ערך/טומאת שרץ: הבדלים בין גרסאות בדף
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
;'''ב.''' עכבר. | ;'''ב.''' עכבר. | ||
;'''ג. צב. | ;'''ג. צב. | ||
חז"ל מרבים מהכתוב "הצב '''למינהו'''" - ערוד, נפילים וסלמנדרא {{ממ|[[בבלי/חולין/קכז/א|חולין קכז.]]}}. | חז"ל מרבים מהכתוב "הצב '''למינהו'''" - ערוד, נפילים וסלמנדרא {{ממ|[[בבלי/חולין/קכז/א|חולין קכז.]]}}{{הערה|והרמב"ם השמיט ברייתא זו, ועי' מל"מ הלכות שאר אבות הטומאה פ"ד שתמה אמאי השמיטה.}}. | ||
זיהויו: | זיהויו: | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
== שיעור השרץ המטמא == | == שיעור השרץ המטמא == | ||
בפסוק ל"א כתוב '''כל הנוגע בהם במותם יטמא''', ובפסוק ל"ב כתוב '''וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא'''. לשון "בהם" משמע שבשביל ליטמא צריך שיגע בשרץ שלם כמות שהוא, ולשון "מהם" משמע שאפילו אם נגע במקצת מן השרץ (וכגון שנחתך השרץ) נטמא. ולכן למדו חכמים | בפסוק ל"א כתוב '''כל הנוגע בהם במותם יטמא''', ובפסוק ל"ב כתוב '''וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא'''. לשון "בהם" משמע שבשביל ליטמא צריך שיגע בשרץ שלם כמות שהוא, ולשון "מהם" משמע שאפילו אם נגע במקצת מן השרץ (וכגון שנחתך השרץ) נטמא. ולכן למדו חכמים {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יא/א|חגיגה יא.]]}} שמספיק שיגע במקצת שרץ, ובתנאי שיהיה בו כשיעור של שרץ שלם. | ||
השרץ השלם הקטן ביותר הוא חומט שנולד, ושיערוהו חכמים בכעדשה. לכן כל הנוגע בכעדשה מן השרץ, אפילו משרץ גדול, נטמא. | השרץ השלם הקטן ביותר הוא חומט שנולד, ושיערוהו חכמים בכעדשה. לכן כל הנוגע בכעדשה מן השרץ, אפילו משרץ גדול, נטמא. | ||
ומכל מקום עדיין צריך שיהא נחשב "שרץ" {{ממ|[[בבלי/חולין/קכח/ב|חולין קכח:]]}}, ולכן אין מקצת מן השרץ מטמא עד שיהא בו בשר גידים ועצמות (לפי רבי), ולדעת רבי עקיבא מספיק שיהא בו גידים ועצמות, ולדעת רבי יוסי הגלילי אפילו בשר בלבד מספיק אלא שצריך שהוא יהיה ממקום שאינו עושה חליפין (כלומר, שאם חלק זה היה ניטל מן השרץ בחייו, לא היה חוזר לגדול שוב כקדמותו). | |||
עוד חילוק יש בין שרץ שלם למקצת מן השרץ, שאם אין כאן אלא מקצת מן השרץ בעינן שיהא לח (דהיינו, סמוך למיתת השרץ), אבל אם נתייבשה נבלתו אין מטמא אלא כשהוא בשלמותו ושלדו קיימת, ובמצב זה ששלדו קיימת מטמא אפילו יבש מאוד ואפילו שרוף {{ממ|[[בבלי/נדה/נו/א|נדה נו.]]}}. | |||
== ביצת השרץ == | == ביצת השרץ == | ||
בגמ' | בגמ' {{ממ|[[בבלי/חולין/קכו/ב|חולין קכו:]]}} מובא ברייתא "הטמאים, לרבות ביצת השרץ". ופי' רש"י שהאות ה"א מיותרת, שהיה יכול להיות כתוב "אלה טמאים לכם בכל השרץ", ובאה לרבות ביצת השרץ. | ||
ולמדו שם מדרשא, שדוקא כשהביצה נקובה (ואפילו נקב אחד כחוט השערה) הנוגע בקליפתה נטמא, דבעינן עכ"פ שיהא ראוי לנגיעה ואם אין בה שום נקב אי אפשר ליגע בתוכה. | |||
== דם השרץ == | == דם השרץ == | ||
בגמ' | בגמ' {{ממ|[[בבלי/מעילה/יז/א|מעילה יז.]]}} מובא ששאל [[ערך/רבי מתיא בן חרש|רבי מתיא בן חרש]] את [[ערך/רבי שמעון בר יוחאי|רבי שמעון בר יוחאי]] בעיר רומי, מנין לדם השרצים שהוא טמא (אולי רק בשר נבלת השרצים), והשיב לו דאמר קרא "וזה לכם הטמא". ומבאר רש"י שפסוק זה מיותר, שהרי אחר שמנה הכתוב שמות השרצים כפל וכתב שוב "אלה הטמאים לכם", ומן הייתור למדים לרבות דם השרץ. [ויעויין שם בגמרא שרשב"י לא חידש ילפותא זו מעצמו, אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של [[ערך/רבי אלעזר בר רבי יוסי|רבי אלעזר בר רבי יוסי]], ולמדה מפיו]. | ||
== עור השרץ == | |||
עור האנקה והכח והחומט מטמא כבשרן, אבל עור החולד והעכבר והצב אינו מטמא {{ממ|[[בבלי/חולין/קכב/א|חולין קכב.]]}}. | |||
עור הלטאה והתנשמת נחלקו בו חז"ל {{ממ|[[בבלי/חולין/קכב/ב|חולין קכב:]]}} אם מטמא. ת"ק סובר שעור הלטאה מטמא ועור התנשמת אינו מטמא, רבי יהודה סובר בשניהם שאין עורותיהן כבשרן, ורב סובר בשניהם שעורותיהן מטמאין כבשרן. | |||
{{שולי הגליון}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה אחרונה מ־20:35, 20 באפריל 2021
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
טומאת שרץ
מקור[עריכה]
כתוב (ויקרא יא כט-לא): וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ, החולד, והעכבר, והצב למינהו. והאנקה, והכח, והלטאה, והחומט, והתנשמת. אלה הטמאים לכם בכל השרץ, כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב.
שמונת השרצים[עריכה]
שמונת השרצים המפורשים בתורה הם:
- א. חולד.
- ב. עכבר.
- ג. צב.
חז"ל מרבים מהכתוב "הצב למינהו" - ערוד, נפילים וסלמנדרא (חולין קכז.)[1].
זיהויו:
כתב רש"י (ויקרא יא כט): פויי"ט שדומה לצפרדע.
- ד. אנקה.
- ה. כח.
- ו. לטאה.
- ז. חומט.
- ח. תנשמת.
זיהויה:
חז"ל פירשו שהוא השרץ הנקרא "קורפדאי" (חולין סג.).
רש"י (ויקרא יא יח) פירש שהתנשמת המנויה בכלל העופות הטמאים היא קלב"א שוריץ ודומה לעכבר הפורחת בלילה. והתנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א.
שרצים שבים[עריכה]
בגמרא בחולין (קכו:) מובאת ברייתא, שאין טמאין אלא שמונת השרצים החיים ביבשה, אבל שרצים שבים[2] אין נבלתן טמאה. וזה לשון הברייתא:
"מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים, ששמו עכבר. ודין הוא, טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה מין הגדל על הארץ[3] אף עכבר מין הגדל על הארץ. או כלך לדרך זו, טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה כל ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר, אפילו עכבר שבים, ששמו עכבר. תלמוד לומר 'על הארץ'".
שיעור השרץ המטמא[עריכה]
בפסוק ל"א כתוב כל הנוגע בהם במותם יטמא, ובפסוק ל"ב כתוב וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא. לשון "בהם" משמע שבשביל ליטמא צריך שיגע בשרץ שלם כמות שהוא, ולשון "מהם" משמע שאפילו אם נגע במקצת מן השרץ (וכגון שנחתך השרץ) נטמא. ולכן למדו חכמים (חגיגה יא.) שמספיק שיגע במקצת שרץ, ובתנאי שיהיה בו כשיעור של שרץ שלם.
השרץ השלם הקטן ביותר הוא חומט שנולד, ושיערוהו חכמים בכעדשה. לכן כל הנוגע בכעדשה מן השרץ, אפילו משרץ גדול, נטמא.
ומכל מקום עדיין צריך שיהא נחשב "שרץ" (חולין קכח:), ולכן אין מקצת מן השרץ מטמא עד שיהא בו בשר גידים ועצמות (לפי רבי), ולדעת רבי עקיבא מספיק שיהא בו גידים ועצמות, ולדעת רבי יוסי הגלילי אפילו בשר בלבד מספיק אלא שצריך שהוא יהיה ממקום שאינו עושה חליפין (כלומר, שאם חלק זה היה ניטל מן השרץ בחייו, לא היה חוזר לגדול שוב כקדמותו).
עוד חילוק יש בין שרץ שלם למקצת מן השרץ, שאם אין כאן אלא מקצת מן השרץ בעינן שיהא לח (דהיינו, סמוך למיתת השרץ), אבל אם נתייבשה נבלתו אין מטמא אלא כשהוא בשלמותו ושלדו קיימת, ובמצב זה ששלדו קיימת מטמא אפילו יבש מאוד ואפילו שרוף (נדה נו.).
ביצת השרץ[עריכה]
בגמ' (חולין קכו:) מובא ברייתא "הטמאים, לרבות ביצת השרץ". ופי' רש"י שהאות ה"א מיותרת, שהיה יכול להיות כתוב "אלה טמאים לכם בכל השרץ", ובאה לרבות ביצת השרץ.
ולמדו שם מדרשא, שדוקא כשהביצה נקובה (ואפילו נקב אחד כחוט השערה) הנוגע בקליפתה נטמא, דבעינן עכ"פ שיהא ראוי לנגיעה ואם אין בה שום נקב אי אפשר ליגע בתוכה.
דם השרץ[עריכה]
בגמ' (מעילה יז.) מובא ששאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בר יוחאי בעיר רומי, מנין לדם השרצים שהוא טמא (אולי רק בשר נבלת השרצים), והשיב לו דאמר קרא "וזה לכם הטמא". ומבאר רש"י שפסוק זה מיותר, שהרי אחר שמנה הכתוב שמות השרצים כפל וכתב שוב "אלה הטמאים לכם", ומן הייתור למדים לרבות דם השרץ. [ויעויין שם בגמרא שרשב"י לא חידש ילפותא זו מעצמו, אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי, ולמדה מפיו].
עור השרץ[עריכה]
עור האנקה והכח והחומט מטמא כבשרן, אבל עור החולד והעכבר והצב אינו מטמא (חולין קכב.).
עור הלטאה והתנשמת נחלקו בו חז"ל (חולין קכב:) אם מטמא. ת"ק סובר שעור הלטאה מטמא ועור התנשמת אינו מטמא, רבי יהודה סובר בשניהם שאין עורותיהן כבשרן, ורב סובר בשניהם שעורותיהן מטמאין כבשרן.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |