מתנות כהונה על בראשית רבה/י

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה י

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

סיקוסים. [פירש"י והערוך] מדה וקץ וזמן בל' יון:

ב  [עריכה]

דיוסקוסים. [פירש"י והערוך] שלחנות מצויירים:

שפסקה. קילוח אמת המים שמקלחת לתוך האמבטי:

נעשו כלים. הכ"ף קמוצה ודריש כלי לשון תכלה:

ג  [עריכה]

פקעיות. פי' [כריכות] של שתי וערב נקראו כן:

ופתכן. וערבן:

שחיק עצמות. ישחקו ויטחנו וימחו עצמותיו:

ד  [עריכה]

בהדיוכין. פי' הערוך טובות. ה"ג הערוך הרבה בדיצה והרבה בהדיוכין וכו' כך המזלות קצר להם הדרך כדי שלא יטרחו הרבה ואחר כך הרבה להם הדרך ונתמעט שמחתם. [ורש"י ז"ל פירש בד"א וגי' אחרת]:

ובעית שאלה כו'. הילקוט לא גריס ליה וכתב האב"א שהוא הג"ה על הגליון:

ה"ג אלא לת"פ שנה:

בנות שוח כו'. [עיין בריש מסכת דמאי וע"א ובשביעית ובפרק קמא דמסכת ראש השנה ובכיצד מברכין בגמרא דנובלות ובערוך ויתבאר לך הכל יפה]. לשלש שנים ונשתרש בשנת השמטה:

ואותו יום. בעת הבריאה:

ה  [עריכה]

נשתכללו. ויכלו דרש לשון שכלול:

מכוללים היו כו'. בשעת בריאותן נבראו דרך כלל מקושר ומעובה בלי חיתוך ופירוד. והיו מותחין והולכין כל ו' ימים על שיעורם עד שאמר הקדוש ברוך הוא די. ופירוש הכתוב כך ויכלו כבר היו מכוללים והיו מותחין והולכין עד יום ז' ואז אמר הקב"ה דיו בדיבור זה ויכל אלהים כו'. [וכ"ה בסוף הפרשה]:

ג' צבאים הן. פירש"י ל' חפץ ורצון ותאוה:

כל ימי צבאי. מדבר בתלמידים כדאיתא ביומא [פ"ז ולקמן פס"ח]:

וכימי שכיר. כמו שכיר יום בבא השמש מועד צאתו:

צבא לו. חיל צבאות ורש"י פירש צבאות השמים והארץ נעשו בשבילו:

ואם לאו צבא וחיל יבא עליו וימיתוהו. והספר עצמו מפרש והולך בנה בנין כו':

דקיון. עלבון ופרעון חובו:

ו  [עריכה]

העלה סמים. הצמיח ודרש צבא מלשון חפץ ורצון והנייה:

כימה. כוכב ברקיע:

מעדנת. נותנת בהם טעם טוב לעדן אותן:

בין קשר לקשר. פירש"י כשיניצו הפירות באילן כמין קשרים קטנים ובין קשרי השבולין מושכן ומגדלן:

ממזר. עושה אותם רך מלשון ביצים מוזרות ורש"י פירש מפזר אותם ומפריש אותם כמו הנה זורה הגורן:

ז  [עריכה]

בכלל ברייתו. יש בהם צורך וגם המה עיקר הבריאה. [כל הענינים האלו תמצא בויק"ר פכ"ב ובמד"ר פי"ח ובקהלת פ' ויתרון ארץ]:

הוי משתעי. היה מספר המעשה הזה כ"מ שאינו מדבר רק בסיפור דברים בעלמא הוא אומר משתעי. [ובקהלת רבה גרס כהלין פירוש באלו מעשים ורש"י גרס כדין]:

הוה קאים כו'. היה עומד על שפת הנהר:

חמא כו'. ראה צפרדע אחת שהיה טוען ונושא עליו עקרב א' ומעבירו על הנהר:

מגיזה. מעבירו כד"א וכן נגוזו ועבר:

כיון שעשה העקרב שליחות שנשתלח לו מן השמים הצפרדע החזירתו למקומו ועיין בויקרא רבה ובקהלת שהמיתה שם בן אדם:

דהוה קאים למחצד כו'. שהיה עומד לקצור הקמה בשדה:

בהדא בקעתא. בבקעה זו של בי' טרפא שם מקום:

חמא כו'. ראה עשב א' ולקט אותו ועשה ממנו עטרה לראשו:

אזלא כו'. הלך שם נחש א' והכה הוא את הנחש והמית אותו:

אתא כו'. בא שם איש א' ועמד לראות ולהסתכל ומתמה באותו נחש מפני שהיה חבר ומכיר כחו של אותו נחש ואמר תמה אני על מי שהמית הנחש היה אומר אותו האיש הקוצר אנכי הרגתיו:

תלה כו'. היה תולה עיניו והרים פניו למעלה:

וחמא כו'. ראה לאותו עשב שעשה עטרה לראשו והכיר העשב שהוא מגין ומציל בפני ארס הנחש:

אמר לאותו קוצר מן קושטא [כו'. באמת שאתה הרגת אותו ה"ג קטלית יתיה א"ל אין א"ל יכיל כו' והכי מוכח בויק"ר דגרס מן קושטא אנא קטלית יתיה ושם חסר עד קטלית] יתיה ומצאתי בשם רש"י ז"ל מן קושטא וכו' בדין הרגת אותו מאחר שיש עמך אותו עשב וקשה לי א"כ למה שמע אליו שוב להסירו מראשו אטו בשופטנא עסקינן:

יכול את כו'. יכול אתה להרים ולהסיר אותו עשב מעל ראשך א"ל אין וכן עשה. וכיון שהרימו והסירו א"ל יכול אתה לקרב לכאן ולהרים ולנגוע בזה הנחש בזה המטה שהיה בידו:

נשרו. נפלו מפני חוזק ארס הנחש:

מרתיע. לשון ניענוע ונדנוד כד"א נרתע לאחוריו בפ' קרח גרס מרתיח ל' רתחא וכעס עניינו:

ה"ג והיה מרדף ליה מן דין כו'. פירוש רבי ינאי היה רודף הנחש מצד זה והיה חוזר ובא מצד אחר. [ה"ג ועוד הוה רדיף ליה מן הדין סטרא והדר חזר מן הדין סטרא והכי א' במד"ר ובויק"ר]:

הברה. קול הברה:

הוה יתיב מטייל. פירש"י לעשות צרכיו. ול' נקי דבר ובירושלמי פ' במה אשה תמצא מעשה זה בלשון אחרת:

רומאי. עובד כוכבים א' מן רומי:

ותרכיה. וגרשו:

וקדם. והקדימו וישב לו:

לית דין כו'. אין זה בחנם בא לידי שיצערני כ"כ מיד יצא נחש אחד והכה אותו והמיתו:

ומטייל. כמשמעותו:

משוניתא. חוף הים ועי' בערוך:

קולית. עצם של רגל מן המת:

והות מתגלגלא. כל עוד שהיה מצניע אותה היתה חוזרת ומתגלגלת באמצע הדרך:

בלדר. פי' הערוך שר חשוב מחצר המלך:

פשפשוניה כו'. חפשוהו בבגדיו וכלי תשמישו ומצאו אצלו שהיה נושא כתבים רעים על היהודים מעיר קסרין:

טיטוס הרשע. כל זה מבואר בפרק הניזקין:

שתי פרוכת. שהיו באמה טרקסין שהיה ספק אצלם אם היא מן קדש או מן קדשי קדשים וקראו חז"ל אמה טרקסין:

על גבי מזבח. [ובויק"ר ובמד"ר] ובילקוט קהלת גרס על ספר תורה ושמא הא והא איתא:

מדם הקדשים. נתלכלך הפרוכת ונגע בחרבו [כן פירש"י]:

[ועשאן כמין גרגותני. בפרק הניזקין ובכל המדרשים הנ"ל ל"ג הכי וע"ש:

גרגותני. סל]:

כלפי מעלה. שאמר שהרג את עצמו:

לא דמי כו'. אינו דומה מי שעושה מלחמה עם המלך במדבר ומנצח אותו כו':

ה"ג מחאיה נחשלא בימא. פי' הכהו נחשול בים:

דומה זה. כלפי מעלה אמר כן נדמה בעיני שאין כו':

לכאן קרמני. [ לכאן] קדם אותי:

פיילי פוטירין. [פי' הערוך] כוס של משקין ששותין אחר המרחץ ורש"י פי' כוס קיסר. ונראה שהוא מזרק יין שכן קערה ת"י פיילי:

אנא חמיתיה כו'. אני ראיתי לאותו גוזל ברומי והיו מניחין שתי ליטרות בכף מאזנים מזה והגוזל בכף מאזנים מזה היו שוקלין בשוה זה כזה:

שני. חי ור"ל שונה ומחליף כח. והערוך גרס שיח ופי' בו ממלא ומגדל ושוב גרס הערוך עד שעמד על עיקרו ופרח. [אבל בכל המדרשים הנ"ל לא מצאתיה]:

ח  [עריכה]

ולא צריך מקשי. לא היה צריך להקשות כי אינו קושיא דהא מוליכי חמורים היו עולים מעיר ערב לעיר צפורי. או ר"ל מן ערב כלומר בע"ש קודם הכנסת שבת:

כבר שבת. קבל שבת והתפלל א"כ ש"מ דרבי חנינא ג"כ עשה כן ואין לתמוה על ר"י:

ואי בעית כו'. ואם תרצה להקשות [על דבר זה יש להקשות] וכו':

של אחר שבת. תפלת מ"ש:

אמורא. שהיה עומד עליו להכריז הדרשה לרבים:

אכרוז כו'. הכריז לפני הצבור שיתפללו בעוד שהיום עומד טרם בא השמש ושבת היה שבשבת היו דורשין בב"ה לרבים. [ופירש"י והטעם מפורש בה"ג במסכת שבת]:

ט  [עריכה]

מהו ויכל כו'. וכי בשבת היה עושה מלאכה והכתיב וישבות ביום השביעי:

והורידה כו'. [כדמפרש ר"ש ואזיל והכי מוכח בילקוט] אבל רש"י ז"ל גרס והדרה משתחשך. פי' החזיר ידו מן המלאכה משתחשך:

וציירה. [פי' הערוך] ציורים. בקורה ובכתלים:

מה היה העולם חסר שבת. פירש"י יום הקילוס [וכן מפורש בספר יצירה] כשברא הקב"ה שמים וארץ עשה ממונים לכל מה שברא למזלות ולדשאים ולאילנות ולימים כשבאת יום השבת נתקבצו כל הממונים וקלסו להקב"ה ואמרו מזמור שיר ליום השבת ע"כ אבל בפירש"י בחומש משמע שהעולם היה חסר מנוחה וכאשר בא שבת הרי בא גם כן מנוחה ונגמרה המלאכה בלי חסרון ופירושו ויכל אלהים עם יום השביעי מלאכתו:

בעמל כו'. כלומר שהכתיב על עצמו לשון מלאכה על דרך שאמרו בעשרה מאמרות נברא העולם כו':

ומה נברא בו. בשבת מאחר ששבת מכל מלאכתו:

שאנן כו'. כמ"ש חז"ל מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באה מנוחה:

אסטאטיבא. [פי' הערוך] גוזר מנוחה על עבדיו [וכן פירש"י]:

דונטיבא. [פירש הערוך] מתנה:

ויברך. פירושו לשון מתנה כד"א קח את ברכתי וכן אצל בת כלב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף