ערך/רבי שמעון בר יוחאי

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי רבי שמעון בר יוחאי

מאמרותיו

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ארץ ישראל דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה העולם הבא דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (ברכות ה' א').

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני (אלהים) במה אדע כי אירשנה (ברכות ז' ב').

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והנחותי לך (ברכות ז' ב').

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה' (ברכות ז' ב').

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם (ברכות ז' ב' עיי"ש).

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה (ברכות ז' ב').

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה (ברכות ז' ב').

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין (הובא בברכות ז' ב').

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו' ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו אמר רבי אבהו שעשה לה דדים במקום בינה טעמא מאי אמר (רבי) [רב] יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה רב מתנא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת (ברכות י' ב').

אמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו (הובא בברכות ל"ג ב').

עץ חרובים או תמרים

במדרש רבה (אסת"ר ג ז) הגירסא "והוון אכלין חרובין ותמרים", וביפה ענף שם כתב שתיבת ותמרים ט"ס וכמבואר בבבלי (שבת לג:) שנברא לו עץ חרובים ולא הוזכרו תמרים. אמנם במדרש תלפיות (ענף חרוב מערת רשב"י) כתב קבלה איש מפי איש עד רשב"י שאותו אילן של חרובין שהיה לרשב"י במערה היה נהפך בכל ערב שבת לאילן של תמרים.

ובירושלמי הלשון "חרובין דתרומה", וקרוב הדבר שהוא ט"ס וצ"ל (כמו במדרש רבה) חרובין ותמרים.

כיצד נהנה רשב"י מהמעיין והחרובים הלא הם מעשה ניסים

בקונטרס נס על הגבעה (סו"ס גבעת הלבונה, סימן ז) כתב שאין זה קושיה כלל כיון דשם היה פיקוח נפש שירא לצאת לחוץ מאימת המלכות כנזכר שם בגמרא ואם לא היה אוכל ממה שנברא לו שם במערה ע"י נס היה מת ברעב, ולצורך פיקוח נפש הותרו אפילו איסורים חמורים ומכל שכן הא דאין נהנים ממעשה ניסים.

כיצד אכל רשב"י מהפירות הרי היו ערלה

בגמרא בשבת (לג:) מבואר שנברא לרשב"י ולבנו עץ חרובים.

והקשו האחרונים כיצד אכל רשב"י מהפירות הרי היו אסורים באיסור ערלה.

הגר"ח קניבסקי (דרך אמונה, באור ההלכה, מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ו) על פי דעת הרמב"ם שהעולה מאליו ברשות הרבים פטור מערלה, ואם כן המערה שלא היתה שלהם ולא זכו בה הרי העץ הגדל שם כגדל מאליו ברשות הרבים ופטור מערלה, אך כתב שם שלדעת החולקים אכתי קשה.

רבי ישכר דוב מבעלז יישב ע"פ המבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"א) שגפן הנטועה בחורשין פטורה מערלה מפני שאינה מן היישוב. ובזוהר חדש (פ' כי תבוא) מבואר שהמערה שנחבאו בה רשב"י ובנו היתה במדבר וממילא החרוב היה פטור מערלה.

כעין זה כתב הגר"ח קניבסקי (שם) על פי מה שפסק הרמב"ם שם, שעץ העולה מאליו במקום טרשים פטור, ואף כאן הוי כעלה במקום טרשים שאין דרך בני אדם לזרוע שם. ואף שביאר החזו"א שטעם הדבר משום שאין דרך בני אדם ליטפל בו להביא פירותיו לישוב והוי כאין עומד למאכל וזה לא שייך לכאורה בעץ החרובים של רשב"י שמתחילה נברא כדי שיאכלו ממנו. מכל מקום כיון שאין דרך בני אדם ליטפל בו ממילא אפילו אם הוא יטפל בו ויביא פירותיו לעיר ויאכלם מכל מקום לא מקרי עץ מאכל כיון שאין דרך לאכול פירות עץ כזה ממילא אף האוכלן בטלה דעתו, ולפי זה י"ל שאף רשב"י לא אכל מעץ זה הגדל במקום טרשים אלא רק מחמת הסכנה שהיה פיקוח נפש והיו מוכרחים לאכול ממנו, אבל על ידי זה לא נעשה עץ מאכל ובטלה דעתם.

עוד יישב הגרח"ק שעץ שנברא בנס הרי הוא כאילו הועבר בגושיו מחו"ל שמבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"א) שאין בו משום ערלת ארץ ישראל, והוא הדין אם הובא בגושיו משמים שהרי מיד עשה פירות כעץ ישן. ויתכן גם שלא ינק כלל מהארץ שהרי היה במקום שאינו ראוי לזריעה ואף שעשה פירות וע"י נס ינק מהארץ מ"מ כיון שהארץ לא משתנית ועץ אחר אי אפשר לנטוע שם, ממילא אין זה כדרך יניקה מן הארץ ואין חייב בערלה.

בקונטרס נס על הגבעה (סו"ס גבעת הלבונה, סימן ז, בשם הב' הגדול בתורה כמר מרדכי יודא לובארט יחי' מקוטנא) יישב על פי דברי הבית יצחק (יו"ד סימן פד) בביאור דברי הרד"ק לענין נס אשת עובדיה שאמר לה אלישע שאינה צריכה לעשר את השמן כיון שהוא מעשה ניסים, וביאר הבית יצחק שאין רע יורד מן השמים ולכן אין צריך תיקון וענין המעשר הוא שהדבר צריך תיקון זה להתעשר. ולפי זה יש לומר ע"פ מה שכתוב בזוהר הקדוש (קדושים דף פז) שטעם ערלה כיון שהאילן צריך תיקון עדיין עד ג' שנים כדי שיהיה ראוי לאכול ממנו, ואם כן בדבר נס אין צריך תיקון זה.

בספר מאור ישראל (להגר"ע יוסף, ח"א עמוד צ) כתב שכיון שהיה דרך נס לא הוצרכו לשמור שנות ערלה ורבעי, שהכתוב אומר וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, אבל מה שנברא בידי שמים בדרך נס אינו חייב בערלה.

בספר ילקוט יוסף (הלכות ערלה עמוד לג) כתב שיש שרצו לתרץ שכיון שגדילת העץ ואכילת הפירות היתה באותו יום בכה"ג לא שייך דיני ערלה. אך דחה זאת שהרי גם בימינו אפשר לגדל את הפירות באופנים שונים ע"י זריקות וחומרים כימיים ולא יעלה על הדעת שנפטור משום כך את הפירות מערלה.

בספר נצוצי זוהר יישב על פי דברי היראים שאילן העולה מאליו חייב בערלה רק משום מראית העין שנראה כאילו הוא נטעו. וממילא כשאי אפשר לראות כלל לא חשו למראית העין.

וע"ע דעת משה (לרה"ק ר"מ מבויאן קראקא, סימן סח).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף