מגילת סתרים/אסתר/ג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגילת סתרים TriangleArrow-Left.png אסתר TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
חכמי צרפת
רלב"ג


אלשיך
מגילת סתרים
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
שלום אסתר
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

ב[edit]

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. קשה הדבר שנכתב בלשון עתיד שהיה לו לכתוב ומרדכי לא כרע ולא השתחוה. לכן נראה כי באמת מה שמרדכי לא השתחוה ואיקני' בי' בהמן עד שרצה לכלות ישראל הי' כמעט חטא דהא אמרו במגיל' אמרה כנסת ישראל חזי מה עשה לי יהודי דלא קטלי דוד לשמעי דנפיק מיניה מרדכי וכו' הרי חשבו בש"ס לגנות על שלא השתחוה. והדבר קשה שמרדכי הצדיק יעשה כזאת. אך הרמב"ן בהקדמתו לאיוב כתב שכשהצדיק עושה דבר שהוא נגד הד"ת בוודאי נסתלק ממנו הבחירה והנה בפ' בשלח כתב רש"י על הקרא דאז ישיר שעלה בלבו שישיר וכן כאן כוונת הכתוב שמרדכי לא עלה בלבי שיכרע היות שנסתלק ממנו הבחירה:

ד[edit]

היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי. לכאורה אין לזה פי'. דהא מרדכי לא הגיד להם איזה עתיד והעמדת דברים לא שייך רק בדבר שמגידין על העתיד. לכן נראה כי בש"ס אמרו על איש יהודי שמרדכי מוכתר בנימוסו היה והכוונה דכתיב והיה כי יראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וגם כתיב ואמרו כל הגוים רק עם חכם ונבון וגו' וכאשר גרמו העוונות נתבזו המצות בעיני האומו' כאשר פירשתי בפירושי לאיכה אקרא דחטא חטאה ירושלים ע"ש וזה אמרו מרדכי מוכתר בנימוסו הי' אף שנהג נימוסי יהודית הי' מוכתר בעיני השרים וזה הי' תשובת מרדכי כיון שהכריעה הוא נגד נימוסי יהודית וכי הוא יהודי. וודאי אין מצות המלך עליו כי אין המלך חפץ בביטול דת יהודית מיהודים כי היהודים היו חשובים מאד בעיני המלך עאשר כתב לכותבי שטנה על ירושלים בקרו והשכחו כי קרתא דא מימות עלמין על מלכין יתנשא ולזה רצו לדעת אם באמת יעמדו דברי מרדכי שאין המלך חפץ בביטול דת יהודית מיהודים. ולזה אמר אח"כ ויבז בעיניו וגו' כי לא הספיק לו בהריגת מרדכי לבדו כי מכח זה לא יתברר עדיין אם המלך חפץ בביטול דת יהודית אם לא:

ז[edit]

הפיל פור הוא הגורל לפני המן. הנה קשה כפל השמות פור וגורל. וגם קשה מה שאמר לפני המן כיון שהזכיר כבר שהמן הפיל הגורל. והכוונה נראה דהגורל שמפילין להרע לאחר נקרא פור מלשון פור התפוררה הארץ. וגורל שהיא לצורך דבר טוב נקרא גורל כמו בגורל יחלק הארץ. וזהו שאומר הכתוב הפיל פור והיינו כיון שהגורל היה להשמיד אומה שלימה ראוי לכנות הגורל בשם פור והוא הגורל לפני המן מחמת שהי' שמח במפלתן ורצה לחלוק שלל ישראל לכן נתכנה בשם גורל לפני המן:

ח[edit]

ישנו עת אחד מפוזר ומפורד. אמרו במגילה דף ח' דליכא דידע לישנא בישא כהמן וע"ש הפי' ולכאו' אין ניכר בזה דבר חכמה. וגם תמוה דהבא למסור חבירו להריגה צריך להזכיר מקודם החטא שעשה שעליו חייב מיתה ואח"כ אומר לו הטעם שאין לו לירא משום דבר אם יהרוג את זה אבל אין שייך לבא למסור אחד להריג' להתחיל לומר בהריג' זה אין שום חשש לכן הרגהו ואח"כ יאמר לו החטא שעש' שעליו חייב מית' שאין זה מדרך העולם. ולפ"ז הי' לו להקדים שדתי המלך אינם עושים ואח"כ לומר מפוזר ומפורד ואין חשש בהריגת' וגם מה שאמרו בש"ס שם שמא תאמר קרח' אני עושה במלכותך מפוזרין הם שמא תאמ' איכא מדינת' מנייהו ופרש"י מדינה קטנ'. והוא דבר א' עם מה שאמר קודם קרחה אני עוש' במלכותך. ולכן נרא' דהמן לא היה צריך להזכיר כלל חטאם. כי אחשורוש היה שונאם יותר מהמן רק שאמר מסתפינא מאלוקיהם דלא לעבד בי' כדעביד בקדמאי. ולזה בא לו המן להוכיח שהן עמא דהדרא מרא לאפי' מנייהו דאמרי' בש"ס צדקת פזרונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן בין האומות שאם בא א' להורגן יקראו לו מלכותא קטיעא הרי הפיזור טוב הוא לישראל ומצינו לפעמים שהכינוס הוא טוב שא"א להורגן שלא יעשה קרחה במלכותו ולזה אמר המן הנך רואה שהקב"ה רוצ' לכלותן שסילק כל צדקה מהן כי כדי שלא תאמר קרחה אני עוש' פיזרן וכדי שלא תאמר שמא איכא מדינתא מנייהו והיינו שיש עוד מדינתא תחת מלכות אחר ויקראו לך מלכות קטיעא לזה אמר בכל מדינות מלכותך הרי עינינו רואות שהקב"ה רוצ' לכלותן כיון שסילק מהן הצדקה שפיזרן ומ"מ קיבצן תחת מלך אחד ומה שאמר אית הנאה מנייהו הייני שיש הנאה להאומות שהן שרוין בתוכן ויהי' מריד' ביניהן עבורם לזה אמר ומפורד:

ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם. והוא תמוה הא כל דת של אומ' ולשון משונה זו מזו. והנרא' לי בזה כי הנה יש דת משה ודת יהודית כמבואר בכתובות גבי העוברת על דת משה ועל דת יהודי' וכן בכל האומות יש דת המלך ודת נמוסי טבעי אשר נתגדלו מקטנותם על דת זה וכן דת יהודית ביהודים שלא לצאת ראש' פרוע וכיוצא בזה והמן רצה לומר גנותם אמר שכל אומה אף שנמצא מי שמשנה לפעמים פקודת המלך בסתר מ"מ הדת טבעי שנתגדלו עליו אינן משנין כלל לזה אמר שדתיהם היינו דת יהודית הן משנין יותר מכל עם שכל עם אינו משנה הדת טבעי שלהם והן משנין דת טבעי אף שנתגדלו עליו. וגם דת המלך. ידוע שמלת מלך נאמר על הקב"ה אמר שדתי המלך והיא דת משה ג"כ אינן עושין:

ולמלך אין שוה להניחם. אין רצונו של הקב"ה כלל להניחם. כידוע שבמקו' שנאמר במגילה מלך סתם ולא אחשורוש שמרמז ג"כ על הקב"ה:

ט[edit]

ועשרת אלפים ככר כסף אשקול. בירושלמי אמרו וכן מבואר בתוס' מגילה דף ט"ז שנתן המן כנגד כ"א מישראל חצי שקל. וכן אמרו במגילה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים עליהם שקלים לשקליו. והוא תמוה דמה ענין יוחס יש בין שקלים שנתנו ישראל לנדבת המשכן לשקלי המן. וגם לתרץ קושית הר"ן שהקשה בהא דמוקפין עושין בט"ו משום הנס שנעשה בשושן בט"ו הא שושן פרזי הוא. ונרא' דהנה האלשיך כתב בפרשת דור הפלגה וז"ל כאשר יש כוחות הקדוש' כן לעומתן יש כחות הטומא' כי את זה לעומת זה עשה האלקים והאנשים ההם ראו עצמן שהן דביקין בטומאה רצו שלא יהיו הקדוש' שור' כלל בארץ רק להגביר כח הטומא' בארץ וכשם שיש מקומות בארץ שראוין להשראת קדוש' כמו א"י ובית המקדש וקדשי קדשים כמ"ש דהמע"ה עד אמצא מקום לה'. כמו כן יש מקומות הראויין להשראת טומא' כדכתיב ערות הארץ. כי זה לעומת זה עשה אלקים ולכך אמרו נבנה לנו עיר ומגדל עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון שמשם יצא ומתפשט שפע הטומא' בארץ. ולזה אמרו דור הפלגה אברהם פריד' עקרה לא ילדה ולא ישאר אחריו זרע אשר יחזיק במעוזו היינו שאברהם הי' מוריד קדוש' להארץ ולכך אמרו שהוא אין לו קיום. ומה שאמרו נעשה לנו ראש הוא סמאל ע"ש כי קצרתי בלשונו. והנה כתבתי במ"א הטעם בהא דאמרו בש"ס בג' דברים נתקשה משה וא' מהן הוא השקל שאמרו שנתקש' בו עד שהרא' לו כמין מטבע של אש. והוא תמוה מאד דבשלמא מנור' שהצריך עשיה נתקש' בו האיך לעשותו משא"כ שקלים לא נצטוו' בעשייתן וע"כ מהשקלים שהי' להם כבר בביתם נתנו וא"כ במה נתקש' משה. ונרא' דהרמב"ן כתב בפרש' לך דהנביאים כשרצו שיהיו קיום לדבריהן הוצרכו לעשות פועל דמיון כגון להשליך אבן ויאמר ככה תשקע בבל. וכן חץ תשועה לארם. ולזה נרא' לפענ"ד שורש הטעם במצות שאף שהן בגשמיו' שהן פועל דמיון לעורר בפועל דמיון שעושין בגשמיו' מדות העליונו' כגון שתוקעין בשופר של איל לעורר המדה המכונ' בשם שופר וכיוצא הרבה. ולזה נתקש' משה שיהי' הצורה של המטבע מעורר למעל' עד שהראה לו כמין מטבע של אש היינו שהרא' לו הענין מה שצורת המטבע הוא פועל דמיון נגדו. וכיון שעינינו רואות שהוצרך לעשיית המשכן משקלים ואת זה לעומת זה עשה אלוקים וכיון שהמן רצה לעקור כלל ישראל הי' הענין כמו שאמרו על אברהם בדור הפלג' שהוא עקר שלא יהיו מי שמוריד הקדוש' לארץ ורצה המן לעשית כעין דור הפלג' לעשות כוונים למלאכת השמים וכשם שהוצרכו שקלים לעשיית משכן כמו כן הוצרך המן ליתן שקלים כשרוצה לעשית כוונים למלאכת השמים להוריד השפעה מהמזלות לכוחות הטומא'. ולזה אמר הקב"ה שהקדים שקלים לשקליו שכבר הורידו בשקלים הקדוש' להארץ ואין כח שוב בהמן לדחות הקדוש' ע"י כן אף שהי' המן מוכן להשראת הטומא' וכמו שיש עשרה מדות בקדוש' כן יש עשר' כוחות בטומא' ונגד זה הי' עשרה בנים מוכנים לקבל מכל אחד כח טומא' ולזה כשרצה המן לתלות מרדכי על העץ עשה פועל דמיון נגד חמישים שערי טומא' והתלויה היא עיקר הבזיון כדכתיב כי קללת אלוקים תלוי. ורצה להכנע הקדוש' תחת הטומא' ולכך רצה לתלות מרדכי על עץ חמישים אמה נגד חמישים שערי טומא' ולזה כשנתהפך הדבר ותלה את המן נתלה ג"כ על עץ חמישים ועם עשרה בניו וזה הי' פועל דמיון למחות הטומאה מן הארץ וידוע שהקדוש' והטומא' כשזה קם זה נופל. ולכך בט"ו באדר כשנתלו בניו ונמחה הטומא' מהארץ נתעל' הקדוש'. והנה בסוף מסכת כלים חשב עשרה קדושות והקש' הברטנורא דהא י"א הן. ותירץ דארץ ישראל היא רק טהרה והקדושה מתחיל רק מכרכים המוקפים חומה ולזה בט"ו באדר כשנמחו כוחות הטומא' מהעולם התחיל העלאת הקדושה ונתעלה הקדוש' של המוקפין ולכך עושין בט"ו משת' ויום טוב על עליות הקדוש' וזהו שאמר המן ע"י עושי המלאכה כי כמו שבצלאל הי' מוכרח לעשות הקדוש' מחמת שהי' יודע לצרף אותיו' כמו כן היה המן ועושי המלאכה יודעין לצרף כוחות הטומא' כי את זה לעומת זה עשה אלוקים:

יג[edit]

להשמיד להרוג ולאבד. וקשה בענין הזה הרבה שכפל הענין במלות שונות. ב' פתשגן הכתב אין לו פי' כלל. ג'. האיך הי' מרדכי ואסתר יכולים לשנו' הכתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אחר שאמר אחשורוש כי כתב אשר נכתב ונחתם וגו' אין להשיב. ד'. וגם על אחשורוש קש' האיך אמר אח"כ כתבו על היהודים כטוב בעיניכם. כיון שאין להשיב האיך אפשר לכתוב טוב. ה' שכתוב ויגד לו מרדכי וגומר ביהודים לאבדם. ואחר כך אמר פתשגן וגומר רק להשמידם שמקודם כתב לאבדם ואח"כ כתב להשמידם. ו'. קשה מה שאמר אחשורוש מי הוא זה ואיזה הוא וגו'. וכי שכח מה שדיבר מקודם לפני ג' ימים. ז' שבפתשגן הכתב הראשון הפסיק בין טף לנשים ובין שללם לבוז בקרא דביום א' בשלש' עשר וגו' ובפתשגן הכתב הב' כתב טף ונשים ושללם לבוז בלי הפסק. ואח"כ כתב ביום א' בשלושה עשר. ונלפענ"ד דהנה המן כאשר ביקש מן המלך לא ביקש כי אם יכתב לאבדם. דהנה בס' מעשה ה' על הגדה בפי' הלל כתב כי האובדים נקראים הרשעים כמ"ש ובאו האובדים מארץ אשור. וזהו ג"כ הכוונה כאן במה שאמר לאבדם היינו לעשותן רעים וחטאים עד שיקראו אובדים וכן כתב היערות דבש לאבדם היינו לאבד דתם ע"ש והיינו גזירת שמד וכן הי' כותב בגוף כתב הדת רק תיבת לאבדם דהיינו גזירת שמד רק אחשורוש רצה שיהי' איבוד הדת מרצונם כדרך שעשה הוא בשושן במשתה שלו. כדכתיב לעשות כרצון איש ואיש וכמש"ל אבל המן עשה פי' על לאבדם הכתוב בגוף הדת שיהי' באונס על השמדות וזהו שפי' בספרים ששלח על הפתשגן של כתב הדת. להשמיד להרוג ולאבד. היינו להשמיד הדת יהודית שלא יהיה שום יהודי ודת יהודית בעולם והיינו להרוג ולאבד. והוי"ו דולאבד הוא ו' המחלקת כמו להרוג או לאבד. דמי שירצה לקבל עליו גזירת שמד יתקיים ומי שלא ירצה יהרג. וזהו כוונת הכתוב פתשגן הכתב להינתן דת וגו' פי' שהדברים הנכתבים בהספרים הוא פי' של גוף כתב הדת כי בגוף הכתב לא נכתב רק תיבת לאבדם כי אחשורוש לא רצה בזה שיהי' אנוסים בהמרת הדת כי לדעתו אין המרת הדת באונס פוסלת וכל רצונו הי' שימירו דתם ברצון כאשר ראינו אשר עשה בעשיית המשתה כמו שפירשתי לעיל על הפסוק כרצון איש ואיש ע"ש והלך בעצת בלעם שאמר שא"א לעשות רע לישראל רק כשעושין אותן רעים וחטאים מקודם וכ"כ השל"ה בפי' הכתוב דוירעו אותנו המצרים ע"ש. עד שהפקירו מלכי מדין את בנותיהם לזנות וכל עצת אחשורוש שציווה להביא אשתו ערומה כתבו המפרשים בכדי שיבואו כל הנשים ערומות ומחמת זה נשים ואנשים יהיו בתערובות ויתקיים עצת בלעם כמבואר ביערות דבש ע"ש ולזה שפיר קאמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. לפרש הכוונה של תיבת לאבדם מה שלא עלה בלבו כלל להשמיד ולהרוג כי הכוונה בתיבת לאבדם לא היה רק שיהיה המרת דתם ברצונם אף שיפקירו להם בנותיהם כדרך שעשה במשתה שלו. וזהו מאמר המלך כתבו ליהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב וגו' כלו' יכולים אתם לכתוב על היהודי' כטוב בעיניכם רק שלא ישיב כתב המלך והכוונה שיפרשו תיבת לאבדם היינו להגביהם ולעשות טוב להם שאין להם דבר המחטיא את ישראל רק כשמגביהים אותם כדכתיב וישמן ישורון ויבעט ואין לך דבר שמחזיר אותן למוטב רק כשהן מעונין ומדכוין ביסורין וזהו שאמר שצריכים אתם לעשות פי' על תיבת לאבדם הנכתב בכתב הדת ולומר כי נתעלה מעלת היהודים בעיני המלך ורוצה שיהי' לעם אחד לזאת גזר המלך שיהיו הכל עתידים ליום הזה לאבדם. דהיינו לעשות כל טצדקאות שיאבדו דתם מרצונם אף להפקיר בנותיהם ולהשליטם על שונאיהם ולעשות בהם ובנשותיהם כרצונם וליתן להם כל החירות וממילא יאבדו דתם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם מתוך רוב טובה כי מתוך רוב טובה עשו את העגל. ולכך באגרת הב' כתיב טף ונשים ושללם לבוז ביחד שתיבת לבוז קאי גם על טף ונשים שנשותיהם ובנותיהם הפקר הוא להם. וזהו הפי' של לאבדם האמור בכתב הדת ואיגרות השניות אפרשן במקומן אי"ה. ומרדכי ידע כי הקדימו כל ישראל בתשובה גדולה עד שבוודאי לא יהי' נפקד מהם איש לרע שפסקה זוהמתן וכן כתיב ובביזה לא שלחו את ידן: ועתה אבוא לפרש על סדר המקראות להשמיד ולהרוג ולאבד. כפל הדברים במלות שונות נראה כי להרוג ולאבד הוא פי' של להשמיד כי הפקידה לא הי' להרוג את כולן רק להשמיד הדת יהודית ומי שירצה לכפור ולהפוך את דתו יתקיים. ולאבד הוא מענין ובאו האובדים מארץ אשור והיינו עוברי על דת וזהו שאמר להשמיד. במה או להרוג היינו מי שלא ירצה להפוך את דתו יהרגנו או לאבד מי שירצה להפוך דתו ואז יהי' מהאובדים וזהו לאבד ובזה ישמדו היהודים מכל וכל:

טו[edit]

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.