פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/ע

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שא"א. עש"ך הראה מקום לאות כ"ד. הנה תראה שדבר גדול דיבר האדון ז"ל והוא שלשון זה כתב בארוך ע"א והט"ו והמחבר ומשמע דהכין הוא שעד שיפלוט בשר שור דמו שוהה העוף לפלוט דמו וצירו עד"מ שיעור שעה או מיל עכ"פ וא"כ קשה איך מולחין לכתחלה עופות עם בשר שור דהא לאחר שיעור שעה לית בעופות כלל דם וציר ואיך שרינן למלוח יחד ולהשהות יותר משעה א' דהא בשר לאחר פליטת צירו לאחר יב"ש אסור להניחו כך לכתחלה בלא הדחה ה"ה עופות כל מה שיכולין למהר לאחר שיעור הראוי להם להדיח שפיר טפי וע"כ אמר דאין קפידא דעופות נמי פולטין ציר יב"ש דסתמא כתב הרשב"א דמקובל מרבותיו שיעור פליטת ציר יב"ש וכן הר"ב בס"ו בהג"ה לא חילק ומש"ה שרי למלוח ביחד בשר שור ועופות ולהניח לכתחלה יותר משעה או ב' דפולטין ציר והבית ישראל כתב דעופות לכל היותר אין פולטין ציר רק ב' שעות ול"נ והבל"י אות כ"ד ג"כ השיגו מהא דכתב הד"מ בסי' ס"ט דחתיכה שנמלחה מצ"א או עוף מצ"א אם לא עבר יום שלם ימלחנו כו' אלמא עוף נמי פולט יום שלם ויפה השיגו ובזה ברור:

ב

חתיכה. עש"ך דר"ל בלא הדחה בנתיים לא חיישינן שהמלח הב' שהוא בכחו מבליע מעט דם שע"פ לתוכו ומיהו לכתחלה אין לעשות כן:

ג

ולא. עש"ך ב' תירוצים. א' דיש חילוק בין דם בעין ובין דם שע"פ הבשר דם פליטה ולפ"ז אף לאחר פליטת צירו אם מלחו נמי שרי ולתירוץ הב' דוקא תוך זמן פליטת צירו ועמ"ש בט"ז דהמיקל כתי' א' לא הפסיד:

ד

ואם. עש"ך וכוונתו מבואר דהמחבר לשיטתיה דפסק דם אין אוסר במליחה אלא כ"ק ואף אם ההיתר שמן אין מפטם לדם ולשאר איסור הוא דמפטם כמו שיתבאר בסי' ק"ה בעזה"י א"כ אין חילוק אף דגים למעלה אסור כ"ק אף דדם אין מפעפע למעלה היינו לאסור כולו לדידן משא"כ כ"ק מפעפע והביא ראיה ממ"ש המחבר סי' ס"ח סעיף ח' דמה שלמעלה צריך קליפה והמ"י כלל כ' אות כ"ב וכ"ג הניח בצ"ע דאפשר בחדא חתיכה בעי' קליפה לא בב' חתיכות ומיהו אם הדגים מונחים גבוהים במקצת דהוה חדא חתיכה פשיטא מה שלמעלה בעי קליפה או דא"א לצמצם כמו מקום חתך דאסור מה"ט יע"ש ואם נתבשל בלא קליפה יש להקל לצורך ע"ש וכדומה אף שאין ס'. ועמ"ש בסימן ס"ט מה דקשיא בנמלח מצ"א אמאי אין תקנה יניח מלח מתחת החתיכה ויניחנה כך דאין דם מפעפע למעלה ולש"ך א"ש דמקום כ"ק לא ידעינן היכן הוא משא"כ להמ"י משום מקום חתך לא שייך שם דהא עכשיו לית בה דם כלל ודם אין מפעפע למעלה אף כ"ק והר"ב שחילק בין מונחים למעלה דסובר מליחה בס'. ומ"ש הש"ך דעופות מותרים לעולם דטרידי ולא בלעי האי לעולם לאו דוקא דלאחר יב"ש ועכ"פ אחר מעל"ע אין טרוד. ונראה דבאין ה"מ יש לאסור כמו לעיל במעשה דרש"י דאסור כ"ק בכלי חולבת כולו אסור באין ה"מ ה"ה כאן אלא דמחמת פליטת ציר של דגים אין לחוש לאחר שיעור מליחה כמבואר סי' פ"ו דלאחר מליחה צירו מועט יע"ש א"כ אין איסור מטעם דציר נ"נ ומיהו משום דם שלהם שפולטין אף לאחר שיעור מליחה ול"ד למעשה דרש"י דמה שיש במלח אין המלח מפליטו ומה שיש ע"פ משריק שריק משא"כ בדגים וכ"ש אם יש שומן בדגים דאף לאחר שיעור מליחה יש לאסור וצ"ע:

ה

ואם. עש"ך דרמ"א נמי מודה דהקשקשים הם במקום קליפה כמ"ש הטור דל"ת דאיסור נכנס לדגים בין הדבקים ונ"מ באיסור כחוש דרבנן דסגי בקליפה. וה"ה דה"מ לומר דנ"מ במליחה בעי ס' וקליפה לחומרא כמבואר בסי' ק"ה דדי בקליפת קשקשים שוב ראיתי שהכה"ג בהגהות הטור אות ז' תפס עליו בזה. וה"ה דנ"מ בהם לצונן דתתאה גבר די בקליפת הקשקשים וכדומה:

ודע דאם שניהם מלוחים והקשקשים עליהם מדברי הטור משמע דהקשקשים הם במקום קליפה והם אסורים ואם בשלו עם הקשקשים צריך ס' נגדן אמנם המ"י כלל כ' אות כ"ד כתב לטעם הרא"ש דקמיטי ביותר א"כ גם הקשקשים מותרים ועכר"ו אות ג' ולדידי מסתבר כטור והקשקשים אסורים ומאן נימא דהדג פולט דרך שם לומר בהו איידי דטרידי לא בלעי. ואם הדג תפל ונמלח עם העופות יש לאסור הקשקשים כיון דבלעי תו לא שייך לומר ככ"פ דלית להו דם וציר ש"ע דהם עצמות יבישות ואין בהם לחלוחית והחוש והעין תעיד ע"ז ומ"ש הרשב"א בארוך דכתב רפי קרמייהו ונסרך בהם ביותר זה לפי שיטת מקצת רבותיו דסוברים דם מעלמא נמי פולט משא"כ לדידן ואף בשניהם מלוחים נמי יש לאסור כמ"ש דהדג פולט בין הדבקים לא דרך שם ומ"מ יש לעיין אם לא נדמה לכלי עצם מנוקב עס"י ס"ט סי"ז. ועמ"ש בט"ז אם הדגים תפילים וקשקשים עליהם דשרי הדגים דל"ש בהו הטעמים המבוארים שם  :

ו

ודג. עש"ך וכוונתו מבואר דסתימת לשון המחבר הדג תפל אין סובל כמו שפי' הר"ב בהגה"ה היינו הודח אחר כך אלא אפילו לא נמלח כלל אסור והסכים לט"ז אות ה' דלא מהני מליחה שנית ומ"ש דכ"מ בטור מדכתב וכ"ז בשניהן מלוחים אבל דג מליח וטמא תפל שרי ולא כתב רבותא להיפך ש"מ דג תפל אסור ודעת רבותיו של הרשב"א סוברים כך דהא הם כתבו דבשר שפלט כל צירו ובלע דם מהני מליחה וצ"ל דגים שאני דרפי קרמייהו וא"כ ה"ה כשלא פלט הדם נמי דפי לדידהו דאין חילוק ואף לדידן יש לומר כן לאסור בדגים. ומ"ש מאו"ה הנה באמת דברי או"ה סתורים דבכלל ה' ד"ב כתב דגים תפילים שנפלו לציר אין להם תקנה דלא גרע מנמלחו יחד ובכלל י"ב ד"ג כתב דגים מלוחים והעוף תפל דמותר דהוה כטהור מלוח וטמא תפל ומה"ט מתיר בסמ"ק בדגים תפילים הרי בהדיא דמתיר והם דברים סתורים וכבר עמדו בזה הר"מ והש"ך כאן. ולישנא דאו"ה דמה"ט מתיר יש לפרש כיון דהמליח מבליע בתפל לא שמפליט ממנו מש"ה דגים תפילים לא פלטו כלום וככ"פ כו'. ואם באנו לומר דבכלל ה' בניטלו קשקשים מיירי דרפי קרמייהו ונסרך ביותר ובכלל י"ג מיירי דלא ניטלו קשקשים דלא רפי כ"כ ומהני מליחה וחוזרין להיות מותרים וה"ק דמה"ט דאין המליח מפליט מתפל א"כ יש להם דש"ע וככ"פ משא"כ אי הוה מפליט אוסר דאין פולט בשפע לומר ביה אגב דטרוד כו' ומ"ש וכ"ז כשנמלחו יחד אבל דג מלוח ולא עוף שרי מיירי בנטלו קשקשים דאי לא נטלו פסק שם בדין א' דשרי כרא"ש. ומ"מ זה דוחק לומר מ"ש ומה"ט מתיר בדג תפל מיירי בלא נטלו קשקשים. גם אין לומר דההיא דכלל ה' בנפלו לציר חשיב כמלוחים שניהם גם הדגים ובכלל י"ג במונחים הדגים אצל העופות המלוחים דהמעיין בכלל ה' ד"ב משוה שם ציר למונח אצל מלוח שאין הציר עושה פעולה כלל להפליט או להבליע (ד"א) וכ"ת דגים דרפי קרמייהו הציר עושה בהם פעולה מנלן הא באופן שדברי או"ה צ"ע:

ודע דיש לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי דאלו אמרינן דט"ס הוא בכלל י"ג ד"ג וצ"ל דאוסר מה"ט דגים תפילים עם עופות מלוחים דעכ"פ המליח יבליע בתפל אכתי טעמא דמלתא לא ידענא אמאי דהנה ד' טעמים יש לאסור דגים תפילים עם עופות מלוחים הביאם הט"ז אות ה'. א' טעם הפרישה דגים שם היתר עליהן ואיך יחזרו להיתרן אחר שנאסרו. הב' דם שלהם הוה רק כציר ולא אמרינן בציר ככ"פ כמ"ש רש"ל. הג' כמ"ש הט"ז דם שלהם מועט ולאחר פליטת דם וציר שלהם עדיין נשאר דם עופות ולא קיי"ל כהר"י דאורליינ"ש. הד' כמקצת רבותיו של הרשב"א דרפי קרמייהו ונסרך בהם ביותר ול"ד לבשר תפל. וכדחזינן לאו"ה ז"ל ליתנהו להני טעמים דהא בכלל ו' ד"ט פוסק כסברת הר"י דאורליינ"ש ממש דלאחר שיעור מליחה אף שפולט ציר אסור ליתן עליה חתיכה שהיא תוך שיעור מליחה ובתוך שיעור מליחה מותר וצריך לשהות תחתונה כמו עליונה וזהו סברת הר"י מאורליינ"ש ועת"ח כלל ו' ד"ה כ"כ דאו"ה ממש כסברת הר"י דאורליינ"ש וגדולה מזו סובר דוקא כל שפתוח לפלוט דם ולא כל שפתוח לפלוט ציר גם אין סובר דאגב דטרוד לא בלע אפילו בדם דהא מצריך לשהות תחתונה כשיעור עליונה ובכלל ה' ד"ב פסק כספר התרומות בשר תפל שהונח אצל מלוחה יש תקנה במליחה אף שהפליטה לאחר זמן הבליעה. א"כ מ"ט אוסר לדגים תפילים שאין להם תקנה במליחה הא סובר כס"ה ואין לומר כסברת הט"ז הא סובר כהר"י מאורליינ"ש וצ"ל דסובר דם דגים הוה כמו ציר או רפי קרמייהו ונסרך ביותר או איך יחזרו להיתרן הראשון א"כ קשה למה אמרינן בגמרא דגים רפי קרמייהו קדמו לו דמושך זמן פליטתן כמו עופות אסורין בשלמא לפרישה ולאינך ל"ק דאם היו מושכין פליטתן לא הוה אסור דטרידי לא בלעי משא"כ או"ה סובר בדם נמי לא אמרינן טרוד לא בלע מדמצריך לשהות תחתונה כשיעור עליונה א"כ בדגים דבלעי ורפי קרמייהו ונסרך ביותר לא פלטי או דם דידהו לא הוה אלא כציר ולא פלטי או איך יחזרו להיתרן הראשון. ולסברת הר"י דאורליינ"ש ע"כ קדמי ופלטי קודם התחלת פליטת העופות. א"כ דגים תפילים היה ראוי להתיר ע"י מליחה וכספר התרומה באופן שלכאורה או"ה ז"ל מזכה שטרא לבי תרי. אם לא דנפל לציר מיירי דנשתהה שם קצת והוה כמלוחים ורפי קדמי ופלטי ול"ד כבשר לציר וכדאמרן כאן. ואין לומר דאו"ה גורס כר"מ פ"ו ממ"א דגים רפי בולעין דלדידיה בלאו הכי בולעין ועיקר דאין פולטין חסר והר"מ ז"ל לשיטתיה דלאחר מליחה פולטין א"כ כיון דבולע תו אין פולט כל הדם משא"כ או"ה אין סובר זה והבן:

עוד רגע אדבר במ"ש הרשב"א בארוך ע"א א' בשם מורו הרב דבשר שנמלח והודח עם בשר מלוח מהני מליחה שנית והרשב"א הקשה מדגים ותי' דרפי קרמייהו ולעיל ע' ב' הביא בשם מורו הרב בשר ששהה במלחו לאחר פליטת צירו אסור ואם באנו להשוות ולומר שזה הנזכר לעיל והוא רבינו יונה כמ"ש במשמרת הבית להדיא הוא מורו הרב הנזכר בע"א א' יש לומר בב' פנים. הפן הא' דסובר לעיל דאסור בלא מליחה שנית כ"ק אם נתבשל כך דנהי דמלח מבליע לאחר שיעור מליחה דלא כמעשה דרש"י מ"מ אין בו כח להפליט. הפן הב' דלעיל אין בו ציר וכאן בהודח תוך יב"ש יש בו ציר ואגב דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני והרשב"א סובר בהודח נסתמו נקבי הפליטה ע"כ הוקשה לו מדגים עד שהוצרך לשנויה דרפי קרמייהו ומורו הרב אין סובר כך. ומזה תבין שהט"ז באות ט"ז הוצרך להוכיח שמורו הרב הנזכר בע"א א' אינו רבינו יונה ממ"ש הר"ן אליביה דרבינו יונה דבשר שפלט דמו והודח אסור ואין לו תקנה דמשמע דאליביה דרבינו יונה אמרה וכאמור והבן:

ז

אין. עש"ך חילק בין הך דהכא לדלקמן ותי' ב' תירוצים תי' א' דיש חילוק בדם אין אומרים שהמליח מחמם התפל להפליט ציר ולא דם (ויש לומר דם הנפלט מעט הוא ושריק) ולפ"ז יש קולא בחתיכה ששהה במלחה והודחה דנסתמין נקבי הפליטה או לאחר יב"ש ומלחה והניחה חתיכה תפלה עליה שרי דאין מפליט דם וה"ה דגים כה"ג שרי. ולתי' הב' אם נמלחה כה"ג וכן בדגים שחזר ומלחן לאחר פליטת צירן והניח עליו עופות תפילים אסורים דמפליט דם מהם ולא שייך טרוד הא פלטו כבר במליחה ראשונה ויש איסור עכ"פ באין ה"מ עס"י ק"ה ס"י בהג"ה ובש"ך כאן אות כ':

ח

וכן. עש"ך הביא ג"כ מ"ש הט"ז באות ה' ומ"ש שם הט"ז דם דאורייתא קשה הא איהו גופא כתב כ"פ דם שמלחו מקילין שוב ראיתי במ"י כלל כ' אות כ"ו תמה עליו בזה ועמ"ש לעיל גבי ספק אם נמלח תחלה:

ט

מונחים. עש"ך ומיהו כשגבוהים קצת עכ"פ קליפה בעי לכ"ע אף להמ"י ועמ"ש באות שאח"ז:

י

מותרים. עש"ך דמש"ה השמיט המחבר זה דלדידיה אין אוסר כ"א כ"ק א"כ אין נ"מ וכ"כ באות ד' והמ"י כלל כ"ב אות כ"ב כתב דל"ד חתיכה א' חציה בציר צריך קליפה דא"א לצמצם משא"כ ב' חתיכות א"צ כ"א הדחה ועמש"ל:

יא

אלא. עש"ך חילק בין כאן לסימן ס"ט דיש ציר בכלי ומשמע בלא ציר שרי אף לדידן ועיין לקמן בבשר ששהה במלחו לאחר יב"ש. ודע דהא דאסורין הדגים בנמלחו עם העופות בשהו קצת וראינו שפלטו קצת הא לא"ה הדגים מותרים וזה לפי שיטת מ"ד דגים תפילים מותרים הא להמחבר וט"ז וש"ך ממ"נ הדגים אסורים אי לא פלטי הדגים כלל בלעו ולא שייך ככ"פ דרפי קרמייהו ואי התחילו נמלחו לפלוט אין שיעור לדבר דממהרין לפלוט ואסורים כל שראינו שעופות עכ"פ פלטי קצת:

יב

העופות. עש"ך ור"ל דליכא טעמא דטרוד ואפ"ה שרי ויראה להתיר אפילו נמלחו מחדש שניהם אח"כ וצ"ע  :

יג

ואם. עש"ך חילק בין רוצים לבשל מיד אסור למלוח לכתחלה בכלי איסור דלאו אורחיה בהדחה ובתשובת הרשב"א דמתיר לכתחילה מיירי שרוצים למלוח לקיום דאורחיה בהדחה דלאו מישתלי ולקמן סי' צ"א אות ג' חילק באם קינח הקערה יפה א"צ להדיח אח"כ ועמ"ש שם:

יד

והא. עש"ך דהא דלא כתב הר"ב וי"א משום דאין מפורש להיפוך בהמחבר לא כ"כ:

טו

פלט. עש"ך דמש"ה נקיט הודח דאלישניה דהמחבר קאי (אף שאין מפרש דברי המחבר) דקורהו תפל היינו הודח. ומ"מ לשון הש"ך קשה דפשיטא דלא הודח אסור דבהכי איירינן דגים ועופות שמלחו זע"ז ומה בא ללמדינו ועמ"ש באות שאח"ז:

טז

ועיין. עש"ך עשה כלומר ולא הבינותי אמאי לא כפשוטו דעיין לקמן בה"מ דשרי כל שלא נמלח מליחה הראויה ה"ה כאן ואה"נ דציר אף מבשר שנמלח לצלי חשוב כרותח כמ"ש שם בהג"ה ואף בה"מ אסור וכמ"ש המ"י כלל ו' אות ט"ו יע"ש. ואולי סברתו הוא דווקא בשר וגבינה יש חילוק בין נאכל מחמת מלחו בה"מ שרי וציר כה"ג נמי אסור משא"כ לענין איסור דם אף בנאכל מחמת מלחו הדם מרותח הוא ואף בלא נטיפת ציר וכ"מ בת"ח כלל כ' ד"א דכתב ולפי מה שנתבאר לעיל אין חילוק והיינו כמ"ש ודם הוה כציר ואף נוגעים בלא נטיפת דם אסור. עוד הביא בשם או"ה כו' ומלת והודחו לאו דווקא דלאחר שיעור מליחה אין לאסור כמבואר לעיל ודוחק לומר כאן מתיר לכתחלה למלוח יחד דאין נראה ומ"מ יש לעיין אי לאוכלן כך קאמר או שיבשלם אח"כ וצ"ע אי יבשלם יתן טעם דרך בישול והרי בלועים תחלה ע"י מליחה ואולי יש לחלק ועמ"י כלל כ' הניח בצ"ע בכבוש אי שייך סכנה בדגים עם בשר יע"ש  :

יז

והם. עש"ך ופשוט הוא דל"ת דעה א' פליגי בתרתי עם דעה ב' אלא דכ"ע מודים כשהטריפה מלוחה אסור אף באין נוגעים והר"ב לאו לדעה שנייה כ"כ וכ"מ בב"י יע"ש:

יח

שאעפ"י. עש"ך וכלל הוא בדיני מליחה אגב דטרוד לפלוט דם לא בלע דם וכן אמרינן ביה ככ"פ דכ"ע וציר נבילה ד"ת וציר דגים כחושים דרבנן דזיעה בעלמא הוא ובשמנים הוה ד"ת וע"י כבישה ובישול אי הוה ציר דגים ד"ת או דרבנן אבאר בסי' פ"ג וק"ז. ודם שבשלו או מלחו הוה דרבנן לדידן עיין סוף הסימן ספק ציר או מים לקולא ומיהו דם הנפלט ע"י כבישה מע"ל או חומץ כשיעור על האש הוה ד"ת דלאו מבושל ממש הוא אלא שמפליט ומבליע ועמ"ש בסי' ק"ה:

יט

וסובר. הש"ך צידד להקל כסברא א' אף בנוגעין כל שהטהור מליח וטמא תפל שרי ועס"י ק"ה דכתב הר"ב במקום הפסד ופי' הש"ך ה"מ יע"ש:

כ

ועיין לקמן דשם היקל במקום הפסד ובת"ה כלל כ"א היקל לגמרי. ש"ך:

כא

אפילו. עש"ך והיינו להמחבר דאין אוסר כ"א כ"ק ובדם לכ"ע אין מפטם ולדידן בכ"ע משערים בס' אף בדם כמבואר:

כב

אם. עש"ך דלהמחבר יש חילוק בשומן דאוסר עד ס' בין תתאה לעלאה כמו בחום ע"י האש דאי המליח למטה אוסר בתפל עד ס' ואי המליח למעלה אין אוסר אלא כ"ק. ומיהו כ"ז דווקא בטמא מליח הא טהור מליח אף שהוא למטה אין מחמם לתפל הטמא להיות מפליט ומבליע בטהור ובהדחה סגי ובכחוש לדידיה אין חילוק בין הטמא המליח למטה או למעלה כ"ק מיהא נאסר כמו חם לצונן. ומיהו אם מחמת תתאה גבר הקליפה מ"ה הוא במליחה ואי מחמת אדמיקר בלע הקליפה רק חומרא מדרבנן כמ"ש המ"א בא"ח תס"ז יע"ש ועמ"ש בסי' צ"ב. ולדידן אין חילוק בכ"ז כמו שיתבאר:

כג

ועיין לקמן דלדידן אין חילוק בין עליון לתחתון אוסר עד ס' במליחה ואף בכחוש דא"א בקיאין ובסי' ק"ה יבואר אי"ה:

כד

י"א. עש"ך דמש"ה לא הגיה הר"ב כאן כלום אף שאוסר במעשה דרש"י כ"ק וא"כ לאחר ששהה יב"ש גם כאן היה לאסור דיש לחלק בכמה אנפי:

כה

שלא. עש"ך וסוברים דלא אמרינן ככ"פ במליחה אלא אגב דטריד אין בולע ומש"ה אסור ליתן בשר תפל שבולע ולא יפלוט:

כו

או. עש"ך ולפי דבריו לית כאן אלא ב' דינין. הדין הא' הוא בשר תפל שיש אוסרין דלא אמרינן ככ"פ וי"מ והוא ספר התרומות דאמרינן ככ"פ והיש אוסרין הב' בפלט כ"ד והודח דנסתמין נקבי הפליטה ואין טרוד ובולע והוה זו ואצ"ל זו אלא נקיט לה משום סיפא דאפ"ה יש מתירין בכל זה והם מקצת רבותיו של הרשב"א בתה"א ע"א א' דככ"פ אף שאין לה דם וציר מגופה ושאני דגים דרפי קרמייהו ומ"ש דנסתמין נקבי הפליטה ירצה בזה דמש"ה י"מ הא' אין מתירין בדין השני דהודח דנסתמין נקבי הפליטה ומיהו אכתי אימא דמש"ה אוסרין דלא אמרינן ככ"פ בציר ומנא ליה דהודח נסתמין נקבי הפליטה והא וודאי טרוד לא הוה אך מנא ליה שאין פולט עוד ציר לאחר מליחה שנית אלא דסברתו מדקשיא ליה להרשב"א מדגים ומאי קושיא הכא איכא ציר ורבותיו סוברים איידי דיפליט ציר יפליט דם אלא דנסתמין ועמ"ש בט"ז. וכתב דיש לפרש נמי ופלט כ"ד היינו עם צירו לאחר יב"ש ואפ"ה היתר דיעבד כה"ג אף דם מעלמא ע"י מליחה והר"ב הודה לו בדין הא' ולא בדין הב'. ולפ"ז היה להר"ב לכתוב וי"א דיעבד דהדבר מפורש שחולק עליו אלא דאפשר לפרש במחבר ופלט כ"ד היינו ולא צירו ולכן לא כתב בלשון מחלוקת. ולפ"ז קשה למה לי היש מתירין הא' ולמ"ש מהר"י כהן מקראקא הביאו הש"ך א"ש דבדין הא' סובר המחבר דיעבד ש"ד ובדין הב' לא מהדרינן עובדא הא לא"ה יש לאסור אף דיעבד ועיין בבאר הגולה וז"ל י"א ליתן בשר תפל או פלט כ"ד וי"מ אבל לא בשר שפלט והודח וי"מ בכ"ז יע"ש וכפי הנראה גם לפי דבריו לית כאן כ"א ב' דינין. אמנם היה נראה דג' דינין יש כאן. א' י"א בשר תפל דל"א במליחה ככ"פ. הדין הב' בשר שפלט כל דמו ולא הודח אפ"ה אסור וזה דעת הר"י דאורליינ"ש ואו"ה כלל ו' דבציר לא אמרינן טרוד ולא ככ"פ וי"מ אבל לא בהודח דנסתמין נקבי הפליטה וי"מ גם בדין השלישי והוא מודו הרב בארוך ע"א א' והר"ב חולק כדין הג'. ואם נאמר דחזרה יש כאן מת"ה כמ"ש הט"ז הודה לו בכל הג' דינים להתיר. וז"ש אפילו דיעבד נוהגין לאוסרו עכ"פ אם פלט כל צירו לאחר יב"ש או כ"ד באין ה"מ ומש"ה לא כתב וי"א:

כז

וי"מ ע"י מליחה. עש"ך ראה והבן דבריו הקדושים דלפי פירושו הוצרך לכל זה די"מ הא' אבשר שלא נמלח כלל קשה הלשון ע"י מליחה דפשיטא דמליחה בעי דתפל הוא וכך היל"ל וי"מ ומש"ה עשה כלומר משא"כ לפי מה דפירשתי דג' דינין יש א"ש וי"מ בין תפל ובין פלט כ"ד ע"י מליחה שנית דווקא ככ"פ בציר אבל לא בהודח דנסתמין נקבי הפליטה וי"א בכ"ז וכ"ש אם נגיה וי"מ אבל לא בפלט כל צירו א"ש טפי אלא שהוא ז"ל לא רוצה לפרש כן דמשמעות הב"י שממנו מקור הדין יורה דלית כאן אלא ב' דינים מש"ה פי' כן:

כח

וי"מ. עש"ך הלשון קצת רחוק דהיל"ל אפילו דנסתמין נקבי הפליטה אפ"ה שרי ע"י מליחה אפילו דם מעלמא וכדאמרן:

כט

ולכתחלה. ע' ש"ך דקשיא ליה דהיל"ל ולכתחלה יש ליזהר מש"ה עשה כלומר דלא כמהר"י כהן שמשום זה כתב דהמחבר נמי סובר דלכתחלה יש לפסוק כאוסרין והיינו בסיפא. ומ"ש דהר"ב הבין כן היינו מדכתב ואפילו דיעבד נוהגין לאוסרו ולחלק על המחבר בא משמע דהמחבר מתיר לכתחלה בדיעבד עכ"פ והר"ב הגיה דיש לאסור:

עוד כתב הש"ך דמ"ש המחבר והר"ב בשר שלא נמלח שהונח אצל חתיכה במלחה או נפל לציר לכאורה מיירי בהודח בראשונה דאל"ה אף דיעבד אסור באין ה"מ להר"ב. והמחבר אעפ"י שסתם לעיל בסי' ס"ט כדעה א' דמותר מ"מ הביא י"א וכאן הכריע לקולא. אמנם באו"ה כלל ה' התיר. והביא מ"ש או"ה כלל ה' בשם המרדכי ומהתם אין ראיה דהמרדכי מדמה לחתיכה ע"ג חתיכה ככ"פ ובאמת לדידן הוה דם בעין ולא מהני ביה ככ"פ והמרדכי לשיטתיה בטעם הדחה א' שלא יתמלא המלח מדם עש"ך סימן ס"ט אות א' ומש"ה הביא מ"ש או"ה טעם בדין ב' דאין הציר עושה פעולה כ"א להתבלע הוא עצמו ולא להבליע דם שעליו ומש"ה שרי לדידן ג"כ ואו"ה ג"כ אוסר בחתיכה שלא הודחה ונמלחה כמבואר כלל ה' אות ח' וכלל ד' אות א' ואפ"ה התיר בנפל לציר קודם הדחה א' מטעם האמור. והש"ך השווה הא דאו"ה עם מהרי"ל דחילוק יש בין נפל לציר אעפ"י ששהה קצת בלא הדחה א' אין איסור ובין נפלה להרבה חתיכות מלוחות ונשתהה המלח עושה פעולה שמבליע דם בעין שעליו ואוסר באין ה"מ והמ"י כלל ה' אות ד' חולק על הש"ך בזה דא"א לחלק בהכי יע"ש:

ודע דמ"ש או"ה כלל ד' ד"כ וכלל ה' ד"ח דם פליטה דרבנן משא"כ דם בעין שהוא דאורייתא לא אמרינן ככ"פ לאו דווקא אלא דם בעין אין יוצא ע"י מליחה וצליה משא"כ דם פליטה קליש ודק. דעוד דם פליטה תחלת הווייתו הוה דרבנן ע"י מליחה וכדומה משא"כ דם בעין תחלתו ד"ת אף שבשלו אח"כ. ומיהו דם פליטה ע"י כבוש הוה ד"ת כמו שאני עתיד לבאר בסימן ק"ה ואפ"ה שייך ביה ככ"פ אלא עיקר החילוק בין דם שע"פ הבשד עב ובין דם פליטה קליש וצלול. ועיין עוד בכלל ה' ד"ב כתב או"ה דאם נכבש תוך הציר שיעור כבישה אסור דלא גרע משריית מים אבל פחות מזה שרו אף להבליע דם בעין לתוכו אין בו כח. והמ"י כלל ה' אות ה' כתב דאו"ה מיירי מעל"ע דומיא דשריית מים הא כשיעור על האש וירתיח יוצא ע"י מליחה דאו"ה כלל למ"ד לית ליה כבישה בדברים חריפים כשיעור שיתנו כו' דלא כהרא"ש. והר"ב בסימן ק"ה דסובר כשיעור על האש הוה כבוש מ"מ יוצא ע"י מליחה והסכים לש"ך אות ל"ו וזה תוכן דבריו. הנה או"ה השווה בלא הודח בראשונה נמי לאם לא שהה יום שלם דשרי והיינו דסובר כבישה דווקא מעל"ע אף בדברים חריפים וא"כ לדידן עכ"פ באין ה"מ בלא הודח בראשונה יש לאסור כשיעור על האש דכיון דמבליע דם בעין אין יוצא ע"י מליחה. אמנם הש"ך סימן ק"ה אות ב' כתב דאו"ה כלל למ"ד סובר דחומץ אין כבישה פחות מעל"ע משמע הא ציר חזק יש כבישה וא"כ ע"כ או"ה מיירי בכבישה כשיעור על האש דאל"כ בלא הודח עכ"פ אסור דמבליע דם בעין ומש"ה באות ל"ו לא הביא דברי או"ה אלא דברי רבי שמשון ב"א ושם אבאר:

והנה יש לעיין ב' חתיכות אחת מלוחה ואחת תפילה וחלב צונן נפל על התפילה אי יש לומר נהי דהטמא מליח מבליע צירו בטהור תפל אבל לא דברים אחרים כמו חתיכה שלא הודחה ונפלה לחתיכות מלוחות ולא נשתהה או להמ"י אף בשהה אין איסור ה"ה כאן א"ד בדם דקיל דמשרק שריק אמרינן דשרו לא בשאר איסורין והיינו באם החתיכה המלוחה כבר הוכשרה מדם ונמלח שנית וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה אי ציר מלוח יש כח להבליע חלב צונן בחתיכה תפילה או אין בו כח אלא להתבלע הוא עצמו  :

ל

ואפילו. עש"ך הטעם כל שאין ציר לפלוט מגופה (בשפע) לא שייך טרוד ולא ככ"פ אבל כל שיש לה ציר אמרינן ככ"פ בה"מ להר"ב כמו שיתבאר. וכתב דיש"ש בפכ"ה דאין אוסר חתיכה שפלטה דמה ונפלה לציר אלא בשהה שיעור כבישה על האש וירתיח כמבואר אות מ"ו (ט"ס מ"ה) מ"מ הכא מודה דהתם הציר נתקרר קצת שנפל על הכלי או על הקרקע ואח"כ נפל לשם בשר שפלט דמו משא"כ כאן דטפת ציר נופל מיד על החתיכה מודה דאוסר מיד ועוד דכאן איכא תרתי רתיחת הציר והמלח. ואף דיש"ש מיקל אם נפלה עם מלחה לאחד שיעור מליחה י"ל דמלח דידה לאחר שיעור מליחה לא מיחשב רותח משא"כ בתוך שיעור עס"י ס"ט:

לא

שכבר. עש"ך דה"ה פלט דמו והודח והיינו לשיטתי' דלא חזר כאן ממ"ש בת"ח דנסתמין נקבי הפליטה עיין אות ל"ט ובט"ז:

לב

ואם. עש"ך דגם היש"ש מודה לכאן וחילוק יש בין נפלה לציר או הונחה אצל חתיכה דבציר ל"ש טריד וככ"פ אגב ציר דידיה לא אמרינן ליש"ש (ולהר"ב אמרינן כמו שיתבאר) ובהונחה אצל חתיכה אמרינן בציר טרוד ולא בלע לכ"ע ומש"ה א"צ כאן מליחה שנית אף להר"ב. ולט"ז ג"כ צריך מליחה שנית אלא ככ"פ במליחה אמרינן ובציר חמור יותר ולא התיר הר"ב אף תוך יב"ש אלא בה"מ ועמ"ש באורך בסוף הסימן:

לג

במקום. עש"ך דהעיקר כמחבר עד יב"ש כפי קבלת רשב"א מר"י הלכך לאחר יב"ש אין היתר כאן כ"א בה"מ דווקא:

לד

דאמרינן. עש"ך דאמרינן ע"י הדחה ומליחה שגית כמ"ש הר"ב אגב דפליט דטרוד ל"ש דתפל ועוד בציר אף תוך שיעור מליחה ל"ש טרוד כמ"ש הר"ב שיחזור וידיחנו וכאן א"צ ליזהר להדיח בהעברה בעלמא אלא שפשוף היטב ואפילו לא הודח בראשונה דבעי הדחה גמורה לא נסתמין נקבי הפליטה כיון דיש לה דם ש"ע ובאין לה אלא ציר ש"ע נסתמין כמבואר בט"ז וש"ך ומ"ב ל"ט ונ"ג:

לה

יש. עש"ך דווקא ע"י הדחה ומליחה שנית כמ"ש הר"ב לקמן וכן אם לא שהה שיעוד מליחה ונפלה לציר ידיחנו. והאי הדחה ל"ד להדחה בנפלה לאחר שיעור מליחה דהתם צריך ליזהר בהעברה בעלמא וכאן מצות נמי איכא לשפשף היטב וכמ"ש באות הקדום. וכתב דאף רש"ל מודה דתוך שיעור מליחה שרי דכ"ז שיש דש"ע פולט דאחריני אגב דם דידיה ויש לראות אם שהה בציר כמה כל שלא שהה יום שלם מעל"ע שרי כמ"ש באות ל"ו דלרש"ל וודאי הכין הוא ואמאי אם שהה ח"ש ונפלה לציר ושהה שעה הרי בח"ש פולט דש"ע ובציר דידיה ל"א ככ"פ ליש"ש א"כ אמאי שרי וצ"ל דבזמן מועט כל שיש דש"ע מועט פולט דם דאחריני הרבה ודגים שאני דרפי קרמייהו או דם דגים הוה כציר ורש"ל לשיטתיה כמ"ש הט"ז אות ח' אבל כאן שרי ולא דקי"ל כהר"י דאורליינ"ש אלא כדכתיבנא ועמ"ש בט"ז:

לו

אם. עש"ך בתי' הא' כתב דיש חילוק בין כבישה מעל"ע דאוסר דלא יצא ע"י מליחה ובין כשיעור על האש דיוצא ע"י מליחה ולפ"ז ה"ה בסימן ס"ט בכבוש דאסור היינו מעל"ע ולא כשיעור על האש בדברים חריפים ועוד תי' דכאן מיירי בכלי מנוקב וביש לציר מקום לזוב דאי אין לציר מקום לזוב אף תוך שיעור מליחה אין תקנה מה שבתוך הציר כמבואר אות מ'. ומ"ש בכ"מ ר"ל דע"כ בכ"מ ויש מקום לזוב דבכשא"מ הוה מולח בכשא"מ כיון דתוך שיעור מליחה ובכ"מ ואין מקום לזוב עכ"פ מה שבתוך הציר אסור וע"כ בכ"מ יש לציר מקום לזוב מש"ה לא הוה כבוש ממש דרא"ש כתב בכשא"מ הוה כשיעור על האש כבוש. וכ' דרש"ל ע"כ בכשיעור על האש אין אוסר תוך שיעור מליחה דלאחר שיעור מליחה אין אוסר אא"כ כשיעור על האש כמבואר באות מ"ו ומינה תוך שיעור מליחה אפילו כה"ג. ועמ"י כלל ה' אות ה' תמה עליו בתרתי חדא מ"ש דהוא הדין המוזכר בת"ח כלל ה' ד"ט שגגה היא דשם מיירי בפלט כל דמה וכתב הר"ב דנאסר מיד וכמ"ש בש"ע ס"ס ע' דמיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ומה שהוכיח מרש"ל דתוך שיעור מליחה אין אוסר כשיעור שיתנו על האש נעלם ממנו דברי היש"ש (בכ"ה) סימן ע"ז דבפי' כ"כ דבתוך שיעור מליחה אף אם נכבש כשיעור על האש דשרי דמפליט ע"י מליחה עכ"ל. וכן הט"ז אות י"ז הביא הא דרש"ל. והנה להציל אדונינו חש"ך מקושיא א' יש לומר דמש"ה לא הביא הא דת"ח ד"ב דמשם משמע שיעור כבישה כשיעור על האש וכמשמעות הט"ז מדלא כתב שיעור מעל"ע אבל ממ"ש בת"ח ד"ט ע"ש רבי שמעון ב"א והוא בהגהות ש"ד דמתיר אם לא נכבש יום שלם אף שהה כשיעור על האש והרב חולק עליו משום דלאחר שפלט כל צירו או כל דמו באין ה"מ נאסר מיד לדידן דמליחה בס' ולא חולק עליו תוך שיעור פליטה דכל שלא נשרה יום שלם מותר אלמא דמודה כה"ג. וע"ש בת"ח מ"ש וכן יראה דעת הרא"ש היינו דלא אוסר אלא כשיעור עכ"פ והר"ב חולק ואוסר מיד בפלט כ"ד באין ה"מ או לאחר יב"ש בה"מ ולא השיג עליו לומר בשהה שיעור כבישה אף תוך זמן פליטת דמו אסור ש"מ דאודי ליה כה"ג. ומ"ש דרש"ל מתיר מדאוסר לאחר פליטת כו' קושטא קאמר ואה"נ דרש"ל כ"כ בפירוש ועמ"ש לקמן:

לז

אך. עש"ך ולשיטתיה אזיל ומפרש דכ"ע היש"ש והר"ב מודים בחתיכה אצל חתיכה במליחה כ"ז שפולטת ציר אין בולעת וא"צ הדחה ומליחה שנית ובנפלה לציר אף להר"ב ל"ש טרוד ובהא פליגי דליש"ש לא אמרינן ככ"פ אגב ציר דידיה ולהר"ב אמרינן ועכ"פ אף להר"ב צריך מליחה שנית ודווקא בה"מ ותוך יב"ש דחשש לדעת יש"ש. והקשה דבת"ח משמע מראיה שהביא מהרא"ש שמוצאין בין החתיכות ציר דכ"ז דטרוד לא בלע אף בציר אלמא דא"צ הדחה ומליחה שנית (וע"ש בת"ה כלל ו' ד"ה אין הכרע דמתחלה כתב ככ"פ) והעלה הש"ך דמ"ש הר"ב ע"י הדחה ומליחה היינו בלא נתבשל דיש תקנה אבל לאחר הבישול אה"נ דבה"מ אף בלא מליחה שנית שרי ולסמוך עמ"ש בת"ח דלא בלע אף שנפלה לציר:

לח

דהיינו. עש"ך דווקא תוך יב"ש אבל לאחר יב"ש אף בה"מ אוסר דאיכא תרתי פלוגתא דרבוותא לאסור דעת הרשב"א שאין פולט לאחר יב"ש ודעת דאין אומרים ככ"פ בציר דידיה. ויש לראות אמאי החמיר הר"ב בלא שהה שיעור כבישה על האש דחשש לסברת רש"ל והא רש"ל גופא אין אוסר לאחר פליטת כ"צ וכ"ש תוך פליטת צירו אלא כשיעור על האש וירתיח כמבואר אות מ"ו א"כ אמאי החמיר הר"ב וכ"ת דאה"נ דלא החמיר אלא כשיעור הזה הא בורכא דכתב אח"כ דנאסר מיד ולט"ז אפילו תוך שיעור מליחה אסור בשיתנו על האש כמ"ש באות י"ז וי"ל דהר"ב חשש אליביה דנפשיה לסברת רש"ל והוא סובר דלא בעינן כשיעור על האש היכא דלא מהני הדחה ומליחה שנית. ודע דלט"ז הכין הוא ליש"ש תוך שיעור מליחה אפילו שהה כשיעור על האש אמרינן ככ"פ אגב דם דידיה ולאחר שיעור מליחה (או לאחר כ"צ דלדידיה אין חילוק) אם נפל לציר כשיעור על האש אוסר כולו ובפחות מזה אין אוסר מה שבתוך הציר כ"א כ"ק ולהר"ב תוך שיעור מליחה אם לא שהה כשיעור על האש שרי וכשיעור על האש לא מהני מליחה שנית כמ"ש באות י"ז ולאחר שיעור מליחה בלא שהה שיעור על האש תוך י"ב שעות יש להתיר בה"מ ובשהה כשיעור על האש אף בה"מ אסור ואף תוך שיעור מליחה וא"כ הר"ב החמיר יותר מרש"ל אמנם בהא מיקל אף מלחו הבשר הזה מחדש דיש רתיחת מליחה וציר נוטף עליו מיד דלרש"ל אוסר מיד כמ"ש אות למ"ד ולהר"ב שרי דככ"פ. ולש"ך הכין הוא דתוך שיעור מליחה אף בשהה כשיעור על האש שרי ע"י הדחה ומליחה שנית להר"ב ג"כ כ"ז שלא נכבש יום שלם והיינו בכ"מ ויש לציר מקום לזוב ולאחר שיעור מליחה בה"מ תוך יב"ש שרי ככ"פ ובאין ה"מ או לאחר יב"ש אף בלא שהה שיעור כבישה אסור מיד דלא כרש"ל וכמ"ש ומיהו מה שבתוך הציר אסור מיד ומחמיר בהא יותר מרש"ל ועמ"ש בסוף הסימן:

לט

ע"י. עש"ך דאין כאן חזרה מת"ח דבהעברה בעלמא להעביר הלכלוך אין נסתמין נקבי הפליטה. אבל תוך שיעור מליחה א"צ זהירות ומצוה להדיח היטב דכ"ז שיש דש"ע לא נסתמין:

מ

וכן. עש"ך והעיקר דהא דמתירין תוך שיעור מליחה בנפל לציר ע"כ בכ"מ דאי אין מנוקב אפילו מה שלמעלה מציר אסור לדידן בסי' ס"ט דמולח בכשא"מ אלא בכ"מ ואפ"ה יש חילוק אי יש לציר מקום לזוב אז מה שבתוך הציר שרי ע"י הדחה ומליחה שנית ובין אין לציר מקום לזוב כמו מולח בגיגית ע"ג עצים דהוה כ"מ כיון שבשר לא מונח על שולי הגיגית ואפ"ה כיון שיש ציר הרבה הוה אין מקום לזוב ומה שבתוך הציר אסור. וכל זה תוך שיעור מליחה אבל חתיכה תפילה שנפלה לציר בכשא"מ שרי ע"י הדחה ומליחה דלא הוה מולח בכשא"מ דאין החתיכה מלוחה וגם לא איכפת לן מה שנשרה בתוך הציר וכ"מ בת"ה בהדיא כלל ו' ד"ג ובמ"י אות ז'. ומה שהניח בצ"ע לא ידענא דהאמת כן הוא וכדמוכח נמי בת"ה כלל ז' ד"ב. ולאחר שפלט כל דמה תוך יב"ש בה"מ יש להתיר ביש לציר מקום לזוב ובאין מקום לזוב פשיטא דאסור מכ"ש תוך שיעור מליחה ואף שיש לחלק מ"מ כנ"ל:

מא

קודם. עש"ך דבזה רש"ל מודה דאגב דיפלוט דם דידיה פולט דאחריני ואף בשהה כשיעור על האש ליש"ש. ולהר"ב לש"ך ג"כ הכין הוא. ומ"ש הר"ב וכן בלא שהה כו' היינו דבלא שהה אף בלא ה"מ ואפ"ה מליחה שנית בעינן אף תוך שיעור מליחה ובתוך שיעור לא נסתמין:

מב

ומיהו. עש"ך דהדחה זו אין מעכבת דיעבד וצריך ליזהר להעביר כו':

מג

שרי. עש"ך לכאורה דר"ל הטעם דעיקר הווייתו דרבנן משא"כ דם בעין ע"י דוחקא דסכינא. ואין צורך אלא דם פליטה קליש וככ"פ או טרוד ודם בעין שהוא עב ל"ש ככ"פ ולא טרוד:

מד

שהוא כו' אבל לאחר שיעור מליחה לצורך ה"מ וסעודת מצוה בהדדי שרינן וש"ך הראה מקום לצ"א ולא ידענא למה לא הראה לסימן ס"ט ס"כ בהג"ה יע"ש:

מה

מה. עש"ך דם אין מפעפע למעלה וקליפה בעי בחתיכה א' אף להמ"י וב"ח להמ"י א"צ:

מו

מיהו. עש"ך דהסכים להר"ב דכל ששהה שיעור מליחה ואין ה"מ או לאחר יב"ש אף בה"מ דלא מהני מליחה שנית כל מה שבתוך הציר אסור מיד דלא כיש"ש דאין אוסר כולו כ"א כשיעור על האש ובפחות מזה רק כ"ק וז"א דהרא"ש נמי אוסר מיד בכל מקום דלא מהני מליחה שנית אלא דס"ל דמליחה אין אוסר רק כ"ק משא"כ לדידן:

מז

דינה. עש"ך וכוונתו דמיירי תוך שיעור מליחה דבאין לציר מקום לזוב מה שבתוך הציר אסור כמבואר אות מ' ובכלי מנוקב. ובכשא"מ אף למעלה מציר אסור דהוה מולח בכשא"מ לז"א דציר בקרקע יש להסתפק אי הוה כ"מ או אינו מנוקב ומספיקא מותר מה שלמעלה דכשא"מ גופא הוה חומרא לאסור מה שלמעלה והרא"ש מתיר והוה כעין ס"ס שמא קרקע הוה כ"מ ושמא הלכה כרא"ש כמו ספק תוך שיעור מליחה או אחר שיעור מליחה מה"ט גופא אבל מה שבתוך הציר אסור דהוה כאין מקום לזוב ומ"ש הר"ב דינה כאלו היתה בכלי היינו בכ"מ אלא דמיקרי אין מקום לזוב כיון דהוא בכלי כמו בגיגית ע"ג עצים וכדאמרן כאן. ומ"ש דאין לפרש לאחר שיעור מליחה דאפילו כ"מ אסור היינו דאין להסתפק אי מיקרי כ"מ אבל הר"ב כאן אפשר דמיירי לאחר שיעור מליחה ובה"מ ואסור באין מקום לזוב. ומיהו חילוק יש בכ"מ באין מקום לזוב מה שבתוך הציר אסור כולו מיד ובקרקע רק כ"ק אסור. ולשון הר"ב דינה כאלו היתה בכלי אין מדוקדק לפ"ז ועמ"י שם אות כ' בשם מ"ב וכ"ע מודים לו דאם יש מים על הקרקע וציר מעורב בתוכה דבטל הוא כמ"ש הר"ב אח"כ אלא מיירי באין שם מים כלל:

מח

דינה. עש"ך עשח כלומר דאהיתרא קמהדר דמהני מליחה ודוקא בשר תוך שיעור מליחה שנפל לכשא"מ נאסר מיד מטעם מולח בכשא"מ ולא בשר תפל ואם נשתהה שם עיין באות כ"ט דהוה כמולח וכאן מיירי שסלקוהו מיד מהני מליחה שנית:

מט

דציר. עש"ך דלעיל אזיל מספיקא לחומרא היינו דנתן לה דין כלי עכ"פ והוה כמו אין מקום לזוב ועכ"פ קליפה בעי ולא נימא ספק דרבנן לקולא ולא יצטרך קליפה ותי' דהתם יש ציר אלא קרקע הוא הספק משא"כ כאן הספק אי יש כאן דם כלל. וכפי הנראה דהתם הוה ספק חסרון חכמה ומש"ה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא עס"י ק"י:

נ

אפילו. עש"ך דעכ"פ רוב מים בעינן שמבטל כח הציר ואף דאין כפל רק מרובין משל ציר ובאו"ה כתב דאם ספק אם היו המים רוב מותר היינו מטעם ספק דרבנן וכבר התבאר:

אמר הכותב ראיתי לכתוב פרטי הדברים הדינים העולים מסעיף ו' מהר"ב בהג"ה כי רבה היא וכל מורה צריך ליזהר בהם:

הנה הדין נחלק לששה דינין וע"פ שלשה דרכים ר"ל חתיכה אצל חתיכה או חתיכה הנופלת לציר בכ"מ או נופלת לציר בכלי שאינו מנוקב:

הדין א הוא חתיכה שלא הודחה בראשונה העלה הש"ך אות כ"ט דאם הונחה אצל חתיכה תוך שיעור מליחה שרי באין ה"מ דלא הוה כמולח בלא הדחה ומיהו בין הרבה חתיכות ונשתהה שם קצת הוה כנמלחה בלא הדחה קמייתא ואסור באין ה"מ. ומשמע דוקא שקיבלה טעם ממלח עצמו הא נפלה לציר אף ששהה קצת אין בכך כלום וזה שסתמו המחבר והר"ב משמע אף שלא הודחה בראשונה. ומיהו יש חילוק אם נפלה לכ"מ ויש מקום לציר לזוב אף נשתהה כשיעור על האש וירתיח למ"ש הש"ך באות ל"ו דל"ש כבישה בכ"מ ביש מקום לזוב יש לצדד נמי ולהקל לכבוד אורחים וכדומה אף שאין ה"מ [יב] משא"כ בכשא"מ אי נשתהה כשיעור על האש אין להתיר בלא ה"מ דלו דמבליע ומפליט כשיעור על האש מ"מ דם בעין אין יוצא ע"י מליחה כמבואר ובה"מ יש לעיין ביה דאפשר להתיר וי"ל לאיסור דע"כ מתירין בסי' ס"ט דיש צירוף טעם הרא"ש דאין דרך המלח להבליע יע"ש ולצורך ה"מ וסעודת מצוה המיקל כה"ג אין לגעור בו דיעבד אמרינן דהוי כדם פליטה:

השני בשר שהודח בראשונה ולא נמלח והונח אצל חתיכה במלחה אין אוסר ככ"פ כס"ה ובנפלה לציר כשיעור על האש לט"ז להר"ב אין תקנה דהוה כבוש ולרש"ל שרי. ולהש"ך בכ"מ ויש לציר מקום לזוב יש לצדד ולהקל בה"מ עכ"פ ובכשא"מ אף להש"ך אסור בה"מ בתי' הב' והכין מסתבר דלדידן שיעור כבישה כשיעור על האש כמבואר סי' ק"ה ולא שייך ביטול בס' כמו במים דהכי כולו דם. ובפחות משיעור זה אין איסור לכ"ע ככ"פ אגב דם דידיה ובכל אלה מדיח אה"כ היטב ואין חשש דכ"ז דדמו בתוכו אין נסתמין כמבואר:

השלישי חתיכה ששהתה הצי שעה במלחה והונחה אצל אחת בתחלת מליחה נמי הדין כמו דין השני ול"מ בלא הודחה דטרוד ולא בלעה כלל אלא אפילו הודחה ובלעה או נפלה לציר דבלע אף שלא הודחה כמו שהתבאר אפ"ה גם לרש"ל שרי ע"י הדחה ומליחה שנית ולא עוד אלא שמיקל מהר"ב לפי סברת הט"ז בתי' ונוסחתו דלהר"ב בשהה כשיעור על האש כו' אסור ולרש"ל ככ"פ אגב דם דידיה ואף דבח"ש יפליט דם דידיה והוא בלע שיעור שעה וככ"פ בציר לא אמרינן ליש"ש אפ"ה שרי דבזמן מועט שפולט דש"ע פולט דם אחר מה שבלע בשעה דאנן לא קיימא לן כר"י מאורליינ"ש ומה שאוסר רש"ל לדגים תפילים דם שלהם הוה כציר או דרפי קרמייהו ונסרך והר"ב באמת מתיר שם וכ"ז בציר בה"מ ויש מקום לזוב הא אין מקום לזוב מה שבתוך הציר אסור כולו מיד להר"ב כמבואר אות מ' וחוץ לציר שרי. ובכשא"מ אף מה שחוץ לציר נאסר מיד דהוה מולח בכשא"מ כיון דהחתיכה מלוחה היא וכדאמרן:

הרביעי בשר ששהה שיעור מליחה תוך יב"ש והונהה אצל חתיכה במלחה תוך שיעור מליחה להט"ז אות ט"ז שרי דוקא ע"י הדחה ומליחה שנית דבלע וככ"פ ולא טרוד עיין אות א"ב ולש"ך א"צ מליחה שניה דטרור נמי אמרינן בציר בין להר"ב ולרש"ל כמבואר אות ל"ב. ואם נפלה לציר בכ"מ ויש מקום לזוב ולא שהה כשיעור על האש להר"ב שרי בה"מ תוך יב"ש ובזה מהרש"ל מיקל יותר דבלא שהה כשיעור על האש אין אוסר מה שבתוך הציר כ"א כ"ק אף באין ה"מ תוך יב"ש ואף לאחר יב"ש או יומים ואם שהה שיעור כבישה על האש בכ"מ לט"ז אסור ולש"ך אפשר לצורך גדול וסעודת מצוה מתיר גם בזה מטעם ככ"פ אגב ציר דידיה וכדאמרן וכ"ז שלא הודח באחרונה אבל הודח לט"ז נאמר דחזר כאן ממ"ש בת"ח ובה"מ שרי ולש"ך אין כאן חזרה ואסור להר"ב בה"מ מיד דנסתמין נקבי הפליטה ובכשא"מ אין איסור מחמת מולח בכשא"מ דכבר עבר שיעור מליחה אלא אי שהה כשיעור על האש להר"ב אסור אף לש"ך בתי' הב' ולרש"ל נמי אסור ולאו מחד טעם דלהר"ב מטעם כבוש וליש"ש מטעם דלא אמרינן כבולעו כך פולטו בציר:

החמישי הוא בשר לאחר יב"ש להר"ב אסור באין ה"מ ורש"ל מיקל באין ה"מ מעל"ע כמבואר באות ל"ג. ואם נפל לציר אף בכ"מ ויש מקום לזוב אפ"ה אסור אף בה"מ לא התיר הר"ב ונאסר מיד כמ"ש אות ל"ה ואף דרש"ל בלא שהה שיעור כבישה מתיר וא"כ ליכא תרי פלוגתא דרבוותא לאסור אפ"ה החמיר הר"ב ואף מט"ז אות י"ט נראה להתיר יש לדחוק ולומר דכוונתו ג"כ יום שלם יב"ש ולא מעל"ע ואם הודח כבר נתבאר יש מחלוקת אי נסתמין נקבי הפליטה או לאו. ואם שהה שיעור כבישה אף בכ"מ הר"ב ורש"ל כ"ע מודים דאסור:

הששי הוא בשר לאחר מעל"ע שהונח אצל חתיכה במלחה נאסר מיד ואף רש"ל מודה כאן ול"ד לציר דקיל לענין זה ובעי לדעתו שיעור דנתקרר קצת (אם אמרינן בכלי תתאה ואף במליחה א"א ורש"ל סובר בכלי לא אמרינן תתאה עס"י ק"ה מ"מ נתקרר קצת) משא"כ בציר הנוטף עליו מיד וגם מחמת המלח עצמו שעל החתיכה מודה רש"ל דאסור בה"מ כמ"ש הש"ך באות למ"ד דמיד אסור וה"ה בנפלה ציר על החתיכה י"ל לרש"ל דאסור מיד ובנפלה לציר הוא דמחולק היש"ש וסובר בעינן שיעור כבישה הכלל העולה דחתיכה אצל חתיכה כ"ע הרש"ל והר"ב מודים דאגב דטרוד לפלוט ציר לא בלע אליביה דהש"ך וא"צ מליחה שנית ובנפלה לציר אף בכ"מ ויש מקום לזוב כ"ע הר"ב ויש"ש מודים דבלע כיון שהוא משוקע בציר ל"ש טרור אלא דהר"ב סובר ככ"פ אגב ציר ויש"ש סובר דלא אמרינן ככ"פ בציר וכבר התבאר זה בתכלית האריכות. ולט"ז בהונח אצל חתיכה נמי ככ"פ אמרינן ולא טרוד ואפ"ה בנפלה לציר החמיר הר"ב מפי ואוסר ולא אמרינן ככ"פ אגב ציר דידיה בנפלה לציר. ולש"ך הוא כפשוטו. ולרש"ל אליבי' דט"ז אם הודח בהעברה בעלמא דלא טרוד ולא נסתמין נקבי הפליטה בהונחה אצל חתיכה מודה רש"ל אנב דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני ובנכבש בציר כשיעור על האש הוא דהחמיר ולש"ך כל שהודח בהעברה דתו לא טרוד לרש"ל בהונחה חתיכה אצל חתיכה נמי אסור מיד ולא בעי שיעור כבישה כמ"ש באות למ"ד דטיפת רותחין הם אגב דטרוד אמרינן ולא ככ"פ בציר דידיה ועיין רש"ל פכ"ה סימן ע"ד ע"ה ע"ו ויש בזה מקום עמוק אין העת האסף פה:

מה הוא כ"מ במולח בגיגית על עצים מיקדי כ"מ אלא דאין מקום לזוב הוה ובכ"מ ממש מקרי מקום לזוב. מה הוא תוך שיעור מליחה מבואר בסימן ס"ט שיעור מיל לכבוד ע"ש ושעה באין צורך הוא הדין כאן דיש לחלק כך (ומ"מ דיעבד יש לומר דשרי) יב"ש ומעל"ע אין חילוק בין בשר שור לעופות דלא כבית ישראל הביאו הבל"י כאן דעופות אין פולטין רק שעה או ב' דליתא. ועיין מ"ב ל"ט ונ"ג האריך. והנה בשר שלא הודח בראשונה ונמלח והונח לאחר יב"ש לכאורה היה מקום לאסור אף בה"מ ועיין מ"ב סימן נ"ג אלא מסתימת הפוסקים אין נראה כך וכבר התבאר:

כתב הבל"י בשם פ"י בשר שלא הודח בראשונה ונפל לכ"ש שאין יס"ב הבשר מותר שאין כ"ש מפליט והתבשיל צריך ס' נגד כל החתיכה ואם הודח הבשר התבשיל שרי עכ"ל עוד כתב הבל"י בשר ששרה ג"י בלי הדחה ומליחה ונפלה לציר מותר לצלי עכ"ל. הנה הדין הא' באין יס"ב למה התבשיל אסור ואף כ"ר ואין יס"ב בהוסר מאש אפשר לכ"ע שרי. ואם נגיה יס"ב או דמיירי בדבר לח ונתערב דם בעין שע"פ לתבשיל מ"מ אמאי צריך ס' נגד כל החתיכה באומד יפה נגד דם שע"פ החתיכה (עס"י ק"ה בט"ז אות ד'). והדין השני שהה ג"י בלי הדחה ומליחה ונפלה לציר דמהני צליה זה פשוט דשרי לצליה היינו להש"ך בנה"כ סי' ס"ט אבל להט"ז שם אות ל"ב דכתב שמורה א' טעה בזה והתיר בשר ששהה ג"י בלא הדחה ומליחה שנמלח עם שאר בשר ואין היתר לצליה דשמא לא יצא כל הדם א"כ כ"ש בנפל לציר דאין היתר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.