נקודות הכסף/יורה דעה/לג

נקודות הכסף ‏ יורה דעה לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סימן ל"ג ש"ך ס"ק ד') הוכחתי דנקובת הוושט ופסוקת הגרגרת לא הוי נבילה מחיים. והקשיתי על הרמב"ם ונראה דגם הרמב"ם סבירא לי' כן כמ"ש הב"ח לדעתו והבאתיו בשפתי כהן סימן ל"ד סעיף קטן ג' ולא קאמר הרי זה נבילה מחיים אלא לכתוב אחר כך ואין השחיטה מועלת בו ורצה לומר דאע"פ ששחטה אח"כ הוי נבילה ולא שתטמא מחיים וכן כתב בדרישה סימן זה ס"ד לדעת הרמב"ם. ומצאתי ראי' לזה ממה שכתב הרמב"ם ר"פ ב' מהל' שאר אבות הטומאה וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה ועדיין היא מפרכסת או ששחט בה אחד או רוב אחד אין לה טומאה כלל עד שתמות חלק הבהמה לשנים או שניטלה ירך וחלל שלה ה"ז נבלה ומטמא במשא ובמגע אע"פ שהיא עדיין בחיים עכ"ל הרי דבשחט אחד או רוב אחד לא הוי נבילה מחיים עד שתמות והוא מהש"ס פרק העור והרוטב (חולין דף קכ"א ע"ב):

(בט"ז ס"ק ט"ז) מביא מהגהות מיימוני לאסור בנמצא בו קוץ כשיש בו קורט דם אפילו מבפנים וכבר כתבתי בשפתי כהן ס"ק י"ז דמהגמ"י לא מכרעת מידי דמיירי בישב לו קוץ ולא בנמצאת גם מה שרוצה להוכיח מן הש"ס דאפי' קורט דם מבפנים טרפה מדקאמר אבל נמצא לא איצטריך ליה דכולה חיוי ברייתא קוצים אכלי כו' אינו כלום דהא פשיטא דכשיש ק"ד ולא נמצא שם קוץ כלל ליכא כאן איסורא כנל א"כ הכי קאמר היכא סלקא דעתך למימר משום נמצאת דע"כ נמצאת לאו כלום הוא דכולהו חיוי ברייתא קוצים אכלי וה"ל כק"ד בלא נמצא כלל דפשיטא דק"ד אין מעלה ומוריד ומה שהביא מהאו"ה לאו מילתא היא דריעותא הניכרת בפנים דקאמ' היינו שתחוב בו בפנים וכן משמע שם להדיא ע"ש:

(שם ס"ק י"ח בט"ז) רוצה ללמוד היתר על ההלעטה מתו' והרא"ש ואין מדבריהם ראיה לכאן דהם מיירי שבא ע"י חולי מעצמו מה שאין כן כאן שהוא בא על ידי הדברים הקשים שמלעיטים אותם והוי כנוקב תמיד על ידי קוץ או מחט ומה לי נוקב נקב בפעם אחת ומה לי נוקב מעט מעט:

(הג"ה בש"ך ס"ק כ"א) ויש לומר דהתם כתב דלדעת המחבר וכו'. צ"ע הלא בס"ד הוא דעת הרא"ש וכאן הוא ג"כ דעת הרא"ש וקשה אהדדי וגם במ"ש וי"ל דס"ל להרב דהאי חששא וכו' משמע מדבריו שאם ניקב עור החיצון לא חיישי' בפנימי שמא הבריא ויש לו בדיקה מבפנים א"כ בסי' מ"ח גבי המסס אמאי לא מהני בדיקה מבפנים דטעמא שמא הבריא הוא דוקא בושט בעור החיצון שהוא אדום משא"כ בעור הפנימי שהוא לבן והכי נמי לא שנא גבי המסס ומאי שנא לכן נ"ל לתרץ קו' הגאמ"ו ז"ל דלא קשה מידי לפי מה שכ' בס"ק ך' דמיירי שלא ניקב עור הפנימי כולו מעבר אל עבר ועל זה קאי היש מכשירין ובסעיף ד' מיירי דניקב עור הפנימי מעבר אל עבר ובזה מתורץ ג"כ קושיא שניה מה שהקשה מיהו קשה למה נתן כו' כיון דאמרינן שנתרפא הפנימי אמרינן נמי שנתרפא החיצון אבל בסעיף ד' דניקב הפנימי כולו אמרינן אי איתא דנתרפא החיצון ה"ל להתרפא גם פנימי משום הכי צריך טעמא דאין לו בדיקה. ומ"ש בהג"ה ונהגו כו' אם אינו נקוב משני צדדים היינו משני צדדי הפנימי וסברא זו איתא ג"כ בט"ז סעיף קטן י"ח ע"ש. (אבל הרא"ש בעצמו כתב החילוק בין כשהקוץ תחוב בו לנמצא נקב וכו' כמ"ש הגאמ"ו ז"ל) ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.