ערך/מגיפה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מגיפה

(יש להבדיל בין ערך זה העוסק בענייני "דבר" באופן כללי. לבין "מכת דבר" שהיתה במצרים, אשר מקומה באריכות בערך/עשרת המכות)

על מה באה

דבר בא לעולם, על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. (אבות ה' ט') בד' פרקים הדבר מתרבה. ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית, מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית, מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים. (שם ט')

פירש רש"י:

דבר בא לעולם, על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, שאין בית דין דנין אותם בזמן שמתחייב אחת מארבע מיתות. כדאמרינן אע"פ שארבע מיתות בטלו, דין ארבע מיתות לא בטלו וכו'. ועל העושה סחורה בפירות שביעית אפילו לפני הביעור, והעושה מהן אוצר לאחר זמן הביעור. נ"א, שלא הפקירום משעת הביעור ואילך. בארבעה פרקים הדבר מתרבה: בשנה רביעית של שמטה, ובשביעית, ובשנה שמינית, ובמוצאי סוכות שבכל שנה ושנה. ברביעית, מפני מעשר עני שלא נתנה בשלישית. בשביעית, מפני מעשר עני שבשישית, ובששית ימי נהוג מעשר עני, לכך נפרעין מהן לאחריהן. ובמוצאי שביעית, מפני שלא נהגו הפקר בפירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים, שהוא זמן אסיפה וצריך ליתן מתנותיהם לעניים, כגון לקט שכחה ופאה. נפרעין מהם מיד לאחר אסיפה זו, וזהו במוצאי החג.

"הוקם על", כנגד מאה ברכות. שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם מאה ברכות, כיון שתקנם נתעצרה המגפה. (במדבר רבה י"ח כ"א)

איתא ברות רבה (ב' י"ט): א"ר לוי כל מקום שנאמר בו יד ה', מכת דבר היא. ובנין אב שבכלם "הנה יד ה' הויה". (יתכן שפירושו מפני שבאופן טבעי אין מנוס וכל אחד יכול להנגף, ללא חילוק בסוגי האנשים. ואעפ"כ רק הרשעים ומי שנגזר עליו מת, וצדיקי ישראל קיימים. ובזה מוכח "יד ה'", המפרידה בינם לבינם)

לענין הלכות תענית

מתני'. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות. איזהו דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר, פחות מכאן אין זה דבר. (תענית י"ט א')

גמ'. תנו רבנן עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי, כגון כפר עכו, ויצאו הימנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר. ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר. ועיר המוציאה חמש מאות רגלי, כגון כפר עמיקו, ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר. ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר. דרוקרת עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה, ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד, גזר רב נחמן בר רב חסדא תעניתא. אמר רב נחמן בר יצחק כמאן כרבי מאיר, דאמר ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן. (שם כ"א)

לימות המשיח

ד"א. "ענה דודי ואמר לי". ענה על ידי אליהו, ואמר לי על ידי מלך המשיח כו'. "וקול התור נשמע בארצנו". איזה זה, זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. "התאנה חנטה פגיה". א"ר חייא בר אבא, סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם, והרשעים כלים. "והגפנים סמדר נתנו ריח". אלו הנשארים, ועליהם נאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם. (שה"ש רבה ב' ד')

הנהגות בשעות המגיפה

מתוך האיגרת (קמ"ו) שכתב הגרע"א ז"ל, על מגיפת הכולירה שהיתה בזמנו:

הזהרתי פעמים הרבה, באזהרה אחר אזהרה, שיהי' הנהגתם באכילה ושתיה כפי אשר סדרו ואשר שפטו הרופאים להזהר מזה, וירחקו כמטחוי קשת כאילו הם מאכלות אסורות. ולא יעברו על דבריהם אף כמלוא נימא.

והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא לד' במאוד, כי גדול סכנתא מאיסורא. ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים, שגורם ח"ו התפשטות החולי בעיר. וגדול עוונו מנשוא.

רופאים בשעת המגיפה

ראשית חכמה (שער האהבה פ"ו) כתב ובפרט בחולי מכת המגפה אשר היא שלוחה מאתו יתברך בעונותינו מזמן לזמן אשר ימות נער וזקן וטף ונשים בלי סיבה, ובחולי זה נתבלבלה דעת הרופאים שאין בהם מי שידע מטוב ועד רע. שמצינו שיאמר הרופא בענין חולי שהחולי טוב, ולא יעבור עליו שעה או שתי שעות עד שימות.

מעבר לתחילת הדף