יפה תואר על בראשית רבה/י

יפה תואר על בראשית רבה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה י

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

כתיב לכל תכלה ראיתי קץ וגו'. ומפרש ויכלו מלשון תכלה וקץ. וכפירוש המקרא לכל תכלה לכל דבר בארץ אשר יש לו תכלה וגבול ראיתי קצו וסופו. כי בששת ימי בראשית שם הקב"ה קץ ותכלה להם שלא יוסיפו ויתרחבו עוד. אבל רחבה מצותך מאד כי דיני התורה יתחדשו בכל יום. ולא שם ה' קץ וגבול לה:

ב  [עריכה]

הגו סיגים מכסף וגו'. ונמשך לפי זה הכתוב על שלפניו שאמר שמים לרום וארץ לעומק וגו' וכן כבוד אלהים הסתר דבר דמיירי במעשה בראשית. ואמר כאשר הגו סיגים מכסף כי כאשר הסיר הקב"ה את התהו ובהו אז יצא לצורף כלי נראו השמים והארץ. וע"כ לא יתפרש כי בבריאת שמים וארץ לא פעל ה' רק להסיר התהו ובהו אשר המה היו מכוסים בהם לפני זה. דזה הוא כפירה בחידוש העולם. אבל פירושו פה תהו ובהו הוא כדאמרינן בחגיגה פרק שני תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות וכו'. ופירושו שמתחלה כאשר ברא ה' את השמים והארץ היו התהו ובהו וזה קו הירוק ואבנים מפולמות עליהם וכסו אותם. וע"ז אמר והארץ היתה מכוסה ומסותרת בתהו ובהו. ואח"ז הסיר הקב"ה את התהו וזה קו הירוק כי יקיף את הארץ מבחוץ. ואת הבהו אלו אבנים המפולמות שתשקענה בתהום ואז נראו השמים והארץ. וזה ויצא לצורף כלי. ומפרש ויכלו מלשון כלי כי אז היו השמים והארץ שלמים ככלי:

ג  [עריכה]

נטל הקב"ה שתי פקעיות כו'. פי' שמתחלה ברא הקב"ה שתי פקעיות אלו מאש ושלג אשר המה כוללים היסודות כי לשלג יאמר הוא ארץ וזה עפר ומים והאש הוא אש ורוח שמהן נבראו העולם ובללם וערבם יחד והיו מותחין והולכין עד שנברא מהם העולם. וגער בהם שלא ימתחו עוד כדאיתא בחגיגה פ"ב ומפרש ויכלו מלשון שכללם ובללם יחד. והוא סובר שמאמצעיתו נברא העולם. ור"ח האומר ארבע סובר שהניח היסודות האלה לארבע רוחות השמים והמה נמתחו לצד הפנים עד שנפגשו יחד. וכן הוא דעח רחב"ח האומר ששה אך סובר כי גם מלמעלה ומלמטה נמתחו עד שנדבקו יחד באמצע:

אפשר כן. פי' איך יוכל להניח דבר בששה מקומות בזמן אחד. ובאמת היא שאלה של סכלות כי ה' אשר במאמרו ברא הכל לא יוגבל בזמן ובמקום. אך הוא הראה לו גם ע"פ שאלתו כי זה אפשרי גם לבן אדם העומד באמצע הבית ויגע בארבע פנות ולמעלה ולמטה מבלי להתנועע ממקומו:

ד  [עריכה]

משל למלך כו'. במשל הזה מורה לנו כי הכל נברא בשביל האדם. כי כמו הדיצה והטובות נעשו רק לבני המדינה. כן המזלות והילוכן נעשו למען האדם. ויוסיפו בכשרותו ויתמעטו בחטאו:

דרך קצרה ובמהירות תרתי מילי נינהו. כי מסלולם ודרכם היו קצרה. כי קרבו יותר אל הארץ וגם בדרך הזה מהרו מאד בסבובם. וגם העונש היה בשנים כי ארכה להם הדרך ומהלכם היה במתינות:

ה  [עריכה]

ג' צבאים הם. לשון צבא מורה בכ"מ. על המון ורבוי ומונה אלה השלשה אשר עליהם העולם מתקיים. הא' צבא השמים והארץ והמה המון הגלגלים והמזלות אשר בשמים ורבוי המינים אשר בארץ. אשר אם נפקד אחד מהם נחרב העולם כנודע. הב' צבא התלמידים המרבים ומגדילים את התורה בשבתם יחד. ועל התורה העולם עומד. הג' צבא היסורים ע"ד רבים מכאובים לרשע. והיסורים המה המעוררים את האדם לתשובה וגם התשובה היא לקיום העולם. ויש מהפשטנים האומרים כי צבא הוא זמן ולדבריהם מונה השלשה אשר צבא וזמן קצוב להם. הנה צבא השמים והארץ הוא ע"ד לכל זמן וגו'. צבא לתלמידים שצריכים זמן לבוא אל תכלית הלמוד וכדאיתא בפ"ק דע"ז עד מ' שנים לא קאי אינש אדעתיה דרביה. וזמן קצוב גם ליסורין כדאיתא שם בפרק ר' ישמעאל על פסוק וחליים רעים ונאמנים. כיון שהגיע זמנו לצאת כו' ע"ש ופה בא המדרש לכלול שתי הוראות יחד:

אם זכה צבא לו. דריש את הקרי והכתיב דכתיב על וקרינן עלי. ואם זכה הוא כפי הקרי כי כל הצבא אשר עלי הארץ הוא לאנוש לטובתו ולתועלתו והוא ימשול בהם. ואם לא זכה אז הא כפי הכתיב דיתפרש הלא צבא ארץ לאנוש על אנוש כי המה שולטים בו לרע לו:

ו  [עריכה]

אין לך כל עשב ועשב כו'. איידי דהזכיר את בר סירא העלה סמים מן הארץ מזכיר ג"כ את דברי ר' סימון אין לך כל עשב. ופי' הדברים שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל. כי השפעת כל מזל על הארץ אם יביא קור או חום אם לחות או יובש. זו תפעל על הצמחים לצמוח לפי האיכות הנדרשת לכל מין ומין מהצמחים:

התקשר מעדנות כימה גו'. כימה מביאה קור וכסיל חום. והחום כשהוא במדה מגדיל ומבשל את הפירות. והקור והלחות ומעדנות את הפירות כי יוסיף בהם רטיבות ומתיקות:

שממזר את הפירות. מלשון זורה כי כאשר יעדן את הפירות ישב רוח ויזרה את החלקים הרעים המרקיבים אותם וירחקם הלאה:

ז  [עריכה]

בכלל ברייתו של עולם הן. כי לא ברא דבר אחד לבטלה כדאיתא בשבת פרק המוציא דנבראו או לרפואה. או להכניע את העריצים וע' במדרש שוח"ט מז' ק"ד על פסוק מה רבו מעשיך ה':

אפילו על ידי נחש שאין בו דעת כלל. אפילו ע"י יתוש שהוא בריה קלה. אפילו ע"י צפרדע שהוא לבדו לא ימית אבל ישא על גבו את הנחש להמית וכההיא מעשה דר"ב בשם ר"ח:

והוה מרדף ליה מן הדין סטרא כו'. ומאחר שהיה רודפו מכל הצדדים עד שהשיגו. ולא נתקררה דעתו הבין ר"י שבשליחותו הוא הולך.

לית דין על מגן. כן הוא מאמונת חז"ל אשר הכל יעשה בהשגחה:

קוליא אחת. ומביא לראיה כי גם בדברים שאין בהם רוח חיים הקב"ה עושה שליחותו וכ"ש בב"ח:

ח  [עריכה]

כאן התפלל. אבא של שבת בע"ש. הובא פה לפרש את הכתוב ויכל אלהים ביום השביעי לפני יום השביעי:

של אחר השבת בשבת. הטעם בזה שבהכ"נ שלהם היו רחוקים מהעיר והיה טורח על הצבור להתקבץ שנית בערב. לכן התפלל אחר המנחה בעת אשר כבר היו מקובצים בביהכ"נ:

ט  [עריכה]

הגביהה מבעוד יום כו'. ולפירושו גמר המלאכה היה בנקודה שיצא יום הששי ובא יום השביעי. כמגביה הקורנס ומורידה וכל יום הששי נעשתה המלאכה. לכן לא כתיב ויכל ביום הששי. ויען דכבד על האדם להבין איך לצמצם את הרגעים לכן באו אח"ז דברי רשב"י בשר ודם כו' לבאר הדברים יותר. והכל דבר אחד הוא וגניבא ורבנן לא נחו בזה. כי ויכל אלהים ביום השביעי משמע שהמלאכה עצמה נעשה בשביעי. ומפרשי כי חידוש מציאת השבת נקרא מלאכה. וכתיב ויכל ביום השביעי כי בשביעי נברא ונגמר השבת. ונקרא השבת מלאכה רק ע"ד ההעברה משום שהוא הטוב והעיקר בכל ששת ימי המעשה כי הוא הפועל ומעיר על חדוש העולם הנעשה בששת הימים:

אוי לעולם מדיניו. שקשים הם כיון שגיהנם בוער מאז:

ומה נברא בו לאחר ששבת. בא לתרץ הלשון וישבות דמשמע ששבת מעמלו. וזה לא נתן להאמר. לכן מפרש וישבות כי את הנחת והשלוה אשר בשביתה. ור"ל מפרש וישבות לפעל יוצא וכמו וישבית. ופירושו שהשבית והניח לעולמו במה שסלק ידו מהם. כי בכ"ז שהיתה ידו עליהם היו מותחים והולכים ויגעים ואח"כ נחו:

א"ר אבא בשר ודם. בא לספר גודל חסדי ה' כי בשר ודם נותן מתנה רק בעד העמל והיגיעה. והקב"ה נותן ברכה גם בעת השביתה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף