מתנות כהונה על בראשית רבה/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתנות כהונה על בראשית רבהTriangleArrow-Left.png יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה יא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  

א  [עריכה]

זה האבל. שאין אבילות של פרסום נוהג בו. [וכ"ז בירושלמי פ' היה קורא וסוף מו"ק ולקמן פ' ק']:

ב  [עריכה]

[שלא ירד בו כל עיקר גרסינן]:

בברכה. שצריך לברך עליה ברוך אתה ה' מקדש השבת. ה"ג בילקוט אמר רבי יצחק ברכו בעטיפה וקדשו במקושש. במקושש שנתקדש שם שמים על ידי שנסקל על שחללו:

להחליף. כל בגדיו מבגדי חול לבגדי שבת:

לערב. בגד אחד של שבת עם בגדי חול ודי בזה או ר"ל אם אין לו להחליף כלום אז די לו כשיערב אחד וכן אמר שוב גבי שלשול שאם אין לו להחליף כלל די לו שיתיר חגורו שמשלשלם דרך מטה שלא כדרך החול שחוגר אותם למעלה כדי להקל פעמיו:

מהלכין כחדא. הולכין כאחד כלומר ביחד:

גולתיה. [פי' הערוך] טליתו:

ואסתלקת. היה מקושר ומסולק למעלה בחגורתו והתיר רבי זעירא החגורה כדי שיפלו וישלשלו למטה ובע"ש סמוך לחשיכה היה או בשבת עצמה:

[קדשו באור פניו של אדם. בילקוט ל"ג ליה]:

שנתקללו. [עי' לקמן פי"ב] ומצאתי הגירסא שנתקלקלו המאורות אור הראשון הבדילו הקב"ה לעתיד מפני שלא היה כדאי לרשעים וגזירה זו נגזרה בע"ש כשחטא אדם [וכ"מ בפירש"י ספ"ב] ואע"פ שנתלו המאורות ביום ה' לא נגנז אור הראשון עד מוצאי שבת וכדמפרש ואזיל. [התחילה האורה שנבראת ביום הראשון. וכ"ז הוא בירושלמי דברכות פ' אלו דברים:

ה"ג וכ"ה לקמן פי"ב. ישרהו מפני מה כו':

לצדיקים לע"ל. בש"ר פל"ה יש תוספת מעט ע"ש]:

[כיון שהסתכל גרסי']:

ל"ו שעות שימשה אותה האורה. לא חשב אלא מיום שנברא בו אדם הראשון ששמשה בו לפנים מן השורה:

ה"ג אך חושך ישופני אותו שכתוב בו כו'. ואתה תשופנו זה הנחש יצר הרע סמא"ל שמחשיך עיניהם של הבריות. [והכי איתא בשוח"ט בהדיא]:

שני רעפים וכו'. בשוחר טוב איתא שני אבנים אחד של אופל ואחד של צלמות שנאמר קץ שם לחושך אבן אופל וצלמות:

ג  [עריכה]

ביציאה. ההוצאה לשבת רבה על האדם לפיכך ברכו וכמו שאחז"ל לוו עלי ואני פורע:

בז' מאי אית לך למימר. לשון שאלה הוא:

ד  [עריכה]

אסטנוסיס. אנשים מפונקים התאבים טעם טוב ברכו בטעם טוב וכדמפרש ואזיל:

אותן ערבו לי. אותם שאכלתים בשבת והיו צוננין ערבים עלי:

תבל. תבלין:

קלרין. [פירש"י והערוך] אוצר:

אית לך שבת. בתמיה:

בזכות מה הם חיים. כלומר חיי העושר שעני חשוב כמת ובפרק כל כתבי גרס מעשרין:

בזכות התורה. שנאמר בה כי היא חייך וכתיב בשמאלה עושר וכבוד:

בזכות מעשר. דכתיב עשר תעשר ודרשו חז"ל עשר בשביל שתתעשר:

שהן מכבדין כו'. וכמו שדרש למעלה ברכת ה' היא תעשיר:

דיוסקוס. פי' הערוך שולחן:

כל כך למה. היה התינוק מכריז כך:

שלא תזוח. תתגאה ויזכור כי מאת ה' היתה זאת:

לא על מגן. לא על חנם באת לך שיש לך זכות גדול לתלות בו:

עובדא הוה כו'. מעשה היה בעיר רומי בערב יוה"כ שנקרא צומא רבא הגדול [והחמור] והיה שם חייט אחד אומן תופר בגדים במחט והלך לקנות דג אחד ונמצא שלא נשאר אצל הדג מי שחפץ לקנותו אלא הוא ונער אחד עבד לאיפרכוס הוא שר העיר והיה זה מעלה אותו בדמים והאחד העלה יותר עד שהגיעו דמיו לשנים עשר דינרים ולקחו אותו החייט:

[דמטיא שנים עשר גרסינן:

הכי גרסינן בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה כו'. בעת של סעודת הצהרים אמר השר לנערו למה לא הבאת לי דג כאשר צויתיך א"ל אדוני מה אכפור מפניך הלכתי לקנות דג ולא היה שם אלא דג אחד. ונמצאתי אני ויהודי אחד העומדים עליו לקנותו. והוה הוא מסיק גרסינן פי' והיה היהודי מעלה אותו בדמים וכן אנכי העליתיו בדמים עד שהגיע לי"ב דינרים מה היית רוצה שאביא לך דג בעד שנים עשר דינרים בתמיה:

מן הוא. מי הוא אותו יהודי. אמר ליה בן אדם פלוני:

שלח בתריה גרסינן. שלח אחריו ובא אצלו אמר לו מה ראית אתה יהודי חייט שאכלת דג בשנים עשר דנרין אמר לו אדוני יש לנו יום אחד שכל עוונות שאנו עושין כל ימות השנה הוא מכפר עלינו. וכשבא אותו יום אין אנו צריכין לכבדו בתמיה:

ה  [עריכה]

מה יום מיומים גרסינן. מה מעלת יום אחד משאר הימים. והשיב מה מעלת איש אחד משאר אנשים שלפעמים נמצא איש אחד נעלה משאר בני אדם:

אמר לו טורנוסרופוס אמור ומפרש לי איך הבנת מה שאמרתי לך ומה עניתני:

מנאן כו'. מהיכן אתה מודיעני במופת שרצה הקב"ה לכבד את השבת:

לנגדא את נגיד לי. למשוך את משכני כלומר ממשיך ודוחה אותי בדחייה בעלמא מי יאמר שהוא כן והרוצה לשקר מרחיק עדותו וכן פירש"י ז"ל:

וההוא גברא. על טורנוסרופוס אמר כן אם תרצה לבחון הדבר בחון באביך:

חד זמן. לזמן אחד היה צריך לשאול באוב. ובדק הדבר באביו להעלותו מקברו ועלה לו כל ימות השבוע ובשבת רצה להעלותו ג"כ ולא עלה לו. אחר שבת העלהו ואמר לו אבי אחר מיתתך נעשית יהודי:

אצלכם. בעולם שאתם החיים שרוים בו:

ו  [עריכה]

למה לא נתנה לאדה"ר. שהוא היה יציר כפיו וחביב לפניו וראוי הוא ושלם בכל יצירותיו. אלא ודאי ה' לא צוה ומלבכם אתם עושים וכל הנברא בששת ימי הבריאה עליו אין להוסיף ולגרוע דאל"כ היה נברא ככה. השיב לו אם הוא כדעתך שכל הנברא עם אדם חביב הוא להיות כן לעולם הלא שער הראש שנברא עמך למה אתה מגלחו ומניח שער הזקן שלא נברא עמך המאוחר. והשיב ששער הראש אחר שנוצר נתרבה ונתגדל עמו בשטות בימי נערותו ושער הזקן אינו בא לו עד ימי החכמה והבינה וא"כ אין ראיה מכאן ואמר לו א"כ שכל הגדל בימי נערותו ראוי להסיר יסמא העינים כו' ובפירש"י ז"ל מצאתי בשם ס"א שפי' למה לא נולד כן אדה"ר כו'. [ונלאיתי שוב לכתבו]:

חלק. בלי טעם ואומר לך למה צווני הש"י לחסר בברייתו ולמה לא בראוהו נולד מהול לפי שכל הנברא מששת ימי בראשית הכל צריך תיקון ורש"י פירש מדכתיב אשר ברא אלהים לעשות אפילו מה שכבר נברא צריך לעשות עוד בתיקונו ואשר לא נתנה לאדם לפי שקודם שהגיע לשמונה ימים נתקלקל וטעמו לא עמד במצוה קלה שנצטווה ושוב כל הדורות לא הועיל להם התיקון כי לא הכירו את ה' עד שהאיר מאורו של אברהם אבינו והוא היה כמו יצירה ראשונה ואז נתנה לו וכדלקמן ריש פרשה מ"ו זמן היה לו לאברהם אימתי שנתנה לו המילה:

צריכין עשייה. תיקון:

ז  [עריכה]

ויחן. משמע לשון שבת ומנוחה ומדכתיב את פני העיר משמע שהוצרך לחנות ולשבות לפני העיר שלא היה לו פנאי לכנס לתוכה:

ח  [עריכה]

ערובתא. יום ששי נקרא כן על שם שהוא ערב שבת והרי הם ששה ימים והם שלשה זוגות ונשאר השבת לבד בלי זוג לפיכך ברכו:

שאינו נדחה. וזו היא הברכה:

יום כפור נדחה. מפני ירקא ומפני מתיא כדאיתא סוף פ"ק דמסכת ר"ה:

כנסת ישראל וכו'. ששובתין בך:

ט  [עריכה]

ברא ששה. השלשה שהיו ראוים להבראות בשבת נבראו בערב שבת כדמפרש ואזיל:

מריאים. פי' הערוך שדים:

לעשות. משמע מה שהיה ראוי לעשות:

י  [עריכה]

מכל מלאכתו כו'. דייק מדלא כתיב מכל מלאכה:

דוגמא גטורין. הערוך גרס דוגמטירין ופירושו דוגמת שמירתן אבל לא פורענות ממש שהרי אור גיהנם שובת בשבת:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף