ביאור הגר"א/אבן העזר/לא

ביאור הגר"א ‏ אבן העזר לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ומיהו אם כולי. דמש"ש בכל דהוא לא דא"ל בפירוש דכל דהוא אלא נתן לה סתם וראיה ממ"ש אר"י מא"ל דתניא עגל זה ושם בדלא אמר ליה בכ"דרשב"א וכ"ה בר"ן ור"ל דבלישנא בתרא א"ד בכ"ד נמי פליגי ר"י כו' דקיץ כולי רצה לו' שלא א"ל בכך וכך אבל א"ל חמשין ושוי חמשין הוא קיץ ואף ששוה יותר כיון שמחל העודף והא דפליגי באמר חמשין הוא מטעם ראשין ואר"י מא"ל דתניא עגל כולי הוא סיוע ללישנא בתרא דאמר עגל בחמש שפדוי כיון דאמר חמש הוי קיץ כנ"ל וטעם ראשון לא שייך כאן דהא גברא בקיאי בשומא אבל ברישא עגל סתם כיון דלא קיץ לא ואם איתא דללישנא קמא בכל דהוא דוקא ול"ל דבסתם רבה נמי מודי דא"מ דפלוגתא דלא בקיאה בשומא לא שייך כאן א"כ אין כאן סיוע ללישנא בתרא דהא לא קאמר דרבה פליג נמי בסתם ללישנא בתרא אבל תוספת שם ד"ה מנא כו' פירש המסייע ללישנא קמא ומפ' דגם רישא דקאמר לפדיון בני ע"כ בחמש סלעים קאמר וכן פירש"י ד"ה לפדיון כו' אלא דלא שמאוהו אבל בסיפא בחמש סלעים היינו דשמאוהו בחמש סלעים ולא רצו לפרש אסיפא דל"ד לקדושין דשם כמה שהוא שוה מקדשא בהו משא"כ בפדיון וכ"כ רש"א אבל מ"ש דהתוספת ל"ג נמי ממש"ש ס"ט א' בסד"ה והלכתא עוד י"מ כו' וליתא דהוא סובר דבפלוגתא דלא קיץ סגי גם כן שאמר חמשין ולכך הקשה על תוספת הנ"ל ד"ה מנא כו' דאפשר לפרש גם אלישנא בתרא אבל ליתא כנ"ל דשני פלוגתות הן וז"ש תוספת שם עוד י"מ כו' וכך כתב הר"ן שם אבל אחרים אומרים כו' משום דאיכא לישנא אחרינא בגמרא דבכ"ד נמי פליגי כו' ואי אמר הלכתא כרבה אתי למעטי דבכ"ד דוקא וכ"ה בתוספת ז' ב' ד"ה ורב יוסף כו' הגי' נמי אבל בגמרא משמע כדברי הרשב"א דאלישנא בתרא מדקאמר לא קיץ ועוד דהא אתתא דוקא אמר לא בקיאה כנ"ל:

(ב) ואפילו אם כו'. דלרבה אין חילוק בין לישנא קמא ולי' בתרא ועתו' שם ט' א' סד"ה והלכתא עד י"מ מש"ה ל"ק כו':

(ג) י"א כו'. שם בתו' ע"ש וכ"ה דעת הרא"ש דבב"ד א"צ ומה שהקשה מנופך ואבני כוחל' העתיק לשון התוספת אבל באמת הקשה על כ"ז וכתב ומיהו לא ברירא לן האי טעמא כו' וכן מ"ש ולכך נהגו לקדש בטבעת כו' הוא ג"כ דברי תוספות וכמ"ש על זה ומיהו כו' וכן כתב הטור ולכך נהגו כו' וכתב אחז"ל כו' וז"ש כאן בש"ע ולכך נהגו כו' על ס' אחרונה שהוא דעת תוס' ור"ן:

(ד) ששוה נ' זוז כו'. טור וכ"ה בדברי הרא"ש שם שכתב ומיהו לא ברירא כו' אבל בתוספת שם מ' כס' האחרונה דאל"כ לא הקשו כלום שם מנופך ואבנא כוחלא וז"ש ולפיכך נהגו כולי וכן כתב הרשב"א והר"ן בהדיא וכ' ב"י דהרא"ש דחק עצמו בזה דע"כ פסק ר"ת אתי' כלישנא קמא דללישנא בתרא ל"פ משום כמכ' אלא משום דלא קיץ וכיון דקי"ל דאא"ל קיץ אין חילוק בין שיראי לד"א:

(ה) ואם קידשה כו'. דפלוגתא הוי כמ"ש בש"ע דלס' ראשונה ושניה מקודשת:

(ו) או בסתם כו'. דבסתם אפ לו ש"פ מקודשת כנ"ל אי בכ"ד כו' ואע"פ שהיא סברה שהו' של כסף כיון שלא א"ל של כסף לאו כלום הוא דדברים שבלב אינן דברים כמש"ש ס"ב א' המקדש כו' כסבור הייתי כו' וכמש"ש נ' א' אבל י"א כיון דאין רגילות בשל נחושת ה"ל כמפרש והדבר צ"ע רשב"ץ (ליקוט) וכ"ש הוא משיראי וטבעת שיש בו אבן לס' האחרונה משום דרגילין לטעות בה כ"ש כה"ג ודברי רשב"ץ שהניח בצ"ע הוא לס' ראשונה ושני' אבל לס' אחרונה כ"ש הוא דאינה מקודשת אלא דאנן חיישינן לס' ראשונה ושניה כמו שכתב שם:

(ז) ואפי' אמר כו'. דבזה ודאי אין הקדושין כלום כמש"ש מ"ח ב' ואף ע"ג דבעל אח"כ א"א לשם קדושין בעל כמ"ש בס"ט בהג"ה ודוקא בכה"ג כו' דלא שייך אדם יודע כו' מ"מ למעשה יש להחמיר הג"מ ועח"מ:

(ח) קידש כו'. ובה"ג פ' דלא כשמואל ממש"ש ולא משום דס"ל דשמואל כו' ושם י"ג א' אתון דשמיע לכו כו' ואם איתא בלא"ה הל"ל משום דשמואל אבל הרשב"א והרא"ש וש"פ הסכימו לפסק הרי"ף והרמב"ם לפסוק כשמואל דרב יוסף ס"ל כוותיה והא דקא' אתון דשמיע כו' כבר תי' הרשב"א והרא"ש כנ"ל סימן כ"ח ס"ה והא דקא' לאו משום כו' פירש הרשב"א לאו משום דשמואל לבד כו' ונ"מ אם אמר בפיר' בש"פ או בדבר שאינו מתקיים להרמב"ם ולפי מ"ש למטה וי"א שאם כו' בלא"ה אתי שפיר:

(ט) י"א שאם כו'. דעתו שבדבר המתקיים אם ידוע שש"פ במקום אחר מקודשת ודאי. אבל הרא"ש חלק עליו ודעתו כדעת תוספת דמדאורייתא אין הולכין אלא אחר מקומו ושעתו כמ"ש בערכין כ"ד א' אין להקדש כו' וראיה ממ"ש בב"ק ק"ה א' א"ד אר"פ ל"ש כו' ולא חיישי' שמא ש"פ במדי ועתוס' דקדושין נ"ג ב' ד"ה איהו כו' אבל הרשב"א הסכים לדעת הרמב"ם דאם כדעת תוספת דגזירה בעלמא הוא לא הל"ל כאן בקדושי ספק אלא קדושי דרבנן:

(י) הא דאמרי' כו'. טור וכ"כ הרי"ף ורא"ש שם י"ג א' מש"ש פושו לה וערש"י י"ב א' ד"ה הא בקדושי כו':

(יא) ודוקא כו'. אף לשיטת ר"י דקדושי ראשון אינן אלא מדרבנן כמ"ש בגיטין ע"ט ב' ועתוס' שם ד"ה וצריכה כו' וע"ש פ"ו א':

(יב) וי"א כו'. כיון שהוא מדרבנן וכמ"ש בגיטין פ' ב' דלרבנן כו' (ליקוט) וכדעת תוספת הנ"ל דאינו אלא מדרבנן אבל לרמב"ם הוי ספק ממזר וראיה לדבריו ממש"ש ולאו משום דס"ל דשמואל כו' אבל לדעת תוס' צ"ל דה"ק דמשום דשמואל לא הוו פרשי אבל באמת ס"ל כשמואל ואגב דצ"ל בסיפא אלא משום דס"ל כו' ומ"מ לדעת הרמב"ם יותר נכון הוא:

(יג) התקדשי כו'. התקדשי כו. אע"ג דאוקמינן אליבא דר"ש ומשמע הלכה כר' שמעון משום דסתם מתני' כוותיה כאן ובנדרים ס"ו א' ואע"ג דאיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת כו' וא"כ אף בזו ובזו צ"ל בכ"א מהן ש"פ מכל מקום כיון דשקלי וטריא אמוראי כאן בסוגיא בדינא דבזו ובזו באוכלת כו' ש"מ דס"ל כר"ש ר"ן שם בקדושין וכ' שכ"פ ר"ח והרמב"ן וכ"כ בנדרים שם בד"ה ולענין כו' ע"ש וכ"כ הרא"ש שם ועי"ד סי' רכ"ט ס"א ומש"ש:

(יד) ויש מי כו'. ולכאורה מ' כן ממ"ש באלו ולא אמר בכה"ג אבל בברייתא שם מפורש כס' ראשונה דאמרי' שם בזו נטלתו ואכלתו בזו:

(טו) א"ל התקדשי כו'. אבל הרמב"ם כתב בשנים הראשוני' שהוא מקודשת וכשיטתו לפסוק כאת"ל ול"ך לשתי חצייך בפרוטה דכאן אפשר לו' מונה והולך הוא משאין כן בשתי חצייך בפרוטה אלא דעתו שתתקדש לחצאין ואין אשה מתקדשת לחצאין. ר"ן ע"ש ונ"ל שכ"ה דעת הגאונים דאל"כ נסתר כלל דברים שכ' דכל את"ל הוא פשיטות וכאן קאמר אח"ז ובעי בשתי חצייך בפרוטה. ליקוט:

(טז) ה"ז ספק מקודשת. דלא כהרמב"ם שפ' כאת"ל דהא בעיא אחרונה שני חצייך בפרוטה עדיף מכולהו ואפ"ה סלקו בתיקו הראב"ד והרא"ש והרשב"א והר"ן ומ"מ יישבו דבריו:

(יז) אבל אם כו'. רמב"ם וכ' שם וכן במלוה וכתב המ"מ ששנים אלו חלוק מדין התנאי שכ' שם והביאו בש"ע סי' ל"ח ס"ה בג' דברים א' שכאן בעל דוקא ב' דוקא בפני עדים ג' שכאן ודאי מקודשת משא"כ שם שמא כו'. כמ"ש שם שז"ש בש"ע שודאי בעל כו' וע"ז כ' הרב וה"ה כו' ודוקא כו' וכמ"ש הר"ן דקטן דינו כמו בקטנה וכמ"ש שם וכך כ' הר"ן שהרמב"ם סובר בשניהם שהוא ודאי אבל הוא כ' דבפחות מש"פ ודאי כיון דתני ליה בהדי קטן אבל במלוה ספק וכ' אבל אחרים מחמירין דגם פחות מש"פ ספק וכ"כ מ"מ שם כ"ז וכתב בכ"מ דגם דעת הרמב"ם י"ל כן שהרמב"ם לא כתב ודאי אלא חזקה שאין כו' דלא כמו שכ' בש"ע וע"ל סימן כ"ח סט"ז בש"ע והג"ה שם שהם שני דעות של הר"ן. ליקוט. עיין מש"ל שכאן דוקא בעל משא"כ בתנאי ואף שבשלשתן אמרו שם ובעל המקדש במלוה ובעל כו' היינו משום דשמואל כמש"ש ד"ה צריכה כו' ועתוס' שם ד"ה דברי כו' ודוקא בכה"ג ממ"ש בפ"ב דסנהדרין ושאול סבר מצוה כו' אע"ג דבעל אלא משום דדוד סבר במלוה ופרוטה מקודשת:

(יח) בפני עדים קידושין. ס"ה א' ואף בעדי יחוד סגי כמש"ש הב"ע כגון כו' וכמ"ש בר"ס ל"ג:

(יט) וה"ה קטן כו'. כמ"ש ביבמות ק"י א' בקטנה:

(כ) דודאי כו'. ר"ל אע"ג דליכא עדים בביאתו ולא ביחודו וכמ"ש בקטנה שם וכמ"ש בסי' כ"ז ס"א:

(כא) ודוקא כו'. ליקוט כמ"ש בכתובו' ע"ד א' התם נמי בהא קמפליגי מ"ס כו' ושם בהא הוא דלא טעי אבל כו' ואף דקי"ל בהנך נמי משום דבהא נמי בלא טעי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---