור שמח ‏ נזירות ה

ד

כיצד יין שנתערב בדבש כו' אינו לוקה.
הנה בירושלמי אמר משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהווין דרשין שכר שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית יין אף כאן רביעית יין, ופירשו המפרשים דילפינן מביאת מקדש ושם רביעית דראוי לשכר בעינן דכתיב יין ושכר דרך שכרות, וכיון דבעינן דיהא ראוי לשכר העיר החת"ס בהגהות לפסחים דחזינא דר' אלעזר סובר דאינו משכר אם הפסיק בה או נתן לתוכה מים כל שהוא, ופטור בביאת מקדש, אם לא דשתה יתר מרביעית דדוקא דרך שכרותו חייב ה"נ ילפינן בנזיר דאם נתן מים כ"ש ושתה רק רביעית יהא פטור א"כ ליכא היתר מצטרף לאסור ביין אם לא דשתה יתר מרביעית כן דבריו בתוספות ביאור. אמנם צריך להבין הלא אמרו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית מפת ומיין חייב לר"ע אע"ג דלית ביה כשכרותו, וצ"ל או דר"ע לטעמיה דסבר דשתה כזית יין חייב ולא מקיש לשיעור לביאת מקדש רק דמקיש שתיה לאכילה ולא סבר דבעי כדי לשכר או דשאני דרך אכילה ויעוין תוס' זבחים (דף ק"ט) סד"ה עולה. אמנם לחייב ברביעית יין בהיתר מצטרף היינו במזוג נראה דמצי להיות דיין מזוג בשאר משקין היינו משקין המשכרין כמו חלב ודבש דאמרו בכריתות דאם שתאן הוי באזהרה ופסקו רבינו בריש ביאת מקדש:
ומה נפלא לפ"ז לשון רבינו שדייק כאן בשתיה גבי נזיר ששתה יין שנתערב בדבש דאע"ג דהוי לשכר בכ"ז סבר דאינו מצטרף היתר לאיסור רק שיהא טעמו וממשו רביעית בכדי אכילת פרס, ובהלכה ו' נתערב יין וכיו"ב בדבש ואין שם טעם יין ה"ז מותר כו' היה בו טעם יין כו' ודוקא שנתערב בדבש דהוי מדברים המשכרים ובכ"ז שיעורא בעי בכדי אכילת פרס, אבל יין שנתערב במים ושתה רביעית אף להנך אמוראי דסברו היתר מצטרף לאיסור אינו חייב גבי נזיר לדידן דילפינן מביאת מקדש ושם קיי"ל דאם נתן בו מים כ"ש ברביעית פטור דאינו משכר, ולכן משמיענו רבותא דאף בנתערב בדבש דהוי דבר המשכר אין אומרים בזה היתר מצטרף לאיסור רק דכזית או רביעית בכדי אכילת פרס בעינן, וזה נאות בלשון הזהב של רבינו ודוק:
אמנם בתוספתא תניא ר' אליעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין בין שמזגו ושתאו בין ששתאו חצאים, הרי דזה משמיענו דאע"ג דיליף מביאת מקדש שכר שכר לשיעור רביעית, מ"מ במזגו או שתה בהפסק חייב בנזיר ולא דמי לביאת מקדש בזה והוי כמו יין מגתו דגבי ביאת המקדש פטור דאין בו כדי לשכר יעויין ריש הלכות ביאת המקדש ובנזיר חייב על יין מגתו ואפילו סחט אשכול ושתה ממנו רביעית חייב וכן מתרגם מחמר חדת ועתיק יזר ובביאת מקדש תרגם חמר ומרוי לא תשתי דדוקא שמשכר כדרך שכרותו [או אולי סובר כר' יודא דלשאר משכרין אתא יעוין] לכן חייב גם על עירב בו מים ברביעית ואם שתאו חצאין שהפסיק בשתייתו, כמו יין מגתו, ולא יליף בירושלמי שכר שכר מביאת מקדש רק לשיעור רביעית שיעור שמשכר, וז"ב ודלא כמוש"כ, רק דיוק לשון רבינו א"ש דלרבותא נקיט וכמוש"ב ודוק:
והנה בירושלמי אמרינן ר"א בשם ר' יוחנן כוס מזוג משום משרה לוקין עליו, ופירושו או מזוג בדבש או במים ושתה יתר מרביעית וכמו דמחייב רבינו בשתה יתר מרביעית מיתה בידי שמים ופוסל עבודה דהוי יין המשכר יעו"ש בביאת מקדש, או דאתי דלא כר"א דמשום משרה לוקין עליו, ואח"ז אמר דמשרת יין במשרת יין מצטרפין ומשרת ענבים במשרת ענבים מצטרפין [כן כוונתו שם] רק דמשרת ענבים במשרת יין מהו שיצטרפו. אחרי זה אמר אכל חצי זית יין וחצי זית משרה חייב, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אינן מצטרפין וסבר דיין ומשרה הוי שני לאוין ואינן מצטרפין וכי אכל כזית מזה וכזית מזה אינן מצטרפין וחייב שתים. ונראה דאזיל כפי מה דסבר ר' אבא בר ממל דהיתר מצטרפין לאיסור ואינו נכלל בקרא דמכל אשר יצא מגפן היין כיון שהמשרה יש בו היתר שאינו יוצא מגפן היין ונאסר, אבל לרבינו דפוסק דעל רביעית או כזית בכדי אכילת פרס חייב הרי לאו דמשרת ענבים נכלל בהך דכתיב מכל אשר יצא מגפן היין להצטרף זה לזה ומצטרף יין למשרה וכן אינו לוקה על יין ומשרה רק אחת. ויש לפרש הירושלמי דאמר יין ומשרה מצטרפין כו' רק משרת ענבים ויין אינן מצטרפין ולסוף קאי הכל על משרת ענבים, אמנם המחוור כדפרישית. ולפי מה שבארנו לעיל ביין שנתערב במים ושתה מן התערובות רביעית בכדי אכילת פרס אינו לוקה דלא גרע מפסק בו או מזגה דמשמע שם דאיכא רביעית יין רק דמזגו במים פטור אף ששתה רביעית מן היין לחודא רק יתר מהרביעית מן היין לחודא חייב יעוין בביאת מקדש ודוקא נקט רבינו יין שנתערב בדבש דהוי מדברים המשכרים. ועיין ספרי בשם ר"א הקפר יין זו מזוג כו' ולדידיה ניליף מהא דהיתר מצטרף לאיסור, וצ"ל דלשיעור אינו מצטרף המים דאין בכלל כל אשר יצא מגפן היין וצ"ע. ודוק בכ"ז:
והנה למדנו דבר חדש מדברי רבינו, שדעתו ידוע כי באם שתה איסורין או המחה חמץ וגמעו דברביעית [עיין יבמות קי"ד דברביעית] שהייתו כדי שתיית רביעית ואף בתרומה דשתייתה בכזית כמו אכילה בכ"ז שיעורו בכדי שיעור רביעית [עיי"ש פ"ד מהלכות מאכלות אסורות ופ"ק משביתת עשור ופ"י מהלכות תרומות] בכ"ז הכא ביין שנבלע רביעית בשלש בצים פת ואכל הרביעית בתוך הפרס חייב, כיון שכן דרך אכילה בכך, אבל רביעית בעי שאל"כ אין כאן איסור נבלע דח"ש הוא, ומשום שע"י אכילה הוא אינו נעשה איסור בכזית [ודלא כדברי התוס' זבחים דף ק"ט] רק בהמשך הזמן תלוי בהא אם מובלע בפת הוי דרך אכילתו כדי אכילת פרס ואין כאן הפסק בשתיית הרביעית. ויותר מזה למדנו מדברי רבינו כאן, דאף ביין שנתערב בדבש ושתה מהן ג"כ שיעורו ברביעית בכדי אכילת פרס וע"כ דסברתו דטעמו וממשו מיקרי כשנתערב כזית בכדי אכילת פרס, וה"ה רביעית שבקרוש עומד על כזית ג"כ אם נתערב בכדי אכילת פרס מיקרי טעמו וממשו אף שאם ישתה הרביעית לחוד בכדי אכילת פרס לא מיחייב שיש הפסק ואין דרך שתיה בכך, הכא אין הפסק בכך שדרך שתיה כן רק טעמו וממשו איכא בהך אך בשאין בכא"פ לא מיקרי ממשו כלל וזה חידוש. אמנם צריכין אנו לקבל דברי רבינו ואולי יצא לו כן מהך דאמר בכותח הבבלי כזית בכדי אכילת פרס והתם שיעורו ברביעית דלא גרע מהמחה החמץ דשיעורו ברביעית כמוש"כ רבינו ואמאי קאמר כזית. אמנם אחר העיון בדברי רבינו נראה דאיהו סובר דכל מקום שנזכר שתייה בפני עצמה כמו בביאת מקדש בבואם כו' יין ושכר לא ישתו וכן בנזיר חומץ יין כו' לא ישתה הוי שיעורו רביעית בכדי אכילת פרס כדתנן בכריתות פ"ג גבי ביאת מקדש וא"כ בנזיר אף בלא תערובות הוי שיעורו רביעית בכדי אכילת פרס, ובתרומה ובהמחה החמץ והחלב דאיסורי דידהו כתובים בלישנא דאכילה וכן יין נסך ויוה"כ, בזה הוי שיעור בכדי רביעית וצ"ע עוד בזה. אח"כ ראיתי בדרב"ז בלשונות הרמב"ם בח"ב סימן קמ"ה שהעיר בזה עיי"ש:

ח

בכס"מ והכי אמרינן בברייתא ובגמ' דתרי מילי נינהו כו':
נ"ב כדאמר שם לאתויי חמרא חדתא וענבי ולזה כוון ואפילו סחט אשכול:

ט

נזיר ששתה רביעית יין ורביעית חומץ כו'.
ויעוי' השגות ויעוי' בספר המצות דיליף מהאי סוגיא כמוש"כ הלחם משנה.
ונראה ראי' להראב"ד מהא דתניא בתוספתא בבא בתרא פרק ה' רשב"א אומר המוכר יין לחבירו ונמצא קוסס כו' נסכו ע"ג המזבח כו' שתה ממנו נזיר ה"ז סופג את הארבעים. וצריך ביאור דמאי נפקא מינה אם הוי יין או חומץ על הכל סופג הארבעים. ופוק חזי בירושלמי סוטה פרק משוח מלחמה הלכה ה' חשיב ביין קוסס כמה דברים ולא מזכיר נזיר. כיון דעל חומץ ג"כ לוקה אלא חשיב מערבין ומשתתפין בו משום דנ"מ בשיעורא דיין כדי לשתות הימנו וחומץ כדי לטבל בו להכי חשיב להו אבל לענין נזיר ליכא נפ"מ אלא לענין התראה אם התרו בו משום יין לבד אי לוקה ולשיטת רבינו הוי חד לאו וליכא נ"מ כלל. וא"כ ע"כ כהראב"ד דתרי שמות נינהו ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.