אילת השחר/קידושין/יב/א
טעמא דב"ש שלא יהיו בנות ישראל כהפקר. והיינו דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' כמש"כ רש"י, והנה ודאי ב"ש לא ס"ל דחכמים הקדמונים כבר תיקנו כן, וב"ה ס"ל דלא תיקנו, דאז הם חולקים איך הי' העובדא, וע"כ דב"ש תיקנו שלא יועיל, ואיך יועיל תקנתם, דבשלמא בשאר דברים יכולים לגזור ולתקן, אבל כאן מה דשייך שיועיל תקנתם הוא משום דאדעתא דרבנן מקדש, וכי כל א' מקדש אדעתא דב"ש, הא יתכן דמכוין לדעת ב"ה ואיך יכלו לעקור הקידושין, ולומר דמחמת דיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת לכן הלכו ועקרו הקידושין כמש"כ התוס' בב"ב דף מ"ח ע"ב, לא שייך כאן, כיון דלא עשה שלא כהוגן, וצע"ק.
רש"י ד"ה אף אשה בפרוטה לא מיקדשה. דגמרינן מקידושי ייעוד. היינו דממכירת ייעוד אין ללמוד, כיון דמנ"ל ללמוד מזה, לכן כתב מקידושי ייעוד דבזה יש כבר סברא ללמוד, וע"כ זה למ"ד מעות הראשונות לקידושין ניתנו, דאילו לאו לקידושין ניתנו הא מקדשה ממה שנשאר שיעבודה עדיין, וזה הא לא מוכרח דהוי דינר, וע"כ דזה קאי למ"ד מעות הראשונות לקידושין ניתנו. ובכ"ז צ"ע דהא מה דהייעוד יהי' בדינר אינו משום שזה דין בהייעוד דלא מהני בפחות מדינר, אלא משום דלא יצוייר אחרת כיון דהמכירה היתה בדינר ובזה הוא מקדשה, אבל מצד הייעוד עצמו הי' סגי בפחות.
רש"י ד"ה כיון דאפיקתי' מפרוטה. אלמא חשיבותא בעי. צע"ק הא מה דלא סגי בפרוטה משום דצריך שיוכל להתקיים גרעון ולא מחמת דבעי מידי דחשיבותא וא"כ תסגי בשתי פרוטות.
סבר ר' יוסף למימר פרוטה כל דהו. הנה לפמש"כ הפוסקים דיש קבלה מהגאונים דחצי שעורה כסף הוא השיעור שצריך לחשוב בו פרוטה, דכל שזה שוה שיעור מתכת כסף של חצי שעורה הוא הנקרא פרוטה, א"כ איך ר' יוסף רצה לומר פרוטה כל דהו, ודוחק לומר דהוא וגם אביי דהקשה לו מברייתא לא ידעו את ההללמ"ס. וכן צ"ע דברי רשב"ג דלדידי' יש קמ"ד פרוטות בדינר נמצא דהפרוטה היא יותר מחצי שעורה כסף, דהא בדינר יש קצ"ב פרוטות, ולפי חשבון זה צ"ו שעורים של כסף, ולרשב"ג דבדינר קמ"ד פרוטות נמצא דפרוטה יותר מחצי שעורה, וע"כ דלא קיבל ההללמ"ס דפרוטה היא חצי שעורה כסף וצע"ק.
וכ"ת הנ"מ בדורו של משה אבל הכא כדחשבה להו לאינשי. צ"ע דלפי"ז מה התנא צריך ללמדינו זה, דמה לנו לדעת כמה זה הי' בימי משה כיון דלדינא לא מתחשבין לפי מה שהי' אז, וכבר עמד בזה הריטב"א, וכתב דנפק"מ דהיכא דאין יוצא פרוטה בעינן כפרוטה דמשה, נמצא דיש שיעור דפרוטה דמשה תמיד מהני, ועוד כתב דנפק"מ דהיכא דקפדא לא תקדש אלא כפרוטה דמשה. וצ"ב היכי מיירי דליכא למימר דקידשה בליליא דא"כ גם בפרוטה דמשה למה תתקדש, דהא ע"כ אם פרוטה כל דהו אז כל שיעור ממון הוא כפי פרוטה היוצאת, ואם בכ"ז מקפידה למה בפרוטה דמשה יועיל, וכן אם סברתו כיון שהיא מקפדת תמיד לכן לא מהני אף אם היא הסכימה וכמש"כ התוס' לעיל דף י"א, הא בגמ' דחו סברא זאת, וגם לפי"ז ג"כ קשה מ"ש פרוטה דמשה שכן יועיל, ואי דמיירי דעל פרוטה דמשה מסכימה ולא על פחות, א"כ אין זה תלוי מחמת דכן השיעור פרוטה דמשה.
ולתירוצו הראשון צ"ל דהא דמקשה מהא דשיער ר' סימאי בדורו, וכן משאר האמוראים דשיערו א' מששה באיסר האיטלקי, דמאי ראי' אולי מפני שבימיהם ובמקומם לא יצא פרוטות כלל והוצרך לשער בפרוטה דמשה, וצ"ל משום דא"כ איך זה שיער א' מח' וזה שיער אחד מו', וע"כ דהוזלו או הוקרו הפרוטות, ואם איתא דפרוטה כל דהו למה הוצרכו לשער בפרוטה של משה.
נימא את ורבין בפלוגתא דהני תנאי קא מיפלגיתו. הנה ברש"י מבואר דלרשב"ג הוסיפו על הפרוטות וא"כ הא אין מחלוקת לדינא, ואיך חולקים במציאות הא יכולים לראות אם הוסיפו על המשקל של הפרוטות.
קידשה בתמרה אפי' עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שו"פ במדי. בריטב"א ועוד ראשונים הביאו בשם תוס' דזה מטעם גזירה שמא איש ממדי יראה שפסקנו דאינה מקודשת ויפסוק כן גם במדי. וצע"ק דהא יש לדון רק אם כסף פירושו כסף דוקא או שוה כסף, אבל איך יעלה על הדעת לטעות על חפצים מסוימים כגון תמרים שלא יועיל קידושין בו אע"פ שהם שוים פרוטה, ובודאי לא יטעה לומר דכל החפצים ששוים פרוטה אינה מקודשת ואיך יחשוב שחפץ זה שאני, ולומר שיחשוב שהדבר שמקדש בו צריך שיהי' שו"פ בכל המדינות, א"כ כמעט שלא יצוייר לפי"ז קידושי ודאי, דהא על כל חפץ ששוה כאן פרוטה לא נדע אם בכל המדינות הוא שו"פ וא"כ איך יטעה.
חיישינן שמא שו"פ במדי. ברא"ש מבואר דלהרמב"ם אם זה שו"פ במדי יהי' קידושין דאורייתא, וכן משמע ברשב"א, ובפנ"י (בעמוד ב') כתב דא"א שיהי' קידושין גמורין מדאורייתא אפי' אם באמת זה שו"פ במדי כיון דהעדים אינם רואים קידושין ברורים דהא ילפינן דבר מממון דצריך דבר ברור, ואע"ג דבספק קרוב לו או קרוב לה הוי ספק דאורייתא, הא מסקינן דזה בשתי כתי עדים, ואפי' את"ל דגם בכת אחת הוי ספק קידושין מה"ת משום דהספק הוא להעדים גופייהו בשעת מעשה ואיתרע חזקת פנוי, משא"כ הכא דהספק הוא מעלמא ולא רמיא עלייהו דעדים לידע אם שו"פ במקום אחר, עוד הקשה דהא אפילו אם יבואו עדים דשו"פ במדי אכתי כל כת הוי חצי דבר, ונתקשה דמשמע מגמ' דאי הלכה כשמואל יש חשש דאורייתא, וכן צ"ע מש"כ הראשונים דלהרמב"ם אם זה שו"פ במדי מקודשת גמורה.
והנה בספק קרוב לו או קרוב לה הביא הב"ש סי' ל' סק"ט בשם ההג"א [וכבר הגיהו המפרשים דהכונה למרדכי סוף גיטין] דלא הוי קידושין דהוי כמקדש בלא עדים, אמנם בהגהות רעק"א הביא דדעת הרשב"א והריטב"א ביבמות דף ל"א דהוי ספק קידושין, וסברת הפנ"י דבספק שמא שו"פ במדי גרע דאין להם להסתפק כלל שמא זה שו"פ לכן הוי כמקדש בלי עדים, אבל בנתיה"מ (בדיני תפיסה סי' ז') ובקהילת יעקב לבעל הנתיה"מ (סי' ל' סעיף ה') דעתו להיפך דרק בספק קרוב לו או קרוב לה ס"ל להב"ש הנ"ל דלא הוי אפי' ספק קידושין משום דהיו יכולים לראות ולא ראו דאז כהאי גוונא בב' כתי עדים הוי חצי דבר כמו דס"ל לתוס' בב"ק (דף ע' ע"ב), אבל בכל ספק קידושין דראו כל מה ששייך לראות כגון קידשה בדבר שכאן אינו שוה פרוטה דלא יכולין לראות אם זה שוה פרוטה במדי, דאז כהאי גוונא בב' כתי עדים יצטרפו ולא הוי חצי דבר, מהני עדותן לענין שיהי' ספק.
והסברא צ"ע דממ"נ אם כיון דלפי עדותן יש ספק אם נתקדשה דהיינו שמא זה קרוב לה לכן הוי כעדות על שני הצדדים דהכל יוצא מעדותן, א"כ הרי יש עדות כמו בב' כיתי עדים דיש עדות על שזה קרוב לה ועדות על שלא קרוב לה דאז הרי יש קידושי ספק, ואם כיון דמעדותן לא יוצא ברור שזה קידושין אז לגבי זה אין עדות, אז גם בספק שמא שוה פרוטה מה יועיל מה שלגבי חצי דבר זה לא חצי דבר מחמת שראו הכל מה שיכולין לראות דמ"מ קידושין הם לא ראו.
ודבריו הוי א"ש רק אם נדון אם בכלל יש עדים על המעשה שעשה, דאז יש לומר דבספק קרוב לו או לה אין לנו בכלל עדות שהי' בזה מעשה כיון דהוי חצי דבר דלא ראו הכל מה שיש לראות, משא"כ בשמא שוה פרוטה במדי דראו הכל מה שהי' אז אפשר לראות דאז אנו יודעים מהם המעשה, ואז לכל הפחות אנו יודעים שנתן לה דבר שיש ספק שמא שוה פרוטה במדי, אבל הא לא משמע דבספק קרוב לו או לה אין אנו מקבלים כלל עדותן שהי' כזה מעשה דודאי אנו מקבלין עדותן בזה.
והטעם משום דהדבר נוגע לגבי דברים אחרים כגון אם תתפוס את הכסף או הוא יתפוס, דאז לפי סברת הרעק"א (תנינא סימן נ"ו) דהקשה בכל קידושי כסף היכא דהוי ספק קידושין כיון דלא מועיל מה שנמצא אצלה הכסף ומספק יוציא ממנה נמצא דלא זכתה כלל בהכסף אז לא יהי' אפי' ספק קידושין, ותירץ דלא יוכל להוציא ממנה דהוי תפיסה ברשות א"כ נוגע עדותן לענין שאם תתפוס יועיל ולא יוציאו ממנה.
ואם כסברתו בקושיא דאדרבה לא יועיל תפיסתו א"כ הוא יוכל להוציא הכסף עכ"פ העדות מהני ולא הוי חצי דבר [אמנם לפי"ז בקידש בשטר של איסורי הנאה להסוברין דמהני ויפול ספק קרוב לו ספק קרוב לה יהי' חצי דבר, אמנם לפי מה שיבואר לקמן תמיד לא יהי' חסרון של חצי דבר בכגון שעושה ספק].
אלא דכל הנידון לגבי קידושין, א"כ קשה א' למה הוי חצי דבר דהא עדותן מיהא מהני לגבי איזה דבר, וכדס"ל להרי"ף דלכך מהני עדות חזקה משום דכל כת לחוד מהני עדותן לחייב פירות, ובסברא זאת דהיכא דמהני עדות לגבי איזה דבר דאז כבר לא הוי חצי דבר אין הכרח דהתוס' פליגי על הרי"ף, דרק הוסיפו דאם ראו כל מה שאפשר לראות באותה שעה ג"כ לא הוי חצי דבר, אבל אפי' אם יש איזה סברא דלגבי קידושין זה חצי דבר, א"כ מה יועיל בספק אם זה שוה פרוטה במדי מה שאם יבואו ויעידו שזה במדי שוה פרוטה יצטרפו מחמת שראו כל מה שיכולים לראות לענין שיהי' ספק קידושין בלי שיבוא להעיד, דאדרבה כל מה שעדותן מהני מפני שלא צריכים שיראו רק מה שהם רואים, וכיון שאינם יכולים לראות קידושין שלמים הוי ראיית המעשה עדות שלימה, אבל אז ע"כ העדות היא עדות לא של קידושין רק של איזה מעשה בעלמא, ולמה זה יהי' טעם שיהי' קידושי ספק, דהא לשיטת התוס' בב"ק הנ"ל כשראו שנה אחת אין כאן כלל ספק חזקה אלא דמצטרפין משום דזהו מה שראו, אבל כ"ז שלא נתברר בעדים השניים איך נעשה מזה ספק קידושין.
כן יש לעיין על מה שכתב דבספק קרוב לו או לה לא ראו הכל מה שיכולין לראות, דזה שייך בשני שערות דמה דיש לה שתי שערות אפשר לראות, אבל כאן אם כיון שאינן יודעים מה שאפשרי לדעת ע"י שילכו אח"כ לברר ולמדוד מקרי משום כן חצי דבר, א"כ למה כתב בספק שמא שוה פרוטה במדי לא הוי חצי דבר, דהא גם בשמא שוה פרוטה במדי הא הי' יתכן לדעת אם ילכו לשאול במקומות הרחוקים, ומאי נפק"מ אם זה טורח גדול לברר או לא, וכי בשביל שזה קשה יותר לכן זה לא חצי דבר.
ובכלל למה בספק קרוב לו לא ראו הכל מה שאפשר לראות, דהא לא מיבעיא כשלא יכלו לשער אם זה קרוב לו או לה, ותיכף אחרי הנתינה נאבד הכסף, דודאי לא מקרי דלא ראו כל מה שאפשר לראות, אלא אפי' אם לא נאבד והי' יכולין לילך ולברר ע"י שימדדו, מ"מ כיון דע"כ הידיעה הזאת היתה מוכרחה לבוא אחרי זריקת כסף, הא בשעת זריקת כסף הקידושין ראו כל מה שאפשר לראות, דכל ענין מה שכתבו התוס' דבשתי שערות לא ראו הכל, הוא מפני שכדי להיות גדולה צריך להיות בהכרח אז כבר השערה השני' ולא ראו זה, אבל אם הי' הדין שכדי להיות גדולה סגי אם שערה א' היתה עכשיו ואחרי שעה תהי' שני' אפי' שהראשונה איננה כבר, אז לא הי' חסרון שלא ראו הכל, דהא כך הוא דרך הגדלות ע"י המשך של שערה אחר שערה.
וכמו בחזקה כל כת דרואה אכילת שנה אחת מקרי שראו הכל מה ששייך לראות באותה שנה ולא הוי חצי דבר, א"כ אם נחשוב כאן הידיעה אם זה קרוב לו או לה כדבר שיכול לראות אח"כ, הא כיון דלא יכלו לשער וצריך לעשות פעולה אחרי שיפסק כבר מעשה הקידושין, הא הוי כמו בשני חזקה דכדי שיהי' חזקה מוכרח להיות שנה שני' אחרי ראשונה דאז לא הוי חצי דבר להתוס'.
ובסברת הפני יהושע דכתב דכיון דלא רמיא עלייהו לדעת לא הוי אפי' ספק, צ"ע דהא אם הדין הוא דמה שזה שוה פרוטה במדי עושה קידושין, הא כשרואים קידושין שאינם שוה פרוטה כאן רואים ספק, וכמו באם אינם יודעים אם זה כעת שוה פרוטה כאן דמבואר בגמ' דאם יבואו וישומו דזה שוה פרוטה מקודשת [ומה שיש לדייק מזה דלא בעינן קיץ, כבר כתבו מזה בתוס' לעיל דף ח'] ולא אמרינן דלא ראו ספק, ה"נ אם מתחשבים במה שזה שוה פרוטה במקום אחר הרי יש להם ספק, ולא דמי למש"כ הר"ן דבלא יודעים שרוצה לקבל זה בפרוטה אינה מקודשת דהוי כקידושין בלא עדים, דודאי אין להם לחשוש שלדידה שוה פרוטה יותר מלכל אדם.
ומה דנקט בפני יהושע דכהאי גוונא הוי חצי דבר, יש לעיין אם כיון דלא משמע כונתו דלכן לא נקבל כלל עדות על מעשה נתינת כסף הקידושין, וע"כ זה משום דנוגע לגבי אם אח"כ א' יתפוס את הכסף, וכמו שנתבאר לעיל דאו האשה תזכה או הוא, עכ"פ יש כאן עדות שזה נתינת כסף לשם קידושין, וכיון דכשיש כזה עדות שמועילה לגבי דין ממון ממילא אנו מקבלים עדותם וגם לנו וגם העדים רואים את הספק, ואם יתברר שזה שוה פרוטה במדי צריך להיות ודאי קידושין.
ויותר נראה לומר דלגבי עדות לקיום הדבר שצריך לחלות הקידושין אין ראי' שנתחדש ענין חצי דבר שלכן לא יחול הקידושין, וממילא כיון שאם נדע שזה קרוב לה או שוה פרוטה באיזה מקום הוי קידושין, ממילא כשמעידין זה הרי מעידין על מעשה שזה ספק, וכמו שיבואר דאפי' אם מעדותן אין יוצא שום חילוק לדינא רק לענין הקידושין, אז זהו גופא שמעידין על ספק מקרי דבר, דלהעיד לעשות דין ספק הוי ג"כ עדות, וכיון דיש כאן עדות על ספק כבר לא הוי חצי דבר, ורק כשמעידין על שערה א' דזה לא עדות לעשות ספק גדלות דשערה א' הוי ככלום ואינו עושה שום ספק.
וכן במה שדנו בתוס' בב"ק (דף ע' ע"ב) באם יש עדי קבלה בלי עדי אמירה או עדי אמירה בלי עדי קבלה, דזה מצד עצמו אינו כלום, אבל כשמעידין על דבר שהוא ספק הרי זה עדות שלימה, ולכאורה אפשר דדין זה יהי' תלוי דלהרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, וכן להר"ן דרוצה לומר (לעיל דף ה' ע"ב) דכל ספק קידושין מותר מהתורה מחמת חזקת פנוי', דלפי"ז אם ישאר ספק יהי' מותר נמצא דעדותן לא מועיל כלום, משא"כ אי ספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא הרי זה גופא ג"כ עדות.
וכעין מה דהביא בשב שמעתתא (שמעתתא א' פ"ג) מש"כ הר"ן דבנדר שלא לאכול בשר בפסח אם יכולין להתיר את הנדר בבין השמשות דהא הדין הוא שאין מתירין את הנדר עד שיחול, וכתב דלהראשונים דספק אסור מן התורה מקרי דכבר חל הנדר בבין השמשות, משא"כ להרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, וא"כ ה"נ בנידון דידן דלהרמב"ם עדותן לא עושה שום דין כשיש ספק.
אלא דיש לומר דהיכא דמתוך עדותם יש ספק לא מקרי חצי דבר גם להרמב"ם, דהנה הכלל דחצי דבר הוא רק אם כדי שיהי' איזה דין צריך דוקא עוד פרט דצריך לדעת אותו דוקא ע"י עדים, אבל אם חסר פרט דסגי שנדע עליו ע"י עד אחד לא הוי כבר חצי דבר.
והנה בהא דמקדש בדבר שיש ספק אם זה שוה פרוטה, מבואר דיתיב וקא מעיין אם זה שוה פרוטה תהי' מקודשת ודאי, אע"פ דאולי רק עכשיו זה שוה פרוטה ולא קודם, וע"כ דאזלינן בתר חזקה דהשתא, וכבר דן באבני מילואים (סי' ל"א ס"ק י"ג) אם כהאי גוונא מהני חזקה דהשתא, עכ"פ מבואר דאם יש דין כח חזקה לחזקה דהשתא מהני הקידושין.
ולכאורה גם אם יש כח חזקה לחזקה דהשתא, מ"מ הא אין עדים שהי' אז שוה פרוטה אלא חזקה גרידא, וכי אם לא יהי' עדים על הקידושין ויהי' חזקה או ראי' שהיו קידושין וכי זה יעשה חלות קידושין, הא כיון דצריך עדים לקיום הדבר בודאי דחזקה גרידא שקידש לא סגי לקיום הדבר לעשות קידושין, ובודאי דחזקה דאינו מדין בירור אלא דין בעלמא גרע מאיזה הוכחה צדדית, דזה לא סגי היכא דבעי עדים לקיום הדבר וכ"ש חזקה דאינה אפי' הוכחה, ואם כאן מהני ע"י חזקה דהשתא, הרי דכיון דיש כבר עדות שחסר רק פרט שאין צריך לזה דין עדות אין כבר חסרון דחצי דבר, אפי' אם ע"י הספק עדיין לא נאסרת, מ"מ יש כבר עדות על הצד ההוא, כיון דסגי להיות קידושין אם יהי' חזקה דהשתא, או איזה הוכחה אחרת, ולא יהי' חסרון מחמת מקדש בלי עדים, דעדותן כבר מהני אם יצטרף איזה דבר, וכיון שכן לא שייך כלל לדון מחמת חצי דבר.
והכלל בזה דאם חסר עוד דבר כגון עוד שערה ועוד עד לדעת שהי' אמירה לשליח לקבל גט, וכן עוד שנים להחזיק, הי' שייך לדון מכח חצי דבר, אבל כשלא חסר שום דבר רק לדעת מה זה' כמו אם זה שוה פרוטה' אין חסרון דחצי דבר, ושפיר כתב הרא"ש דלהרמב"ם אם שוה פרוטה במדי מקודשת מהתורה.
ולהנתבאר גם המרדכי דס"ל דספק קרוב לו או קרוב לה דהוי כמקדש בלא עדים משום דלא רואים נתינה, אבל בספק בשעת קידושין אם זה שוה פרוטה כאן, וכן להסוברין דלא צריך דוקא שיהא שוה פרוטה במקומו, והספק שמא שוה פרוטה במדי, יהי' ספק קידושין גמורין שמא שוה פרוטה במדי, ולא יהי' כמקדש שלא עדים כיון דהי' נתינת קידושין וממילא אין בזה משום חצי דבר [ובהא דנדרים דף ו' ע"ב בנתן לאשה שתי פרוטות ואמר הרי את מקודשת ואת דמספקינן אי יש יד לקידושין דהוי ספיקא דדינא דודאי לא הוי כמקדש בלא עדים ונשאר ספק].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |