טעמא דקרא/אסתר/ג

טעמא דקרא אסתר ג

א

אחר הדברים האלה גדל וגו'. כתב הרב מלבי"ם ז"ל שהמן הצליח לפתות את המלך שהוא גילה על בגתן ותרש ולכן גידלו כו' ע"ש. נראה מזה שבגתן ותרש עמלקים היו ולכן הצליח המן לומר כיון שהם עמלקים כמוהו הבין את לשונם ומה שאמרו במגילה י"ג ב' שטרסיים היו היינו שדרו בארץ טרסיים אבל היו מעמלק, ולכך רצה מרדכי שיהרגום כדי להרוג שני עמלקים (ועמש"כ לעיל בד"ה ויודע).

גדל המלך. צריך להבין טעמו של אחשורוש שגדלו להמן מכל השרים וצוה שכולם ישתחוו לו [ואע"ג שבודאי הי' זה מן השמים צריך להבין טעמו של טפש זה מה הי' דעתו]. וי"ל דאחשורוש ראה שהוא עשיר גדול וגם יש לו הרבה בנים שרים ומכבדין אותו עבור זה רצה למנותו על בית המלכות לנהל זה וכדי דלשתמעו מילי' צוה שכולם ישתחוו לו כמ"ש בגיטין נ"ב ב', ולפ"ז החיוב לכבדו היה על כל משרתי המלך ולא על מי שיושב שם סתם. וגם אם המלך צריך איזה דבר ושולחו כגון שיש מי שהמלך רוצה ביקרו ושולח להמן לעשות אין זה כלל פחיתת הכבוד בשבילו שע"ז נתמנה, אבל הרשע הזה מרוב גאותו חשב שהכבוד שנותנין לו הוא בשביל שהוא עצמו ראוי לכבוד ולכן נעלב ממנו ששלחוהו להרכיב את מרדכי ופגעו בגאותו אבל המלך לא הרגיש כלל שפוגע בכבודו.

המן בן המדתא. ירו' יבמות פ"ב ה"ו וכי בן המדתא הוא אלא צורר בן צורר. צ"ע מנ"ל שלא הי' בן המדתא. וי"ל שהרי המן נמכר עבד למרדכי ועבד אין לו חייס לכו"ע ואיך מייחסו אחר המדתא (כמדומה ששמעתי זה).

ה' פעמים כתיב המן בן המדתא, א' כאן אחר הדברים האלה גדל וגו', ב' ויסר המלך את טבעתו וגו' ויתנה להמן בן המדתא וגו' (ג' י'). ג' יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי (ח' ה'), ד' עשרת בני המן בן המדתא (ט' י'), ה' כי המן בן המדתא האגגי צורר וגו' (שם כ"ד), והנה הראשון הוצרך לכתוב לידע על מי מדברים אבל השאר צריך טעם. וי"ל דמה שאמרה אסתר יכתב וגו' כונתה כי אין בזה בזיון למלך במה שכותב להשיב הספרים כי המן עשה בזה מרמה שלמלך אמר הטעם ואת דתי המלך אינם עושים וגו' דהיינו מפני כבוד המלך אבל באגרות כתב שהוא לנקום נקמת עמלק זקנו ואגג אבי אביו כדאי' בהדיא באסת"ר פ"ז סי' י"ג וכן כתבו באותן אגרות כו' מה עשו לעמלק אבי אבא כו' ונפלו לפניו כו' ועוד מה עשו לאגג זקני כו' ונתן בשרו מאכל לעוף השמים כו' הרגו מיתה משונה כזאת כו' ומבואר שרצה לנקום נקמת אגג וזהו שאמרה שזו מחשבת המן בן המדתא האגגי ורצה לנקום נקמת אגג ואין זה מחשבת המלך, ולכן גם בפסוק הקודם כתיב להעביר את רעת המן האגגי הזכירה האגגי, ומש"כ עשרת בני המן בן המדתא וגו' הוא ליתן טעם למה ביקשה אסתר והשתדלה להרוג את כל בניו משום שהיו מזרע עמלק ויש מצוה להשמידם, ומש"כ כי המן בן המדתא האגגי וגו' מבואר ע"פ המכילתא סוף בשלח רי"א לא בא המן אלא זכר לדורות שנא' וימי הפורים לא יעברו וכו' והיינו שכל מעשה המן לא הי' אלא כדי שלא ישכחו מצות זכירת מחיית עמלק וע"י מצות פורים שלא יעבור כל שנה יזכרו זה וזהו שכתב להם באגרות כי המן בן המדתא האגגי וגו' דהיינו שהוא מזרע אגג ועמלק שיש מצוה למחות שמם כדי שיזכרו המצוה. והא דכתיב ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים הוא כמ"ש במדרש שאחשורוש הי' שונאן יותר מהמן רק שנתיירא ונתנה להמן בשביל שהי' אגגי וצרר היהודים.

ב

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. לא כתיב לא כרע או איננו כורע רק לא יכרע דהיינו שאמר להם שאין בדעתו כלל לכרוע כי הוא יהודי וזהו כי הגיד להם אשר הוא יהודי.

יל"ע למה הי' מרדכי צריך לישב בשער המלך ולהרגיז את המן נהי שלא רצה להשתחוות לו משום שהי' לו ע"ז על לבו מ"מ הי' יכול להסתלק משם כשהמן עובר וגם הי' יכול לשוח לפני בואו שזה מותר כמ"ש ביו"ד סי' ק"נ. וי"ל ע"פ המדרש שהש"ר פ"ז גבי חנניה מישאל ועזרי' דנבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה ג' וג' מכל ישראל וחנני' מישאל ועזרי' שהיו הג' מישראל באו לשאול מיחזקאל מה יעשו וא"ל חבי כמעט רגע עד יעבור זעם דהיינו שישתמטו משם ואמרו לו מה את בעי דיהוון אמרין הדין צלמא סגדין לי' כל אומיא א"ל ומה אתון אמרין א"ל אנן בעינן ניתן בהן פגם דניהוי תמן ולא סגדין לי' בגין דיהוון אמרין הדין צלמא כל אומיא סגדין לי' לבר מישראל ע"ש דהיינו שחששו לחילול ה' שהמון העם לא ידעו שהם נשתמטו משם ויאמרו שגם ישראל השתחוו לע"ז וזה חילול ה' ולכן רצו יותר טוב לקדש השם אע"ג שיהרגו שעכ"פ יתפרסם שישראל אין משתחוים לע"ז, וי"ל שזה ג"כ הי' טעם מרדכי דכנראה עבדי המלך היו מכל האומות ומרדכי הי' הממונה שם מישראל כדאי' בילקוט אסתר שאסתר אמרה למלך שיושיב ג"כ יהודי בין עבדיו והושיב את מרדכי ע"ש ולכן אם מרדכי ישתמט משם יהא חילול ה' שיאמרו שכולן וגם ישראל השתחוו לע"ז ולכן הי' שם בדוקא ולא השתחוה כדי לקדש השם, ויתכן שלא עלה בדעתו שמסכן בזה את כלל ישראל כי חשב שרק את עצמו מסכן וזה למד מחמו"ע שראוי לעשות כן.

ד

ויהי כאמרם אליו יום ויום. באמרם כתיב, והנה בברכות ג' ב' מבואר דבחצות הוא בדיוק בחצות אבל כחצות משמע או קצת קודם או קצת אח"כ וגם כאן באמרם הי' משמע תיכף באמרם אליו הגידו להמן ולפי שלא הי' כן רק אחרי כמה ימים כדכתיב יום ויום לכן קרי כאמרם, אבל מ"מ מיד שאמרו לו הודיעוהו שיגידו להמן ושעלול עי"ז להשמיד את כל היהודים והוא ענה להם שאינו חושש לזה ושיכולים להגיד להמן וכ"ה בהדיא בילקוט ולכן כתיב באמרם (ואולי באמת מזה דרשוהו חז"ל).

ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי וגו'. מפשטי' דקרא נראה שמה שסיפרו להמן לא הי' בשביל שרצו שירע למרדכי כי הם עצמן שנאו להמן כמ"ש במגילה ט"ז א' לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין את המן, אלא שרצו לראות אם דברי מרדכי נכונים שמוכן למסור נפשו בשביל שהוא יהודי או שאינו נכון ורק מפני שיודע שהמן אינו מרגיש בדבר עושה כן ואם יראה שזה סכנה ממש לא יעשה, ואולי חשבו שיתכן שהמן לא ירע למרדכי אחר שידע שמה שמרדכי לא קם אינו לבזותו אלא שזה אסור לו מצד דתו (שו"ר זה בהגר"א).

כי הגיד להם אשר הוא יהודי. פירש"י ונצטוו על ע"ז. ואע"ג דגם ב"נ נצטוה על ע"ז, מ"מ אינו מצווה על קידוש ה' כמ"ש הרמב"ם פ"י ממלכים ה"ה ואם אנסוהו מותר לו לעבוד אבל ישראל מצווה על קידוש ה' ויהרג ולא יעבור.

ד, ה

ויגידו להמן לראות וגו' וירא המן וגו'. מרוב גאוותו לא הסתכל כלל מי משתחוה ומי לא כי לא הי' לפי כבודו אפי' לראותם רק אחר שהגידו לו אז שם לב לראות אם מרדכי משתחוה.

ו

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי. ובמגילה י"ג ב' בתחלה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן ולבסוף בכל היהודים. וקשה למה חזר בסוף הפסוק עוד פעם עם מרדכי. אבל הענין שבתחלה חשב שרק מרדכי מתעקש שלא להשתחוות לו אבל כל היהודים לא יעשו כן ולכן רצה להרוג רק את מרדכי אבל אח"כ נודע לו שהדין כך שאסור להשתחוות לו וצריך למסור נפשו ע"ז ולכן כעס על כל רבנן דבודאי כולם לא ישתחוו לו וזהו כי הגידו לו את עם מרדכי אבל על הע"ה לא כעס כי חשב שהם בודאי לא ימסרו נפשם ע"ז וישתחוו לו אבל לבסוף נודע לו שכל היהודים הם כעם מרדכי וכולם ימסרו נפשם ע"ז ולכן כעס על כולם. ועוד יל"פ שנודע לו שגם הע"ה יש להם בן או חתן ת"ח או שמהנה ת"ח מנכסיו ומתדבק בו שכולם כת"ח וכולם עם מרדכי (וע"ע לק' ד"ה ליהודים היתה).

ח

ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך. לכאו' בכל מדינות מלכותך מיותר דהעיקר רצה לומר דליכא מדינתא מינייהו כמ"ש במגילה י"ג ב' וסגי לומר מפזר ומפרד בין העמים. והנה במדרש (אסת"ר פתי' י"א) אמרו המן בקש לקעקע ביצתן של ישראל וקשה דהא אמרו שם פ"א סי' ה' רנ"ב מדינות יש בעולם ואחשורוש לא שלט אלא על קכ"ז וא"כ אין בידו לכלות היהודים שבשאר המדינות וצ"ל שבשאר המדינות לא היו יהודים רק בקכ"ז שבמלכותו וכמ"ש במנחות ק"י א' מצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין לא את ישראל ולא את אביהן שבשמים, והנה בפסחים פ"ח ב' השיב ר' אושעיא לההוא מינא דהא דלא מכליתו לישראל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו תיכלינן לכולהו ליתנהו גבייכו מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא וא"ל בהא נחתינן בהא סלקינן ולזה אמר המן שכאן אין חשש של מלכותא קטיעתא דאינן מפוזרין אלא בכל מדינות מלכותך ואם תכלם לא ישאר מהם זכר ולא קרו לך מלכותא קטיעתא.

יא

הכסף נתון לך. קשה דהול"ל מחול לך שהרי עדיין לא נתן לו את הכסף. ונ' דכאן רמוז מ"ש בילקוט (והוא ממדרש אבא גוריון) דבתחילה הסכים אחשורוש על המכירה ורצה את הכסף ורק אח"כ כשראה שהמן היצר לו על הכסף החזיר לו את הכסף. וכן מבואר בהפסוקים דתחילה כתיב ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן כדי לעשות קנין לקנות את הכסף [אולי סובר דמטבע נקנה בחליפין ואולי בדיני ב"נ כן הוא ועוד דכאן לא הי' עדיין מטבע אלא נסכא ונקנה בחליפין] ורק אח"כ א"ל הכסף נתון לך.

הכסף נתון לך. בילקוט מבואר שאחשורוש נתיירא למכור לו ורצה שיהא כל האחריות על המן ולא עליו ולכן אמר הכסף נתון לך. וקשה א"כ למה אסתר אמרה כי נמכרנו אני ועמי הרי לא הי' כאן מכירה. וי"ל שאסתר הבינה מדקאמר הכסף נתון לך ולא אמר מחול לך או איני רוצה את הכסף הבינה שאמר הריני כאילו התקבלתי ולכן אמר נתון לך דהיינו כאילו זכיתי ואני נותנו לך ולכן שפיר קאמרה כי נמכרנו שזה מכירה גמורה.

הכסף נתון לך. ובמדרש שאחשורוש הי' שונאן יותר מהמן. וקשה מ"מ למה לא לקח הכסף ג"כ, ובילקוט א"ל איני מוכרן לך מתיירא אני שמא יעשה לי כדרך שעשה לסיחון ולעוג כו' נפיל גורלות אם יעלו בידך והכסף בידי אני מוכרן לך וכן עלה הגורל והצר המן על הכסף צרה גדולה ראה המלך שהצר לו על הכסף א"ל על הכסף רע לך הכסף נתון לך והעם לעשות בו כו' אין אתה נזקק אלא להקב"ה כו', ואכתי קשה וכי כ"כ הי' חס עליו השוטה הזה. וי"ל דהמן הי' סבור שבודאי אחשורוש יעלה על המחיר הרבה ולכן התחיל רק בי' אלפים אבל כשראה שאחשורוש הסכים מיד התחיל להתחרט על שהסכים בעשרת אלפים שהי' יכול להתחיל בפחות וכשראה המלך שהוא מתחרט התיירא שיתחרט לגמרי ולא ירצה כלל להורגן [והרי מבואר שם שאחשורוש עצמו לא רצה להורגן ע"י עצמו שנתיירא ולכן רצה שילך ע"י המן] ולפי שאחשורוש הי' שונאן יותר מהמן לכך א"ל הכסף נתון לך.

יב

מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו. ולא נאמר כאן ואל היהודים ככתבם וכלשונם שהרי רצה לעקור עם ישראל א"כ בטל כתבם ולשונם אבל באגרות מרדכי כתוב ג"כ ואל היהודים ככתבם וכלשונם.

יג

להשמיד וגו' את כל היהודים וגו' ושללם לבוז. הא דכתב קרא ושללם לבוז אע"ג שאם יהרגו מה נ"מ להם אם שללם לבוז או לא, משום שאח"כ כשמרדכי כתב שרשות בידם להרוג את כל שונאיהם הוכרח ג"כ לכתוב ושללם לבוז כדי לפרש האגרות הראשונות שהכונה היתה שמי שינצח יהא השלל של השני, ואיצטריך לאשמעי' אח"כ שבביזה לא שלחו את ידם לאשמעי' שאע"פ שהרשות בידם לא נטלו, ולגוים היו צריכין לומר להן ושללם לבוז כדי שירצו להרוג אבל ישראל לא הרגו בשביל הממון רק בשביל מחיית עמלק לכן בביזה לא שלחו ידם שלא יאמרו שהרגום בשביל הממון.

להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. מאגרות הללו יצא טובה לישראל כי אח"כ כשמרדכי כתב האגרות להנקם באויביהם ולשלוח יד במבקשי נפשם מהיכן היו יודעים מי הם שונאיהם וכל א' הי' אומר אני לא שונא הבא ראי' שאני שונא והיו צועקים עליהם למה הרגום אבל עתה כשהגיעו האגרות הראשונות להשמיד את כל היהודים בודאי שונאי ישראל הרימו ראש וקפצו על המציאה והתחילו להסית את ההמון נגד ישראל ולהלהיב השנאה ולבזותם כדרכם וכדאי' במדרש ומזה ידעו בבירור מי הם שונאי ישראל ולא יכלו להכחיש אח"כ, וי"ל דלכן בקשה אסתר עוד יום להרוג בשונאיהם כי הי' להם רשימה מי הם שונאי ישראל ולא הספיקו להרוג את כולם ביום הראשון. מאאמו"ר (שליט"א) זללה"ה. [ועי' בתרגום שני בפ' ושאר היהודים ואלו הדין גוברין דקטלו בשושן הינון סנאיהון דישראל די הוו אמרין לדבית ישראל מכא ועד דקליל יומין כדון קטלינן לכון וטרפינון בניכון לארעא והוא כנ"ל].

יל"ע למה הוצרך המן לכתוב האגרות שנה קודם, אכן כ"ז הי' מן השמים שאלמלי לא שלח האגרות עדיין כשהיו מצליחים לבטל הגזרה לא הי' עולה בדעתם להנקם מהגוים דדיים שנפטרו מהצרה אבל עתה ששלחו כבר אגרות ואחשורוש אמר שכתב שנכתב בשם המלך א"א לבטל והיו מוכרחים להוסיף שנותנים רשות ליהודים להנקם מאויביהם היו מוכרחים להלחם ולהרוג בשונאיהם וכ"ז הי' מן השמים כדי שיהרגו את העמלקים.

צריך טעם למה באגרות של המן כתב להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ולמה הוצרך לפרט כל אלו דכיון שכתב כל היהודים הכל בכלל, וגם למה באגרות של מרדכי לא כתב מנער ועד זקן רק כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים, גם צריך ביאור כשאסתר אמרה כי נמכרנו אני ועמי להשמיד וגו' השיב לה מי הוא זה וגו' והרי הוא בעצמו הסכים להמן ונתן לו את טבעתו. וי"ל ע"פ המדרש שהמן רצה לתת עשרת אלפים ככר כסף כנגד ששים רבוא ישראל ונתן ערך כל א' נ' סלעים כפי ערך אדם מבן כ' עד בן ס' דהוא י' אלפים ככר (וזו כונת התו' מגילה ט"ז א' ויש שם ט"ס כמ"ש בהגהות ריעב"ץ) ולפ"ז כל המכירה לא היתה אלא על האנשים מבני כ' עד בני ס' שהם יוצאי צבא וע"ז מחל לו אחשורוש את הכסף אבל לא לאבד את כל העם דהיינו נער וזקן שהם פחותין מכ' ויתרים מס' וכן הנשים והטף הם ישארו אך המן אחר שהי' הטבעת בידו עשה מרמה וכתב בספרים ג"כ מנער ועד זקן טף ונשים שע"ז לא הסכים אחשורוש כלל ולכן אמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי דהיינו אני שאני אשה ועמי שהם שאר העם שזה לא מכר אחשורוש כלל רק יוצאי הצבא וכנ"ל וע"ז חרה אפו ואמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לכתוב בשמי דבר אשר לא צויתי, אמנם באגרות מרדכי שאח"כ לא הוצרך לכתוב מנער ועד זקן שכבר כתב כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ואטו נער וזקן פחותין מכ' ויתרים מס' אין יכולין להיות צרים אותם ורק טף ונשים שאין ראוין למלחמה כלל הוצרך לפרוט בפירוש ודוק. ובזה יש לבאר ג"כ מ"ש ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי דקשה למה היתה מחרישה אז וי"ל על פי המבואר בכתובות כ"ז א' דדרך הרוגי מלכות שהמלך מפקיר נשיהן וביתן כדפירש"י שם א"כ בכלל הגזרה להרוג את האנשים הי' ג"כ שנשיהן ובניהן יהיו הפקר וכל הקודם בהן זכה ולכן אילו מכרן לעבדים ושפחות החרשתי כי זה הי' בכלל גזרת המלך אבל השתא שמכרן להשמיד שזה לא צוה המלך ע"ז טענה.

טו

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך. יל"ע מה הדחיפות הרי הי' י"ג ניסן ועד הגזרה יש זמן הרבה עד י"ג אדר ובשלמא גבי אגרות מרדכי יצאו דחופים להרגיע את היהודים מחמת הפחד (עמש"כ לקמן בד"ה באגרות המן) אבל כאן מה המהירות. ונראה שהרשע הזה רצה להשבית להם את שמחת החג ולכן רצה שידעו מיד מהאגרות לבטל מהם שמחת יו"ט ועי' שבת קמ"ה ב'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)