טעמא דקרא/שמות/כט

טעמא דקרא שמות כט

א

וזה הדבר וגו'. מכנסים אין כתובין בפרשה כשהוא אומר וזה הדבר לרבות מכנסים (יומא ה' ב'). וצריך טעם למה באמת לא כתיב מכנסים בפרשה. ואפשר דהטעם דמכנסיים לא הלבישן משה אלא הם לבשום מעצמן משום צניעות. שו"ר שכ"כ הרמב"ן לקמן בפסוק ט' עיי"ש עוד מש"כ. ועוד י"ל, משום דענין מכנסים אינן כמו כל הבגדי כהונה לכבוד ולתפארת וזה אינו אלא לכסות בשר ערוה והוא מצד מורא מקדש וגם ישראל שנכנס לעזרה אסור לו ללכת בלי מכנסים כמ"ש באדר"נ פ"מ לא יעמוד ערום כנגד ביהמ"ק וכ"ש בביהמ"ק ועי' רש"י יומא כ"ה א' ד"ה מלבישין ובפרט כשעולה למזבח כמ"ש אשר לא תגלה ערותך עליו ונהי דבודאי אחרי שהתורה חייבתו יש לו כל דין בגד"כ מ"מ כיון שאין עיקר הטעם משום כבוד הכהונה לא נמנה בפרשה אלא ברמז.

וזה הדבר אשר תעשה וגו' לקח פר. פירש"י לכפר על מעשה העגל. וקשה הא עדיין לא עשו את העגל. וצ"ל דגלוי לפני המקום שיעשו את העגל ולכך הקדים וצום ע"ז, וכיו"ב מצינו דאנו אוכלין מצה ע"ש שלא הספיק בצקם להחמיץ וקשה הרי עדיין לא יצאו ממצרים כשצום על מצה וצ"ל שגלוי וידוע לפניו ולכן צום מיד.

ב

ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משוחין בשמן. צריך טעם למה ברבוכה ורקיקין כתיב מצות מלא ובחלות כתיב מצת חסר וכן בפ' ויקרא גבי מנחת מאפה תנור כתיב אצל חלות מצת חסר ואצל רקיקין מצות מלא (ועי' מנחות ע"ו ע"ב). וי"ל עפ"ד רש"י בפ' עקב לחת חסר כתיב ללמד שהן שוין והנה החלות נותן שמן בקמח קודם לישה וכנראה שלשין כל העשרה חלות ביחד ודעת כ"פ דבלישה יש בילה קמח בקמח (עי' תוס' ס"פ הערל) ונמצא שכל החלות שוין בחלק שמנם לכל אחד ואחד ולכן כתיב חסר שכולן שוין, אבל הרבוכה שנותן שמן במחבת ופשיטא שכל חלה נאפת בכלי בפ"ע ושמן המגיע לחלקה צריך לחלק בידי אדם וכן הרקיקין חלק שמנם מתחלק לכל חלה ע"י אדם וקי"ל דא"א לצמצם וא"כ אינם שוין ממש ולכך נאמר מצות מלא. מאאמו"ר שליט"א.

ו, ז

ושמת המצנפת על ראשו וגו' ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו וגו'. משמע שקודם הלבישו הבגדים ואח"כ משחו, והק' הרמב"ן האיך יכול למשחו על ראשו והרי הי' לבוש המצנפת ותי' שהמצנפת הי' סביב ראשו ובאמצע הי' מגולה. וקשה והרי בפ' פקודי כתיב גם גבי בני אהרן ואת בניו תקריב והלבשת וגו' ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם ובכהנים הדיוטים משמע ברמב"ם שהי' צונף עד הסוף כמין כובע עי' פ"ח מכה"מ ה"ב והראב"ד ס"ל שבניו לא היו צונפין כלל אלא הי' כמין כובע חדה ע"ש, ואולי אפשר שאפי' מרים קצת הכובע למשוח תחתי' עדיין מקרי שהוא לבוש בגד"כ דומיא דמש"כ הרמב"ם בפ"י מכה"מ ה"ז צריך ליזהר שלא תכנס הרוח בשעת עבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו ואם לא עשה כן עבודתו כשרה (אף שיש לחלק) וצ"ע.

י

והקרבת את הפר לפני אוה"מ וסמך אהרן ובניו את ידיהם וגו'. יל"ע הרי חטאת ק"ק וצריכה סמיכה בצפון כמש"כ הרמב"ם פ"ג ממעה"ק הי"ד ואיך מהני כאן סמיכה לפני אוה"מ. וי"ל דכל ז' ימי המלואים הי' להן דין במה כמש"כ התוס' בע"ז ל"ד א' ד"ה במה ואין סמיכה בבמה כדתנן בזבחים קי"ב ב' אלא דכאן גזה"כ ולא הי' להם דין צפון בבמה.

יב

ואת כל הדם תשפך אל יסוד וגו'. הנה דין שפיכת שירים לא כתיב בתורה בשום מקום רק בחטאת ובגמ' ילפי' לכל הזבחים (עי' זבחים נ"א א'), ונראה הטעם משום דבחטאת שנותן באצבעו ע"כ נשאר שירים אבל בשאר קדשים שזורק בכלי הרי יכול לזרוק כל הדם וא"צ להשאיר שירים כד' הר"מ מפונטיזא בתוס' זבחים נ"ג ב' ד"ה העולה ורק אם נשאר ילפי' דיש מצות שפיכת שירים ואפי' לפ"ד התוס' שם דמצוה להשאיר קצת לשירים עכ"פ אינו מעכב ואם לא נשאר ג"כ יצא אבל בחטאת ע"כ נשאר תמיד.

כא

ולקחת מן הדם וגו' ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בגדי בניו. יל"ע הרי בגדי כהונה מטושטשין פסולין ואיך ישתמשו בהן אח"כ. וי"ל כיון דמצוה היא לא מקרי מטושטשין. ועי"ל דאח"כ היו מכבסין אותן ואע"ג דבגד"כ אין מכבסין אותן שאין עניות במקום עשירות (זבחים פ"ח ב') שאני הכא דמצוה הי' כך ולא שייך אין עניות במקום עשירות (וכמדומה שראיתי כן באיזה ספר ול"מ כעת).

לח

וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה וגו'. כל פרשה זו נאמרה בפ' פנחס גבי קרבנות צבור, ועי' רש"י שם. ונראה שכאן נאמרה משום דין חינוך כדתנן במנחות מ"ט שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר. והראוני שכן מבואר ברמב"ן בהשגות לסה"מ שרש ג' וכ"נ כונת רש"י בפ' פנחס כ"ח ד' [ובזה מדויק מה שמסיים הפרשה וקדשתי את אוה"מ ואת המזבח דלכאורה אין ענינו כאן] ולכן כתיב ג"כ גבי מזבח הקטורת והקטיר עליו וגו' אע"ג דפרשת הקטורת מקומה בפ' תשא וכן בפ' תרומה כתיב גבי מנורה והעלה את נרותי' וגבי שלחן ונתת על השלחן לחם פנים וגו' אע"ג דפרשת נרות הוא בפ' בהעלתך ופ' לחם הפנים הוא בפ' אמור וכאן לא הוזכרו אלא משום סדר הבנין והחינוך כדתנן במנחות שם שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת ולא את השלחן אלא בלחה"פ ולא את המנורה אלא בז' נרותיה כו' (ועי' בס' מושב זקנים מבעה"ת פ' ויתן את השלחן).

מא

כמנחת הבקר וכנסכה. ובפ' פנחס כתיב כמנחת הבקר וכנסכו והיינו משום דכאן קאי נסכה על המנחה דהיינו נסך של ערבית יהא כנסך מנחה של שחרית ומנחה ל' נקבה ושם קאי על הבקר שהנסך יהא כנסך של בקר ובקר ל' זכר, אבל צריך טעם למה כתבה התורה כאן על המנחה ושם על הבקר. וי"ל משום דכאן התמידין משום חינוך כמש"כ (בד"ה וזה) לעיל בשם הרמב"ן וא"כ הנסך אינו משום הבקר רק דקי"ל אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר ולכן הוכרח להתחיל מהבקר אבל אין זה חובת הבקר אבל בפ' פנחס דמיירי מדיני תמידין וזה חובת הבקר ולכן כתיב כנסכו, ויתכן שנסכים אלו של חינוך מעכב שכ"ז שלא נסכו את הנסכים עדין אין המזבח מחונך ואין ראוי להקריב עליו וצ"ע.

מב

עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל מועד. בזבחים נ"ה ב' שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנא' ושחטו פתח אוה"מ וד' רש"י שם ס"א א' ובנזיר מ"ה א' דדוקא בשלמים הוא דכתיב בי' פתח אוה"מ ולא בשאר קדשים והא דתנן בתמיד ל' ב' לא הי' השוחט שוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח כ' התו' במנחות צ"ה א' דלרש"י הוא למצוה בעלמא (והיינו מדרבנן כמש"כ תוס' בזבחים ס"א א'). וקשה דהא הכא כתיב בהדיא גבי תמיד פתח אוה"מ. ואולי ס"ל דהכא לא קאי אשחיטה רק אהקטרה. אך צ"ע דלא מצינו בשום מקום דבשעת הקטרה צריך להיות פתח פתוח ועוד דהא הקטרת אימורין בלילה ואז הדלתות נעולין כמ"ש בירו' ברכות פ"ד ה"א וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)