גליוני הש"ס/גיטין/מה/א

גליוני הש"ס גיטין מה א

דף מ"ה ע"א

איבעיא להו כו'. נ"ב ע' ס' מקח וממכר לר' האי ז"ל שער ס' וז"ל והוצרכנו להזכיר כו' שאסור לפדות שבויים כו' ביותר מכדי דמיהם כדי שלא יהי' פרץ לאומות העולם וישבו אותם כו' עכ"ל מוכח דס"ל להלכה רק טעמא דלא לגרבו כו', וע' ר"ן כאן וע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ה וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' מ' עש"ה ומה שנראה שם מדבריו דמה שאין פודין את השבוים יתר על כדי דמיהן היינו רק שאין כופין את הציבור לזה אבל אם עשו כן מעצמם אדרבה מצוה רבה עשו צ"ע דא"כ מאי פשיט כאן מהך דלוי:

תוד"ה מידי דהוה כו' כ' ולפי האמת יש לחלק כו'. נ"ב ע' בית האוצר ערך אדם יודע כלל י"ז וע"ע תוס' מנחות פ"ח א' ד"ה בירוצי בסה"ד דסברתם שם ג"כ דיטעו לומר דבירוצין לא נתקדשו דהא יש באמת מ"ד הסובר כן וע"כ גם למ"ד דנתקדשו עכ"פ לא שייך אדם יודע ואולם שם הוא עניין אחר דהא בלא"ה החשש רק על אינו יודע ויטעה לומר שמוציאין מכלי שרת לחול וע"כ תו יותר יש לתלות שיאמר דבירוצין לא נתקדשו דאית בי' פלוגתא מיהת ודו"ק ובגוף הך כללא דאדם יודע דכתבתי בבית האוצר שם כלל י"ט דהוא כלל מרופה בידינו ע"ש בארוכה וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רע"ג מש"ש מאי קא אמרת אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול וגמר ונתן לשם מתנה לא היא חדא דלאו כ"ע האי דינא ידעי ואדרבה רובא דעלמא טעו בהא דלאו דינא דקידושין גמירי כו' ע"ש:

תוד"ה דלא כו' כ' ועל עצמו לא תיקנו שלא יתן כל אשר לו בעד נפשו. נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ס"ג דכ' ואולי חייב לפדות עצמו משלו בכל הון לא מיבעיא לטעמא משום דוחקא דציבור אלא אפי' לטעמא דלא ליגרבו ולייתו אפ"ה עור בעד עור וכל אשר לו יתן בעד נפשו עכ"ל וצ"ע שכ' כן כמסתפק והנה מפורש כן כאן בתוס' במקומו והנה מ"ש התוס' שאני אשתו דהוי כגופו יותר מבתו כו' משמע קצת דגם בתו היוצאת מחלציו חשיבא גופו אלא דאשתו חשיבא גופו טפי וע' ברכות כ"ד א' וכתובות ס"ו א' וע' שו"ת חוט המשולש [הקדום הנספח לשו"ת תשב"ץ] טור הראשון סי' ד' דאע"ג דאין לאחר לברך ברכת הגומל על רפואת החולה רק החולה עצמו הוא שמברך מ"מ בחלה בנו ונתרפא יכול האב לברך דשאני בנו דחשוב כגופו ויותר מגופו עכ"ל ומ"ש עוד דהוא יותר מגופו לא ידעתי לו מקור זולת מסברא דאדם חס וחש על בניו יותר מעצמו ועמ"ש בגליון נדרים כ"ז א' משו"ת תשב"ץ להיפוך מהך דשו"ת חוט המשולש ע"ש שהעתקתי דברי התשב"ץ לעניין גט מעושה דחשיב מעושה רק בעישוי גופו אבל בעישוי בנו אפי' רצו להרוג בנו אם לא יגרש הוא את אשתו לא חשיב גט מעושה דמעושה היא רק בגופו משום דעור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ע"ש וע"ע נדרים ל"ט א' דאע"ג דמן חיותא לא אדרי' מ"מ מחיותא דבנו אדרי' עש"ה בר"ן:

שם כתבו לפי שהי' מופלג בחכמה. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תצ"ח הטעם דמותר לפדות ת"ח ביותר משויו דכיון דרק מפני היותו ת"ח פודין אותו ביותר כו' לא שייך חששא דלא ליגרבו ולייתי טפי דלאו בכל אתר שכיחי תלמידי חכמים ואם יש אין השבאים מכירים אותם ולכן כשפודין ת"ח ביותר משויו צריך להודיע לשבאי שמפני שהוא ת"ח נותנין בו כל כך עכ"ל וע"ע שם ח"ב סי' תרכ"ח חידוש דכשם שחייבין הציבור לפדות ת"ח יותר מכדי שויו מפני כבוד התורה כך חייבין לפדות מקום כבוד ישיבתו בביהכ"נ עש"ה וע' שו"ת ח"צ סי' ע' שם ב' ש"מ ס"ת שנמצא כו'. נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתר"ט:

כל שישנו כו'. נ"ב ע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ח' הקשה דלמאי דדריש בפסחים מ"ג מהיקישא דלא תאכל עליו חמץ כו' דכל שישנו בב"ת חמץ כו' ודרשי' נמי מהאי היקישא גופי' שם כ"ח דבשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ ע"ש א"כ נדרוש נמי מהיקישא דכאן דבשעה שישנו בכתיבה ישנו בקשיר' יצאו שבתות ויו"ט ותיקשי למ"ד שבת ויו"ט זמן תפילין ולהיפוך נמי נדרוש בשעה שישנו בקשיר' ישנו בכתיבה ותיפסל לילה לכתיבת סת"ם למ"ד לילה לאו זמן תפילין וכן חוה"מ למ"ד חוה"מ לאו זמן תפילין ותיקשי ממועד קטן י"ח ב' וי"ט א' ע"ש ומ"ש מלילה לכאורה אין מפורש דלילה כשיר' לכתיבת סת"ם וע' בשו"ת הרא"ש כלל כ"ג אות ג' דכ' וז"ל ומדשרי ר' יהודה לכתוב לעצמו [תפילין בחוה"מ] אלמא שכתיבתן כדי להניחם במועד שבשביל מצוה התירו לו לכתוב ולא בשביל קיום מצוה שלאחר המועד דאי להניחן לאחר המועד למה התירו לו לכתוב במועד והלא יש שהות במוצאי יו"ט לכתבם עכ"ל והנה לדיעות דאין מניחין תפילין בחוה"מ אולי יאמרו באמת דהכוונה. אלאחר יו"ט ובמוצאי יו"ט א"א לכתוב דלילה פסולה לכתיבה מפאת שאינה בקשיר' ואף שגם חוה"מ אינו בקשיר' לדידהו לא דמי דחוה"מ צריך תפילין רק דקדושת היום הוא גופי' אות ועומד במקום התפילין ומשא"כ לילה דבעצם א"צ קשיר' ודו"ק וע' תוס' ב"ק ע"ז ב' ד"ה כל דכתבו לר"ל שם דדריש וטבחו ומכרו כל דאיתי' בטביח' איתי' במכירה כל דליתי' בטביחה ליתי' במכירה דאפ"ה מחויבין שפיר אמכיר' בשבת אע"ג דפטור אז אטביחה דמ"מ חשוב אתי' בטביחה הואיל ואיתי' בטביחה בחול ע"ש הרי דבהך דכל שישנו כו' לא בעי' שיהי' בר הכי באותו שעה דווקא ואולם גוף דברי התוס' שם לכאורה צ"ע דלמה הוצרכו לזה הא שבת חשוב איתי' בטביחה בשבת עצמו דהא איתי' בחיוב ורק משום דקלב"מ וכדאמר כזה שם ע"א א' ובכתובות ל"ג ב' איהו לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקלב"מ ובאתי רק להעיר:

והדתניא קורין בו האי תנא הוא דתני' לוקחין ספרים כו'. נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ד הקשה דמאי ראי' משאר ספרים אס"ת דמברכין על הקריאה בס"ת מתקנות מרע"ה ועזרא ואם הס"ת פסולה ה"ל ברכה לבטלה ואינו יוצא ידי חובת הקריאה כו' עש"ה ולק"מ דבריתא דכאן הוא תוספתא בע"ז פרק ג' ושם נאמר לוקחין מן העכו"ם ספרים ותפילין ומזוזות ובלבד שהיו כתובין עליהן כתיקנן ומוכח דספרים דתני היינו ספרי תורה דדרך לשנותם יחד עם תפילין ומזוזות וז"פ:

עד שיעבדם לשמן. נ"ב בשאלתות פ' ויקהל וז"ל וכתי' לקוח את ספר התורה הזה מכאן שס"ת אסור לכתוב אותו אלא בעורות מעובדים שעובדין בעפץ לשום תורה עכ"ל נ' דדריש את ספר התורה שיהא הספר דהיינו הקלף מעובד לשם תורה:

המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר. נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף