מראי מקומות/אבן העזר/לא
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
- אם יש טעם להימנע מלקדש בטבעת עם אבן יקרה
הטור והב"י בסעיף א-ב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' אירוסין ונישואין סי' קד, כתב דאין לקדש עם אבן יקרה דלא סמכה דעתה. הב"י הביא את דברי הרא"ש שכתב את דברי ר"ת דס"ל דאין לקדש במרגלית ואבן טובה מדהוצרך הש"ס לפסוק כרבה גבי שיראי, ואח"כ כתב הרא"ש די"מ דהוצרך לפסוק כרבה כיון דרב יוסף הביא ראיות לדבריו, וכתב הב"י דהתוספות הביאו גם את הי"מ הזה והביאו עוד טעם אחר למה הוצרך לפסוק כרבה ולשום אחד מהטעמים אין ראיה לפירוש ר"ת, ע"כ, ואין דברי הב"י מדוקדקים דהטעם שהוצרך הש"ס לפסוק כרבה מחמת שרב יוסף הביא ראיות, אינו מיישב אלא את הקושיה למה הוצרך הש"ס לפסוק כרבה דהא קי"ל כוותיה כלפי רב יוסף, אבל זה אינו מיישב את הקושיה למה הוצרך הש"ס לשנות ולומר הילכתא דשיראי לא צריכי שומא, ולא אמר והילכתא כרבה, ומזה הוכיח ר"ת לדינו, ומלבד פירוש ר"ת בזה נותר רק עוד טעם אחד, כמבואר בתוס' שם.
- שיטת הר"ן במקדש בפחות משווה פרוטה
הב"י בסעיף ג-ד, הביא בזה כמה מחלוקות, ולדברי הר"ן שהביא, נראה לכאו' דאי ידעי' שאינה נותנת על חפץ זה פרוטה כלל, והוא שווה לה פחות מפרוטה, א"כ אין חוששין לקידושין כלל, וזה הוי רוב המקרים, אבל לא משמע הכי מדברי הר"ן בקידושין יז ד"ה ודאמרינן, מזה שהתקשה גבי ציפתא דאסא למה לא חששו לקידושין שמא שוה פרוטה במדי, ולא תי' לפי שיטתו דהכא איירי דידעי' שהיא לא היתה נותנת ע"ז פרוטה, על כן נראה דסבר הר"ן דכל אשה שמקבלת קידושין פחותין מפרוטה חוששין שמא היא היתה נותנת ע"ז פרוטה כיון שהסכימה להתקדש בזה, אלא א"כ יש הוכחה גמורה להיפוך, וזה דבר שהוא לא שכיח שתיהיה הוכחה גמורה.
- קידש בפחות משוה פרוטה ובעל סתם בפני עדים צריכה גט
כ"כ הטוש"ע בסעיף ט, וכן הביא הב"י מהפוסקים, ויש להוסיף דכ"כ סמ"ק במצוה קפ אות קצא.
- מקדש בפחות משוה פרוטה ואומרת לדידי שווה לי
כתב הר"ן בקידושין ט ד"ה ומכל מקום, דמספקא ליה במקדש בפחות משוה פרוטה, אם יכולה האשה לומר לדידי שווה לי פרוטה ותיהיה מקודשת או לא, ע"כ, ואע"ג דאנן בלאו הכי חוששים בכל קידושין בפחות משוה פרוטה שמא זה שווה פרוטה במקום אחר, כדאיתא בטוש"ע בסעיפים ג-ד, מ"מ אכתי נפק"מ כגון שקידשה בעפר בעלמא דודאי דלא הוו קידושין דאינו שווה פרוטה בשום מקום, ומ"מ אי אומרת לדידי שווה לי, כגון דחביב לה עפר זה כי הוא היה בקברי אבותיה או שהוא מזכיר לה זיכרון טוב וכדו', א"כ חוששים לקידושיה, אבל מהר"ן בקידושין טו ד"ה וכתב הרמב"ן, בסופו, נראה דפשט ספיקו, דלפי פירושו עולה, דאי שוה פרוטה במדי אע"ג שאינו שוה פרוטה כאן יכולה לומר לדידי שווה לי, ואי אין שוה פרוטה במדי אינה יכולה לומר.