פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/ע

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שפולטת. עט"ז. מפני שיש קושי ההבנה בדבריו לכן אבאר וכבר ביארנו בפתיחה מעניני מליחה אמנם עדיין לא נשלם המאמר וצריך לתוספת ביאור:

דע דמה שאנו מולחין הרבה חתיכות זע"ז לכתחלה הרבה טעמים נאמרו ע"ז והם כתובים בתוס' חולין קי"ב ב' ד"ה ודגים הביאו ד' טעמים. א' הוא סברת ר"ת דם מישרק במליחה כמו בצליה. ב' הוא שיטת יש מפרשים דכ"ז שפולטת ציר פולטת דם חבירו ג"כ. הג' הוא סברת הר"י דאורליינ"ש שכיון שתחתונה פתוחה לפלוט דם של עצמה פולטת מה שבלעה מעליונה אף לאחר שכלה פליטת התחתונה שאין בה דם של עצמה כיון דלא נסתמו רגע א' נקבי הפליטה. הד' כל זמן שטרודה לפלוט ציר לא בלעה כלל מעליונה. ואבאר הנ"מ מהני טעמים. הנה לכ"א יש קולא וחומרא. לר"ת דם שריק במליחה כמו בצליה ואף לאחר פליטת צירה יום שלם אפ"ה אם נמלחה עם חתיכה שיש בה דם שרי דמישרק הרי קולא ודגים עם עופות דאסורין הדגים דרפי קרמייהו נסרך בהם ולא שייך שריק משא"כ בשר ואפילו בשר עוף שריק. עוד קולא דא"צ להשהות התחתונה כשיעור עליונה דשריק ולא בלע כלל. וחומרא אם נפל חתיכה תפילה לציר לכשא"מ ואפשר אף במנוקב אסור כמו שהקשו התוס' לשם דאם בתחתונה יש גומות ובהם ציר דלא שייך שריק אסור לר"ת. ולמ"ש י"מ יש חומרא אם לאחר פליטת כל צירו נמלחה עם תפילה אסורה דלא שייך ככ"פ שאין לה ציר מגופה לפלוט. עוד חומרא שצריך להשהות תחתונה כשיעור עליונה. וקולא אפילו נפל לכשא"מ חתיכה תפילה אמרינן אגב דפליט כו' וכ"ש ציר בגומות דשרי. ומ"ש התוס' דציר ולא דם הוא לתרוצי בין לר"ת ובין לי"מ אפילו בשהה יותר מזמן פליטת צירו הא לא"ה אף דם פליטה מותר דפולט אגב ציר וכאמור. ובין י"מ להר"י מאורליינ"ש. לי"מ קולא אף לאחר פליטת הדם שרי ככ"פ אגב ציר דידיה וחומרא אם הניחו הרבה חתיכות זע"ז עד לאחר פליטת ציר התחתונה אסורה. ולר"י דאורלייל"ש נהפוך הוא חומרא לאחר פליטת דמו וקולא כל שלא נסתמו רגע נקבי הפליטה אף ששוהה זמן ארוך לאחר פליטת ציר התחתונה שרי. ובין אלו הטעמים לטעם דטרוד לפלוט ציר לא בלע יש קולא וחומרא. לטעמים הראשונים צריך להשהות התחתונה כשיעור עליונה הרי חומרא. וקולא אם הודחה תוך שיעור מליחה ואף אחר שיעור קודם פליטת צירו לי"מ עכ"פ שרי ולטעם ד' טרוד אמרינן ככ"פ לא אמרינן. אמנם ראוי שתדע דכל אלו הטעמים שריק או ככ"פ בין למ"ש י"מ ובין להר"י דאורלייל"ש או טעם דטרוד זה לא שייך אלא בדם ולא בשאר איסורין אפילו איסור דרבנן ואפילו ציר דגים אפ"ה לא שייך בהו כל הני טעמים ואסורים ועמ"ש בסימן צ"א בש"ך אות י"ב בזה. ודע דאין להקשות דא"כ בטלנו תורת מליחה דנהי דדם שריק מ"מ ציר היוצא עם בשר מעורב עם דם נ"נ לדידן דנ"נ בשאר איסורים וחזר הציר ונבלע בבשר ויאסור הבשר י"ל אין הנאסר יותר מהאוסר ואף רשב"ם דאוסר בדגים ועופות אף העופות משום דמדגים זב דם מעט ועם הרבה ציר ונבלע בעופות משא"כ דם וציר היוצא מבשר דם הרבה ומעט ציר אין כח באותו ציר להתבלע וכדכתיבנא והבן. עוד התבאר דוודאי לאחר כמה ימים פולטין ציר אלא שאין פולטין בשפע כ"כ מש"ה לאחר מעל"ע לא שייך טרוד ולא ככ"פ כ"ז מבואר הוא. ודע דאין לחלק בין בשר בהמה ועופות שגם עופות פולטין ציר יב"ש כמו שאבאר לקמן:

עוד אבאר לך כי הרשב"א בארוך ע"א א' ובקצר בית שלישי ש"ש הביא בשם מקצת רבותיו דאפילו בשר שפלט כל דמו וצירו שנמלח עם בשר שיש בו דם אפ"ה מהני שימלחנו דאף דם מעלמא נמי פולט וסתר דבר זה מדגים אמאי יחזרו להיתרן הראשון ע"י מליחה ומקצת רבותיו סברי דשאני דגים דרפו קרמייהו משא"כ בשר כו'. והנה המחבר ס"ו סתם כדעת מקצת רבותיו שכתב ויש מתירין בכל זה ולכתחלה יש ליזהר ודיעבד ש"ד ועפ"ר אות כ"ה ובש"ך אות כ"ח וכ"ט דלא כב"ח שכתב דבפלט כ"ד וציר ליכא מאן דמתיר דמקצת רבותיו של הרשב"א הם המתירים ושאני דגים דרפי קרמייהו. וא"כ המחבר תלתא טעמי אית ליה דפולט דם הבא ממקום אחר אף שאין לו דם וציר של עצמה וסובר נמי ככ"פ בפשיטות אלא דכאן נקיט הטעם דטרוד דמה"ט אף לכתחלה שרי דלטעם ככ"פ דיעבד שרי ולא לכתחלה. וה"ה נמי דנקיט האי טעמא שא"צ להשהות תחתונה כשיעור פליטת העליונה והכל טעמא דטרוד לפלוט ציר לא בלע ואפילו נמצא ציר בגומות שרי מה"ט דטרוד הוא ובלא מליחה שנית שרי וכן פי' הב"ח בטור ולא מטעם דמה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם ולקמן ס"ו אבאר דעת רמ"א בזה במ"ש אם נפלה לציר יחזור וידיחנו וימלחנו שנית:

ועתה אבוא לבאר דברי הט"ז הנה הוא ז"ל כתב דהמחבר והר"ן מחולקין המה דלהמחבר הטעם דטרוד בציר לא בלע דם וא"צ להשהות תחתונה כשיעור עליונה ולהר"ב כ"ז שפולט ציר בולע שפיר אלא ככ"פ ומש"ה כתב הר"ב לקמן דיחזור וימלחנו שנית ואלו היה סובר דטרוד א"צ מליחה שנית ואין סובר החילוק שכתב הש"ך אות ל"ב ול"ז דחתיכה אצל חתיכה במליחה אין בולעת כשפולטת ציר הא נפלה לציר בולעת ומש"ה בעי מליחה שנית. אלא סובר דאף במליחה בולעת דם ומשום ככ"פ אתינן עליה וכ"כ בפי' באות ט"ז וז"ל דכ"ז דפליט ציר פליט מה שבלע וסיים דיש עוד תי' בתוס' דככ"פ הרי דתופס עיקר בשיטת הר"ב ככ"פ וטרוד לא אמרינן אלא כשפולט דם ש"ע ולא כשפולט ציר ש"ע רק ככ"פ וזה דעת י"מ שהביאו התוס' וכמ"ש לעיל כ"ז באורך. וריש דברי הת"ח כלל ו' ד"ה מורין כן דהטעם אם נפלה לציר תוך יב"ש או הונחה אצל מלוחה הכל ע"י מליחה אגב דפליט ציר יפלוט דם שבלע וסוף דבריו מ"ש וכן משמע ברא"ש פכ"ה דאין בולע מציר מורה כמ"ש הש"ך ובש"ך אות ל"ז אבאר זה. ולפ"ז לט"ז אם מולחין הרבה חתיכות אסור ליטול התחתונה קודם שיעור פליטת עליונה ואפילו הניח העליונה מאוחר חצי שעה לתחתונה וסילקה מיד צריכה התחתונה לשהות מחדש שיעור שעה אלא דבזה י"ל דאגב דטריד לפלוט דם לא בלע כלל ודווקא בציר סובר אגב דטריד בלע וככ"פ משא"כ בדם  :

ב

ולא. עט"ז ודבריו צריכין ביאור. הנה בפסקי מהרא"י סי' ס"ו כ' ב' טעמים א' דאין טבע המלח להבליע אלא להפליט והוא מהרא"ש פכ"ה דאף שמוצאין ציר בגומות אין לחוש דהמלח מונע מלהבליע וה"נ אין המלח השני פועל שיבליע מעט לחלוחית שעליו וכ"ש שלא יפליט דם ממלח הא' שאין טבע המלח הא' להפליט ומלח הב' ג"כ אין מפליט מהמלח הא'. עוד כתב טעם דטרוד לפלוט ציר והט"ז לא ניחא ליה בטעם הרא"ש דאין טבע המלח להבליע דם דהא אנו אוסרים בסי' ס"ט בשר שלא הודח בראשונה אלמא מלח מבליע דם ולא ס"ל כמ"ש הש"ך אות ג' ד' דיש חילוק בין דם בעין וע"כ ההיתר מחמת טרוד. ואף שבאות א' וט"ז כתב להר"ב כ"ז שטרוד לפלוט ציר בולע דם אלא ככ"פ וא"כ היה צריך להמתין במלח הב' שיעור שעה כדי פליטת דמו י"ל בצירוף עם טעם הרא"ש דאין טבע המלח להבליע א"צ לשהות שיעור שעה אח"כ. ועפ"ז העלה דאי נמלח לאחר פליטת צירו היינו לאחר מעל"ע אוסר במלח השני ומשמע הא קודם מעל"ע לאחר יב"ש אין אוסר בלא ה"מ ואף דהר"ב בס"ו כ' דבאין ה"מ אסור כאן יש נמי טעם דאין המלח מבליע. אמנם מ"ש דם בעין שנפל על החתיכה וחילק בין בשר רותח משא"כ כאן דאין חשש אלא מחמת מלח הב' לשון הר"ב אין משמע כן אלא דיש חילוק בין דם בעין דלא שייך ביה לא אגב דטרוד ולא ככ"פ כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט אות א'. ומיהו מבשר ששהה במלחו כמה ימים אין קושיא דמש"ה שרי דכבר תשש כח המלח ומעט שע"פ בטל הוא בס' ודם שבתוך המלח אין טבע המלח להפליטו. אמנם לדינא כפי הנראה מש"ך אות ג' שרי אף לאחר פליטת צירו והמ"י כלל ט"ו אות מ"ד הסכים להתיר אף לאחר מעל"ע וכ"כ בכלל י"ד אות ט' דל"ד לחתיכה שפלטה כל צירה בס"ו שהביא הט"ז ראיה לאסור דכאן הלחלוחית שע"פ מעט הוא ואין כח במלח הב' להבליע יע"ש. ובל"י באות א' הביא בשם ט"ז וש"ך לאסור ומש"ך אין ראיה דבתי' הא' סובר דשרי כדכתיבנא:

ג

לא. עט"ז וכוונתו מבואר דבטור כתב ואין אסור אלא כ"ק לפיכך אם לא ניטל קשקשים מותרים ומלת לפיכך יורה הואיל ואין מליחה אוסר אלא כ"ק הקשקשים הם במקום קליפה וז"א דרא"ש כתב דקמיטי יותר מעופות אם הם בקשקשים וכ"כ רמ"א דאף לדידן שרי ומ"ש דכ"מ מרמ"א דמותרים לגמרי קצת קשה דהא בפי' כתב רמ"א כן ומלת לגמרי מיותר הוא ואי לומר אף הקשקשים שרינן וא"צ לשער נגדן כלום דלא בלעו דזה נמי פשיטא דשיען והם כעצם ואין בולעין כלום. ודע דהיה נראה לומר דמ"מ דגים ממהרין לפלוט דמן קודם דם העופות דמועט הוא אלא דהציר שלהם משוך קצת כיון דהם בקשקשים וא"כ לשיטת הט"ז אות י"ז דבציר אמרינן ככ"פ ולא טרוד ואין חילוק בין נפלה לציר או הונחה אצל חתיכה במלחה א"כ ה"א דהדגים צריכין לשהות שיעור שעה כמו עופות ומכ"ש אם נאמר דם דגים לא הוה אלא כמו ציר עיין אות ח' א"כ צריכין לשהות הדגים כמו העופות קמ"ל דליתא ומותרים לגמרי בלי שהייה ומליחה:

ד

אבל. עט"ז הביא בשם הרשב"א דהמליח מבליע בתפל לא שיהא מפליט ממנו ואין העופות פולטין כלום ושרי הדגים. והנה הרשב"א בארוך צ"ב ב' כתב ב' פירושים א' שהמליח מחמת התפל ומפליט ממנו אלא שאין כח באותו המועט להתבלע במליח דטריד לפלוט. הב' דאין מחמם כלל להתפל ואין פולט כלום והב"י כאן הביא שני הפרושים ובקצר בש"א ב"ד ל"ז ב' דפוס קרימוני הביא להלכה פירוש א' וז"ל טהור מליח וטמא תפל מותר לפי שאין חום המלח גדול שיפליט החתיכה שלא נמלחה אף שנוגעים זה בזה. החתיכה המלוחה מפלטת ומבליע בחברתה ואינה מפלטת ממנה אלא מעט ואותו מעט אין בו כח להבליע במליחה שפולטת הרבה ואינה בולעת אותו המעט. הרי בבירור כפירוש הא' ואם כן כיון שבקצר הביא כן מסתמא הלכה הוא. ולפי זה בשר וחלב נוגעין זה בזה והחלב מלוח הכל אסור הבשר אסור כמבואר סימן צ"א בהג"ה ס"ה אלא אפילו החלב אסור מהאי טעמא כיון שהמלוח מפליט מיבש תפל קצת אלא איידי דטרוד המלוח אין בולע אותו המעט אף ציר ושומן דנוח להתבלע בטרוד כמבואר ברב מרי בר רחל אפ"ה כה"ג אין בו כח וא"כ בחלב שהוא לח לא טרוד ומתערב המעט שנפלט עם החלב ונאסרו שניהן וכדעת הסמ"ג לאווין קל"ו ועת"ח כלל כ"ב דין כ"ד כתב דאין הלח נאסר כשהיב"ש תפל דלא כסמ"ג ותמהני שלא הביא דברי הרשב"א בארוך וקצר דלדבריו אסור הוא גם הש"ך בסימן צ"א אות ט"ז לא הביא דברי הרשב"א ולענין דינא ראוי להחמיר וודאי מאחר שהסמ"ג אוסר וכן המרדכי ורשב"א בארוך ובקצר דעתו כן ובאות י"ז אבאר לענין בני מעיים  :

ה

וכן. עט"ז ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא דקרוב לוודאי שנתהפכו כ"פ ואסורים  :

ו

לאחר. עט"ז אפילו מאן דמחמיר במעשה דרש"י באין ה"מ והיה לאסור כאן כל הדגים דהתם בקליפה סגי ובדגים אפשר כולן נאסרין אפ"ה שרי דהתם היה ציר בכלי מה שאין כן כאן וה"ה לקמן אות י"ג מה"ט שרי יע"ש ונראה אפילו הדגים תוך שיעור פליטתן דחשיבי רותחים כל שהעופות לאחר שיעור שרי ופשוט:

ז

דאין. עט"ז הביא בשם רשב"א דווקא דם הא איסור אחר נאסרין הדגים וכן מורה דקדוק לשון רמ"א והביא בשם רש"ל דמתיר דאין מליחה לכלים להפליט אף איסור תורה שאין דם ואף דבסימן ק"ה כתב רמ"א דאין מליחה לכלים אף בשאר איסור אין ראיה דאפשר דגים רפי קרמייהו מסתרכי בהם יותר לכן הביא בשם יש"ש דאף בדגים כן ועס"י ק"ה בט"ז אות כ"ח:

ח

אבל. עט"ז דהרב חולק עם הב"י אלא דאפשר לדחוק מ"ש הש"ע דג תפל היינו שנמלח והודח מש"ה לא כתב רמ"א וי"א. ומש"ה כתב והודח לומר דכוונת המחבר במ"ש דג תפל היינו הודח והוה כ"ש עש"ך אות ט"ו. והנה מ"ש הט"ז דהד"מ לא הרגיש מ"ש או"ה כלל ה' תמהני שבד"מ הנדפס עם א"מ ובדפוס טורים עם ד"מ ד"ה שחוזר באות ח' הביא דברי או"ה כלל ה' דאוסר תפילים. ואין נראה ובאות ו' ד"ה אלא הביא דברי או"ה כלל י"ג דשרי ועיין או"ה כלל י"ג ד"ג כ' ומה"ט מתיר בסמ"ק דגים תפילים עם בשר מלוח ובכלל ה' ד"ב אוסר דגים תפילים והם דברים סותרים ובש"ך אות ו' אבאר בזה. ודע דבד"מ אות ו' הביא ראיה מחתיכה שלא נמלח עם בשר שנמלח אמנם באות י"א הביא ראיה מאו"ה כלל ה' ד"ה שכתב דלאו דווקא חתיכה תפילה שנפלה לציר ה"ה חתיכה שלא שהה שיעור מליחה ונפלה לציר דשרי וכן כאן בהג"ה כתב ראיה מחתיכה שנפלה לציר ולא כתב מהחתיכה שהונחה אצל מלוחה אלא כוונתו דאף דיש לחלק כמ"ש הט"ז דגים דם שלהן דבר מועט ולא שייך ככ"פ לגבייהו שדם העופות צריך שיעור שעה ולאחר מעט פליטה אין להם דם של עצמן והד"מ כ"כ בפירוש דיש לחלק כן ואח"כ הביא ראיה מאו"ה דחתיכה תוך שיעור מליחה שנפלה לציר והיינו כמו התם דאין לה דש"ע אלא שיעור חצי שעה ונפלה לציר אף ששהתה הרבה כל שאין יום שלם מותר לדעתו עיין ס"ו בהג"ה ואמאי הא בציר וודאי בלעה החתיכה ואיך תפלוט אח"כ דם המרובה עם דם המועט שיש לה מגופה וכ"ת דיש ציר הרבה ומש"ה אגב דיפלוט ציר יפלוט דם המרובה הא הר"ב חשש לקמן לדברי מהרש"ל באין ה"מ דלא אמרינן אגב דיפלוט ציר פולטת דם דאחריני ועיין בהגהות שבסוף ספר או"ה שער ה' כ"כ ומפרש דברי או"ה דווקא תוך שיעור מליחה הוא דמותר ולא כשפלטה דמה (ומ"ש ציר ר"ל דמה) א"כ קשיא איך תפלוט בשיעור מועט אלא וודאי כיון דיש דש"ע פולטת דם המרובה עם דש"ע ואף דלא קי"ל כסברת הר"י דאורליינ"ש דהתם לאחר פליטת התחתונה בולעת מעליונה ואין לה דש"ע כלל משא"כ כאן וכדכתיבנא ועש"ך אות וי"ו:

והנה הט"ז הסכים לאסור כהמחבר מד' טעמים. א' דאיך יחזרו להיתרן והוא טעם הפרישה ור"ל דגים אין צורך בהם המליחה וכיון שנאסרו אף דלא שייך חנ"נ בדבר שאפשר להפריד האיסור (עס"י צ"ח) מ"מ אין ראיה מחתיכה תפילה שצריך למולחה מחמת דש"ע לא חל שם איסור עליה. טעם הב' כתב רש"ל דם דגים הוה כציר ולא שייך ככ"פ ולפי ב' טעמים האלו היה ראוי להתיר הדגים בה"מ עכ"פ דהא בס"ו בהג"ה מתיר חתיכה שפלטה כל דמה שנפלה לציר בה"מ וכן הלכה והא שם היתר עליה לאחר פליטת דמה וגם אגב ציר דידה פולטת דם דאחריני וכ"ש לט"ז שם כמו שיראה הרואה שם ה"ה כאן יש להתיר בה"מ. אמנם לטעם דמן מועט אין כח להפליט דם המרובה ולטעם הד' דרפי קרמייהו וזהו לפי דעת רבותיו של הרשב"א דחתיכה שפלטה כ"ד וצירה שנפלה לציר שרי שיפלוט דם שבלע ממקום אחר ושאני דגים דרפי קרמייהו נסרך ביותר ה"ה לדידן אין ראיה מחתיכה בשר כו' יש לאסור בה"מ ג"כ. ולפ"ז אם לא ניטלו הקשקשים והם תפילים והונחו אצל העופות שרינן להו עכ"פ בה"מ אף לטעם הט"ז ולא נימא דם שלהם הוה כמו ציר מ"מ קמיטי ביותר מעופות כמ"ש הרא"ש ואגב דטריד לא בלע או פולט וכן לא שייך רפי קרמייהו ביש קשקשים וכאמור. ויראה להתיר אף באין ה"מ דהא בשניהם מלוחים ולא נטלו קשקשים שרינן אף לדידן בלא ה"מ וע"כ דם שלהן לאו כציר חשיב [יא] דאל"כ באין ה"מ לתסור לט"ז דסובר באות ט"ז כל שאין לה דש"ע אלא ציר לא שייך טרוד ולא ככ"פ אלא וודאי דאנן סוברים דם דגים הוה דם לענין זה וקמיטי ביש קשקשים ועמ"ש לקמן העליתי לט"ז יש חילוק בין נפלה לציר ובין הונחה אצל מלוחה א"כ פשיטא דהכין הוא:

ט

בשר. עט"ז דציר נבילה ד"ת וציר דגים דרבנן והיינו באין שמנונית כמבואר סי' פ"ג. ודע דכל מה שנאמר כאן לאחר שיעור מליחה אין להם ציר כמו דגים דרפי קרמייהו או בשר לאחר יב"ש או מעל"ע לאו דאין פולטין כלל שהחוש יכחיש זה אלא שאין פולטין בשפע ולא שייך טרוד ולא ככ"פ. ומש"ה דג מלוח ועופות תפילים שרי הדגים אף לטעם א' של הרשב"א לעיל יע"ש. ומינה בשר שחוטה עם בשר נבילה לאחר מעל"ע אפ"ה נאסר דפולט מעט מעט:

י

ויש. עט"ז דזהו סברת הר"ן דנוגעים מחמת המלח שעל הטהור מרתיח לטמא ומפליט ומבליע בטהור וכשהן רחוקים אז שרי ומינה בטמא מלוח אף רחוקים אסור דציר זב על טהור ולענין דינא עיקר כסברא א' בה"מ עכ"פ להתיר ועש"ך אות כ' ולקמן בק"ה:

יא

הא. עט"ז ועס"י ק"ה דא"א בקיאין בין כחוש לשמן ואוסר במליחה עד ס' וכמ"ש הר"ב כאן בהג"ה:

יב

ויש. עט"ז דדם משרק שריק או דפולט ציר לעולם אף דאנן לא קיי"ל משרק שריק במליחה כמו שיתבאר מ"מ הלחלוחית מעט שריק ודם שבמלח אין טבעו להפליט אלא למשוך אליו עי' ברא"ש:

יג

ובדיעבד. עט"ז בשם הד"מ דאף מאי דאוסר במעשה דרש"י עכ"פ כ"ק מ"מ כאן שרי דהתם נמחה הדם בציר משא"כ כאן שרי דיעבד ואפילו שהה לאחר מעל"ע במלחו ולא הודח אין לאסור דיעבד ופשוט:

יד

ויש. עט"ז וירצה דמ"ש המחבר י"מ א' הוא ספר התרומות דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט דאחריני והסכים הרשב"א לזה בארוך. ויש מתירין הב' הוא דעת מקצת רבותיו של הרשב"א דאף בפלט כל דמו וצירו. ומפרש מ"ש המחבר ופלט כל דמה היינו עם צירה או הודח ונסתמין נקבי הפליטה אפ"ה מהני מליחה שנית דמלח מפליט דם הבא ממקום אחר אף שאין לה דם וציר ש"ע ודגים רפי קרמייהו נסרך ביותר כמי שיתבאר באורך אי"ה באות י"ו. וי"א דרישא סוברים שאין מפליט כלל דם הבא ממקום אחר אף דיש לה דש"ע ולהלכה עיין באות ט"ו:

טו

ואפילו. עט"ז הר"ב חולק עם המחבר דמתיר דיעבד בפלט כל דמו וצירו והוא אוסר ומפני שלא כתב המחבר בפירוש כ"ד וצירו לא כתב הר"ב וי"א. ומ"ש הר"ב וי"א לאו מחלוקת אחרת הוא אלא לפרושי אימת נקרא זמן פליטת צירו יב"ש או מעל"ע:

טז

ואם. עט"ז ויראה לפרש דבריו דסובר דהר"ב משוה מדותיו בין שהונחה אצל חתיכה שלא נמלחה ובין שנפלה לציר ממש דלא כש"ך באות ל"ב ול"ד ול"ו שמחלק בין הונחה אצל חתיכה שלא נמלחה אז א"צ מליחה שנית דטרוד לפלוט ציר לא בלע כלל ומש"ה מותר באין ה"מ תוך יב"ש ולאחר יב"ש בה"מ. ובנפלה לציר דאז וודאי בולעת דלא שייך טרוד כיון שנפלה לציר ממש אלא ע"י מליחה שנית הוא דמותר תוך יב"ש ובה"מ דווקא ולאחר יב"ש אף בה"מ אסור כמו שאבאר בש"ך באורך. אמנם הט"ז אין דעתו כן אלא דשוין המה וכ"מ בת"ח כלל ו' דין ה' שכתב נפלה לציר תוך יב"ש שרי וה"ה הונחה אצל חתיכה שלא נמלחה משמע דחד טעמא הוא וכ"כ שם בפירוש אלא דחזר כאן ממ"ש בת"ח בתרתי א' דשם כתב הודח נסתמין נקבי הפליטה ולא מהני בציר אגב דיפלוט דנסתמין נקבי הציר הרי חומרא ובלא הודח היקל דא"צ מליחה שנית אלא אמרינן ככ"פ במליחה ראשונה אף שהוא לאחר שיעור מליחה ותשש כח המלח כמ"ש בסימן ס"ט במעשה דרש"י אפ"ה אמרינן ככ"ת כיון דהוא מעט בליעה דיש נמי טעם דטרוד קצת ואלו כאן החמיר דצריך מליחה שנית בין נפלה לציר או הונחה אצל חתיכה במלחה (דלהט"ז אין חילוק) והיקל דאם הודח לא נסתמין נקבי הפליטה ממש דהרי כתב ידיחנו כו' זהו תוכן כוונתו. אמנם הש"ך אות ל"ט יישב זה דבהודח נסתמין ולהעביר הלכלוך אין נסתמין. וצריך להבין לט"ז כיון דאין חילוק בין נתלה לציר או הונחה במלחה אצל חתיכה שלא פלטה דמה א"כ אמאי במליחה היקל בה"מ לאחר יב"ש ותוך יב"ש באין ה"מ ובנתלה לציר לא היקל אלא בה"מ כיון דחד טעם הוא י"ל דמ"מ החמיר יותר בנפלה לציר י"ל דבלע טובא משא"כ במליחה יש צירוף דאגב דטרוד לא בלע כ"כ ועמ"ש בש"ך:

ועתה אבא לבאר מ"ש הט"ז וכן משמע מהר"ן שהביא דברי רבינו יונה דהודח נסתמין. הנה הר"ן בשמעתתא דדגים ועופות הביא סברת רבינו יונה דבשר תפל אצל חתיכה שנמלחה מותר דל"ד לדגים שאין להם דש"ע משא"כ כאן דיפלוט אגב דם דידיה. ומ"מ אפילו לפ"ז בשר שפלט כ"ד והודח אין להניח אצל בשר במליחה וכן בשר שפלט כ"ד וצירו וכן בשר שפולט ציר אין להניח בשר אחר עליו שאחר שיניח לפלוט ציר יבלע עכ"ל ולכאורה הוכחת הט"ז מדאוסר בהודח אלמא נסתמין נקבי הפליטה דאל"כ נימא איידי דיתלוט ציר דידיה. וזה דחה הצ"צ בסימן ח' דרבינו יונה סובר דלא אמרינן איידי בציר ומש"ה הודח אסור ובלא הודח שרי מטעם דטרוד לא בלע כלל יע"ש באורך. גם אין לומר מדכתב רבינו יונה ול"ד לדגים דאין להם דש"ע משמע הא אי הוה להו שרי כמו שדקדק הד"מ באמת דבדגים תפילים שרי אלמא סובר ככ"ת שייך בציר דדם דגים הוה כציר כמ"ש מהרש"ל ואפ"ה אוסר בהודח אלמא נסתמין נקבי הפליטה דמנא ליה זאת אימא דם דגים דם מעליא לענין ככ"ת. גם הלשון שכתב הט"ז דמשוה לדין שפלט כל צירו קשה קצת. ויראה דבבא אמצעית מיותרת היא דלא הוה ליה להזכיר אלא בבא א' הודח דאוסר דלא אמרינן איידי בציר ובבא ג' דאם יש לחוש שמא יניח מלפלוט הציר ועליונה עדיין תפלוט דם אסור לאפוקי מסברת הר"י דאורליינ"ש ובבא ב' כ"ש דפלט כל צירו דאסור אלא מש"ה נקטיה לומר דהודח מטעמא דנסתמין נקבי הפליטה הוה וכן בפלט כל צירו אף שפולט קצת ציר כיון שאין פולט בשפע:

אמנם מ"ש הט"ז ראיה מרבו של הרשב"א דהדחה אין סותמת נקבי הפליטה ומטור ג"כ ראיה לא הבינותי כלל דמשמע דמפרש מ"ש הרשב"א בארוך ע"א א' דמורו הרב אמר שבשר שפלט דמו והודח ונמלח עם בשר אחר שרי ע"י מליחה היינו דלא ס"ל דנסתמין נקבי הפליטה ע"י הדחה וככ"פ בציר נמי אמרינן דז"א דטעמם דאף דם מעלמא אמרינן ככ"ת ודגים שאני דרפי קרמייהו נסרך בהם ביותר כמ"ש הרשב"א שם. ובקצר ש"ג ב"ג באמת דחה דבריהם מדגים ועופות ודוחק לומר שמורו הרב ורשב"א מחולקין בהא אי הדחה סותמת נקבי הפליטה. גם מ"ש ראיה מה שלא הזכיר הטור אפילו הודח מתירין מקצת רבותיו ש"מ שסובר שאין הדחה סותמת נקבי הפליטה אפ"ה היה לטור לומר רבותא אפילו הודח דלא טרוד אפ"ה מתירין דאיידי דיפלוט ציר ואין לומר דסובר הטור בציר לא אמרינן כלל טרוד שהרי סברת הרבה פוסקים והרא"ש מכללן דבציר אמרינן טרוד אשר ע"כ דבריו צ"ע בכאן. ולענין דינא הצ"צ בסימן ח' היקל בה"מ ומ"ב בסימן נ"ג ומ"י כלל ו' אות י"ד בשם ס' תמים דעים היקל ג"כ והיינו בה"מ עכ"ת. עוד הביא הט"ז מסקנת רש"ל וחולק עליו באם נשתהה שיעור שיתנו על האש דאסור דהוה כבוש וכמו שהגיה ברמ"א דא"צ יום שלם ועמ"ש בש"ך:

יז

אם. הט"ז תמה והגיה כשיעור כבישה על האש הוה כבוש ואסור ואף לא נמלח כלל והודח בראשונה לדעתו אסור. והש"ך באות ל"ו ובנה"כ חולק עליו ועמ"י כלל ו' אות ה' דכשיעור כבישה על האש יוצא הוא ע"י מליחה דלא הוה כמבושל ממש ועפר"ח אות כ"ח תפס כתי' הב' של הש"ך בכאן דמיירי בכ"מ ולא שייך שיעור כבישה ועמ"ש בש"ך אות ל"ו:

יח

מיהו. עט"ז דאין הדחה מעכבת ואף לכתחלה בהעברה בעלמא סגי והטעם דלא הוה דם בעין ולרכך לא שייך כאן דכבר הודח בראשונה ולשפשף ביד ג"כ לא צריך רק להעביר הלכלוך. ומיהו מליחה שנית ודאי מעכב ל"מ לאחר שיעור מליחה דתשש כח המלח ובלעה מציר אלא אפילו תוך שיעור מליחה אפ"ה כיון שנפלה לציר נמס המלח ואין כח עוד להפליט ומש"ה צריך מליחה שנית משא"כ כשנגעה עם חתיכה שנמלחה עתה זה להט"ז ג"כ שרי ועמ"ש בש"ך. וכתב עוד דאם הודחה בראשונה ונפלה לציר כתב או"ה ריש כלל ה' להתיר וכ"כ הש"ך באות כ"ט והיינו כמ"ש או"ה שם באות ג' דציר אין כחו להתבלע אלא הוא עצמו ולא להפליט ולהבליע דבר אחר בתוכו כמו טהור מליח וטמא תפל. ובאות א' כתב הטעם ככ"פ וז"א דהא מחזקינן לדם שעליו לדם בעין אלא טעם הב' עיקר ועיין בהג"ה שם שבסוף הספר רוצה לאסור מטעם הא' ומש"ה הביא הש"ך באות כ"ט טעם הב' והט"ז ודאי דעתו ג"כ אטעם הב'. אמנם כן נראה דוקא שלא שהה שיעור כבישה הא שהה כשיעור על האש להט"ז אף בה"מ אסור דלא עדיף מחתיכה שהודחה בראשונה ונתלה תוך שיעור מליחה לציר ושהה כשיעור על האש ולהש"ך והמ"י עכ"פ באין ה"מ יש לאסור דנהי דמפליט ומבליע מ"מ בדם בעין ל"ש ככ"פ כמבואר וא"כ בשהה כשיעור על האש להש"ך והמ"י באין ה"מ אסור ולט"ז בה"מ נמי עס"י ס"ט  :

יט

והא. עט"ז ומדבריו לכאורה יראה דבתוך מעל"ע נמי שרי בה"מ מדכתב יום שלם משמע מעל"ע וחולק עם הש"ך אות ל"ח דכתב דוקא תוך יב"ח ולפ"ז צריך לדחוק מ"ש הר"ב תוך יב"ש רבותא קאמר אפי' תוך יב"ש דוקא בה"מ ואין זה כלום דמשמעות לשון הר"ב דלאחר יב"ש בה"מ אסור בציר ויש לדחוק ולומר מ"ש הט"ז יום שלם היינו יב"ש ואין חולק. עש"ך:

כ

ומה. עט"ז היינו במקום דלא מהני מליחה שנית ובשהה כשיעור על האש לדידיה תו לא מהני מליחה שנית אף תוך שיעור מליחה ואף בכלי מנוקב דהא לעיל איירי בכ"מ דאל"כ אסור בלא"ה משום מולח בכשא"מ. ומיהו חתיכה תפילה ונפלה לכשא"מ יש דעות לומר דמהני מליחה אח"כ וכמ"ש לעיל ובש"ך אות ל"ו אבאר עוד:

דע דמליחת הדקין המבואר בסי' ע"ה וכרס וכדומה דין חדש יש בהו כמו שאומר. דאם הסירו השומן מעליהם ונמלח עם שאר בשר אף דמותר עיין בט"ז סימן ע"ה אות ז' וכן המנהג מ"מ אם נפלה לציר תוך שיעור מליחה אפ"ה יש לאסור אם לא בה"מ וצורך גדול כיון דאין להם דש"ע אלא ציר א"כ לא אמרינן ככ"פ אגב ציר דידיה בנתלה לציר וכאמור. ולט"ז אות א' דמשמע אף במולח בכ"מ כל שאין לו דש"ע אמרינן דבולע אלא ככ"פ א"כ אם נמלחו כרס ודקין עם בשר ולאחר חצי שעה הסירו הדקין או קודם שיעור מיל והודחו ונתבשלו יש לאסור עכ"פ באין ה"מ דבלעו מבשר וצריך שיעור מיל וכן הודחו תוך שיעור מיל ונמלחו עם בשר אסורין למ"ד נסתמין נקבי הפליטה ודוקא בשר תוך שיעור מליחה שהודח אין נסתמין דיש לו עוד דם משא"כ נקבי הציר כמ"ש בת"ח והש"ך והט"ז לא הכריע להתיר ומיהו י"ל דשאני ציר לאחר שיעור מליחה מתוך שיעור מליחה דפולט ציר בשפע ואין נסתמין ומ"מ יש להחמיר וכדאמרן  :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.