אור שמח/נזירות/ד

אור שמח ‏ נזירות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

נטמא אחר נזירות בנו כו' אינו סותר אלא עד נזירות בנו.

עיין השגות ובלח"מ. ובירושלמי פ"ב ה"י נולד ביום שמונים כו' ביום תשעים סותר עשרים יום, כפירוש רבינו דמתחיל ומונה של בן ומגלח לנזירות בנו ותו הך תגלחת סותר דבעי שלשים יום לתגלחת השניה, וע"ז אמר השלים נזירות בנו ובא להשלים נזירותו כצ"ל, נטמא תוך עשרה ימים כו' סותר הכל, כגון שנולד הבן ביום תשעים אם כן לתשלום המאה יום חסר עשרה ימים מעיקר נדרו אבל נטמא תוך עשרים יום האחרונים שחסר רק להיות תגלחת טהרה דבעי שיהא שלשים יום ע"ז פליגי אם סתירת תער כסתירת ממש וזהו הסתירה מחמת תער [ויעוין בבלי בנטמא ביום גידול שער ברש"י ותוס' יעו"ש] א"ר בין ב"ח כו' תיפתר שנטמא ביום שראוי להביא קרבן ותחת תיבה (שנולד) צריך להגיה שנטמא וכן לקמן, ופירושו דהוי כאילו נטמא ביום מאה ואחד דהוי יום שהוא ראוי להביא בו קרבן דאמרי רבנן לקמן דסותר שלשים יום בפ"ג. הגע עצמך שנטמא בלילה הרי אינו ראוי כו' ראוי הוא לילה הוא שגרם הגע עצמך הרי שנטמא בשבת כו' שבת הוא שגרמה כו' כצ"ל, ופירושו דאע"ג דיום מאה ואחד הוא בשבת ובו נטמא או שנטמא בלילה בכ"ז כיון דמצד הנזירות הוא ראוי יום זה להביא קרבן אינו סותר הכל ורק שלשים יום סותר, כן הכא כיון שמצד נדרו שנדר הריני נזיר מאה יום הוא ראוי להביא קרבן אחר שמנה עשרה ימים בתר נזירות בנו רק שתגלחת של הבן סותר ובעי לגדל שערו א"כ כל העשרים יום האחרונים הוי כנטמאה במאה ואחד יום שהוא ראוי מצד נזירותו להביא קרבן רק דבר אחר גורם כמו לילה ושבת ופשוט, ומוכח מירושלמי דנטמא בימי ההשלמה סותר כל נזירות שלו אף מה שמנה קודם נזירת בנו וכהראב"ד ודוק:

ט

בגמרא אמר כמשה בשבעה באדר מאי, המפרשים עמעמו בזה. ויתכן לפרש דקא בעי קודם הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם, ובעי הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו, ולכאורה מפורש במשנתינו דהריני נזיר לכשיהי' לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו כו'. אמנם שם לא אסיק אדעתיה שיולד הבן תוך הנזירות שנזר אח"כ והיה בדעתו שיוגמר נזירות שלו ואחרי כן יולד הבן ויקיים נזירות שתיהן נזירותו ונזירות הבן רק לבסוף נולד הבן תוך נזירותו לכן חיילא נזירות בתרא היינו נזירותו וכשנולד הבן מפסיק ומונה של בנו ואח"כ משלים נזירותו, אבל כאן מעיקרא לא היה בגדר האפשרי שימנה תוך עשרים יום נזירות בלא הפסקה וכן פירשו בתוס', ועל זה בעי אם אמר הריני נזיר בשבעה באדר ומכאן היינו משעת נדרו היה עשרים יום עד שבעה באדר והריני נזיר, או שאמר הריני נזיר שמשון בשבעה באדר ונזיר מעכשיו שבעת הנדר היה יכול השנה להתעבר ע"פ ב"ד ואז יותחל נזירותו השניה ויוגמר עד שבעה באדר השני, רק לבסוף אשתכח דלא נתעברה השנה ואין כאן רק עשרים יום מעת נדרו ומוכרח להפסיק ולהתחיל נזירות שמשון או לא חיילא, והכא שאני ממשנתינו, דבמשנה כי מתחיל נזירות בנו מבורר אצלינו אם חייל וכאן אף כי יגיע שבעה באדר הלא מעברין השנה עד הפורים ויכול שתתעבר השנה ועדיין הוא מנזירותו השניה שנדר ובאפשרי שיהא ביכלתו להשלים אותה ודוק:

אמנם בפרק קונם יין אמר דאי לא ידע דמעברא שתא אם אסר על עצמו עד סוף אדר הוא עד סוף אדר הראשון נראה דהיכי דאוסר עצמו מזמן קודם אז נמשך רק עד אדר הראשון, אבל היכי שהאיסור מתחיל באדר אפשר דאין נפ"מ ולעולם אדר שני אמר [וגם שם יש גירסאות שונות ויעוין בש"ך שם] ובפרט אם תתעבר השנה קודם התחלת האיסור שבסוף שבט תתעבר השנה, א"כ כשיחול האיסור יהא נודע שנתעברה השנה והמכוון מאדר שני וכמו שכיו"ב נמצא בירושלמי יעוין ר"ן פ"ק דנדרים (דף ל'), והא דתפסה הגמ' בשבעה באדר, הגהה כתובה בצדה מהגאונים "כמשה" שדרך לנדור בנזיר מיום מיתתו כמו שהיו מתאבלים עליו או דזה התירוץ דאם אמר בז' באדר בטח מכוון דבריו על אדר השני שבשנה שמת משה היה בחודש אדר השני כמוש"כ ודוק, ועיין פירוש רבינו גרשם בתענית (דף י"א) על אם נדרו קודם. לגזירתנו בפירוש השני הנפלא עיי"ש:

יז

ונזרק דמה כו' אינו יכול להפר.

זה דלא כרע"ק דאמר אף נשחט אינו יכול להפר. ובירושלמי אר"י לא אמר ר' עקיבא אלא בחטאת כו', פירוש הא בשאר קדשים יש תקנתא לזרוק דמן שלא לשמן, ופריך מעתה אפילו בחיים, פירוש אפילו לא נשחט עדיין החטאת רק הפרישה לבדה דתנן לעיל אם הפיר לה בעלה החטאת תמות וא"כ איך מצי מיפר לרע"ק הא איכא הפסד קדשים, ומשני אינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה, ופירוש דכיון דסכין מקדש איכא פסידא טובא ודוק. ויתכן לפרש דאם הפר לה בעלה אין לך פתח גדול מזה שאילו ידעה שבעלה מיפר לה לא הפרישה ולא הקדישה אותו ויכולה לישאל לחכם, אבל לאחר שחיטה אם תשאל לחכם שוב שחטו חולין בעזרה, [וזה אינה נמסרת פירוש שלא תשאל ע"ז] ודוק. ולפ"ז אמינא דרבי אליעזר דסובר דפותחין בנולד מש"ה סובר בערכין (דף כ"ג) כב"ש דאין שאלה להקדש דאל"ה איך גמירי דחמש חטאות מתות הא אין לך פתח גדול מזה אילו ידע שתאבד ותמצא לאחר כפרה לא אפרשה ויכולין לישאל לחכם ע"ז ואיך גמירי דמתה, וע"כ סבר אין שאלה בהקדש אבל אנן סברי דאין פותחין בנולד, ועיין ב"ק (דף ק"י), ודוק בכ"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.