קרן אורה/יבמות/לג/ב

קרן אורה יבמות לג ב

דף ל"ג ע"ב

גמרא ואלו מליקה שיירי'. ולמאן אי לר"י השתא באיסור כולל כו'. יש לדקדק לשיטת הרשב"א ז"ל וכן כתבו התוס' בכמה דוכתי דר' יוסי לית ליה איסור כולל. והא דפליגי הכא היינו לקוברו כו'. א"כ היכי דייק מהא דשיירי' דר"ש מודה בבת אחת דילמא מש"ה שיירי' דבהא מחייב ר' יוסי תרתי לגמרי למלקות. והכא לא תני אלא הני דפליגי לקוברו כו'. ומש"ה לא מצי למיתנייהו בהדי הדדי. וראיתי בתוספתא במכילתין דאיתא התם אם בא עלי' חייב משום אשת אח ואחות אשה דברי ר"מ ר' יוסי ור"ש אומרים אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. זר ששימש כו' יש כאן משום זרות כו' דברי ר' יוסי ור"ש אומר אין כאן אלא כו'. ולכאורה קשיא דר"י אדר"י דהת' מודה לר"ש דאינו חייב אלא משום אשת אח. והכא קאמר דחייב משום כולן. אבל לדברי הרשב"א ז"ל ניחא דהתם דפליגי בחיוב חטאת ועונשים ס"ל לר"י כר"ש באיסור כולל דאינו חייב אלא משום אשת אח ור"מ הוא דמחייב שתים דאית ליה איסור כולל. אבל בזר ובע"מ פליגי לענין לקוברו כו' בהא קאמר דחייב משום כולן. אבל התוס' ז"ל כתבו בפשיטות דר' יוסי ס"ל איסור כולל. ועיין תוס' לקמן בד"ה לקוברו:

תוס' בד"ה האמר ר"י הבערה ללאו יצתה. והקשו אטו לא מני לאוי גרידא ותי' דאפילו מאן דס"ל איסור כולל מ"מ קל על חמור לא חל כדאמר בפרק גיד הנשה מאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חמור אית ליה. ועפ"ז פי' כל הני דשמעתין דבעינן דווקא שיהיו שוין עכ"פ. אבל קל על חמור לא חייל. ולפ"ז לא הבנתי מאי מייתי ראיה מהא דחולין מאן האי תנא כו' הא האי תנא לית ליה איסור כולל אפילו בשוין דנבילה לא חייל אגיד בכולל אלא בעי דווקא שאיסור השני יהיה חמור ור"מ שם ס"ל דבשוין נמי חייל. וא"כ מנ"ל דר' יוסי ס"ל כהאי תנא דבעינן איסור חמור דילמא ס"ל כת"ק דלא בעינן איסור חמור. ואי כוונתם דהיכא דאיסור השני קל מן הראשון כ"ע מודים דלא חייל בכולל. א"כ לזה לא מייתי ראיה מהא דחולין. אלא ע"כ מסברא פשיטא להו הכי. ומנ"ל למימר הכי מסברא והא מאן דאית ליה איסור כולל הוא משום דדמי לאיסור מוסיף כדאמר רבא בשבועות וכי היכי דבמוסיף חל אפי' קל על חמור ה"נ בכולל:

ע"כ נראה דשמעתין אזלא אליבא דרבי ורבי אמרינן בכריתות סוף פרק דם שחיטה דס"ל דאיסור קל אינו חל על איסור חמור. ומש"ה פריך היכי קאמר רבי אליבא דר' יוסי דזר ששימש בשבת חייב שתים הא ס"ל הבערה ללאו יצתה וקל על חמור לא חייל. ומשמע התם דאפי' ע"י כולל או מוסיף לא חל קל על חמור לרבי דמוכיח התם דבקדשים אית ליה איסור חל על איסור מהא דאמר רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ואיסור עולין הוא קל לגבי חלב דאיסור כרת וזה הוי איסור מוסיף לשיטת הרמב"ם ז"ל דהנאה הוי איסור מוסיף. ואפ"ה בחולין כה"ג לא חייל כיון דהוי קל על חמור:

ובגמרא פרכינן התם למ"ד דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור האי כל חלב לה' מאי עביד ליה ופירש"י ז"ל התם דמאשר לה' לרבות האמורים לא פריך דמצינן למימר דאתיא כרבנן דר"ש דס"ל איסור כולל. אבל האי קרא דמעילה קשיא דהא לא אשכחן ליה בחולין עכ"ל. משמע מדבריו ז"ל דמעיל' באימורין לא הוי לא כולל ולא מוסיף. ומדברי רש"י ז"ל בחולין משמע דס"ל דהנאה הוי איסור מוסיף. ועוד דכולל נמי הוי מיגו דחייל אשאר אימורין חייל נמי אחלב. עכ"פ מהא דכריתות מוכח דלא כדברי התוס' דלכ"ע לא חייל איסור כולל קל על חמור אלא רבי הוא דס"ל הכי. אבל לרבנן וודאי חייל בכל גוונא ולא תיקשי לפ"ז מה שהקשו מנבילה דחלה על איסו' דהוי קל על חמור משום דלדידן אין חילוק:

ומה שתירצו הם ז"ל דחלב קל שהותר מכללו. וכן בשבועות כתבו (דף כד) בד"ה מיגו דחייל אתאנים חייל נמי אחלב אע"ג דקל על חמור לא חייל אפילו למאן דאית ליה איסור כולל הכא חלב קיל. הוא נגד סוגיא דכריתות דאמרינן להדיא דמעילה אחלב הוא קל על חמור. אלא וודאי אין אנו צריכין לזה דלר"מ דמתניתין דיש אוכל אכילה אחת קיימא כוותי' וודאי אפי' קל על חמור חייל ולא מצינו דמחלקין בין קל על חמור או חמור על קל אלא רבי וריה"ג. וכל קושיות התוס' מיושבין בזה. ומש"כ התוס' ז"ל עוד בא"ד ואע"ג דיש חומרא בחלב דליכא בנבילה אין לחוש בכך דמאי חזית כדאמרינן בפרק גיד הנשה כו' הוא ג"כ אינו מובן דאדרבא התם מש"ה לא חייל השני דמאי חזית דהשני חמיר דילמא הראשון חמיר ולא חייל. והם ז"ל כתבו דמש"ה חייל מטעם מאי חזית. ואפשר ליישב דבריהם ז"ל דהיכא דאיכא בשניהם צד חמור הוי כמו שניהם שוין. ולר"י הוי בעינן דווקא שיהיה השני חמור ומש"ה לא חייל ולרבנן דריה"ג שפיר חייל כיון דשניהם שוין. ועפ"ז יתיישב נמי הא דאמרינן בכריתות דחלב חשיב חמור לרבי דאע"ג דיש בו צד קל שהותר מכללו מ"מ אית ביה נמי צד חמור שכן כרת ורבי נמי בעי דווקא שיהיה השני חמור. אבל האמת יורה דרכו כי לדידן דקי"ל כר"מ אין חילוק ובין חמור על קל ובין קל על חמור חל בין בכולל בין במוסיף. והכא אליבא דרבי קיימינן. וכן משמע מהא דחייל איסור שבועה על איסור נבילה בשבועות שם והרי נבילה חמורה שכן מטמאה כמו שכתבו התוס' ז"ל. אלמא דאפילו קל על חמור חייל. אלא דחומרא זו דנבילה שכן מטמאה צ"ע. דא"כ אמאי קאמר ריה"ג דאיסור נבילה לא חייל על איסור גיד הא הויא חמור על קל דנבילה מטמאה. וי"ל דריה"ג לטעמי' דס"ל בפסחים לחד שינוי' דגיד אסור בהנאה. וא"כ מאי חזית דנבילה חמורה דילמא גיד חמור. אלא דלפ"ז קשה מאי חומר דמעילה ושור הנסקל על גיד כיון דגיד נמי אסור בהנאה. והדברים ארוכים בזה:

שוב ראיתי בפרק עשרה יוחסין דאיתא התם להדיא תרי לישני לרבנן באיסור קל על איסור חמור כמו אחותו שנעשי' אלמנה לחד לישנא אמרינן התם דלרבנן נמי לא חייל. והיינו אפילו באיסור מוסיף דהא אלמנה איסור מוסיף הוא. כמו שכתבו התוס' ז"ל דאיתוסף עליה איסור למשוח מלחמה ולאיכא דאמרי לרבנן חייל אפי' קל על חמור. וכי היכי דבאיסור מוסיף קיי"ל דאפילו קל על חמור חייל כמו שכתבו התוס' ז"ל ה"נ באיסור כולל כדמשמע בקדושין דאין חילוק בזה בין כולל למוסיף:

ועוד היה נראה דהא דקדושין לא מיירי מאיסור מוסיף כגון דליכא משוח מלחמה ובאיסור חל על איסור לחוד הוא דמספקא לן אליבא דרבנן לחלק בין קל לחמור. ובאמת איכא נמי מאן דס"ל דאיסור חל על איסור אפי' בלא כולל ומוסיף כדמשמע נמי בקדושין שם. וכן איכא מ"ד דאיסור טריפה חל על איסור אבר מן החי ואפילו קל על חמור נמי משמע בקדושין דחייל למ"ד איסור חל על איסור דבעי למימר התם דאיסור אלמנה יחול על איסור גרושה אע"ג דאיסור אלמנה קיל דאינו נוהג אלא בכה"ג ואנן הוא דקיי"ל דבעינן כולל או מוסיף ובזה אין חילוק בין קל על חמור או חמור על קל. וכן משמע מהא דסנהדרין דאין לחלק באיסור מוסיף בין חמור על קל לקל על חמור וכדכתיבנא לעיל. מדלא מחלקינן הכי אליבא דר' יוסי שם אם לא שנאמ' דסמיך אמתניתין דכריתות דמשמע דר' יוסי מודה בכל הני דת"ק והתם איכא נמי קל על חמור:

ומ"ש התוס' בסוף דבריהם דהא דאיכא מ"ד דטריפה חל על אבר מן החי אפי' בלא כולל אף ע"ג דאיסור טריפה קיל מאיסור אבר מן החי היינו משום דטריפה יש לה חומרא שאין לה היתר ג"כ דחוק הוא דאמאי לא קאמר הש"ס שם האי סברא להדיא ועוד אי לאו כולל הוא למה ליה להש"ס למימר התם דר"ל ס"ל דשאני חלב דהותר מכללו. ואמאי לא קאמר שאני טריפה אחלב דהוי איסור כולל אבל טריפה על אבר לאו איסור כולל הוא. אלא נראה דטריפה נמי איסור כולל הוא מיגו דחייל אבשר בלא אבר חייל נמי על אבר שלם. וכמו שכתבו התוס' ז"ל התם (דף קב) בתוס' בד"ה שאין בו כזית דבהמה בחיי' לאו לחתיכת בשר עומדת דלא מסתבר לומר שיסבור שום אמורא דאיסור חל על איסור בלא כולל ומוסיף. וכן מוכח מהא דאמר ר' יוחנן בשבועות בכולל דברים המותרים משמע דבלא כולל ס"ל דלא חייל:

והנה לחד לישנא התם פליגי בנטרפה עם יציאת רובה ור"י ס"ל בהמה בחיי' לאברים עומדת ואיסור טריפה ואיסור אבר בהדי הדדי קאתי. משמע דאי לאו לאברים עומדת לא הוי חייל איסור אבר על טריפה וכבר הקשו התוס' ז"ל התם הא משמע בשבועות דר"י אית ליה אפי' איסור כולל כש"כ איסור מוסיף. ותי' דר"י מפרש למתניתין הכי וליה לא ס"ל. וזה דוחק דהא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וכמה סתמי איכא דס"ל איסור כולל ומוסיף. והיה נראה לומר דתוספת איסור לבני נח לא חשיב איסור מוסיף דלאו חדא אזהרה היא דלישראל נאמרה לחוד ולבני נח לחוד. אבל אכתי קשה אמאי לא יחול איסור אבר על טריפה דהא באבר אפי' גידין ועצמות מצטרפין ואין צריך כזית בשר. ובהא ליכא איסור טריפה. ומדברי התוס' שם בד"ה שאין בו כזית משמע דאי ליכא כזית בשר טריפה באמת חייל איסור אבר. אבל היכא דאיכא כזית בשר ויש על הבשר איסור טריפה תו אינו חל על הבשר איסור אבר ואינו מצטרף הבשר עם הגידין ועצמות. ועל דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' מאכלות אסורות שכתב לאוקימתא דרבא תלש אבר ונטרפה בו משמע דאם נטרפה תחילה לא חייל איסור אבר. כבר עמדו עליו המפרשים ז"ל. כיון דקי"ל דאיסור מוסיף חייל אפי' אם נטרפה תחילה חייל איסור אבר. ולפי מש"כ דתוספת לבני נח לא חשיב איסור מוסיף א"ש. וכן משמע מהא דלעיל שם (דף קב) דאמרינן דלר"א איצטריך קרא דאבר מן החי נוהג בטמאה משום דלית ליה איסור חל על איסור ואי הוי איסור מוסיף א"כ מאי מספקא ליה להש"ס שם בפ' כל הבשר (דף קיג) אליבא דר' אליעזר אי ס"ל איסור חל ע"א הא שמעינן מהכא דאפי' איסור מוסיף לית ליה וכ"ש כולל כמו טמא שאכל תרומה טמאה. וגם למה ליה קרא דומתו בו כו'. אלא ש"מ דזה לא הוי איסור מוסיף. אבל מסוף דברי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה זו לא משמע כן שכתב תלש חלב מן הטריפה חייב ג' אלמא דחלב חל על טריפה:

ועיין בתוספות שם (דף קב) ע"א בד"ה כי איצטריך לר"א. שהקשו למ"ד לאברים עומדת א"כ טמאה ואבר בהדי הדדי קאתי ואיסור בת אחת הוא ואפי' מאן דלית ליה בחמור על קל מודה. וכתב מהרש"ל ז"ל אע"ג דאיכא מ"ד בפ' ד' אחין דלית ליה איסור בת אחת לא ניחא להו למימר דר"א ס"ל הכי. ודבריו ז"ל אינם מובנים דהא התוס' ז"ל בעצמם כתבו ואפי' מאן דלית ליה והיינו מ"ד דפ' ד' אחין. והדברים ברורים דכונתם לשיטתם כאן דאם איסור אחד קל אינו חייל כמו שבת וטומאה שהותרו. אבל חמור על קל כ"ע מודים דחייל. ודברי מהרש"ל ז"ל צ"ע:

וראיתי בתוס' זבחים (דף ע) בד"ה יבא איסור נבילה שהקשו למאן דאית ליה איסור מוסיף למה לי קרא דנבילה חל אחלב. וכי תימא מהכא יליף בעלמא שאני הכא דחלב קל דהותר מכללו. ומש"כ דנבילה אחלב הוא איסור מוסיף הוא תמוה דאיסור כולל הוא וצ"ל דלאו דוק' כתבו איסו' מוסף וכולל נמי דומיא דמוסיף ומש"כ דהיכי מצי למילף מינה בעלמא הא חלב קל הוא נראה מדבריהם ז"ל דס"ל ג"כ דלמאן דאית ליה איסור כולל אפי' קל על חמור חייל. ומש"ה מקשו היכי מצינן למילף מינה בעלמא. אבל מהא דאמר רבא בשבועות מ"ט דמאן דאית ליה איסור כולל משום דמידי דהוי אאיסור מוסיף משמע דלא ילפינן לה מקרא דנבילה דהא רבא גופא הוא דאמר האי מילתא דאמרה תורה יבא איסור נבילה. ואפ"ה קאמר דמאיסור מוסיף הוא דיליף לה. ובכל מילי דמיא למוסיף אפי' לקל על חמור:

ובאיסור מוסיף נראה דבסברא בעלמא פליגי. ומש"ה באיסור מוסיף ס"ל לרוב תנאי דחייל היינו ר"מ ור' יוסי. ובכולל הוא איפכא דר"מ לחוד הוא דס"ל איסור כולל. אבל ר' יוסי מודה לר"ש באיסור כולל דלא חייל. וכדאמר רבא לעיל. והיינו דקאמר מ"ט דמאן דאית ליה איסור כולל. אבל לשיטת התוס' ז"ל הכא דר' יוסי נמי מודה לר"מ באיסור כולל. א"כ היכן מצינו דמוסיף עדיף מכולל הא מאן דאית ליה איסור מוסיף אית ליה נמי איסור כולל היינו ר"מ ור"י. ומאן דלית ליה איסור כולל היינו ר"ש לית ליה נמי איסור מוסיף. אלא דהתוס' ז"ל לא כתבו כן אלא לר' חייא אבל לרבא ור' יוחנן מודו דלא ס"ל לר"י איסור כולל. והנה איכא מ"ד דר"ש נמי מודה דחייל בכולל כמו נבילה וטריפה אחלב דבהדיא אסרה תורה ובעלמא לא ילפינן מינה משום דהותר מכללו כדאמרינן בפ' גיד הנשה. אלא דיש לדקדק לר"ש למה לי נבילה מטריפה שמעינן לה דאי משום דטריפה מיתסרא מחיים הא למאן דאמר לאברים עומדת לא חל איסור טריפה מחיים לר"ש. וי"ל דמ"מ חייל איסור טריפה בבשר כמו שכתבתי לעיל:

ועדיין צריך לברר לדידן אם יש חילוק בין קדשים לחולין בדין זה והנה לפמש"כ לעיל דאימורין בטומאה או מעילה באימורים איכא כולל או מוסיף א"כ לא שמעינן לחלק בקדשים ולמימר דאפי' בלא כולל איסור חל על איסור. וא"כ לר' יוסי למאי דס"ל להתוס' ז"ל דלר' חייא אית ליה כולל ומוסיף ג"כ לא שמעינן לחלק בקדשים והדק"ל דילמא מש"ה לא תני מליקה משום דר"י מודה לפטור דנבילה קדמה. וכבר כתבתי לעיל בזה:

ולפ"ז יש לדקדק מהא דאמרינן בסוף פרק כל הפסולין בשר פסח שלא נצלה חייב עליו משום טומאה ומייתי ראיה מהא דאתרבי אימורין לטומאה. ומאי ראיה היא זו באימורין שפיר חייל איסור טומאה ע"י כולל. אבל בשר פסח שלא הוצלה דכוליה איסורא הוא היכי מצי חייל איסור טומאה עליה [וי"ל דמ"מ איסור כולל הוא מגו דאתסר בבשר קדשי' ומש"ה חייב נמי בפרי' הנשרפים] וריה"ג דס"ל בטמא שאכל בשר טמא פטור ע"כ לא ס"ל לחלק בין קדשים לחולין. ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

ודרך עברי בעיון בהלכה זו ראיתי בשער המלך ובטעם המלך שהאריכו בזה בפי"ז מהל' איסורי ביאה. וארשום בסימנים מה שיש לי לדקדק בדבריהם ז"ל:

א

(א) השער המלך ז"ל עמד על דברי הריטב"א ז"ל שכתב דנבילה לא חל על יוה"כ משום דאינו לא כולל ולא מוסיף. והקשה הוא ז"ל הא נבילה הוי איסור מוסיף מיגו דאיתסר לגבוה וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפרק גיד הנשה על גיד הנשה של נבילה. וכתב הוא ז"ל לחלק דבבהמה חולין לא שייך דאיתסר לגבוה משום דסתם בהמה לאו לגבוה קיימא. והקשה עוד מדברי התוס' זבחים דמיירי בעוף קדשים ואפ"ה כתבו דנבילה לא חיילא והא התם שפיר הוי איסור מוסיף. ולענ"ד נראה דגם זה לא בא לכלל איסור מוסיף דע"כ לא אמרינן דהוי איסור מוסיף מיגו דאיתסר לגבוה. היינו דווקא בנותר דעומד הוא קודם שנעשה נותר להקרבה. וכיון שנעשה נותר איתוסף עליו איסור לגבוה. אבל בבהמת קדשים דעדיין אינה ראויה להקרבה עד אחר שחיטה וזריקה אין כאן תוספת איסור לגבוה מחמת שנעשית נבילה כיון דעדיין לא היתה ראויה למזבח ועוד דמה שנאסרה לגבוה לאו מחמת איסור של נבילה הוא דאפילו אם לא נאסרה נבילה ג"כ אינה ראויה להקרבה כיון דלא נשחטה כראוי ולא הגיעה לשעת הקרבה כלל. וכן משמע בשמעתא דאכל אבר מן הטריפה דנבילה וטריפה לא הוי איסור מוסיף על אבר מן החי. וכמו שכתבו התוס' הכא:

ב

(ב) הקשה עוד על הריטב"א ז"ל הא יוה"כ הוא בככותבת ונבילה בכ"ש לר"ש דאמר כ"ש למכות ואמאי לא יחול איסור נבילה על יוה"כ ע"ש באורך. ולדידי גם זה לא תיקשי דבאמת אם אכל כ"א חייב משום נבילה. אבל כשאכל ככותבת אינו חייב אלא משום יוה"כ דאיסור נבילה לא חייל על יוה"כ כמו אבר מן החי וטריפה דעל אבר מן החי חייב אפי' מקצת בשר עם גידין ועצמות. ואפ"ה כי אכיל כזית בשר טריפה אינו מצטרף משהו בשר עם העצמות וגידין לחייב עליו משום אבר דאין איסור אבר חל על מקצת הבשר. כיון שעבר עליו משום טריפה. וכמו שכתבתי לעיל בשם התוס' ז"ל בחולין ה"נ לענין יוה"כ כל שעובר עליו משום יוה"כ אינו חל עליו איסור נבילה אפילו על מקצתו ועי' בשבועות גבי שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל:

ג

(ג) עוד הקשה על הריטב"א ז"ל הא נבילה הויא איסור מוסיף על יוה"כ מיגו דאיתוסף ביה איסור לשאר יומי. וכתב ליישב ע"פ דברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל לענין שבועה ע"ש שהאריך ול"נ דע"כ לא אמרינן דזה חשיב כולל היינו דווקא גבי שבועה דהוי איסור חדש שנעשה ע"י דיבורו. וכיון דחייל דיבורו אשאר ימים חיילין נמי אשבתות וי"ט כמו כל כולל דשבועה כמו תאנים וענבים אבל לענין איסור הבא מאליו פשיטא דלא חשיב כולל או מוסיף מה שיאסר לאחר זמן. כיון דהשתא ליכא תוספת וכדכתיבנא לעיל בשמעתין דבעינן שיהיה התוספת בעולם בשעת חלות האיסור. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל גבי איסור מוסיף תדע דא"כ טריפה על אבר מן החי יהיה ג"כ איסור מוסיף דהא סופו לחול אחר שחיטה או מיתה. אלא וודאי כל דליכא השתא תוספת אין כאן איסור מוסיף. ודווקא גבי שבועה הוא דשייך למיקרי' בשם כולל כיון דכייל בדיבורו דברים המותרים היינו ימי החול חייל נמי אשבת וי"ט או כי האי דינא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה דהוי נמי כולל במה שאסרה לעולם. ומה שקרא השעה"מ ז"ל לזו בכלל איסור מוסיף בלא"ה אינו מדוקדק דמאי ענין זה למוסיף כיון דלא חיילין יחד עיקר האיסור והנוסף אלא שם כולל הוא. והרמב"ם ז"ל שהביאו באמת לא כתב לחלק אלא בין זה לאיסור מוסיף. אבל מש"כ דבכה"ג כולל נמי לא הוי גבי שבועה קשה לי דהא בהדיא איתא במכות דאם אמר שבועה שלא אחרוש בין ביו"ט בין בחול הוא כולל. ויותר נראה לי דבאיסור הבא מחמת עצמו ליכא לאשכוחי איסור מוסיף כלל והכא הוא איסור כולל. דע"כ לא חשיב איסור מוסיף אלא היכא דניתוסף עלה שורא לגבי אחרינא מחמת איסור זה כמו א"א אחר חמותו דנאסרה לכ"ע משום אשת איש או אם איתוסף עליו איסור חדש מחמת האיסור השני כמו הנאה וכיון דחל על הנאה חל נמי על אכילה אבל באיסור הבא מחמת עצמו לא שייך כלל איסור מוסיף כיון דאפשר לתוס' בלא עיקר ולעיקר בלא תוס' כמו זה שיכול לאסרה היום לבד או למחר לבד וכי חזר ואסרה ליום ולמחר אין זה אלא איסור כולל מיגו דמיתסר למחר מיתסר נמי היום. וכן אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואח"כ אמר שבועה שלא אהנה ממנה אין זה איסור מוסיף אלא איסור כולל מיגו דמיתסר בהנאה מיתסר נמי באכילה. וכן גבי נטולה אני מן היהודים שהקשו התוס' ז"ל היאך חל איסור נדרה על היהודים כיון דעתה היא אסורה בלא"ה משום אשת איש ואין איסור חל על איסור. ותי' דחל ע"י כולל מיגו דמיתסרא לבעלה. והקשה שם בשעה"מ ז"ל הא הוי איסור מוסיף כמו נדה דאיתוסף איסורא לגבי בעלה. וכתב שם לחלק בין אסרה הנאת תשמישה על אחרים או תשמיש אחרים עליה. ואין צריך לזה דבלא"ה לאו איסור מוסיף הוא כיון דאפשר לשני האיסורים זה בלא זה אלא דהוא עצמו עושה לו איסור חדש לאסור עצמו בשניהם ואינה חלה על האסור לו אלא ע"י כולל בדברים המותרים:

ד

(ד) עכ"פ כולל וודאי נראה דמיקרי אפילו ע"י ימים הבאים ולא שייך בזה כולל למפרע. כיון דהאיסור ע"י דיבורו חל עתה. ומגו דחל על ימי היתר חל נמי על ימי איסור ומה לי אם אמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט. ומה לי אם אמר שבועה שלא אניח תפילין בין בחול בין בשבת. וצ"ל לסברא זו דווקא אם הוא עומד בימי היתר ונשבע על היתר ואיסור אז חייל ע"י כולל כיון דעל ההיתר חל מיד. אבל אם עומד בימי האיסור כגון שאומר ביו"ט שבועה שלא אחרוש ביו"ט ובחול לא חייל איו"ט זה כיון דעדיין לא בא ההיתר לעולם ולע"ע אין לכולל דהיתר על מה לחול. ונראה דהרמב"ם ז"ל כתב להאי דינא שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה לפרש לישנא דמתניתין בשבועות שם שבועה שלא אוכל ככר זו שבוע' שלא אכלנה שבוע' שלא אוכלנ' ונוסחת הרמב"ם ז"ל נרא' שהיתה שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה ותני במתניתין תרי גווני חדא שבוע' שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה או שאמר סתם שבועה שלא אוכל היום. ואח"כ אמר על ככר שבועה שלא אוכלנה בכולהו אינו חייב אלא אחת וזה שכתב וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום כו'. משום דתרווייהו תנינן במתניתין. והשתא אי נימא דשייך כולל בזה אלא דלא אמרינן כולל למפרע. א"כ מאי קאמרינן התם בגמרא הא קמ"ל דוקא כו' הא דינא דמתניתין גופא רבותא קמ"ל דשבועה שניה לא חיילא ע"י כולל אלא משמע דלא שייך בזה כולל. כיון דסתמא שלא אוכלנה קאמר והוי כמו שבועה שלא אחרוש דלא חשיב כולל. והדברי' ארוכים. והטעם המלך האריך בהן. וגם צ"ע בד' הש"ך בח"מ סי' ע"ה ובתוס' שם ואני בקצרה באתי לרשום עיקרי דינים אלו. ועיין בזה בשבועות במאור ובמלחמות ז"ל:

ה

(ה) נחזור לראשונות וכל הדברים שכ' לעיל לא כתבתי אלא באיסור הבא מחמת עצמו. אבל איסור הבא מאליו נראה לי פשוט דזה לא הוי לא כולל ולא מוסיף מה שנאסר לימים הבאים אלא דהוא ז"ל כתב בשם הריטב"א ז"ל גופא דהא דאלמנה הוי איסור מוסיף על איסור אחותו משום דאיתוסף עליו איסור לכה"ג הבא אחר כה"ג זה. ובדברי הרמב"ם ז"ל מבואר להיפך אלא בעינן שיהי' איסור הנוסף בעולם ואפי' לדברי הריטב"א יש לחלק ג"כ דהתם אפשר שיהי' איסור הנוסף ביחד עם זה כמו משוח שעבר. וכיון דשניהם יכולין להיות יחד חשיב שפיר איסו' גם עתה אבל בדבר התלוי בזמן שא"א לעולם שיתאחדו האיסורין אין זה איסור מוסיף ודברים אלו צ"ע גדול.

ו

(ו) הנה הטעם המלך האריך לחקור אי הנאה חשיב איסור מוסיף. וכ' דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שהבאתי לעיל וצידד בשם הנודע ביהודה לומר דלמאן דאמר אין אחע"א ליכא איסור הנאה בחלב של שור הנסקל. זה דבר שלא ניתן להאמר דהא מבעל השור נקי ילפינן דאין לו בהם הנאה של כלום ואפילו הנאת עורו אסור אלא דיש לי לצדד ולקיים סברת הלח"מ ז"ל שהבאתי לעיל בשמעתין דאיסור בעלמא לא חשיב איסור מוסיף וממילא יבואר דהנאה של הקדש לחוד הוא דהוי איסור. מוסיף אבל לא שאר הנאות והוא ע"פ מה שמבואר בשמעתין. וכמו שכ' לעיל פלוגתא דר"י ור"ש אפילו במילתא דלא חל ור"י ס"ל דחייב שתים לקוברו בין כו'. וביארתי לעיל דלר' יוסי איסור השני ג"כ איתא אלא דאינו חל לענין מלקות ועונשין וחטאת. וא"כ איך שייך למיקרי איסור מוסיף מה שניתוסף עליו איסור בעלמא. הא האי איסורא גופא נמי חל הוא לאיסור בעלמא ולקוברו כו'. ומאי אהני לן תוספת השני כיון דבלא זה הנוסף ג"כ חל הוא לאיסור בעלמא. וע"כ לא חשיב איסור מוסיף אלא אם נוסף עליו איסור אחר לעונשין ולמלקות. ומיגו דאיתוסף האי למלקות ולעונשין חל נמי השני. מעתה הדבר מובן דלא שייך למיקרי הנאה איסור מוסיף אלא הנאה של הקדש דאית בה עונש ומלקות. וכן בנותר איתוסף איסור לגבוה לאו דלא ירצה. ומיגו דאיתוסף האי איסורא למלקות איתוסף נמי האי אפילו לחטאת. אבל שאר הנאות דאין בהן אלא איסור בעלמא וכן שארי איסורי גבוה כמו גיד דאין בו איסור אלא עשה דממשקה ישראל זה לא חשיב איסור מוסיף. וכן איסור בל יראה דחמץ כיון דאין בו מלקות לא חשיב איסור מוסיף:

ז

(ז) והשעה"מ ז"ל נסתפק אם נשבע על פירות הקדש ואח"כ פדאן אם חל השבועה אח"כ ע"ש מ"ש בזה. ולפי הנ"ל הי' נראה דחייל כיון דבשעת ההקדש ג"כ חלה השבועה לאיסורא בעלמא. א"כ לאחר פדיון אמאי לא ישארו באיסורן. וכן יקשה לדברי הש"ך ז"ל שכ' דוקא אם נשאל על הראשונה השניה חלה אבל לא ע"י הפרה. ולפי הנ"ל אפילו ע"י הפרה ג"כ אסורה משום שניה. וצ"ל דדוקא באיסור הבא מאליו הוא דאמר רבי יוסי דחייל לאיסור בעלמא. אבל איסור הבא מעצמו לא חל כלל אפילו לאיסור בעלמא כיון דמושבע ועומד מהר סיני הוא שבועתו לאו כלום הוא ודו"ק:

ח

(ח) עוד עמד השעה"מ ז"ל בפ"ח מהל' מאכ"א על הא דתנן במכות יש חורש תלם אחד כו'. יו"ט ושביעית והיאך חל יו"ט אשביעית דהא תוספת שביעית אסור וא"כ שביעית קדים וכיון דהאי תנא לית ליה איסור כולל ע"ש מש"כ בזה. ולענ"ד אין כאן קושיא דלא דמי איסור שביננית לאיסור י"ט דשביעית אינה אסורה במלאכה לאדם אלא הארץ אסור' בעבודה ויו"ט איסור מלאכה חל אגברא ואיסורין כזה אין מעכבין זע"ז מלחול דלפי מש"כ הוא ז"ל דמיירי בעשר נטיעות דאין להם תוספת יקשה איפכא היאך חל שביעית איו"ט דהא יו"ט קדים דיו"ט יש לו תוספת איזה זמן מערב יו"ט ושביעית אין לו תוספות כלל. הן אמת דמדברי התוס' בריש מ"ק משמע דלשביעית ג"כ יש תוספת מעט ערב שביעית כמו בי"ט. אבל כבר כתבתי שם דאין זה נראה אלא ודאי איסורין נפרדים הם זה על עבודת הארץ וזה על חובת גברא וחיילין זע"ז. ועיין בהוריות גבי הא דמיבעי לן אם הורו אין שבת בשביעית ע"ש:

ט

(ט) עוד הקשה מכהן ונזיר היאך חייל נזירות על כהונה אם לא ע"י כולל מיגו דאיתסר בתגלחת ויין. והי' נראה דנזירות דחלה על כהונה שמעינן מקרא דלאחותו הרי שהיה כה"ג ונזיר דמטמא למת מצוה אלמא דאפילו על כה"ג דאסור ליטמא לקרובים חלה נזירות. וכ"ת נהי דלא חל לענין מלקות מ"מ איסורא איכא וכדכתיבנא לעיל ושפיר איצטריך קרא דלאחותו דזה אינו דבאיסור הבא מעצמו אפילו איסורא ליכא כמו שכ' לעיל. אלא דיש לומר דנזירות לא דמי לאיסור, הבא מעצמו דהתורה אסרה את הנזיר לטמאות למת והוי ככל האיסורים. וכמו הקדש דאמרינן איסור כולל משום דאיסורי הקדש ג"כ לאו מחמת עצמו הם אלא התורה אסרה בהנאה וימעלו בו ודוקא אם האיסור עצמו נולד מדיבורו הוא דחשיב איסור הבא מעצמו. ועיין תוס' שבועות שם ובטעם המלך פ' הנ"ל שכ' בענין זה. מ"מ שפיר י"ל דמתניתין אתיא כמ"ד דלית ליה כולל גם לענין איסורא בעלמא. וכר"ש דשמעתין וא"כ שפיר מוכח מקרא דלאחותו דנזירות חל על כהונה:

י

(י) שוב ראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שם במכות שכ' וז"ל אין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם איסורין הרבה נכפלו בזמן אחד ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתם הרבה באותו הזמן עצמו עכ"ל ז"ל. הרי מבואר בדבריו ז"ל דכל הני לאוין דמתניתין לא באו לכלל איסור חל על איסור והוא פלאי דהא יו"ט ושביעית וכהן ונזיר לכאורה בגדר איסור חל על איסור הם. ואי לאו דמיסתפינא מילתא חדתא אמינא בדעת הרמב"ם ז"ל והוא דס"ל דלא שייך האי מילתא דאיסור חל על איסור אלא באיסור הגוף כמו מאכל שכבר נאסר או אשה שכבר נאסרה דאיסור הראשון הוא דרביע עליו והמאכל כבר אסור לאכול והאשה כבר אסורה לינשא לו. בזה הוא דפליגי תנאי אי האיסור השני חל או לא ובהאי גוונא הוא דאיתמר כל הני כללי דכולל ומוסיף. אבל בכל איסורין דלא שייך למימר בהו דהגוף נאסר כמו כל איסורי עבודה דהעבודה אסורה לזה. אבל אין שייך לומר דהגוף אסור לעבודה וכל איסורי מלאכה דהמלאכה אסורה ולא דגוף שם איסור עליו בכל זה ליתא להאי מילתא דאין איסור חל על איסור דאין בהם קדימה זע"ז כלל אלא בשעת העבודה ובשעת המלאכה חלין כולן יחד כמו השוחט חטאת בשבת בחוץ כו'. וכן אם הי' טמא ומחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אין מדקדקין כלל איזה מהן קודם דאין נ"מ בקדימתן דשעת העבודה הוא עת חלות כולן. וכן במתניתין דיש חורש שעת המלאכה הוא שעת חלות האיסור. ומש"ה כולן חלין יחד ומלאכה זו אסורה משום כמה שמות:

אלא דמהא דאמרינן בשמעתין דזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה פלוגתא דרבי יוסי ורבי שמעון בכולל מוכח להדיא דגם זה בכלל איסור חל על איסור הוא. וי"ל דאדרבה מכח קושית התוס' ז"ל דהא ר' יוסי לית ליה איסור כולל גבי אשת איש ונעשית חמותו וא"כ אמאי מחייב בזר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה מוכח דר' יוסי הכי ס"ל דבכה"ג לא חיישינן לאיסור חל על איסור ובשעת העבודה תלין שניהם. וכן מוכח מדברי התוספתא שהבאתי לעיל דבאשת אחיו ואחות אשה אמר ר' יוסי דאינו חייב אלא אחת ובזר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה אמר דחייב שתים. והיינו מטעם הנ"ל. ומש"ה לא הזכיר הרמב"ם ז"ל בכל הני גבי היה טמא ומחו"כפ ומחו"ב ושלא לחוץ ידים כו' וגבי זר ששימש בשבת כו' טעמו של דבר דחלין זע"ז כדרכו בכל המקומות בהלכותיו גבי איסור חל על איסור שכתב הטעם דהוי כולל או מוסיף והכא סתם דבריו. והיינו משום דאין באלו סברת איסור חל על איסור. ועוד סוגיא אחת עומדת לנגד דברים אלו מאי דפליגי בשבת ויה"כ אי חייב שתים או על אחת מהן ושבת ויה"כ הוי דומיא דיו"ט ושביעית. ומ"מ נראה בעליל כי הרמב"ם ז"ל דרך אחרת אתו בענינים אלו ויפלא בעיני שלא הביאו דבריו ז"ל השעה"מ ז"ל ונושאי כליו וכמדומה לי שהשאגת ארי' ז"ל ג"כ דיבר בזה ואיננו אתי לעיין בו. והדברים ארוכים ורחבים מני ים להגיע עד תכליתן. וידעתי שלא יצאתי חובת העיון בזה ככל הצורך ולא כתבתי אלא ראשי דברים דרך לימוד הלכה זו ישמע חכם ויוסיף לקח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף