ספר המקנה/קידושין/יב/א
רבא אמר היינו טעמא דב"ש וכו'. ופי' רש"י דמדרבנן הוא דאפקעינהו רבנן וכו' והריטב"א כתב דהוא מדאורייתא וקצת משמע כן ביבמות דף ט"ו דאיתא שם אע"פ שנחלקו וכו' בפרוטה ושוה פרוטה וכו משמע דאיכא חשש איסור א"א לאלו באלו ואי דלב"ש אינו אלא מדרבנן והא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ע"כ היינו כדאמרינן בעלמא כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אם כן כיון דב"ה ס"ל דאשה מתקדשת בפרוטה לא שייך לומר בדידהו דמקדש אדעתא דב"ש וא"כ מאי חשש איסור א"א הוא לב"ש אם קידשה אחר משמע דמדאורייתא הוא וצ"ע וק"ל:
שם. סבר ר' יוסף למימר וכו'. לכאורה היה נראה דטעמא דר' יוסף דאזיל לטעמי' דאמר לעיל טעמא דב"ש משום דר' אסי דכסף היינו מטבע צורי והוי סבר דטעמא דב"ה משום דכיון דרצונה להתקדש לו מתקדש אפי' פחות מכסף של תור' וממילא דבפרוטה כל דהוא שבאותו שעה מתקדש' ודווקא בפחות מפרוטה אמרינן לעיל דאשה לא מקני' נפשה אך מהא דקאמר אביי וכ"ת ה"מ בדורו של משה משמע שזה הי' דעת ר' יוסף אלא דקשה דאין זו סברא דנקטי מתני' למאי דהוי בימי משה אע"כ דס"ל לר' יוסף דאשמועינן מתני' אם הפרוטה באותו זמן גדולה מפרוטה דמשה וה"א דאינה מתקדשת אלא בפרוטה שבאותו שעה קמ"ל דאפ"ה מקודשת בפרוטה דמשה והיינו ע"כ דס"ל דכיון דהוי פרוטה דמשה מקרי כסף משום דכסף סתם שבתורה לאו היינו כסף צורי דווקא אבל אם הפרוטה שבאותו השעה היא פחותה מפרוטה דמשה מתקדשת בו ונראה טעמ' דר' יוסף דס"ל דהא דנקט במתני' בפרוטה ובשוה פרוטה והדר מפרש כמה היא פרוטה וכו' והקשה התוספו' לעיל דלא הו"ל למימ' אלא בשו' פרוט' כדתנן בהזה' וסבר ר"י דהא דתני בהזה' ש"פ ולא נקט פרוט' משום דמיירי דהפרוט' באותו שעה גדולה מפרוט' דמשה וכיון דהשיעור הוא בפרוטה דמשה ואין באותו שעה שם מטבע על שיעו' פרוטה דמש' דאין מטבע פחות מפרוטה היוצא באותה שעה להכי נקט שוה פרוטה דהיינו ש"פ דמשה והא דנקט הכא במתני' פרוטה ושוה פרוט' היינו פרוטה כל דהוא אפי' אם היא קטנה באותו שעה מפרוטה דמשה ובש"פ היינו שאם הפרוטה באותו שעה גדולה מפרוטה דמשה היא מתקדשת בשוה פרוטה דמשה וע"ז קאי וכמה היא פרוטה לידע שווי' מיהו לפי האמת יש לתרץ קושי' התוספות דאדרבא משום הכי נקט פרוטה דאי הוי נקט ש"פ הו"א דווקא כשהפרוטה באותו שעה גדולה אז מתקדשת בשוה פרוטה דמשה דהיינו א' מח' באיסר אבל אם הפרוטה שבאותו שעה קטנה מפרוטה דמשה סגי בכל דהוא להכי נקט בפרוטה ומפרש וכמה היא פרוטה וכו' דאפי' בפרוטה שיוצאה באותו שעה אינה מתקדשת אלא כשיש בה א' מח' באיסר אבל בלא"ה לא מיקרי כסף ועוד נראה די"ל טעמא דר' יוסף פי מ"ש המרדכי בפ' קמא דקדושין וז"ל גרסי' בהזהב דעת' אצורתא צורתא עבידי דבטלי האיך מקדשין במטבע שיש עליו צורה עכ"ל והביאו והב"ש סי' ל"א סקכ"ה וכתב עליו והיינו מדרבנן ובאמת צ"ע בזה דהא מפורש במתני' דאשה נקנית בדינר לב"ש ובפרוטה לב"ה ובגמרא דף ח' אר"א אמר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ולא מצינו איסור לזה אפי' מדרבנן ומה שהביא ראי' מפרק הזהב ז"א דהא פי' רש"י שם דכיון דצורתא עבידי דבטלה הוי כדבר שאינו מסויים וזהו דווקא בחליפין דבעינן דומי' דנעל כדקאמר שם אבל באשה דילפינן משדה עפרון דמפורש בי' מטבע עובר לסוחר וע"כ דנקנית אף במטבע אף דדעתה אצורתא לא בעינן דבר המסויים לפ"ז י"ל טעמא דר' יוסף דס"ל כיון דנקט במתני' דמתקדש' במטבע אף דסתמא דעתה אצורתא אם כן י"ל דאפי' לית בה שיעור פרוטה דמשה מתקדשת בצורתא ומה שאמר במתני' וכמה היא פרוטה קאי אש"פ כיון דליכא למימר דעתה אצורתא בעינן שיעור פרוטה דמשה וע"ז השיב אביי מר' סימאי כמו שיבואר בסמוך. (ועיין מ"ש בק"א סי' נו"ן טעם נכון למה שאין נוהגין לקדש במטבע):
שם. בפי' רש"י שיער ר' סימאי מעשה בא לפניו וכו' וביטל את הקדושין. עכ"ל. וצריך להבין מנא לי' לרש"י ז"ל דהמעשה הי' שנמצא חסר וביטל הקדושין ותו קשה לפי מה שאמר שמואל לקמן דאפי' קידש' בתמרה חיישי' שמא ש"פ במדי א"כ בקידשה בפרוטה כל דהוא אף דבעינן פרוטה דמשה מ"מ כיון דפרוטה היא של נחושת למה יגרע פרוטה זו מנסכא של נחושת דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי אם כן נהי דלא מהני צורתא למה יגרע מנסכא דלית בה צורה וצ"ל כיון דכתב המרדכי דבמטבע מסתמ' דעתה אצורתי' כדאיתא בהזהב אלא שכתבנו לעיל דבצורתה עצמה מקודשת א"כ פרוטה גרע מנסכא דבנסכא דעת' אנחושת ואיכא למיחוש דלמא נחושת כזה שוה פרוטה דמשה במדי אבל במטבע ואפילו אי נחושת כזה שוה פרוטה במדי מ"מ צורתא דמטבע אינו חוה פרוטה במדי והיא דעתה אצורתא וצורתא לית בה שוה פרוטה דמשה ולא חיישינן דצורה זו חשיב' במדי יותר מכאן ושפיר ביטל את הקדושין וי"ל דכוונת רש"י בזה משום דכבר כתבנו דוודאי ר' יוסף מפרש למתני' דא' מח' באיסר האיטלקי היינו שהפרוטה באותו מקום גדולה מפרוטה דמשה ואפ"ה מתקדשת בשוה פרוטה דמשה א"כ לכאורה אינה ראי' מר' סימאי די"ל דהפרוטה שבדורו הי' גדולה מפרוטה דמשה לכך שיער שתהא בי' ש"פ דמשה ולכך פי' רש"י דמעשה הוי שביטל הקדושין ולא חייש לדשמואל וע"כ משום דהפרוטה הי' קטנה מפרוטה של משה וקידשה בפרוטה ושפיר ביטל הקדושין משום דדעת' אצורתא משא"כ כשהפרוטה היתה גדולה יותר ליכא למימר הכי ודע דיש להסתפק למאי דקיי"ל דפרוטה היינו דוקא כמו שהי' בימי משה אם הפרוטה של אותו הזמן גדולה יותר משל משה אי נימא כיון דהוי פרוט' בימי משה מקרי כסף ואשה מתקדשת בו או נימא דאפ"ה כיון דבאותו זמן לא חשיב' אינה מקודשת עד שיהי' ג"כ פרוטה באותה שעה ונראה דתלי' בהגירסא דתוספות לעיל בדף ג' ע"א בד"ה ואשה בפחות משוה פרוט' וכו' דלהר"ת דלא גרס נפשה אלא הטעם משום דלא מיקרי כסף בפחות מפרוטה אם כן כיון שיש בו כסף שהי' בימי משה שפיר מקודשת אבל לפי מ"ש לעיל שם דיש לקיים הגירסא כגירסת רש"י ז"ל דלא מקניא נפשה ר"ל אפי' אם יש בו שיעור פרוטה שהי' בימי משה דמקרי כסף אפ"ה לא מקדשא עד שיהי' פרוטה חשובה באותו זמן משום דגנאי הוא לה להתקדש בפחות משוה פרוטה שבאותו זמן וכמו שביארנו לעיל שם בשיטת רש"י ז"ל ע"ש ודו"ק:
גמרא. אמר לי' ר' יוסף אי הכי היינו דתנינא וכו'. לכאורה קשה כיון דטעמא דבעינן פרוטה שהי' בימי משה משום דבקדושי אשה כתיב בי' כסף וילפינן קיחה קיח' משדה עפרון והיינו בשיעור הכסף שהי' בימי משה אבל גבי מעילה דלא כתיב בי' כסף דלמא באמת סגי בפרוטה כל דהוא וצ"ל כיון דכלל המתני' חמשה פרוטות הן משמע דכולם שווין ונפק' מינה בגזל ואונאה ואבידה בעינן נמי פרוטה שהיה בימי משה וצ"ע דלא נזכר בפירוש:
שם. לא קשי' הא דאייקר איסרים וכו'. לכאורה משמע דאף על גב דהאיסר הוא שוה בשיעור הכסף שבו בכל עת מ"מ לפעמים הוא חשוב כמו חשיבות הדינר שנותנים כ"ד איסרין בדינר ולפעמים זל איסרי ואינו חשוב כמו חשיבות הדינר ונותנין ל"ב איסרין בדינר אף שבחשבון הכסף שיש בתוך ל"ב איסרין יש בו יותר כסף משיעור הכסף שיש בדינר והיינו דחידוש רבין דמצד הסברא הי' ראוי לחשוב הפרוטה כפי שיש בדינר ולפ"ז הוי אפשר לפרש דרבין ור' דימי פליגי אליבא דת"ק ול"ק על רבין מת"ק דת"ק מיירי באייקור איסרי ורבין מיירי בזל איסרי אבל ר' דימי פליג על רבין אליבא דת"ק וס"ל אפי' בזל לא אזלינן בפרוטה בתר שיעור הכסף שבאיסר אלא בתר שיעור הכסף שבדינר ובאמת יש יותר מקצ"ב פרוטות בדינר היכא דזל האיסר מיהו נראה דהא דרש"י ז"ל לא פי' כן היינו משום דעדיפא טפי לפרש דרב דימי ורבין לא פליגי כלל ובימי ר' סימאי אייקור איסרי וכן משמעות לשון רב דימי שיער ר' סימאי בדורו משמע דווקא בדורו ולפ"ז יש לפרש הא דאמר ר' יוסף לעיל א"ה היינו דתנינא היינו דוקא לפי מאי דמייתי הך דרבין דאי מדר' דימי לחוד הוי אפשר לומר דר"ד ס"ל אפי' היכא דזל איסרי וקאי ל"ב בדינר אפ"ה הפרוטה נחשבת לפי שיעור הכסף שבדינר וחשבינן האיסר לשמונה פרוטות נמצא שיש בדינר שמונה פעמים ל"ב עולה רנ"ו נמצא שבשתי סלעים שהן ח' דינרין יותר מאלפי' פרוטות אבל כיון דאמר רבין דהיכא דזל איסרי אזלינן בפרוטה בתר כסף שבאיסר ולא חשבינן אלא וי"ו פרוטות לאיסר נמצא דלעול' יש בדינר קצ"ב פרוטות פריך א"ה היינו דתנינ' וכו' אך י"ל דהא דקאמר דזל איסרי אינו מטעם שנפחות חשיבות האיסר אלא מטעם שהאיסר שבאותו זמן לא הי' בו כ"כ כסף כמו האיסר שהי' בשעת היוקר ובאמת לפי ערך הכסף שיש בו אין חילוק בין זמן לזמן דלעולם הוא כ"ד בדינר וצ"ע לדינא דהיכא דזל איסרי מטעם חשיבות אי אזלינן בפרוט' לפי ערך כסף שבדינר או לפי ערך כסף שבאיסר ודו"ק:
שם. אמר שמואל קידשה בתמרה וכו'. כבר הקשו המפרשי' דהא קיי"ל דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ובספר פני יהושע כתב דכיון דאף שהיא מתרצת להתקדש בפחות משוה פרוטה אפ"ה אינה מקודשת משום דלא מיקרי כסף של התורה ובעינן שיהי' בו כסף שהי' בימי משה דהיינו א' מקצ"ב בדינר א"כ כיון שהיא ש"כ בשום מקום כבר נקרא כסף ע"ש ונראה דבעינן שתדע האשה שהוא פחות משוה פרוטה ותתרצה להתקדש בו וכ"כ הרא"ש ז"ל גבי ההוא דקדיש בציפת' דאסא וז"ל והא דלא חייש לי' משום דשמואל שאני הכא שחזר בו ממה שרצה לקדשה בפחות משוה פרוטה וגם היא לא נתרצית כשאמר לה שאינה שוה פרוט' עכ"ל. ועיין בק"א סי' כ"ח ס"ה ובסי' ל"א שכתבנו ליישב לשון הרא"ש הא דמהני חזרה דידי' אף דבקידושין קיי"ל דאין יכול לחזור אפי' תוך כדי דיבור היינו דעיקר הטעם הוא משום דהיא לא ידעה ומ"ש שחזר בו כוונתו דלא חיישינן שנתרצה הי' אח"כ מדלא השליכה כשאמרה שהוא פחות משוה פרוטה ע"ז אמר דאפילו אם הי' נתרצה אח"כ כבר חזר בו הוא ע"ש באריכות ודו"ק:
וכן כתב הר"ן ז"ל הרי דס"ל דבעינן שידעו שניהם שאין בו שוה פרוט' ויתרצו בו ואפ"ה בעינן שיהי' שוה פרוט' במדי דאל"ה לא מיקרי כסף ולפי מה דאמר לעיל דף י"א ע"א אליבא דב"ש פשטה ידה וקיבלה לא קאמינא כי קאמינא דקידשה בלילה או דשווי' שליח ה"נ הכא בקידשה בלילה או דשווי' שליח כיון דאין ידוע דהאשה נתרצית לקדשה בזה לא מהני מה ששוה פרוטה במדי ואף שהוא כסף של התורה מ"מ כיון שאין שוה פרוט' בכאן והיא לא נתרצי' בפי' לא מהני ואינ' מקודשת ונראה עוד דהא דאמר לעיל דקידשה בלילה היינו משום דהתם מיירי שמקדש' במטבע אבל כשמקדשה בשוה כסף אם אינה יודעת השומא הוי כאילו קידשה בלילה כיון דאין ידוע לנו שנתרצית ולפ"ז צ"ל דהא דמקשה ממתני' היינו משום דמשמע לי' ממתני' דאין שום קידושין בפחות משוה פרוטה ואפילו בנתרצית בפחות משוה פרוט' וכל הני דבסמוך בזוודא דאורד' ואבנא דכוחלא דמקודשת מספק מיירי בנתרצה להתקדש בו אפי' אם הוא פחות משוה פרוט' וכ"ש דאתי שפיר לפי וזה שיבואר לקמן בסמוך דע"כ צ"ל אליבא דר' יוסף דס"ל דצריכ' שומא דהא דהי' מעיין בה היינו אי אית בי' ש"פ שהי' בימי משה אבל כאן היה השומא ידוע שהוא שוה פרוטה וכן בעובדא דשוטיתא דאסא לקמן ע"ב דאיצטרך ר' יוסף גיטא כשמואל היינו נמי בשיודעת השומא דע"כ צ"ל כן לרב יוסף דס"ל כשמואל ועיין מ"ש בזה בריש מכילתין בתוספות ד"ה ב"ש אומרים בדינר וכו' לתרץ קושי' המפרשים בהא דחשיב לי' מקולי ב"ש ובזה מיושב קושי' הלח"מ על שמואל במתני' דף מ"ט במקדש בפחות משוה פרוטה ואח"כ שלח סבלונות וכו'. ולפי מ"ש י"ל דמיירי שלא ידעה השומא ובהא מתרצו נמי לשון הברייתא לקמן דף מ"ח ע"א וחכמי' אומרים שמין את הנייר ואם לאו אינה מקודשת ולא חייש לדשמואל כמו שיבואר לקמן בסמוך ואף שכתבנו לעיל בשיט' רש"י דאפי' אי אית ביה פרוט' דמשה כל היכא דאינה ש"פ באותו זמן לא מקניא נפשה משום דגנאי הוא לה ע"כ צ"ל דבנתרצ' מהני וכמ"ש לעיל דף ג':
בתוס' ד"ה ואשה דהיכא דפשטה ידה וקיבלה כשיעור פרוטה דמשה אף שאין בה שיעור פרוטה שבאותו זמן מקודשת. והנה הרא"ש ז"ל כתב בשם הר"י דטעמא דשמואל לאו משום ספק קידושין דאורייתא אלא משום גזירה שלא יראה אדם ממקום אחר ששוה שם פרוטה ויבא להתיר א"א במקומה עיין בב"ש ולכאורה קשה מה הועילו בתקנתן הא אכתי איכא חשש להיפוך דאם כן כשמקדש בשו' פרוטה דהוי קידושי וודאי ובא אחר וקידשה אם יראה אדם אחר שאינה צריכה גט משני ויבא להורות גם כן במקומו שאין שם בקידושי הראשון שוה פרוט' ונראה דס"ל להר"י דהא דתקנו דהוי ספק קידושין היינו לחומרא בעלמא להצריכה גט מן הראשון מותרת לשני כשמגרש' ראשון כמ"ש הטור אבל בכה"ג שהראשון קידש' בשוה פרוטה אין להחמיר להצריכה גט משני דאם כן תאסור על הראשון כמ"ש הטור דלא יגרש השני וישא הראשון דהוי לי' כמחזיר גרושתו ולא החמירו כ"כ להפקיע אשה מבעלה כמ"ש מהרש"א ז"ל סברא זו אך לפ"ז לא אתי שפיר מ"ש מהרש"א ז"ל בתוספות ד"ה רב חסדא וכו'. דלהכי כתבו התוספות דמיירי שקידשה אחיו דאי בקידשה אחר הי' לו לרב חסדא להחמיר כשמואל להצריכה גט ולפי מ"ש הא שמואל עצמו לא אמר אלא לחומרא ואדרבא ע"כ צ"ל דמיירי שקידשה אחר דשמואל הי' לו לחוש לחומרא ורב חסדא ל"ל דשמואל אפי' משום חומרא ודוחק לומר דהתוספו' דהכא לא אזלי בשיטת ר"י ותו דע"כ דשמואל לאו משום חומרא דהא דאמר לקמן ע"ב ופרשו רבנן מיני' ולא משום דס"ל דשמואל וכו' משמע דמטעמא דחששא דשמואל הוי ספק ממזר כמ"ש הח"מ בסי' ל"א וכ"ש לאפוקי מבעלה ונ"ל משום דכשנתקדש' בקידושין גמורים לראשון לא שכיחי דתתקדש לאחר וכולי האי לא גזרו ודו"ק:
שם. ההוא גברא דקדיש בזוודא דאורדי וכו'. עיין מ"ש לעיל דף חי"ת ע"א בתוספות ד"ה אף שוה כסף וכו' ליישב קושייתם שם לכאורה דומה דלא כר' יוסף וכו' ונראה עוד לולי דבריהם דכיון דקיי"ל דבעינן פרוטה דמשה י"ל שהפרוטה שהי' באותו זמן הי' פחות' משל משה ובאמת נישום בפרוט' שבאות' זמן אלא דהוא שיער אם יש בו שיעור שוה פרוטה שהי' בימי משה אם כן שפיר סמכה דעת' וגם קיץ הוא באותו זמן. ובזה מתורץ קושית התוספות שם בדף ז' ע"ב ד"ה ורבי יוסף אמר וכו' ותימא דלקמן בפ"ב תניא וכו' ולפמ"ש י"ל ג"כ הא דשמין את הנייר היינו אם יש בו שוה פרוטה דמשה אבל בפרוטה של אותו זמן כבר נישום מתחלה מיהו לפמ"ש בסמוך דהא דשמואל חייש שמא שוה פרוטה במדי היינו כשהאשה יודעת שאין בו שוה פרוטה ומתרצית א"כ י"ל דשפיר הקשו תוספות מהך ברייתא דשמין את הנייר כיון דקתני התם בהך ברייתא ואם לאו אינה מקודשת וצ"ל דהא דלא מקדשה מספק מטעמא דשמואל היינו דמיירי שם באינ' יודעת האשה שומת הנייר במקומה וכיון דלא מתרצה לא מהני מה ששוה פרוטה במקום אחר אם כן שפיר הקשו תוספות אפילו אם שמין שיש בו שוה פרוטה כיון דהיא לא יודעה לא הוי קידושין לר' יוסף דס"ל דצריכה שומא וע"ז תירצו התוספות דהכי פירושא לרבי יוסף אם שמין את הנייר מקודם מקודשת ואם לאו שלא שמין אינה מקודשת אך לפמ"ש התוספות לקמן דף מ"ח דלא גרסינן ואם לאו אינה מקודשת א"נ דאינה מקודשת בוודאי כמו שכתוב תו' שם א"כ ממילא מיושב נמי קושית התו' ודו"ק:
בתוס' ד"ה ורב חסדא לא סבר וכו'. הכא לא מצי לשנוי' וכו'. ע' בק"א שכתבנו דמוכח מדברי הרמ"ה שהביא הטור דמשום חששא דשמא שוה פרוטה במקום אחר אם נשאת הוולד כשר ע"כ צ"ל דהא דקאמר לקמן בהא דפרשי רבנן לאו משום דס"ל כשמואל היינו משום דאבני דכוחלא הי' ידוע ששוה במקום אחר אלא דר"ח פליג על הא דשמואל וס"ל דאין לך אלא מקומו ושעתו ור"ח לשיטתיה אזיל דס"ל בפרק חלק דף קי"ב דבמעשר שני בגבולין מודה ר' יהודא ע"ש א"כ וממילא מתורץ קושית התוספות וק"ל:
בא"ד. דמיירי שקידש' אחיו וכו'. עיין במהרש"א ז"ל דלהכי לא ניחא להו בפי' רש"י ז"ל שקידש' אחר משום שהיתה מותרת לשני ע"י גירושין ולכאור' הא דלא פירשו דמיירי שנשא' אחר ואם כן אף שגירש הראשון אסורה לשני כדאיתא ר"פ האשה רבה דכיון שנשא' אסורה לזה ולזה היינו משום דאמרינן לקמן דנפיק קלא שיש עדים שיש בו שוה פרוטה ואי מיירי שנשא' כבר הוי לי' קלא דבתר נשואין ולא חיישינן כדאיתא בסוף גיטין. אך כבר כתבנו בחידושינו בכתובת דף כ"ג דלפי מאי דקיי"ל דאפי' קלא דבתר קידושין לא חיישי' לי' כמסקנת הש"ס בגיטין שם ע"כ צ"ל שיצא הקול קודם שקידש' האחר א"כ י"ל ג"כ שנשא' האחר. ועיין בק"א סי' מ"ו ס"ח שכתבנו די"ל דהכא גרע טפי משום שהיא אומרת שמאמינ' לאמה אף דאינ' נאמנת כמו שיבואר לקמן דאמרינן דילמא עיניה נתנה באחר אבל כיון דאיכא נמי קלא הוי רגלי' לדבר דמהימנא כדאיתא לקמן סי' קט"ו וכן הוא דעת הד"מ בסי' מ"ו שם וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |