רלב"ג - ביאור המילות/דברים/א

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

במדבר בערבה מול סוף. ראוי שלא יעלם ממנו שאי אפשר שתהיה הכוונ' בזה שדבר משה אל כל ישראל אלו הדברים באלו המקומות שזכר בהם הפסוק וזה כי כבר זכר אחר זה שאלה הדברים דבר משה בשנת הארבעי' בעשתי עשר חדש באחד לחדש אחרי הכותו את סיחון ועוג והנה היו אז ישראל בערבות מואב כמו שנזכר במה שקדם ולזה הוא מחוייב שיהיה הרצון שכבר דבר משה אל כל ישראל אלה הדברים והמקרי' שארעו להם באלו המקומו' כדי שיקבלו תוכחת וזה מבואר מהספורים שספר משה בזה הספר ולזה יהיה הרצון בזה אלה הדברים אשר דבר מה אל כל ישראל שקרו להם בעבר הירדן במדבר בערבה והוא מדבר שמרו פי יי' יתע' עצבו את רוח קדשו בכמה מקומות אלא שכפל הענין במלות שונות:

מול סוף. שם מרו ועצבו את רוח קדשו כאמרו וימרו על ים בים סוף:

בין פארן. ידוע כי במדבר פארן היו כשהיה דבר המרגלים אשר בו מרי עצום:

ובין תופל. אחשוב שרמז בזה למה שעשו ישראל בשטים שנו ונצמדו לבעל פעור שהוא דבר בלי טעם רצוני לומר זאת הע"ז כי השכל מעיד בקלות על מומה והנה התפל הוא דבר שאין לו טעם. ואפשר שיהיה תופל שם כלל למשכן היה רחב השטים חלק ממנו:

ולבן. הוא לבנה ואחשוב ששם היה מחלוקת קרח ושאר מה שחטאו ישראל אז אשר בא זכרו בפרשת קרח ולזה המשיך אליו זכרון החטא שחטאו בחצרות אהרן ומרי' מצד דברם במשה ולזה אמרו בזה הספר זכור את אשר עשה יי' למרים בדרך בצאתכם ממצרי':

ודי זהב. גנה אותם על הספקתם הזהב במעשה העגל עם מה שהשתדל אהרן למנוע זה כמו שבארנו בפרשת כי תשא ולזה שאל שיתפרקו הנזמים אשר באזני נשיהם בניהם ובנותיהם אשר היה בו מהקושי העצום ועם כל זה מחרו להתפרק הנזמים אשר באזני נשיהם ובנותיהם ולזה גנה אותם משה על זה כי כבר נתב' ממנו עוצם תשוקתם לע"ז. ואפשר שנאמ' כי באומרו לבן הורה על תלונותיהם על המן שהיה כזרע גד לבן. והביאור הראשון נראה לנו יותר וכן אפשר שנאמ' כי באמרו ודי זהב הורה על שכבר נתרעמו מזולת סבה תביאם אל זה כי היה להם ספקם מזהב לקנות בו כל הקנינים שירצו כי כבר היה יי' יתעלה עמהם והוא ספק צרכם במדבר כל ימי עמדם שם:

ב

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע. ר"ל כי במהלך אחד עשר יום שהיה מחורב עד קדש ברנע כשילכו דרך הר שעיר קרו להם כל אלו המקרים הרעים שזכר משה:

ג

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש. אין הרצון בזה שיהיה אז דברי משה אלה הדברים אל כל ישראל כי אז מת אהרן כמו שנזכר בפרשת מסעי. ואחר מיתתתו היתה מלחמת מדין ואחריה מלחמת סיחון ואחריה מלחמת עוג. ולא יתכן שיהיה זה כלו ביום שמת אהרן ולזה הוא מבואר שהרצון בזה שבארבעים שנה לצאת בני ישרשאל בעשתי עשר חדש באחד לחדש הגיעו לצאת מקדש ובאו אז להר ההר ושם מת אהרן ביום ההוא כמו שנזכר בפרשת מסעי הנה מפני חטאיהם נתארך להם הזמן באלה המסעות עד שלא הלכו כי אם מהלך אחד עשר יום בכל זה הזמן:

דבר משה אל כל ישר' ככל אשר צוה יי' אתו אליהם. אמר זה שלא יחשוב חושב שאלה הדברים אשר דבר משה לישראל הנזכרים באלה הדברים אמרם משה מפי עצמו לפי שלא נאמר בהם וידבר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה כי כל אלו הדברים אמרם משה מפי הגבורה להוכיח ישראל ולהוסיף ביאור על דברי התורה ולהשלים המצוות בה כמו שאמר אחר זה:

ה

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת. והנה זכר שאלה הדברים כלם אמרם משה אחרי מלחמת סיחון ועוג להעיר להם כי עונותיהם הטו עד שלא נכנסו לארץ תכף צאתם ממצרי' כי מעת שנבדלו מהחטאי' נצחו אלו המלכים החזקים עם היותם יושבים בערים בצורות וזכר כי יי' יתעלה אמר להם בחורב שלא יתעכבו עוד בהר חורב אך יסעו להם לבא לרשת ארץ ישראל בכללה כאשר נשבע לאבות ולהישיר עוד לזה השתדל משה שיהיו שופטים רבים על העם כמו שיעץ לו יתרו והסכים לו השם יתעלה כדי שינהיגו כלם כלל ישראל בהנהגה הראויה לפי משפטי התורה כי בזה יהיו יותר ראויים לירושת הארץ והנה מנה אותם קצתם בשררה גדולה עד שיהיו שרי אלפים לסבה שזכרנו בפרשת יתרו וקצתם שם שרי מאות וקצתם שרי חמשים וקצתם שרי עשרות והנה צוה אותם משה להתנהג בדרכי התורה בענין המשפט לא יטו ממנה. וצוה גם כן ישראל כל הדברים אשר ראוי להם לעשות כדי שתדבק בהם ההשגחה האלהית ויהיו יותר מוכנים לירושת הארץ. ואחר זה כשרצה הש' יתעלה להנחילם הארץ סבבו ישראל לשלח שם מרגלי' ושלחם שם משה לבקשת ישראל אחר שנמלך בזה בשם יתעלה כי הוא צוהו לשלח שם מרגלים כמו שנזכר בפרשת שלח לך ובחירת ישראל הרעה סבבה שנתאחרו אחר זה במדבר כל זה הזמן הארוך כי לא בטחו בשם יתעלה עם רוב הנפלאות שהראה להם במצרים ועל הים ובמדבר הנה זהו כלל הדברים האלה בקצרה:

טז

שמוע בן אחיכם. ר"ל שישמעו הריב בין אחיהם והם הטוען והנטען הישראלי' כדי שיעמדו על אמתת הדבר קודם שפטם ומזה המקום יתבאר שאין ראוי שישמעו דברי הריב אלא בין אחיהם אך לא ישמעו אחד מהם קודם בא חבירו כי זה אולי יביאם לשפוט שלא כדין כי צדיק הראשון בריבו ולא יצא הדיין מהאמנת מה שספר אליו הראשון כי אם בקושי עצום:

ושפטתם צדק. בין איש ובין אחיו ובין גרו הוא מבואר שהוא הדין לאשה אך לפי שאין הנשים באות לדין כי אם על המעט לא זכר האשה ואולם הקטן לא ישפטו אותו שאין לו דעת לסדר טענותיו והתורה אמרה שמוע בין אחיכם:

ובין גירו. ביאר שהוא הדין לגר צדק שנתגייר וקבל עליו לקיים כל התורה כי הוא כמו אחינו:

יז

לא תכירו פנים במשפט. למדנו מזה שאין ראוי לדיין לכבד אחד מהבעלי דינין בעניין שמיעת הדין יותר מחבירו כי זה אולי יביא לעות הדין ולזה אמר כקטן כגדול תשמעון:

לא תגורו מפני איש. הוזהר הדיין שלא יטה משפטו מפני יראתם מהבעל דין שמא יזיקהו:

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. הנה יקריבו הדבר הקשה למשה שלא נתבאר דינו בתורה והוא יבאר להם דינו מפי הגבורה לפרוש להם על פי יי':

יט

ונסע מהר חורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא. באר בזה מה שהיה להם לבטוח בעבורו בשם יתעלה בירושת הארץ כי הוא הוליכם בכל המדבר הגדול והנורא ההוא ולא חסרו בו דבר כי הוא הוציא להם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור ועם כל זה לא היה האמנתם בו ולא שמעו ורצו לשלח שם מרגלים ואולי יספק מספק ויאמר איך אמר משה רבינו עליו השלום שהם אמרו לו נשלחה אנשי' לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכבר נתבאר בפרשת שלח לך שהשם יתעלה צוה זה למשה אלא שהתר זה הספק הוא ממה שיקל וזה כי מה שהיה סתום שם ביאר בזה המקום והנה התחלתה היתה מישראל והסכים השם יתעלה לעשות בקשתם כי לא היה בשלוח מרגלים מרי ולא היה ראוי גם כן שימשך ממנו מרי כי כבר ראו ישראל עוצם גבורת השם יתעלה לעשות כל אשר יחפוץ והנה המרי שנמשך ממנו היה מפני בחירת ישראל הרעה ולזה אמר משה ויטב הדבר בעיני כי לא היה מענינו שום מרי מצד עצמותו ושאם היה בו מרי לא היה השם יתעלה מסכים בו והנה זכר שהמרגלים השיבו דבר ואמרו כי טובה הארץ אשר יי' נותן להם ולא זכר בזה המקום שאר הדברים שאמרו קצתם להניא לב ישראל מההסכמה לעלות להלחם עמהם כי לא שולחו על אותם הדברים ולא היה לישראל להאמינם בזה כי עיניהם ראו גבורת השם ומופתיו הנפלאים שהתמידו להם ולזה אמר להם משה כי הם מרו את פי יי' כאשר לא אב לעלות כי איך שיהיה חוזק העם ההוא וחוזק המקומות שהיה יושב בהם היה להם לבטוח כי יד יי' יתעלה לא תקצר:

כז

ותרגנו באהליכם. היו מתקוטטים עם עצמם והיו אומרים אלו הדברים הקשים להניא לב כל בני ביתם ואומר לכם לא תערצון ולא תיראון מהם וגו'. הנה זכר להם משה רבוי הנפלאות שעשה יי' יתע' במצרים ובמדבר שם נשאם וכלכלם כאשר ישא איש את בנו והנהיג אותם שם בעמו' אש לילה ובענן יום לבקש להם מנוחה והיא ירושת הארץ כאומרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה:

לד

וישמע יי' את קול דבריכם ויקצוף וגו' זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה. הנה לא זכר עמו יהושע אע"פ שהיה דבר השם יתעלה שלא ישאר מה זולתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון לפי שהיה לכל אחד מהם דבר ייחדהו והו' כי לכלב אמר יי' יתע' לתת את הארץ אשר דרך בה והוא חברון וליהושע אמר יי' יתעלה שהוא ינחיל הארץ לישראל. ולזה הוא מבואר שגם הוא יחיה מהאנשים ההם התרים את הארץ:

לז

גם בי התאנף יי' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם. הנה זכר זה בזה המקום ואף עלפי שהיה מפני דבר מי מריבה לפי שהוצרך להזכיר כי יהושע ינחיל הארץ לישראל וכבר ביארנו בפרשת פרה איך היה זה בסיבת ישראל והיה על צד העונש להם כמו שזכרנו שם:

מא

והנה זכר זה כי בשמעם זאת הגזרה הקשה מיי' יתע' נראו ממנה גם כן קצת קצף במגפה והוא מות מוציאי דבה תכף במגפה לפני יי' כמו שנזכר בפרשת שלח לך אז נתחרטו כאשר לא האמינו בשם יתע' והסכימו לעלות ולהלחם עם האמורי היושב בהר ושלח להם יי' יתעלה שלא ילחמו עמהם כי השגחתו אינה דבוקה בהם מצד עוצם מרים והם מרו שנית את פי יי' ועלו להלחם עם האמוריים אשר שם בהר ורדפו ישראל והכום בשעיר עד חרמה:

מה

ותשובו ותבכו לפני יי'. הנה מפני שזה הטוב לא היה ראוי לישר' אז אם לא מצד הדבק בהם ההשגחה הפרטית מהשם יתעלה והסירוה במרים לא הועיל להם בכותם לפני יי' להושיבה להם ולבטל הגזר' שגזר עליהם תחת מרים בדבר מהמרגלים עם שהש' יתעלה רצה ליסרם כדי שיקבלו מוסר לעתיד לטוב להם ולזה לא הסכים לבטל הגזרה הזאת בשום פנים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.