ערוך לנר/יבמות/לג/ב

ערוך לנר יבמות לג ב

דף ל"ג ע"ב

בגמרא ואילו מליקה שיירא. א"ל דאטו כי רוכלא צריך לחשוב כל האיסורים כיון דכבר תני שנים דבבת א' די"ל דאכתי למה תני הנך דאיכא למיטעי בהו דאיירי בכולל ליתני מליקה דלא שייך למיטעי דלא משכחת רק בב"א ולאשמעינן חדוש לר"ש דאפילו באיסור ב"א לא מחייב אלא חדא, ועור י"ל דע"כ מוכח דזר ששמש לא בבת א' איירי דאי בב"א א"כ לר"ש דלא מחייב אלא חדא ע"כ אחמור מחייב והרי האיסור החמור הוא שבת דבסקילה ואיך קאמר אין כאן אלא זרות אלא ע"כ דבזה אחר זה מיירי וחייב אזרות דקדים:

והולכה טלטול בעלמא. א"ל דבהולכה בלא"ה אי אפשר לאוקמי' לפי מה דאמרינן בזבחים (י"ד:) דלר"ש הולכה בזר כשרה א"ב איך קאמר ר"ש דיש כאן משום זרות די"ל דפריך לר' אלעזר (שם) דס"ל דגם לר"ש הולכה פסולה בזר, אכן לא ידעתי למה שבק בגמרא זריקה וישיב ג"כ עליו טלטול בעלמא היא שהרי זריקה עבודה תמה היא ואפילו מיתה בידי שמים איכא משום זרות:

והאר"י הבערה ללאו יצאת. ק"ק כיון דאחתיכה שחל עליו האיסור דיינינן ולא אאיסור סתמא וכמש"כ הרשב"א נגד הראב"ד א"כ מאי פריך והאר"י הבערה ללאו יצאת פי' וא"כ הוי כולל בקל על חמור וכמו שפירשו התוספות דלמא איירי בקרבן שהקדישו בשבת וא"כ כשחל שבת עדיין לא הי' על בהמה זו איסור זרות כיון שעדיין אינה קדשים אבל איסור שבת הי' דגם כשהיא חולין אסורה להקטיר חלבה בשבת וא"כ חל זרות אשבת בחמור על קל בכולל שכולל שאר עבודות שאינן מלאכות בשבת כגון קבלה הולכה וזריקה וא"ל דאכתי לא הוי חל שבת אאיסור חולין בעזרה דקדים דגם קודם שבת וקודם שהוקדשה הי' אסור להקטיר. חלבה משום חולין בעזרה דאיכא איסור ע' ואע' לא חל איסור אחר וכמש"כ התוספות בשבועות (כ"ג:) דהניחא למ"ד חולין בעזרה דאורייתא אבל למ"ד לאו דאורייתא אפילו השחיטה וכמו שפי' רש"י בקידושין (נ"ח.) אכתי ק' וא"כ מאי פריך לר' יוסי דלמא ר' יוסי כוותי' ס"ל ואפילו לפי מה דפליגי התוספות בפסחים (כ"ב.) על רש"י וס"ל דהשחיטה לכ"פ דאורייתא מכ"מ ק' כיון דשבת חשיב מוסיף לגבי בהמת חולין דאתוסף משום שבת עלי' איסור לשוחטה גם בחוץ לעזרה או לשחטה לשם קרבן יחיד ובמוסיף אפילו קל על חמור חייל כמש"כ התוספות וא"כ איסור שבת קדים דחל על איסור חולין בעזרה במוסיף וכשחל אח"כ איסור זרות הוי חמור על קל, וי"ל דע"כ לאו בהכי איירי שהקדישו בשבת דא"כ היאך קאמר ר"ש דאין כאן אלא משום זרות משום שבת הל"ל כיון דאיסור שבת קדים, וא"ל דר"ש לשיטתו קאי דס"ל בסנהדרין (ס"פ הנשרפין) דזר ששמש הוא בחנק ודלמא ס"ל הבערה ללאו יצאת וא"כ הוי זרות על שבת כולל בחמור ושפיר חל איסור זרות ולכן חייב משום זרות, דז"א דא"כ אכתי הו"ל לחייב תרתי לר"ש גם משום שבת דקרים ועוד הרי ר"ש אפילו כולל בחמור על קל לית לי' כמש"כ רש"י בחולין (ק"א.) ועוד דר"ש ע"כ לא ס"ל הבערה ללאו יצאת כמש"כ התוספות בשבת (ק"ו.) ע"ש ועיין לקמן:

הבערה ללאו יצאת. ק"ל הא בשימת חלבים על האש יש ג"כ מלאכה אחרת משום מכבה הגחלים כדמוכח מהא דאמרינן בביצה (דף כ"ב) איבעיא להו מהו לעשן וכו' תחלתו מכבה וסופו מבעיר ע"ש, הרי דאפילו במוגמר שייך משום מכבה כש"כ בשימת חלבים על האש וא"כ שפיר יש בהקטרה מלאכה שיש עלי' סקילה וא"ל דכיבוי דבר שאינו מתכוון הוא ואין חייבין עלי' דאכתי קשה הרי הוי פסיק רישא דמודה בי' ר"ש ג"כ דדבר שאינו מתכוין חייבין עלי', ובשלמא לפמש"כ התוספות בכתובות (דף ה') בשם הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' פטור עליו א"ש אבל לכאורה מוכח דעת רש"י דאינה כן שהרי הערוך מביא ראי' לשיטתו מהא דאמרינן בזבחים (דף צ"א) דאליבי' דר"ש מזלפין ין ע"ג האשים אע"ג דפסיק רישא הוא דודאי מכבה אע"כ כיון דלא ניחא לי' בהאי כבי שרי ע"ש, ורש"י בזבחים (שם) הקשה ג"כ קושיא זו דפסיק רישא הוא ותירץ דכיון דאפשר לזלף בטפין דקות לא הוי פ"ר ע"ש, וא"כ מדלא תירץ כתירוץ הערוך משמע דלא ס"ל כוותי' וא"כ אכתי קשה לשיטת רש"י מאי פריך אימא דהמלאכה היא הכבוי, וי"ל דקושית הגמרא הוא לרבי יוחנן דמתרץ בשבת (ל"א:) דרבי יוסי ס"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ולכן פריך שפיר לר' יוסי לשיטתו דא"ל דהמלאכה היא הכבוי שהרי הכיבוי מלאכה שאצ"ל היא כדאמר נמי בזבחים לענין מזלפו ע"ג האשים שפטור עלי':

שוב ראיתי בשער המלך (ה' י"ט פ"ג) שהקשה ג"כ קושיא בכה"ג דלמה לא קאמר שעבד במליחת אימורים לפי מה שהוכיח שם דמליחה בעי כהונה ובמליחת חלבים יש מלאכה דעבוד וא"כ הוי זרות ושבת במלאכה גמורה ותירץ ג"כ כתירוצינו על קושיתנו הנ"ל כיון דר"י ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור עלי' לא חייב במליחה משום מעבד ע"ש, ולא ידעתי למה כתב בפשיטות כיון דר"י ס"ל מלאכה שאין צ"ל פטור שהרי בשבת (דף ל"א) נראה שיש פלוגתא דאמוראי בזה אליבי' דר"י אבל עכ"פ י"ל דהסוגיא דהכא ס"ל אליבי' דר"י כן, אבל מכ"מ תמוה לי לפי מה שכתב הרמב"ם (בהל' ביאת מקדש פ"ט) דזר שיצק ובלל לוקה משום זרות ע"ש והרי ביציקה ובלילה יש מלאכה גמורה שהיא לישה וא"כ מאי פריך זר ששמש במאי לימא ששימש ביציק' ובלילה שיש זרות ושבת ובזה לא שייכי תירוצינו דלעיל דהא הוי דבר המתכוון ומלאכה הצריכה לגופה, הן אמת שלכאורה יש סתירה בזה בדברי הרמב"ם עצמו שבהל' פסולי המוקדשין (פ' י"א) כתב דיציקה ובלילה כשרה בזר וכ"כ ג"כ הרמב"ן בויקרא בפסוק כי כל שאור וכ"כ גם הברטנור' במנחות (פ"ב) ובסוטה (פ"ג) אבל מכ"מ לפי מה שכתב בהל' ביאת מקדש בפי' דזר לוקה על יציקה ובלילה קשה דלימא דעבד ביציקה ובלילה וצ"ע:

בשחיטת פרו של כה"ג. הקשה בשער המלך (הל' יוה"כ) מזה על מה שכתבו התוספות ביומא (דף מ"ב) בשם הר"י קלצון דפסול פרו של כה"ג בזר לא משום דעבודה היא השחיטה אלא דקפיד קרא על בעלים דוקא ע"ש דא"כ היאך חייב הכא משום זרות והניח בצ"ע, ולפענ"ד י"ל דהנה התוספות שם ביארו דע"כ לא הטעם משום עבורה דהרי גם שאר כהנים פסולים אלא הטעם משום בעלים והנה ראיתם מפסול שאר כהנים לכאורה אינה מוכרחת כ"כ שהרי גם הכא אמרינן זר אצלו קאמר א"כ גם והזר הקרב יומת דקרא יש לפרש כן, אבל ביותר קשיא לי אפכא אי אמרינן דהטעם משום בעלים למה פסולה שחיטת פר בשאר כהנים הא גם שאר כהנים אקרו בעלים דפר כדאמרינן ביומא (נ"א:) אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגווי' היכי מכפר להו ע"ש, אכן באמת הא אתי שפיר ע"פ מה דקמבעי' לי' לרבי אלעזר שם (נון:) אי כהנים בקביעותא מתכפרי או בקופיא מתכפרי דאי בקביעותא מתכפרי מקרי קרבן השותפין ואי בקופיא מקרי קרבן דכה"ג ע"ש דלפי המסקנא אבעיא זו לא אפשטה שם גם נראה מדברי התוספות שם דרק לר"מ מבעי' לי' כן אבל לת"ק פשיטא לי' דפר מקרי קרבן של כל הכהנים, והשתא תרצו התוספות שפיר דלמ"ד הפר בזר פסול לא הי' יכול לפרוך הרי שחיטה לאו עבודה די"ל דס"ל כר"מ וס"ל בקופיא מתכפרי וא"כ הטעם משום בעלים ומכ"מ הכא לתי' רב אחא ב"י ל"ק די"ל דהוא מתרץ דהך תנא באמת ס"ל בקביעותא מתכפרי וא"כ ע"כ אין הטעם משום בעלים אלא משום זרות או דס"ל כת"ק דר"מ דפשיטא לי' דפר מקרי קרבן של כל הכהנים וכמו שפסק גם הרמב"ם (ה' תמורה פ"ב):

ובהכי יש לישב ג"כ מה שהקשו התוספות בקדושין (מ"א:) למה לא יליף שלוחו של אדם כמותו מדקפיד קרא בפרו של אהרן שהוא ישחוט ע"ש, ולפ"ז י"ל דהא לא מצי למיפשט דהא י"ל דאדרבא דייקינן מיני' דכהנים בקביעותא מתכפרי וא"כ פסול שחיטה באחר הוא ע"כ מטעם זרות ולא מטעם בעלים שהרי גם הכהנים הם בעלים וכיון ואית להו שותפות בגוי' הרי ע"כ לא הקפיד' התורה לפסול שליח רק לפסול זר דהיכי שיש לו שותפות בגוי' לא מקרי שליחו' כדמוכח בסוגיא שם:

של כה"ג ביוה"כ. לפ"ז צ"ל דמה דקתני ששימש בשבת ששימש ביוה"כ קאמר דיוה"כ נמי אקרי שבת כדכתיב שבת שבתון הוא לכם דא"ל שאיירי ביוה"כ שחל להיות בשבת דא"כ ליחייב ג' משום זרות ושבת ויוה"כ לר' יוסי דאית לי' איסור כולל שהרי למאן דס"ל כן מחויב שתים בשבת ויוה"כ כדאמרינן חולין (דף ק"א) אבל ק"ל שהרי ודאי איסור זרות של שחיטת פר לא חל רק ביוה"כ בשעת עבודה דבזה כתיב אהרן וחוקה אבל בלילה דלאו זמן עבודה הוא ליכא איסור זרות אפילו הקדיש הפר מערב יוה"כ ואיסור שחיטה משום יוה"כ כבר חל בשעת כניסת יוה"כ וא"כ קדים יוה"כ לזרות ואיך מחייב ר"י שתים הרי זרות על יוה"כ הוי כולל בקל טל חמור דיוה"כ הוא בכרת ובזרות ליכא אלא מיתה ב"ש ובכריתות (כ"ג:) מוכח דמיתה ב"ש על כרת חשיב קל על חמור ובקל על חמור גם ר"י לית לי' כולל כדמוכח ממה דמקשה והאר"י הבערה ללאו יצאת וכמש"כ התוספות, וי"ל דרבי יוסי אפשר דס"ל כרבי (שם) דבקדשים אחע"א אפילו קל ע"ח וזרות איסור קדשים הוא וא"ל דא"כ מ"ט דר"ש דהא לפי מה דמוכח ממתניתן דשם בקדשים גם ר"ש מודה דאחע"א די"ל דהא מייתי התם תנאי אליבי' דר"ש דלפי הברייתא דאמר ר"ש ואין פגול בעולין ס"ל דגם בקדשים אין אחע"א וא"כ י"ל דגם הך ברייתא דהכא הכי ס"ל אליבי' דר"ש אבל לר"י לעולם י"ל דטעמי' משים דקדשים הוא לכך אחע"א בקל ע"ח, אכן ק"ל דאכתי קושיתנו הנ"ל במקומה עומדת כיון דאיסור זרות דשחיטת פר לא חל עד שעת עבודה ביוה"כ ובליל יוה"כ עדיין אין איסור זרות בעולם לכהן הדיוט ומשום יוה"כ כבר מוזהר שלא לשחוט הפר א"ר איסור יוה"כ קדים ואיך קאמר ר"ש אין כאן אלא משום זרות הל"ל משים יוה"כ דקדים ואין איסור זרות חל עליו וצ"ע:

במתניתן ובשעת כניסתן לחופה. הא דנקט כן ולא בפשטות דלאחר קידושין החליפו נשותיהן הי' נ"ל לפמש"כ התוספות הרא"ש לקמן בשם מהר"ם אהא דפריך והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דהא דפשיטא לי' דבתולות הן ולא בעולות ה"ט מדנקט נכנסו לחופה ולא בלא חופה אע"כ ה"ט משום דאז הן נערה המאורסה ובנערה מאורסה אין כרת ולא חטאת וגם לא נשנה בל"ו כריתות וא"כ ע"כ בבתולה איירי דאי בבעולה שהיא בחנק כא"א גם בלא כניסתה לחופה הוי מצי למינקט ע"ש, וא"כ י"ל דהא גופא אתי לאשמעינן דבלא כניסה לחופה לא מחייב חטאת משום נער' המאורסה, אלא דהך שיטה דמהר"ם תמו' לי איך אפשר לומר דבנערה המאורסה אין איסור א"ח א"כ קשה אזהרה לנערה המאורסה מנ"ל דבכל מקום בעינן עונש ואזהרה כמבואר בסנהדרין בכמה דוכתי' ובנערה המאורסה לא כתיב אזהרה רק עונש אע"כ דהיא בכלל אזהרת ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך דגם משעת אירוסין נקראה אשת כמו גבי אשת אחיך אשת בנך אשת אביך דגם מן האירוסין במשמע וא"כ הכרת דאשת איש דנפקא מכי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו דקאי אקרא דאל אשת עמיתך ג"כ דמני' נפקא כרת לכל העריות כמבואר (ריש כריתות) קאי אנערה המאורסה כמו אאשת איש וכן מוכח ג"כ מהתוספות לקמן (נ"ט:) ממה שכתבו דכל עריות אתקשו לנ"ה ע"ש וא"כ חטאת נמי מחייב דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת והא דלא חשיב (ריש כריתות) ג"כ נ"ה ה"ט כיון דחשיב א"א ונ"ה מקרא דאשת איש נפקא לא יכול לחשבה לחוד דחד שם איסור וחד לאו היא עם א"א, ועוד ק"ל אי ס"ד דבנ"ה ליכא כרת א"כ היאך קחשיב בסוגיא דלקמן איסור אשת איש ואשת אח איסור בת אחת משעת קדושין הא שם איסור אשת איש דנתחייב עליו כרת וחטאת לא חל עד שעת כניסת חופה דמקודם הי' עלי' שם נערה המאורסה שאין עליו כרת וחטאת וא"כ דומה למש"כ התוספות לעיל (ל"ג. בד"ה אלא מליקה) דאיסור זרות לא חל כיון שעדיין אסור מטעם מעילה אע"כ דאשת איש ונערה המאורסה שם א' הוא וגם על נ"ה חייבין כרת וחטאת ולכן דברי מהר"ם צע"ג, ומה שהקשינו לענין מה נקט בשעת כניסתו לחופה בפשטות י"ל דנקט נכנסה לחופה לאשמעינן דטעה בדבר מצוה חייב כדאמרינן בגמרא ודבר מצוה לא הוי רק אחר חופה דאז נקראה הבעילה בעילת מצוה וכמש"כ הרב אלפסי בשמעתין:

משום אשה אל אחותה. הרמב"ם (פ"ד מהל' שגגות) הביא דין זה ולא הביא רק ג' איסורים בלא אשה אל אחותה, והכס"מ העיר על זה ותי' בשם הר"י קורקס דאיסור זה לא משכחת רק ע"י כולל והרמב"ם לא חשיב כולל באותו פרק, אכן ק"ל הא משכחת במוסיף ג"כ כגון שהי' כבר נשוי אחות האחת כשנשא אחיו את אחותה ואז חלו איסור אשת אח ואיסור אשת איש אאחו' אשה במוסיף וכן נדה במוסיף, ולכן נ"ל דהרמב"ם לא רצה למינקט רק האיסורין הפשוטים שהם בכל גוונא וזה הוא בג' אסורים דא"א ואשת אח שחלו בבת א' ונדה במוסיף אבל אי חשיב אחות אשה בכולל או במוסיף לא משכחת רק בשיש לה עדיין אחיות או לו אחים וא"כ לא מחייב בכל גוונא ובלא"ה כתב דין זה אח"כ במה שכ' דלפעמים חייב על ביאה א' ח' חטאות:

פתוי קטנה אונס הוא. מזה הקשה הרב המגיד על הרמב"ם (פ' ג' מהל' איסורי ביאה) והביא ראיה להשגת הראב"ד שם והניח בצ"ע ועיין לקמן (ס"א:) שכתבתי ישוב לדעת הרמב"ם:

ברש"י ד"ה שחיטה בזר. ואין כאן זרות. הא דלא כתב ג"כ אין כאן שבת על זה העיר השער המלך (בהל' ביאת מקדש) ורצה להוכיח מזה אף דשחיטה בזר כשרה מכ"מ איכא איסור שבת ע"ש, וזה תימה כיון דזר מותר לכתחלה לשחוט איך ס"ד שיתחייב משום שבת כיון שהתורה צותה קרבן זה של צבור להקריב בשבת, אכן דעת רש"י נ"ל דאף דזר ששמש בשבת דפליגי בי' ר"ח וב"ק ע"כ איירי בקרבן צבור כדאמרי טעמא שבת לכל הותרה מכ"מ הך זר ששמש בשבת דברייתא יש לפרש בקרבן יחיד ובקרבן יחיד ששוחט בשבת בין כהן בין ישראל ודאי דאיכא איסור שבת כיון דהתורה אסרה הקרבתו בשבת הוי כשאר מלאכה דעלמא ולכן משבת לא הי' יכול להקשות ולכן פי' רש"י אין כאן זרות דמזרות עכ"פ מקשה שפיר בין בקרבן יחיד בין בק"צ, אכן לכאורה נסתר זה ע"פ מה שכתבנו לעיל דהקושיא דהכא ע"כ לא קשה רק אקרבן צבור דקרבן יחיד הוי איסור מוסיף דאפילו קל על חמור חל ושדייק כן דמקרבן צבור איירי מדקאמר ר"ח שבת לכל הותרה וא"כ קשה ממנ"פ אי בקרבן יחיד שפיר משכחת דחייב משום זרות ומשום שבת ואי בק"צ תרווייהו ליכא ועוד בלאו הכי יש להשיב על מה שכתבנו לעיל דהקשה הכא על מה דקאמר ר"ח שבת לכל הותרה דא"כ מאי פריך מר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאת הא מסקינן דר"ח אליבי' דר"ש קאמר וצ"ע:

בד"ה טלטול. ואין כאן שבות. נ"ל שצ"ל אין כאן שבת א"ל חסר תיבת אלא וצ"ל אין כאן אלא שבות וכן נראה מתוספות סוכה (ריש פרק לולב וערבה) דאיסור טלטול מוקצה מדרבנן מיהא איכא ע"ש:

בד"ה ומפרישין אותן. שלא יתלו העוברים בבעליהן. הא דתלה הקלקלה בהן שהן יתלו העוברים בבעליהן ולא כתב שגם הן יטעו בכך ויהיו סבורין שמבעליהן הן מעוברת ומתוך כך יבוא ממזר בקהל ה' נ"ל דה"ט דלקמן (מ"ב.) פריך ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג' חדשים לבדקה ומתרץ אשה מחפה על עצמה ע"ש וא"כ קושיא זו בעצמה שייך ג"כ הכא ותמתין משהו ותנשא וצ"ל ג"כ אשה מחפה על עצמה ולכן כתב רש"י שלא יתלו העוברים בבעליהן:

ובהכי א"ש מה שי"ל מה קמ"ל דמפרישין להבחין בין זרע כשר לזרע פסול כמש"כ רש"י הרי לקמן (שם) תנן דאפילו להבחין בין זרע כשר לזרע כשר בעינן הבחנה, אבל לפ"ז א"ש דצריך להשמיענו דאפילו הכא שאם מעוברת ותחפה תביא ממזרים בישראל מכ"מ חיישינן שמא תחפה וצריך הבחנה:

בתוספות ד"ה א"כ אתניין. ולהכי פשיטא לי' בסמוך. ק"ק מאי ק"ל איך פשיטא לי' דר"י איסור כולל אית לי' הא ודאי פשיטא לי' כן כיון דמליקה שיירי א"כ ט"כ איסור ב"א לית לי' וזר ששמש שמחייב שתים הוא ע"י כולל וע"ז פריך שפיר השתא בא"כ מחייב תרתי באב"א מבעי', וי"ל דהתוספות סמכו בזה אמה שכתבו בסמוך בד"ה לקברו דממליקה שיירא לחוד ל"ק די"ל דלא תני לי' כיון דמחייב שתים ממש וע"כ צ"ל דפריך כיון דגם בבעל מום ששמש חייב שתים ממש מטעם כולל וא"כ ע"כ פשיטא לי' להש"ס דר' יוסי אית לי' א"כ:

בד"ה אמר ר"י. והרי זר שאכל מליקה. פי' ואי לא מני לאו גרידא לא פריך מידי לב"ק דליתני זר שאכל מליקה א"נ שהקשו מפלוגתא דר"ח וב"ק דלעיל כמו שהם איירי מלאוי גרידא כמו כן י"ל בפלוגתא דר"י ור"ש והא דנקטו התוספות לאו דנבלה דוקא ולא ג"כ לאו דזר דגם באכילה דזר ליכא אלא לאו וכן הוי מצו להוכיח ובעל מום ששמש דמשום ב"מ ליכא רק אזהרה וכמו שכתבו גופא לקמן, י"ל דרוצים להביא ראי' דמני לאו היכי שהאיסור השני שחל על הראשון הוא רק לאו כמו גבי הבערה דשבת, אכן בתוספות הרא"ש באמת כתב כן דכמו דבזר שאכל מליקה יש לאווי כ"כ י"ל בזר ששמש בשבת:

בא"ד. דלא חייל קל על חמור כדאמרי' בסוף גיה"נ. פי' כמו דמחלקינן שם דאפילו מאן דלית לי' כולל בשוין מכ"מ בחמור על קל אית לי' כמו כן יש לומר דמאן דאית לי' כולל בשוין בקל על חמור לית לי':

בא"ד. איסור שבת קיל לפי שהותר במקדש. ק"ק לפי"ז היאך אמרינן בפסחים (דף ע"ג) השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות היאך חל שבת על ע"ז דמיד כשנולדה חל עלי' איסור שלא לשוחטה לע"ז והיאך חל שבת עלי' ובשלמא מאיסור שחוטי חוץ ל"ק דה"ל איסור מוסיף דכשהקדישה נוסף עלי' איסור שלא לשחטה בחוץ אפילו שלא לשם ע"ז ולכן אף דהוי קל על חמור דע"ז בסקילה ושחוטי חוץ בכרת מכ"מ חל איסור ש"ח במוסיף על ע"ז דבמוסיף חל איסור קל על חמור וכמו שכתבו התוספות הכא אבל משבת ק' היאך חל על ע"ז דאיסור שבת ליכא אלא כולל שכולל שאר מלאכות והרי שבת חשיב קיל לגבי ע"ז שהותר במקדש וגם הותר אצל חולה ופקוח נפש וע"ז לא הותר דהוא מג' עבירות דיהרג ואל יעבור עליהן וא"ל דאיירי שנולד בשבת באותו יום דז"א דא"כ ליכא משום שחוטי חוץ דהוי מחוסר זמן וגם בעוף אכתי הוי אפרוח שלא נפקחו עיניו, וי"ל דשבת חשיב ג"כ א"מ דמוסיף איסור עלי' שלא לשחטה אפילו בעזרה ואפילו שלא לשם ע"ז לקרבן יחיד שהרי בחטאת העוף איירי כדמוקי בחולין (דף מ"א) דלעולם אינו נקרב בשבת, אכן אכתי ק"ל לשיטת התוספות ישנים בכריתות (י"ד:) דפליגי אתוספות דהכא וס"ל דאפילו במוסיף לא חל קל על חמור וא"כ ק' היאך חלים שחוטי חוץ ושבת על ע"ז, ואפשר שמזה הטעם כתב הרמב"ם (פ"ד מה' שגגות) דהך דשחט בשבת בחוץ לע"ז איירי באיסור ב"א אף דלכאורה לא צריך כיון דהוא פסק כמ"ד בכולל ומוסיף אחע"א כמו שכתב בהאי פירקא שם גופא דמה דאמרינן בחולין (דף מ"א) כולהו בהדי הדדי אתי שם לא מיירי מאחע"א אלא שלא נימא שכבר נאסר משום ע"ז וליכא עוד שחוטי חוץ אבל מדברי הרמב"ם נראה דלענין אחע"א איירי אלא י"ל דס"ל ג"כ כשיטת התוספות דכריתות ואיסור בת אחת משכחת בהנך ג' אסורי כגון שהביא ב' שערות בשבת:

בא"ד. התורה אמרה יבוא איסור נבלה. עיין בתוספות (זבחים ע'.) שכתבו דנבלה טל חלב איסור מוסיף הוא וא"כ לכאורה לק"מ, שוב ראיתי שבשער המלך (הל' אסורי ביאה פ' י"ז) עמד בזה:

בא"ד. דהותר מכללו אצל חי'. א"ל דאכתי ק' לריה"ג דלית לי' הך סברא בפסחי' (כ"ג:) וקאמר בבהמה מיהת לא אשתרי ע"ש, וכה"ג הקשו גם התוספות בחולין (ק"כ.) ותירוצם שם לא שייך כאן די"ל דלריה"ג בלא"ה צ"ל רמה שאמרה תורה יחול נבלה על חלב גזיה"כ הוא ולא מן הדין דהא ריה"ג אפילו בשווין לית לי' כולל בחולין (ק"א.):

ובהכי א"ש ג"כ מה דק' מהא דפריך (שם) וסבר ריה"ג אין איסור חל על איסור והתניא שבת ויוה"כ וכו' וע"ש בפי' התוספות דקא ס"ד דשבת חשיב כקדים ויוה"כ חל מטעם כולל, ולכאורה איך אפשר לומר כן דהרי ה"ל יוה"כ אשבת כולל בקל על חמור, ולפ"ז א"ש דאי אמרינן ריה"ג אית לי' כולל א"כ י"ל דיליף ג"כ מדאמרה תורה יחול נבלה על חלב וממילא מוכח לשיטתו דאפילו קל על חמור חייל דלדידי' לא חשיב חלב הותר מכללו וא"ל הא אכתי הוי שווין לפי תי' התוספות אחרית שיש חומרא בנבלה שכן מטמאה די"ל דתירוץ זה בלא"ה לחוד לא מספיק דהא אכתי ק' מטרפה דאמרה התורה ג"כ דיחול על איסור חלב וכמו שהעיר כבר בספר שער המלך, וצ"ל דהתוספות לא נקטו סברא זו רק לענין הא דלא נצטרך לומר דלכך לא חשיב נבלה הותר מכללו במליקה משום דכהנים משלחן גבו' קזכו אבל לענין טרפה באמת קיימינן בהך תירוץ דחלב קיל שהותר מכללו:

בא"ד. דיש לה היתר בחיי אוסרה. במהרש"א מ"ב הביא בשם גליון תוספות וכן כתב בתוספות הרא"ש דאע"ג דחייל נמי אאיסור אשת אח דחמיר י"ל דגם אחות אשה חמיר שכן בידו לרבות ע"ש, וק"ל לפי מה דאמרינן לקמן (נ"ד.) נראה דאדרבא באשת אח חשיב יש לרבות חומרא, ולפי מה שכתבו התוספות בתירוץ בתרא שם אדרבא גם לענין יש בידו לרבות חמיר אשת אח מאחות אשה ועכ"פ מוכח דשוין הן וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף