תוספות רי"ד/קידושין/יב/א
תוספות רי"ד 
קידושין יב א
אמר לה לאו כל כמינך דאסרת' ליך עילואי. פירש אף על גב דהיא מהימנא לשווי' נפשה חתיכה דאיסורא ותנן לקמן בפרק האומר[1] קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מיתר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו התם משום דלא אגידא גבייהו הילכך כי קא אסרה נפשה עילויהו מהימנא כיון דלא מפסדא לאחריני אבל הכא דאגיד' ביה ומשעבד' להי ומטי איסורא לגביה לא מהימנא. והא דיהודית דמיא להנך תרי עיבדי בשילהי נדרים דאמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ואל מהימנא:
ועל דמבטל גיטא. פירש המורה השולח גט לאשתו והגיע בשליח ואמר לו גט זה שנתתי לך בטל הוא דילמא לא ידעי אינש דבטליה קודם שבא לידה ושמא יתננו לה השליח לאחר שבטלו תינשא בו ואניו נראה לי דאטו ברשיעי עסקינן שיתננו לה השליח לאחר שהבעל ביטלו בפניו. ונראה לי לפרש כגון שביטלו שלא בפניו כדקיימא לן[2] שאם ביטלו שלא בפניו מבוטל והשתא ודאי נפיק מיניה חורבא דשליח לא ידע דבטליה ואזיל וממטי לה ומינסבא ביה.
ועל דמסר מודעא אגיטה פירש כגון בגט המעושה בישראל דמוציא לעז על בניה. ואינו נראה לי אלא גם זה משום דנפיק מיניה חורבא הוא שהמוסר מודעא אינו מוסר בפני אותם שמעושין אותו שאם היה מוסר בפניהם היו מייסרין אותו יותר ויותר אלא תופש תני עדים אחרים ואומר להם ראו האונס והעישוי שעושים לי ואני מודיע לכם כי מה שאומר להם רוצה אני לגרש לא בכל לב אני אומר אלא מפני האנוס שעושים לי וזאת היא מודעא שמבטל הגט שאם לא יבטל המודעא הגט בטל כדאמרי' בערכין ושמא לא ידעו הראשונים במודעה שמסר לפני אחרים וכתבו לה גיטה ואזלא ומיסבא בגט בעל:
אמר להו תיקדש לי בארבעה זוזי דאית בה. דוקא אי הדר וחמר תיקדש לי אבל אם אמר ארבעה זוזי אית בה בלחוד אינו מועיל כלום שדיבו' הראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן לה אלא ההיא ציפתא ואין בה שוה פרוטה הילכך צריך עוד שימאר תתקדש לי בארבעה זוזי דאית בה:
אמר רבא מנא אמינא לה כו'. פי' מפני שעדיין הוו המעות בידה הוצרך להביא ראי' לדבריו שאם לא היו ביידה אלא הוליכתם כבר בבית ואחר כך אמר לה התקדשי לי באותן הזוזים ושתקה פשיטא דלא הויא מקודשת דמאן מוכח דנתרצת בהם. אבל הכא יש לומר מדאל שדתינהו ליהוי קידושי ואי אמרה אין אפי' היו בביתה הוי קידושי דכל מקדש בפקדון בביתה הוא ומקודשת באמירה אין דדוקא במלוה אינה מקודשת הא בפקדון מקודשת. וכל זו השטה מוכחת דלית להו דשמואל דאם כן תתקדש בציפתא דאסא בלחוד דילמא שויא פרוטה במדי אלא ודאי כיון דהכא לא שויא לא חיישינן לה. וכך כתב בעל הלכות גדולות והילכתא אי שוי' שוה פרוטה הכא מקודשת ואי לא[3] חישינן דילמא שוי' פרוטה בעלמא וכן הלכה. לעיל דאמרן דלאו משום דסברה להו דשמואל [4]באמר להו תקדש לי בארבעה זוזי דאית בה דוקא אי הדר ואמר תיקדש לי אבל אם אמר ארבעה זוזי אית בה בלחוד אינו מועיל כלום תדיבור הראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן לה אם איתא דלא ניחא לה חיישדינהו. פירש ולא דמי להשליכתם בים דמפסדא להו בידים:
- ↑ דף ס"ה ע"א. הגהות זר זהב לבעל שמן רוקח
- ↑ גיטין דף ל"ג ע"א. הגהות זר זהב לבעל שמן רוקח
- ↑ ואי לא לא חיישינן כצ"ל. הגהות זר זהב לבעל שמן רוקח
- ↑ מ"ש באמר להו וכו' עד שאינה לה הוא כפול שכבר כתבו רבינו לעיל, ומתחיל הענין אם איתא ושייך לדף י"ג. הגהות זר זהב לבעל שמן רוקח
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |