ספר המקנה/קידושין/יא/ב
שם בגמרא והרי טענה וכו' ותנן שבועת הדייני' וכו'. לולי פי' רש"י ז"ל הי' נראה לפרש דר' אסי ס"ל דכל כסף האמור בתורה היינו מטבע צורי ממש דלהכי ס"ל לב"ש דאין אשה מתקדשת בפרוטה משום דבצורי ליכא פרוטה של נחושת וכפי' רש"י ואף דסגי אם יתן כ"כ פרוטות כשיעור מטבע של צורי היינו מדין שוה כסף וכ"כ הריטב"א ז"ל והיינו דמקשה מהא דתנן ההודאה שוה פרוטה דא"כ נימא דקרא הכי דכי יתן איש אל רעהו כסף היינו כסף צורי ממש וכיון דכתי' בתרי' כי הוא זה אף דכי הוא זה משמע אפילו בכל שהוא מ"מ כיון דקיי"ל אם טענו מטבע ממש והודה לו במטבע אחרת הוי ליה כאלו טענו חיטים והודה לו בשעורים דאין ממין הטענה ופטור משבועה כדאיתא בח"מ סי' פ"ח סעיף י"א אם כן ע"כ צ"ל דהאי כי הוא זה היינו מטבע של כסף לא מיבעי לשמואל דס"ל דהודאה הוא מכלל כסף דקרא דמיירי מכל הטענה א"כ ע"כ צריך להיות ההודאה במטבע של כסף אלא אפי' לרב דההודאה חוץ הכסף דרישא וא"כ משכחת הודאה בפרוטה כשטענו כסף ופרוטה והודה לו בפרוטה דהוי ליה כטענו חטים ושעורים והודה לו באחת מהן מ"מ פשטא דקרא דכי הוא זה מיירי באותו מטבע דמיירי רישא דקרא אע"כ דכסף דקרא היינו מעות ואפילו פרוטות בכלל ושפיר נכלל בכי הוא זה אפי' פרוטה ואהא משני דהכא מוכח דכסף היינו מעות דאי ס"ד דכסף היינו מטבע א"כ קשה למה לי כלים לאקושי מה כלים שנים אף כסף שנים פשיט' דצריכא שנים דהא צריכא להיות ההודאה באותו מטבע עצמו ולא במטבע אחרת שהוא החצי מטבע דלא הוי ממין הטענה כדאיתא בש"ע שם וע"כ שטענו בשתי מטבעות והוד' באותו מטבע עצמו בא' מהן ואם כן למה לי כלים ע"כ צריך לומר דכסף דהכא היינו מעות ולא מטבע אלא דהוי אפשר לומר דכלים איצטריך דמחייב עליהם שבועה במה שהן ולא לאקושי דמה כלים דהא בל"ז מוכח כנ"ל ולעולם מטבע ממש לכך קאמר דמקשינן דמה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב ול"ל דמחייב בכל שהן א"כ למה לי כלים כלל וע"כ צ"ל דאתי להורות מה כלים שנים אף כסף שנים וממילא מוכח דכסף לאו מטבע הוא וכ"ז לפי הס"ד דרב אסי כל כסף קאמר אבל למסקנת דגם רב אסי מודה דכסף האמור בתורה סתם היינו מעות ואין צריך לשינויי דלעיל שפיר י"ל דיצאו כלים למה שהן וכפי הגירסא בשבועות אף כל דבר חשוב ונראה עוד דמוכח כן לפי המסקנא דל"ל דכלים היינו דווקא דבר חשוב ולא מה שהן דא"כ ל"ל כלים ואין לומר דמשום היקשא דשנים ליכתוב רחמנא כספים כדפי' רש"י ז"ל שם בשבועות וע"כ צ"ל דיצאו כלים למה שהן משא"כ לפי הס"ד די"ל דלהכי כתב רחמנא כלים כדי לידע דכסף לאו מטבע הוא כמ"ש לעיל מדאיצטריך כלים מוכח דכסף לאו מטבע הוא ממילא י"ל דכלים נמי בעינן דבר חשוב כמו כסף להכי באמת הגירסא בשבועות אף כל דבר חשוב היינו לפי המסקנא דהכא ודו"ק:
עוד נראה דיש לפרש באופן אחר והוא דר' אסי דאמר כל כסף האמור בתורה אין הפירוש על התורה עצמה דווקא אלא בכל מקום שפי' החכמים כסף של תורה כגון מאה סלע של מוציא שם רע או שלשים של עבד וכיוצא בו או דינר דקידושין לב"ש וכן ב' מעה כסף דטענה הכל הוא במטבע צורי ולא מקרי של דבריהם אלא היכא דעיקר המעות הוא מתקנת חכמים כגון התוקע לחבירו כדקאמר בסמוך ולפ"ז י"ל דהוי ס"ד דטעמ' ששיערו חז"ל הטענה שתי כסף היינו משו' דמטבע הפחותה שבצורי הוא איסר כמו שפי' רש"י בכתובת דף ק"ו ע"ב ד"ה מה שירצה לוה מגביהו ואפילו איסרין וכן משמע ממתני' דקתני א' ממ"ח באיסר משמע דהיא מטבע הפחותה וכן הוא במשנה דסוף חולין מצוה קלה שהיא כאיסר אלא גבי קידושין כיון דאפקי' מפרוטה אוקמ' אדינר כפי' רש"י ז"ל כאן ולפ"ז י"ל דהיינו דמקשה והרי טענה וכו' דא"א בשלמ' דאפי' מה שאמרו חכמים בשל תורה הוי כסף מדינה י"ל דהיינו דבעי' בטענה שתי מעה כסף דהיינו שתי מעה כסף של מדינה והוא שמינית שבצורי דהוי איסר שבצורי דהוא רביעי מעה כסף של צורי אם כן שפיר י"ל דהיינו טעמא ב' מעה כסף אבל לר' אסי דס"ל דכל מה שאמרו חז"ל בשל תורה היינו צורי שפיר קאמר מאי טעמ' דשתי מעות של צורי וע"ז משני שלמדו זה השיעור מהיקש' דכסף וכלי' כדפירש"י ודו"ק:
שם בגמרא והרי מעשר דכתי' וצרת וכו' ותנן הפורט סלע וכו'. הקש' הרשב"א ז"ל כיון דקיי"ל דש"כ ככסף דלמא מיירי שחילל בתחלה הפירות על מעות ששוה סלע ותי' דאם הי' לו פירות בשעת החילל כשיעור סלע הי' לו לחלל תחלה על סלע כיון דצריך לחלל על כסף בשביל משא הדרך וכ"כ מהרש"א ז"ל ויש להטעים דבריהם יות' דמשמע שהוא פורט מעות מעשר שלו כיון דקיי"ל בכל פעם שמחללים צריכים להוסיף חומש כדאית' בהזהב דף נ"ד ע"ב בתוספו' ד"ה הקדש ומעשר הפוכין זה מזה וכו' א"כ למה לו ליתן חומש שני פעמים היה לו לחלל בתחלה הפירות על כסף ולא יצטרך ליתן אלא חומש אחד ובספ"י תמה על הרשב"א דהא בכסף מעשר כתיב וצרת דבעינן דוק כסף שיש עליו צורה ולא אמרינן ביה שוה כסף ככסף ולכאורה אין זה קושי' דנהי דבעינן כסף שיש עליו צורה מ"מ מטבע הנחושת כיון שיש עליו צורה למה לא יהיה בכלל שוה כסף ככסף אלא דאכתי יש להקשות כיון שכתבו התוס' בריש מכילתין דהא דאמרינן שוה כסף ככסף בכל דוכתי' הוא משום דילפינן במה הצד מע"ע ונזקין א"כ י"ל דמעשר שני ליכא למילף משום דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן אין צריכין מטבע שיש עליו צורה אבל באמת הרשב"א ז"ל לשיטתו אזיל שכתב בריש מכילתין דהא דש"כ ככסף בכל דוכתי' הוא מצד הסברא אם כן ה"נ במטבע נחושת כיון שיש עליו צורה הוא בכלל ש"כ ככסף אבל לשיטת התוספות שפיר י"ל כמ"ש בספ"י וקצת ראי' לזה ממה שהביא המקשה קרא דוצרת הכסף ולא הביא רישא דקרא דנתת בכסף משמע דעיקר הקושי' היא מוצרת דהיינו שיש עליו צורה ולא אמרינן בי' דש"כ ככסף ולפ"ז צ"ל דאף החומש שהבעלים מוסיפין צריך להיות בכסף צורה דאל"ה הוי מצי למימר דהמעות הוא משל החומש ובאמת אמרי' בפ' הזהב דף נ"ה דאף החומש אין מחללינן על האסימון וה"ה למאי דס"ד דבעינן כסף צורי חומשו כמותו וקצת הי' נראה ליישב קושי' הרשב"א לפי שיטת רבותיו של רש"י ז"ל דאין מטבע של צורי פחות מדינר אם כן י"ל דהקושי' הוא לר' אסי לאו ממעות פרוטות אלא מדקתני פורט סלע דמשמע דפורט סלע ממעות פרוטת שהן כשיעור סלע דס"ל לר' אסי בב"מ דף נ"ד ע"ב דכל שאין בחומשו שו"פ אינו יכול לחלל וא"כ אי אמרי' דבעינן כסף צורי כל שאין בחומשו שוה דינר אין יכול לחלל ואיכא פלוגת' דתנאי שם בב"מ אי בעי חומשו מלגיו או מלבר נמצא להאי תנא דס"ל חומשו מלגיו אי אפשר לפרוט סלע ממעשר שני דהא בכל פעם צריך להוסיף חומש וכיון דאין בחומש הסלע דינר דהא הסלע הוא ד' דינרין אי אפשר לפרוט סלע ממעשר שני דהא ליכא בחומשו דיצר ודוחק לומר דהאי תנא פליג על ב"ש וב"ה או דס"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא דפורט סלע ודינר ממעות מעשר שני דאם כן למה פליגי בסלע כיצד יחללו ולא פליגי בדינר ודו"ק:
שם. כסף הכסף ריבה וכו'. לכאורה נר' דהיינו דקאמר בהזהב דף מ"ז ע"ב וצרת הכסף ר' עקיבא אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה ויש לדקדק דהוי לי' למימר למעט דבר שאין עליו צורה משמע דס"ל דמכסף לחוד הו"א דווקא כסף צורי ואתא לרבות אפי' של נחושת אלא דלפ"ז קשה דהא לפי המסקנ' כל כסף סתם היינו כל מעות ולא צורי דווקא ואם כן ל"ל ה"א דהכסף ונראה דבאמת י"ל דילפינן בכל התורה ממעשר דכתיב ביה הכסף לרבות דלא בעינן כסף צורי ולפ"ז הוי אפשר לומר לפי דעת רבותיו של רש"י ז"ל דל"ל הך סברא דכיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמא אדינר דלכאורה קשה דהא בהדי' קאמר לקמן בשינויי דריש לקיש כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר וצריך לדחוק ולחלק כמ"ש התוספות בד"ה והרי טענה וכו' ולפמ"ש י"ל דר"ל גם הוא ס"ל כתירוצא דר' יוסף דטעמא דב"ש משום דבעי כסף צורי אלא דקשה ליה מאי טעמא דב"ש דלא יליף ממעשר דכסף סתם היינו מעות כדס"ל לב"ש עצמו ותו י"ל דקשי' לי' דאי ס"ל לב"ש דכסף סתם הינו צורי אם כן הו"ל לפלוגי נמי לקמן גבי קנין קרקעות ועבדים דבעינן דווק' בקנין כסף דינר אלא דלקמן דבאמת בכל התורה ילפינן ממעשר אלא גבי קידושי אשה כיון דבעינן ב' פרוטות כדילפינן מאמה העברי' וכתיב ביה נמי כסף כדילפינן משדה עפרון א"כ ליכא למילף ממעשר דמה למעשר דמהני בפרוטה אחד וס"ל כמ"ד אם יש בו שוה פרוטה אע"פ שאין בחומשו שוה פרוטה א"כ ממילא כסף דידי' היינו דינר שהוא המטבע הפחותה שבצורי אבל בשאר קרקעות דאיכא למילף ממעשר דסגי בפרוטה אחת שפיר ילפינן ממעשר ודו"ק. ועיין בסמוך:
שם. בגמרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה וכו'. הנה הרמב"ם פסק בפ"ד מהלכות עבדים דאמה עבריה נקנית בשתי פרוטות והקשו המפורשים דניבעי דינר כדמשמע הכא כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר ולפי מה שכתבתי בסמוך דדווקא הכא לב"ש באשה ס"ל כן דכיון דכתי' ביה נמי כסף בעי נמי כסף צורי כיון דליכ' למילף ממעשר כנ"ל משא"כ באמה דלא כתי' בה כסף סגי בב' פרוטות ואפשר דלב"ש באמת בעינן באמה העברי' דינר דמקשינן נמי אמה עבריה לאשה בהיקישא דאחרת אבל לב"ה דס"ל באשה בפרוטה ממילא באמה עבריה אינו רק ב' פרוטות ומה שהקשו המפורשים שם דלמה בע"ע פסק הרמב"ם סתם דמשמע אפי' פרוטה משום דיליף מנמכר לנכרי לכאורה לא מתרצא דהא עיקר גירעון כסף כתי' גבי נמכר לנכרי אם כן נימא דכל שאינו ראוי לגירעון כסף אינו נקנה בכסף אלא דכבר תירצנו קושי' לעיל דף חי"ת ע"א דמפורש בש"ס שם דנמכר לנכרי בפרוטה ועיין מה שכתבתי בדף יו"ד ע"ב ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |