תוספות/סוטה/לב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון עוגנים בד"ה) |
(תיקון תיקון, אבל זהירות דרושה - רבנו) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''{{עוגן1|איהו}} הוא דקא מכסיף נפשיה | '''{{עוגן1|איהו}} הוא דקא מכסיף נפשיה.''' תימה והא אמר בשמעתא קמייתא דמנחות {{ממ|[[תלמוד בבלי/מנחות/ג/א|דף ג.]]}} דבין זכרים לנקיבות לאו דעתייהו דאינשי ואמר רבי התם דווקא אמרי [הכי] דאין מעשיו מוכיחים מפני שסומכין השומעין על דבורו שהוא שוחט חטאת לשם עולה אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים בדבר: | ||
'''{{עוגן1|ליכסיף}} וליזיל כי היכי דליכפר ליה | '''{{עוגן1|ליכסיף}} וליזיל כי היכי דליכפר ליה.''' וא"ת יחלוק כמו כן בקביעות מקום שחיטתה כי היכי דליהוי ליה כפרה גמורה י"ל כיון שחלק הכתוב בדבר אחד שיש היכר בדבר מה צריך יותר. מ"ר: | ||
'''{{עוגן1|ורבי}} שלא יקראנה למפרע מנליה | '''{{עוגן1|ורבי}} שלא יקראנה למפרע מנליה.''' תימה דהכא משמע דבין רבי ובין רבנן אית להו דקריאת שמע דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם בקורא את שמע ולא השמיע לאזנו וכן ב"ש וב"ה התם בפרק קמא דברכות {{ממ|[[תלמוד בבלי/ברכות/י/ב|דף י:]]}} דתנן בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך וב"ה אומרים בשעה שבני אדם שוכבין אלמא דתרוייהו סבירא להו דקרא משתעי בק"ש וסתמא דגמרא נמי התם פריך תנא היכא קאי דקתני מאימתי תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ותו בפ"ב {{ממ|[[בבלי/ברכות/יג/ב|שם דף יג:]]}} בפלוגתא דרבי זוטרא ורבי יאשיה דתניא והיו שלא יקראם למפרע הדברים על לבבך רבי זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה אמר מר רבי זוטרא וכו' מ"ש מכאן ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם ה"נ הא כתיב ודברת בם וכו' אמר מר רבי יאשיה וכו' מ"ש מכאן ואילך מצות כוונה דכתיב על לבבכם ה"נ כתיב על לבבך אלא עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה מ"ש עד כאן מצות כוונה וקריאה דכתיב ודברת בם ה"נ כתיב לדבר בם ההוא בדברי תורה כתיב מדקאמר ההוא בדברי תורה מכלל ודברת בם דוקא בק"ש ותו התם הפועלים שעשו מלאכה עם בעל הבית קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלים ומברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונה כתיקנה שניה כולל בונה ירושלים בברכת הארץ ולא מברך הטוב והמטיב משום דמדרבנן היא דביבנה תקנוה מכלל דק"ש דחייב לקרות דאורייתא ובפרק מי שמתו {{ממ|[[בבלי/ברכות/כא/א|ברכות ד' כא.]]}} בגמרא בעל קרי פריך סתמא דגמרא קריאת שמע דרבנן אהא דקאמר דק"ש וברכת המזון דאורייתא ותו אמרינן התם {{ממ|[[בבלי/ברכות/כא/א|דף כא. ע"ש]]}} אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מאי טעמא ק"ש מדרבנן ודוחק לומר דכל הני דמשמע מינייהו דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא דאין שיטת הגמרא לדייק כל כך על אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא בעלמא לא הוה צריך למידק מיניה: | ||
'''{{עוגן1|ורבנן}} סברי לה כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא | '''{{עוגן1|ורבנן}} סברי לה כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.''' תימה מאי דוחקיה למימר הכי הוה מצי למימר ורבנן תרתי שמעינן מיניה כדאמר בפרק היה קורא {{ממ|[[בבלי/ברכות/טו/א|ברכות דף טו.]]}} דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא ומפרש בגמרא מ"ט דר' יוסי משום דכתיב שמע השמיע לאזניך ות"ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך תרתי ש"מ: | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
'''תוס' בד"ה ורבי.''' ביישוב קושיות התוס' עיין שאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/א|סימן א]]}} שיישב לפי מה שכתב שם בדעת שמואל שאף הוא מודה שעיקר חיוב הקריאה הוא מדאורייתא, אלא שמדאורייתא סגי בקריאת כל פרשה מן התורה בבוקר ובערב ורבנן תקנו לקרות פרשת שמע דווקא. וכל אלו הברייתות והמשניות הלומדות דיני קריאת שמע מן הפסוקים נקטו ק"ש לפי שמדרבנן צריך לקיים הדין תורה בקריאת פרשת שמע דווקא אך עיקר הדין קאי אחיוב תורה לקרות איזה פרשה מן התורה בבוקר ובערב [והביא כעין זה מהכלל המבואר בכמה מקומות [[כל שבחטאת מתה באשם רועה]] שמדאורייתא באשם קרב עולה ומדרבנן תקנו שירעה].{{ש}}ובזה מיישב קושיית התוס' מגמרא ברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/יג/ב|יג:]]}} ההוא בדברי תורה כתיב, דכוונת הגמרא שקרא ד'לדבר בם' בא ללמדנו כלשון הגמרא שם 'אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו' מה שאין כן 'ודברת בם' האמור בפרשת שמע איירי בחיוב תורה לקרות פרשה מן התורה בבוקר ובערב, וממילא אין לדייק מדברי הגמרא שיש חיוב מן התורה לקרות פרשת שמע דווקא. | |||
[[קטגוריה:תוספות: סוטה]] | [[קטגוריה:תוספות: סוטה]] | ||
גרסה מ־01:48, 22 בפברואר 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות שאנץ מהרש"ל באר שבע חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש מנחה חריבה |
איהו הוא דקא מכסיף נפשיה. תימה והא אמר בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג.) דבין זכרים לנקיבות לאו דעתייהו דאינשי ואמר רבי התם דווקא אמרי [הכי] דאין מעשיו מוכיחים מפני שסומכין השומעין על דבורו שהוא שוחט חטאת לשם עולה אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים בדבר:
ליכסיף וליזיל כי היכי דליכפר ליה. וא"ת יחלוק כמו כן בקביעות מקום שחיטתה כי היכי דליהוי ליה כפרה גמורה י"ל כיון שחלק הכתוב בדבר אחד שיש היכר בדבר מה צריך יותר. מ"ר:
ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה. תימה דהכא משמע דבין רבי ובין רבנן אית להו דקריאת שמע דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם בקורא את שמע ולא השמיע לאזנו וכן ב"ש וב"ה התם בפרק קמא דברכות (דף י:) דתנן בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך וב"ה אומרים בשעה שבני אדם שוכבין אלמא דתרוייהו סבירא להו דקרא משתעי בק"ש וסתמא דגמרא נמי התם פריך תנא היכא קאי דקתני מאימתי תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ותו בפ"ב (שם דף יג:) בפלוגתא דרבי זוטרא ורבי יאשיה דתניא והיו שלא יקראם למפרע הדברים על לבבך רבי זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה אמר מר רבי זוטרא וכו' מ"ש מכאן ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם ה"נ הא כתיב ודברת בם וכו' אמר מר רבי יאשיה וכו' מ"ש מכאן ואילך מצות כוונה דכתיב על לבבכם ה"נ כתיב על לבבך אלא עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה מ"ש עד כאן מצות כוונה וקריאה דכתיב ודברת בם ה"נ כתיב לדבר בם ההוא בדברי תורה כתיב מדקאמר ההוא בדברי תורה מכלל ודברת בם דוקא בק"ש ותו התם הפועלים שעשו מלאכה עם בעל הבית קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלים ומברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונה כתיקנה שניה כולל בונה ירושלים בברכת הארץ ולא מברך הטוב והמטיב משום דמדרבנן היא דביבנה תקנוה מכלל דק"ש דחייב לקרות דאורייתא ובפרק מי שמתו (ברכות ד' כא.) בגמרא בעל קרי פריך סתמא דגמרא קריאת שמע דרבנן אהא דקאמר דק"ש וברכת המזון דאורייתא ותו אמרינן התם (דף כא. ע"ש) אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מאי טעמא ק"ש מדרבנן ודוחק לומר דכל הני דמשמע מינייהו דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא דאין שיטת הגמרא לדייק כל כך על אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא בעלמא לא הוה צריך למידק מיניה:
ורבנן סברי לה כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. תימה מאי דוחקיה למימר הכי הוה מצי למימר ורבנן תרתי שמעינן מיניה כדאמר בפרק היה קורא (ברכות דף טו.) דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא ומפרש בגמרא מ"ט דר' יוסי משום דכתיב שמע השמיע לאזניך ות"ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך תרתי ש"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
תוס' בד"ה ורבי. ביישוב קושיות התוס' עיין שאגת אריה (סימן א) שיישב לפי מה שכתב שם בדעת שמואל שאף הוא מודה שעיקר חיוב הקריאה הוא מדאורייתא, אלא שמדאורייתא סגי בקריאת כל פרשה מן התורה בבוקר ובערב ורבנן תקנו לקרות פרשת שמע דווקא. וכל אלו הברייתות והמשניות הלומדות דיני קריאת שמע מן הפסוקים נקטו ק"ש לפי שמדרבנן צריך לקיים הדין תורה בקריאת פרשת שמע דווקא אך עיקר הדין קאי אחיוב תורה לקרות איזה פרשה מן התורה בבוקר ובערב [והביא כעין זה מהכלל המבואר בכמה מקומות כל שבחטאת מתה באשם רועה שמדאורייתא באשם קרב עולה ומדרבנן תקנו שירעה].
ובזה מיישב קושיית התוס' מגמרא ברכות (יג:) ההוא בדברי תורה כתיב, דכוונת הגמרא שקרא ד'לדבר בם' בא ללמדנו כלשון הגמרא שם 'אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו' מה שאין כן 'ודברת בם' האמור בפרשת שמע איירי בחיוב תורה לקרות פרשה מן התורה בבוקר ובערב, וממילא אין לדייק מדברי הגמרא שיש חיוב מן התורה לקרות פרשת שמע דווקא.